אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבועות · דף לז.
גמ' אלמא קסבר רבה וכו'. דל"ל שהעדים קרובים לתובע דא"כ ל"ש להימני להו למלקות אלא בתורת פלגינן דבורא והוי כאילו אמר שנשבע לאחר. וא"כ חזר הדין לממון שיש עליו עדים. ול"ש דלילקי משום לאו דשבועת הפקדון:
תד"ה הזיד. בסופו. אבל בפקדון חייב להאמין להעדים כבכל איסורין שבתורה. ולהחזיר ולא להשבע. אבל בעדות אם שכח אינו ראוי לעדות וגם אמת היא שהוא א"י עדות:
שם ד"ה מאי. ונראה דהיינו הך וכו'. לו"ד ה"נ כגרסא שלנו בספרי דסתם ספרי ר"ש דס"ל לא ניתן זדון שבועת פקדון לכפרה. ולפמש"ל דף ל"ד הוי כל טעמו לפי שלוקה. וה"א דה"ה בנזיר לפי שלוקה ולא יביא קרבן:
באו"ד בסופו. אבל תמוה דהא אדרבה מה"ט דקרבן למיחול נזירות טהרה מסתבר טפי דלא נפליג בין שוגג ובין מזיד ולעד"נ שנשנית הך ברייתא לענין קרבן אחד על עבירות הרבה ואמר דלא מצינן למילף שה"פ מנזיר טמא אע"ג דדמי ליה באשם ומזיד. דמה לנזיר שכן לוקה על העבירה והקרבן בא רק להכשיר. משא"כ בשבועת הפקדון שאינו לוקה או שלוקה וצריך גם כפרת הקרבן דין הוא שיביא על כל עבירה: