אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
שבועות · דף ג:
תוס' ד"ח הא. הא דל"פ וכו'. בהו גופייהו המ"ל. דאי חדא כולהו לחיובא וחדא מהן לפטור ל"ד להדדי. ואי נימא משום דאינהו ליתנהו אלא בהא מסכתא. וגם כתיבן ודמיין להדדי תני להו בהדדי אף דל"ד כ"כ. מ"מ הא שבת ל"ד ע"כ לתרווייהו. אלא דבעי לאוכוחי דכולהו לחיובא דוקא ולא לפטור:
גמ' וכדרבא. לפמ"ש לקמן כ"א בס"ד דלרבא עבר ולהבא משקר נפקי לדברי הרמב"ם ניחא דאייתי הא דרבא דלהכי מפרשי הני מהני. דפשטיה דשקר משמע להבא. ולענין מלקות סמיך על הא דמסיק דקסבר לאו שאב"מ וכו':
תד"ה אבל. אוכל ולא אוכל עובר בלא יחל. נראה דר"ל עובר על ל"י נוסף על איסור שקר. ומשו"ה ניחא דל"א ואזהרתיה וכו'. וכדברי הרמב"ם. ועמ"ש לקמן כ"א ע"ב:
באו"ד לאוקמיה בלאו יתירא. יותר נראה דמוקי ליה בעבר משום דרבא ולהכי מייתי דרבא. ואף למ"ד לוקין על לאו שאב"מ צריך דרבא לענין דקאי אשקר דעבר בלא ינקה וכפמ"ש צריך גם למיכלל עבר בלשון שקר:
שם ד"ה וכדרבא. בסופו. אבל לפ"ז הא דאמר בס"ד דגמרא אילימא האי סתמא וכו' לא ניתן להאמר כלל:
שם ד"ה התראת ספק. ויש לומר דהתם וכו'. בפשיטות נראה דבחסימה ודומיה דסתמא אית במו מעשה פטור בלא מעשה אפילו למ"ד לשאב"מ לוקין עליו ועי' תוס' ב"מ שם דחסימה סתמא במעשה עיי"ש: