אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
מנחות · דף מז.
רש"י ד"ה אלא לאביי. מאי איכא וכו'. דנהי דלרבי לא נפיק לחולין ע"כ מדרבנן הוא מדתפיס פדיונו. ולעיל מוכח דבקראי פליגי:
תד"ה שיהא לחם. תימא הא משעת וכו' תימא על תמיהתם דהא קרא בשלמי יחיד איירי דתנופתן אחר שחיטתן. והדין אמת גם בכבשי עצרת. דכיון שהיה הלחם בעת שחיטה היה ראוי להניף עליהן:
תד"ה מושך שתים, וכן בשניה. משמע דס"ל הניף זה בפ"ע וזה בפ"ע לא יצא דלא כהרמב"ם ז"ל: