אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
פסחים · דף עז.
רש"י ד"ה שאר קרבנות צבור מוספין דעולה כו'. צ"ע דא"כ תמידין נמי והרי אמרו מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עון תמיד ש"ש כו'. ולו"ד הוי אמינא משום דבכל המוספין יש שעיר חטאת שמכפרת כפרה גמורה וממילא אתיין כולהו וכצ"ל ע"כ בקרב עמו דעומר ושתי הלחם דמשום דהן באין להתיר בא גם הקרב עמם. וממוסף שבת גופיה ע"כ לאו ראיה דמצותן בכך דאלא"ה תיקשי ליה קרא דמוספין:
תוס' ד"ה שעירי ר"ח. תימה וליתני שעירי כו'. ולענ"ד דאיצטריכו זבחי שלמי צבור משום דאין באין לכפר ולא להתיר. ומ"מ אי לא הוי כתיב קרא אלא מוידבר משה לחודי' ה"א דמשום דטפולין לב' הלחם נינהו דבאין להתיר:
תוס' ד"ה שכן. ולחם הפנים אומר ריב"א כו'. בפשיטות הל"ל כיון דעיקר מצותו בשבת [ולא ידענא מאי מוכח מקרא דביום השבת יערכנו] ע"כ דמקטיר הבזיכין ביום סילוקן שלא יפסלו בלילה:
בא"ד וקשה מפ"ק דיבמות כו'. ונראה משום די"ל מהעבודה שכן ישנה לפני הדבור: