אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

שבת · דף מ:

דף מ.

גמ' וסכה לבנה קטן וכו'. ר"ל דבכה"ג נמי דוקא שאין כריסו של קטן נכוית:

שם טול בכלי שני ותן. ואין בו משום הטמנה ואפי' בכלי ראשון משמע דליכא משום הטמנה. וע"כ דבתר דשמע רבי היתר הטמנת צונן. ועי' בתוס' רפ"ד ד"ה דזיתים:

שם תדע דאמר ר"י א"ש ונראה דקאמר תדע משום דפשיט ליה דצריך להפרישו כמ"ש הרשב"א בחי'. אלא דמקשי דהל"ל שלא בלשון הוראה ומשני אפרושי כו' דכיון דצריך להפריש עותי אף בלשון הוראה. ומשום דאיכא למדחי דגם טול בכלי שני ותן אינו לשון הוראה ממש ולהכי שרי מייתי מר"מ דאמר אין מדיחין כו'. וטעמא דמלתא נ"ל דכיון דצריך עכ"פ להרהר מותר לומר בכל לשון דעיקר איסורו בהרהור. וכ"מ בזבחים ד' ק"ב במעשה דראב"ש. ומאן דשרי הרהור סבר דבדראב"ש לא היה אלא הרהור בלבד כדאמר בירושלמי פ"ג דברכות וממעשה דהכא דייק דשואלין הלכות המרחץ בבהמ"ח. וגם גריס א"ל מהו לקנח כו':

שם מאי חייב נמי מכת מרדות. דכל דברי סופרים חייב מכת מרדות. והא דאמר במנחות דף ע"א בשלמא כו'. משום דהתם אמר בירושלמי דדמאי שעשאוהו כספק ה"א דפטור מספק קמ"ל דחייב. דאיהו לאיסור נתכוין כמו ב' י"ט של גליות. ועי' בנזיר סו"ד כ"א בתוס' ובגמ' שם רש"י ד"ה כי האי תנא כו' ואומרים מזיעין אנחנו כו'. דל"ל שהיו מערבין צונן בחמין בשבת [עי' פרש"י לעיל ד"ה בכלי] דעכ"פ היו שוגגין בזה ול"ש למקרינהו מש"ה עבריינין:

ד"ה זהו בישולו ואסר ליה. ול"ל משום הרחקה כמ"ש התוס' (ד' מ"ח) דהא חמי טבריא הוי ול"ג גזלג"ז:

ד"ה דהא מעשה כו' אלמא בימי רבי וכו'. ומעשה זו בסוף ימי רבי היתה דהא רב יצחק בר אבדימי רבו של רב היה:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה