אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

שבועות · דף ג.

דף ב:

תד"ה ועל הזקן. ואסור לישראל להניח וכו'. נ"ב אבל לומר להנכרי ודאי אסור לכו"ע מדרבנן מיהת:

באו"ד ומשמע התם דלראב"א אפילו איסורא דרבנן וכו'. א"י האיך אפשר דלא יאסר משום ספי איסורא לקטן בידים. ולו"ד ה"א דלרב אדא מגלח להו נכרי. ומותר לנו להניחו כיון שאין משום איסור ניקף לגדול כשמגלחו נכרי ואין בזה איסור אמירה לנכרי כיון שבישראל נמי אין איסור היקף הקטן מצד הגילוח אלא משום ספי איסורא ובכה"ג ליכא איסורא. ולהכי לייט לחובה דספייא איסור לקטן. אבל ר"ה סבר דאינה בכלל האיסור כעכו"ם. דגם בטומאת כהן למדו להזהיר כהנים דוקא גדולים על הקטנים. וגם במושיט כוס לנזיר אסור רק משום לפ"ע ובדקאי בב' צדי הנהר. ולא משום ספי איסורא דודאי ישנו גם בגדול דסתמא דרשינן לא תאכלום לא תאכילום ולפי כל הנ"ל דלר"א אינו חייב ניקף כשמקיף לאו ב"ח. ושמואל בנזיר ל"ב למיעל בפלוגתא דר"א ור"ה ואמר סתמא באשה וקטן. למר במקיף או בניקף ולמר בתרווייהו. ע' סה"ד:

באו"ד מדלא קאמר איש דאמר לקטן וכו'. צ"ע דאינו בר שליחות:

באו"ד לא יניח גדול וכו'. ר"ל ומודו כו"ע דאין שלד"ע בכה"ג:

באו"ד אפשר לקיים שניהם. צ"ע לפ"ז ימול בשבת ע"י נכרי למאן דמכשיר. או בב' אוחזין בסכין לכו"ע אלא ודאי לא מיקרי אפשר לקיים שניהם ע"י אחר. והא דפרק ר"א דמילה קל"ג אי איכא אחר וכו'. ש"ס שגם האב היה אפשר שלא יכוין לקוץ צרעת בנו:

באו"ד ודייק התם וכו'. ר"ל דלא תימא דמדרבנן אסור ולהכי פריך ודילמא וכו', דא"כ היכי קדייק דהקפת כל הראש שמה הקפה. וע' בנזיר כ"ט:

באו"ד דלא פירש באשה וקטן וכו'. לסברתם לעיל אינה ראיה. דגם נזיר ודאי מגלחת ליה אשה:

שם ד"ה גבי הדדי. דדמיין אהדדי וכו'. ר"ל דכיון דכתיבן לחודיה מספיק. ע"כ דה"ק חדא דכתיבן אהדדי וחדא דדמיין אהדדי אלא דגם דעיין אהדדי מספיק לחודיה א"כ לתני נגעים:

שם ד"ה אי ר"י. ומיהו מתניתין דפ"ב וכו'. בשלמא א"ר י"ל דנקיט אע"ג דל"ד כמ"ש התוס' שם כי היכי דתיתי אף אליבא דר"ע דהא הביא שם בסופא גם פלוגתא דר"ע ור"י. אבל אר"י ל"ש:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה