אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
פסחים · דף עו.
גמ' וכי הדר רוטב אפסח כו'. משמע דאי הוי מיבלע ביה לאחר צלייתו הוי שרי ונראה דטעמא משום דאתי עשה דאכילת הפסח הכשר ודחי ל"ת דכי אם צלי אש. אבל עשה דויאכלו צלי אש לא עבר דהא לא מצי לאוכלו צלי אש. ול"ד לאוכל תרומה טמאה דעובר בעשה דמן הקדשים לר"י בירושלמי דפ"ב דבכורים. דהתם קרא להתירא אתי ולא התיר רק בטהורה. אבל הכא למצוה אתי, וכ"ז למאן דס"ל עשה דוחה ל"ת במקדש. בזבחים צ"ז ע"ש:
תוס' ד"ה אלא כו'. ולר"ת נראה דגרס ליה כו' ולפ"ז ע"כ צ"ל דברותח צריך לקמוץ היתר ממקום שהגיע הרוטב. ומכאן ראיה ברור דאיסור בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ודוקא בדברים המפעפעין. וצע"ג ע"ד הר"מ שבמרדכי ושארי פוסקים שבשיטתו דמקילי ומדלא אסירי כל הסולת ראיה ברורה דבכחוש לא אסיר: