אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבועות · דף ה.
רש"י ד"ה ידיעת ב"ר. והוא ידע וכו'. בהא מיושבת קושית התוס' לעיל ג' ד"ה אי ר"י. וגם מיושבת הסוגיא דספ"ב עיי"ש:
שם ד"ה ונעלם. וקשה פירוש זה וכו'. ולעד"נ בודאי אי לבי סוטה לא הויא ידיעה כלל כ"ש דבדיק לה. ונעלם לרבותא כתיב. וראיה דהא לא אשכחן מ"ד דבעי בסוטה ידיעת ב"ר. אלא כיון שקנא לה אפילו משום קפידא בעלמא:
באו"ד דע"י השקאה יתברר וכו'. צ"ע מ"מ איך תותר לו אם לא יבדקוה המים. שמא לא היתה לו ידיעה והיא נטמאה. ויותר נראה כמ"ש דקרא דונעלם גלי דבהיתה לו ידיעה נמי נבדקת:
שם ד"ה ק"ל וכו' ה"ה וכו'. ואפשר דקרא ה"א אמי שלא ידע בשעת הדבור אבל השעיר בכל שנה נעש. גם אפשר דה"א בגר שנתגייר לבין נכרים. אבל במתני' איתא גם כהנים כדאיתא בגמ' סוף פרקין בכפרת חיצון. ולשיטת רש"י ניחא בלא"ה. דקרא י"ל למעוטי מי שלא הרגיש בנגיעתו. אבל מתניתין ודאי אידיעת ב"ר קאי דקתני יש בה ידיעה וכו' והעלם בינתים. והרגשת נגיעה אינה צריכה להתעלם:
שם ד"ה שתים. וקמפרש הכנסה וכו'. נראה דרש"י ס"ל דכיון דתני בהדיא בפנים דהיינו הכנסות ל"ש לומר והא יציאות קתני דכיון דפריש בהדיא שאני. ולא מוכח אלא מלאלתר. ורש"י שינה כאן מפירושו בשבת לס"ד דגמ' כאן לתרץ קושית התוס' לקמן ד"ה והא. דתירוצם שם ל"ש לשיטת רש"י בשבת דעקירות קחשיב:
שם ד"ה וע"ש. קתני כולהו לחיובא. וי"ל דמשו"ה לא ה"ל למתני כלל שבת:
באו"ד אין לו להניח וכו'. ר"ל וה"ל למתנינהו ולפרש דפטירי:
שם ד"ה אבות. התם משום דא"א וכו'. נ"ל דה"ק הכא דלאו עיקר שבת ולא תני אלא משום ב' שהן ד' בלבד לא תני תולדות כיון דאפשר באבות:
שם ד"ה והא. בסופו. היינו לשיטתם בשבת דחשיב פשיטות יד לעיקר. אבל לפרש"י שם ל"ש. ונראה דלהכי פרש"י כאן דבפנים היינו הכנסות דכיון דתני בהדיא הכנסות ל"ש לאקשויי והיינו לס"ד דגמרא. אבל למסקנא דיציאות משמע נמי הכנסה ע"כ דפי' בפנים כמ"ש במס' אבות. משום קושית התוס' לפי' ריב"א לעיל ד"ה שתים. ול"ל כתירוצם כדי לקצר דכיון דה"מ למתני ברישא אעני ובעס"ב הל"ל הכי. דליהוון רישא וסיפא בענין אחד. משא"כ להס"ד דע"כ צ"ל בהדיא בפנים משום הכנסות: