אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
פסחים · דף ק.
גמ' ולרב הונא מי ניחא. ר"ל דגם לרב הונא לא ניחא אליבא דכולהו אמוראי א"כ איכא למימר גם כר"פ ולא כרב פנחס בריה דרב אמי:
תוס' ד"ה מכלל כו' דבע"ש שרי ר"י אפי' להתחיל היינו עד שתחשך לדידיה דלר' יהודה כבר הוי לילה. ואיהו אר"י אמר אין מפסיקין וגם בעובדא דמייתי הלא היה עמהן ר"י. וע"כ רצו להפסיק בזמן כר"י ועלה אמר לא נפסיק משמע להתחיל לא:
באו"ד והתם סתמא קתני ר"ל וע"כ כה"ר יחיאל דלתירוץ הראשון ה"ל לאתויי טפי מהתם:
ד"ה אין מפסיקין דבהתחילו באיסור מודה ר"י דמפסיקין. ר"ל בהתחילו משחשיכה ולטעמייהו בשבת ט' ע"ב ד"ה ולימא:
תוס' ד"ה ושוין כו' קאי אר' יהודה. ר"ל אכל לא אב"ש וב"ה ולשיטתם לקמן (ק"ו ב') ד"ה זימנין ע"ש:
ד"ה ידי קידוש א"ר בון ולא פליגי כו'. עי' בירושלמי שם דמסיק שהן חולקין. אבל י"ל דרק רו"ש עצמן נחלקו. דרב אמר סתמא ידי קידוש יצאו אפי' אין דעתם ולא אכלו כלל ושמואל אמר לא יצאו סתמא וגם אמר אף ידי קידוש דאיירי היכי דיצאו ידי יין אלמא דאיירי בדעתם. אבל אינך אמוראי דבבלי וירושלמי ס"ל שפיר לחלק בהא וכן ר"י איירי כדעתם דהא אמר דיצאו ידי יין. וכן דעת רבינו נסים במגלת סתרים וא"צ לחלק בין בית אחר למקום אחר כלל. ורבה לא הקפיד ק שיכבה הנר ויאכלו בבית שלא היה בדעתם ולא יהיה שם לקידוש. כנ"ל ברור בס"ד:
ד"ה ידי יין ועוד אם צריך לברך בתוך המזון כו'. צ"ע דהא ודאי ל"צ לראיה זו אלא דלא נימא דכיון דהאי לשתות והאי לשתות לא פטר ליה וא"כ אין ראיה ממ"ד התם דגם תוך המזון פטר לאחר המזון וכן מרב דהכא לאו ראיה די"ל דאזיל לטעמיה דס"ל התם דפוטר: