אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבת · דף כב:
גמ' מתיב ר"ש מחוץ לפרוכת העדות כו'. לא פריך ממתני' דתמיד פ"ו מניח את המערבי שממנו כו'. דא"ל דהנר ביום לאו מצוה מיקרי דאינו אלא כדי שידליקו ממנו. להכי מייתי דדרשינן ליה מקרא. ולפירש"י הראיה לדברי רב דמחדשה מדליק. ומהא דתנן התם מצאו כבה מדליקו ממזבח לא פריך דמקרא ילפינן דהדלקת אש המנורה מהמזבח הוא. וכיון דעומד להדליק ממנו נרות לערב לית בו משום בזוי ואכחושי כלל. אבל הכא ההדלקה לא ילפינן מקרא בהדיא ואף דכתיב להעלות נר כו'. אם איתא דבעלמא אסור בכה"ג ה"ל לפרושי דאינו אלא לענין קדימה בלבד. כעין דאמרי' זבחים פרק כל התדיר דמשום איסור כיבוי מפקינן לקרא דאשה מפשטיה:
רש"י ד"ה והא הכא כיון דקבועי כו' ולא היה יכול לנתק נר כו'. צ"ע דאין לך בזוי מצוה ובטול מצוה יותר מזה שמסלקו ממקום מצותו לגמרי ולו"ד ה"נ שר"ל שאינו יכול לנתק אותו שצריך להדליק. ולפ"ד מוכח שאם היה יכול לנתק הוי עדיף מקינסא אע"ג דאין מצותו עד שיניחו במנורה:
תוס' ד"ה ובה כו' אם כן גם השאר כו'. ל"נ דאי אפשר לומר כן דאם כן למה צריך לומר ובה היה מסיים דממילא מוכח. אלא על כרחך דאסור לעשות כן כמ"ש בשם ר"ת במנחות, וגם לפי' ריב"א דקאי אהדלקה אין זה תקפו של נס כלל ול"ל לרב למימר הכי:
ד"ה מאי. תימה מאי קמיבעיא ליה. דל"ל דמיבעיא ליה אי הלכה כרבה דא"כ גם במבגד לבגד ה"ל למיבעי:
בא"ד אי הנחה ע"מ ואסור לרב כו'. ולר"ה בריה דר"י גופיה אמר מאי הוה עלה: