אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
פסחים · דף סא.
תוס' ד"ה רבה כו' ועוד אומר ר"י דאיכא למיפרך כו'. ולשיטת ריב"א צ"ל דכיון דלא ידעינן כלל דיש מחשבת ערלים בזריקה גופא ל"ש למילף בק"ו אפילו להתכפר כיון דלא מצינו לענין להאכיל ודחוק הוא ונראה יותר תירוץ א' שתירץ ר"י דהכי מוכח לקמן דצריך קרא להכשיר:
תוס' ד"ה וכי תימא לריב"א כו'. לפי שיטת ריב"א גופא ניחא בפשיטות דגם בזריקה ה"א דאיכא מחשבת אוכלין אם חישב בזריקה שיתכפרו ערלים וילפינן לה הכי מה שינוי בעלים המחובר בפסח דהיינו חישב בשחיטה להאכיל עשה ערלים כשינוי בעלים דהיינו אינן מנויין אף כן בשינוי בעלים הכולל בכל הקרבנות דהיינו זורק להתכפר אחרים, עשה בו בפסח ערלים כאינן מנויין הן בזורק הן בשוחט ע"מ לזרוק. אבל לבתר דכתיב זאת מפקינן זריקה לקולא משום דעכ"פ אין בה מחשבת אוכלין דלהאכיל כמו בשחיטה. אבל לכאורה קשה לדריב"א דאין שוחט לערלים פסול רק בע"מ להאכיל ורבה ור"ח פליגי בע"מ לזרוק. מאי אמר דזריקה קילא דאין מחשבת אוכלין בה דמ"מ מאי קילותא בשחיטה גופא בין ע"מ להאכיל לע"מ לזרוק. וצ"ל שהוא דבר שא"א שנחמיר יותר בשחיטת ע"מ לזרוק מבזורק גופיה וכיון דאשכחן קולא בזורק ע"מ להאכיל מקילינן נמי בשוחט ע"מ לזרוק. וא"כ למאי דמסקינן להחמיר בשוחט ע"מ לזרוק לערלים ה"ה בזורק שיתכפרו בו ערלים פסול. וכ"פ הרמב"ם ז"ל. נ"ל דלהכי נקט לרב חסדא בזריקה חומר קביעת פיגול ולא חומר שינוי בעלים שאינו אלא ע"מ לזרוק [עי' במהרש"א] דבעי למינקט חומר שישנו בזריקה גופא ולא במחשבה דעל מנת לזרוק: