אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

פסחים · דף קב:

דף קא.

רש"י ד"ה ה"ג תניא כוותיה דר"ח חברים כו' אבל בההוא דלעיל לא תנא יין בהדיא. ר"ל וה"א דוקא פת ולא ש"ד הטעונין דל"ג גם תיבת לשתות כמ"ש לעיל ד"ה חברים:

רשב"ם נימא תהוי תיובתא נמי מהא או ישבש אותה ע"י ברייתות. צ"ע דמאי אולמא דהך ברייתא מהך ברייתא. ולעד"נ דה"ק לימא תהוי תיובתא כו' אפי' בחזר למקומו. ואהא מייתי ברייתא דתניא דלא כר"י אף בהאי דהתם ליכא פלוגתא דנימא להודיעך ומשום הך ברייתא לא אמר דלר' יוחנן ברייתא דשינוי מקום כו' אתיא כר"י ואיהו דאמר כרבנן. דמ"מ תיקשי מהך, ולפי' רשב"ם א"ל דנ"מ למסמי חדא מקמיה תרי:

תוס' ד"ה תניא ואע"ג דחזרו מייתי ראיה לר"ח כו'. לו"ד ה"א דבאמת ר"ח לא אמר אלא בחזרו דלקבעיה הדר ל"ש בלא חזרו. והיו מיושבים כל קושיותם וע"ל ד"ה אלא וגם היה מכוון הא דאמר לימא תהוי תיובתא דר"י נמי מהא היינו לאוכוחי אפי' חזרו. ומייתי מהך ברייתא לר"ח דחזרו מהני ודוקא בטעונין מדתני עקרו ובלא חזרו איתותב ר"י לגמרי דר' יהודה ורבנן איירי רק בחזרו. וז"ש לעיל מאן תנא עקירות ר' יהודה ע"ל מאן מחייב בעקירה בעלמא בחזרו:

ע"ב גמ' אמר רב הונא. נ"ל דצ"ל בר יהודא:

שם והא יו"ט שחל להיות אחר השבת דאית ליה עכ"פ פת אלא הבדלה וקידוש חדא מילתא. ולפ"ז צ"ל דהא דנקטו כולהו בלא זמן לאו דוקא הוא ודוחק הוא ובפרט רבי ששאלו ממנו סדר הבדלות סתם למה השיב אשבועי של פסח לחוד לכ"נ בכל הני ששינו הסדר משום הלוית המלך מודו היכי דאיכא תרי כסי דקידוש קודם כדרכו ורבא שמעינן דאף על כוס אחד הסדר יקנ"ה ורבי לא איירי אלא בסדר הבדלה לחוד ולא נקט קידוש רק משום סדרו אחר הבדלה תוס' ד"ה ה"ג ראשון כו'. שא"י לטעום מכוס בהמ"ז צע"ג דא"כ מאי פריך מיו"ט שאחר השבת לימא דהתם שאני דא"י יכול לטעום קודם קידוש ולא קודם הבדלה וע"כ דאפשר לומר ע"ז וע"ז לטעום אח"כ:

באו"ד מנלי לעיל דמפסיקין לר' יהודה בעקירת שלחן. ואפשר לומר דנפקא ליה מתוספתא דברכות שצריך עקירה לבהמ"ד והיינו עקירה מן השולחן וה"ה עקירת השולחן מלפניהם ש"ד:

ד"ה מיתיבי ה"מ למיפרך ממתני' דא"ד אבל אין זכר ליין שם. ועוד שטוב להביא מכאן דמוכח מגופה דבהמ"ז טעונה כוס והוי ב' קדושות. סד"ה מניחו אבל כשאין לו אלא כוס אחד מותר לאכול כו'. אבל צ"ע כיון דבת טוות א"כ לא הותר לו לאכול אפילו אין לו כוס ואיך שייך להתיר משום בהמ"ז לא יאכל ולא יתחייב בהמ"ז ונ"ל דחומרא דבת טוות אינה אלא בלא הבדיל בתפילה ואמימר לא הבדיל כלל כדאמר סתמא לא אבדיל ולמחר ודאי הבדיל בתפלה וי"מ לכתחילה המתין עד שיביאו יין. אבל אין איסור כ"כ. ובהכי ניחא דמוכח בפשיטות מהך ברייתא דהמבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. וגם אמרינן (בברכות ל"ג) אם הבדיל בזו ובזו ינוחו לו ברכות על ראשו. אלמא דלאו חוב גמור נינהו. ואמר התם טעה בזו ובזו כו' משמע דאיסור טעימה תלי בטעות הראשון שלא הבדיל בתפלה:

ד"ה יקנ"ה יין ברישא וא"ת כו'. א"י מאי קושיא דהא ליתנהו ביה טעמי דב"ה ר"פ אלו דברים. ועכצ"ל כן לרב אבי דפליג על תלמידי דרב דהא מתניתין היא מברך על המזון ואח"כ מברך על היין:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה