אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
חגיגה · דף ט.
תד"ה תשלומין. דחול גמור הוא. וצ"ע בריש מכילתין דאמר הכל לאתויי וכו' דהא מתניתין איירי בכולהו רגלים:
שם ד"ה כיון דלא חזי. ומיהו וכו' כונתם דאין ספק רק אם חזר ונתפשט בשלישי אם יבוא. ולפרש"י בריש ערכין דתשלומין זל"ז היינו שלישי לשני וכן כולם אך מ"מ ל"ש לספוקי גם בהא. דמאי גריעותא דשלישי משני. כיון דאית ליה תשלומין חשיב כשני. וכמו נתפשט בב' חייב ה"נ בג'. אך הספק בנתפשט בז' דל"ל תשלומין ולא חשיב. הלכך הים חגר בכולם ונתפשט בז' פשיטא דלא יבוא ע' פרש"י שם. ובפשט בא' מספקא לר"א. וכיון דכל הך דינא ל"ש אלא בז'. ל"ש להקשות קושית הטו"א דהל"ל לעיל דהכל חייבין לר"י לאתויי כה"ג. כיון דלר"א פטור משום דבסיפא דמשנה איתא דברי ב"ש. ע"כ דרישא אתיא גם לב"ש. ולדידהו עולת ראיה אינה באה ביו"ט:
שם ד"ה שאני לימא לעיל וכו', ונ"ל דברא הויא טומאה כשארי מניעות. דאין תשלומין לטומאה רק בקרבן: