אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
חגיגה · דף ד.
תד"ה לא נצרכה. הכא פשיטא לן וכו'. לפענ"ד נראה לו דהכא פשיטא לן דעכ"פ חייב משום צד חירות שבו כמו דחייב בכהמ"צ. שצד חירות שבו אינו מעוכב כלל דלהכי אסור בשפחה. רק בראיה היה פטור כיון שבע"כ משתעבד גם צד החירות ויש לו אדון אחר. משא"כ לאחר תקנה שאינו משתעבד בו הוי ככל בן חורין. אבל צד עבדות מספקא לן התם אי חייב בקנס:
באו"ד אבל התם כיון דמיית וכו'. וצ"ל שגם בחבלה כיון דקטליה פלגא אעפ"י שכותב לו שחרור מ"מ אגלאי מלתא שלא היה עומד להשתחרר שלם. ולהכי אין שמין אותו כמה הוא שוה שלם. דאי לא"ה היכי פשיט התם מסימא עינו. ודוחק עצום הוא: