אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

פסחים · דף סב:

דף סא.

תוס' ד"ה כי כו' השתא דאמר ר"ח מחוסר הגרלה כו'. אבל אי לא מחוסר מעשה חייב. דהתם לא בעינן רק ראוי לבוא:

באו"ד תימה דהשתא לרב אשי כו' לו"ד המפרשים נראה דלרב אשי באמת לא פסלי ערלים כלל בזריקה. ומ"ש דה"ה לזריקה היינו לפ"ד הסוגיא דצריך קרא לחלק זריקה משחיטה ואיהו לא ס"ל:

ע"ב תוס' ד"ה אילימא. וי"ל דה"פ דנין כו'. תירוצם אינו מובן כלל דהא אפילו למאי דס"ל דפסח אינו נאכל מ"מ הותר לזרוק הדם. ונ"ל ליישבו בפשיטות דטומאת גברי דל"ש מקצת טומאה רק לענין זריקת הדם שייך שפיר למיפרך שהרי הותרה. אבל טומאת בשר דשייכא למימר לענין אכילה דלא עשה מקצת טומאה כדלעיל מצינן למילף מינה שהרי לא הותרה באכילה:

ד"ה לימא. דמבו ביום פריך כו'. עיין במהרש"א אבל צ"ע לפירושם בגמ' אינו ענין כלל להא דר"ח ורבה לעיל אלא לסוגיא דיומא. ועוד דמאי משני ר"פ מקרא דמ"מ ליפסל מדרבנן מטעם הואיל. ולעד"נ דקושית הגמ' הוא מר"א דשמעינן ליה דאית ליה הואיל מדאורייתא לעיל בפ"ג. ומ"מ הכא לית ליה אלמא דל"ש כלל הואיל בכה"ג עי' במלחמות לעיל בפ"ג שביאר היטב ענין הואיל דשמעתין:

ד"ה שאני כו'. אבל אי לאו ק"ו כו'. ואפשר דל"א ק"ו רק לדבריו דר"י דל"ל לקרא. ומ"מ צריך קרא לדידיה לאכשורי שלא בזמנו. ולעיקר פסולא דשלא לשמו:

ד"ה לשמו. דאפילו יחיד אינו נוהג כו'. ונראה דכיון דל"א הכא חילוק דישנו לאחר מיתה ע"כ דלא חשיב רק חילוקים שבפסח גופו דכיון דשלא לאוכלו ליתיה כלל בשארי קרבנות ל"ש לחלק ומ"מ חשיב ציבור דאפשר כשהעם מועטין ועושין כולן פסח אחד:

רש"י ד"ה שעברה שנתו. שנולד אשתקד קודם ר"ח. נקט מילתא דפסיקא לכ"ע דבר"ח משכחת לה שיהיה ראוי בערב פסח בשנה חסרה שאין בה רק ד' מעוברים אליבא דר' (עי' ביומא ס"ה):

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה