אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבועות · דף כא.
גמ' לאו בפירוש וכו'. נראה דאי הוי איתמר בפירוש הוי מוכח מלישניה דלהבא אינו בכלל שקר. אבל השתא אמרינן דלהבא נמי הוה שקר נוסף על לא יחל אלא דלמלקות לא אתרבי רק עבר משום דרבא. וכן דעת הרמב"ם ז"ל וכ"מ לשון רש"י לקמן ד"ה מה שוא:
תוס' ד"ה חוץ. משום דבדבור קעביד וכו'. נ"ל כיון שהמעשה נגמר בשיתוף הבהמה ועיקר המעשה ע"י הבהמה והאדם אינו אלא כא"י לגבי יכול לא הוה מעשה. והחילוק בין חוסם לנשבע ודומיו הוא. לפי שבחוסם אין הדבר תלוי בהבנת הענין כלל בלב מה שאומר אלא הקול בלבד הוא הגורם. וזש"ש הואיל וישנו בראיה הוא מלשון הבא ראיה וטול. ומיושבים כל קושיות התוס' שם: