אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
ברכות · דף מט.
תוס' ד"ה מ"ד. ריה"ג היה מאריך כו' ומיהו כו'. והא דנקט מלכות קמ"ל אגב אורחא דכל ברכה שאין בה מלכות לא שמה ברכה. והיינו דפריך לקמן אר' יוחנן מאי קמ"ל. ר"ל במאי דנקט לשון מלכות:
שם גמ' איתיביה לוי לר' כו' מקדש ישראל ור"ח כו'. לכאו' ק' אמאי לא נחית לוי לתרוצי ישראל דקדשינהו לר"ח כמו שתירץ לו ר' על יו"ט. ואולי ס"ד דלוי דבר"ח ל"ש לתרץ. הכי. שהרי משנברא העולם נקבעו ר"ח. ועוד שאין בו קדוש אחר על הכוס. וכ"ה בירושלמי פ"ט מקדש ישראל ור"ח ובפר"ח מוכח שם כרבא דס"ל בפסחים קי"ח במקום שאין יין מצוי כו' מקדש ישראל ויום השבת לכלול קידוש ותפלה. ומשו"ה בר"ח דליכא קידוש אחר עה"כ צריכין לכלול גם קידוש ריח על התפלה. ולא נפרש ישראל דקדשינהו. ובזה י"ל דלא תיקשי מהכא לרבא דפסחים הנ"ל. ועוד י"ל דשאני ר"ח דליתא שום קדושה יתירה לישראל רק שמקדשים לר"ח ע"כ לא מצינן למימר מקדש ישראל לחוד:
שם תורה ומלכות לפי שאין בנשים כו'. נ' פירושא דמילתא לפי שהן פטורות מהזכרת מלכות שמים בק"ש. ואיך נחייבם בהזכרת מלכות ב"ד:
שם טעה ולא הזכיר של יו"ט כו'. צ"ע דהיינו קמייתא ומאי שייל ר"ם תו מאן אמרה, ונ' משום דמשמע דאפי' בשבת אינו מזכיר בה של שבת אם הטעות היה רק בשל יו"ט וכן להיפך. ושאל ר"ה מאן אמרה. דאי אמרה אחרינא הוי מייתי סייעתא לסברתו דא"ל בפ"ב דשבת דאין מזכיר של חנוכה במוספין. ול"א יום הוא שנתחייב. אבל מרב לא נ"מ. דהא כבר מוכח ממימרא דרב אחדבוי החם דל"ל. ונ' דהאי דינא דמי לדרב גידל התם דהך ברכה בשבת ליתא כלל:
שם ול"י אי אמר בה שמחה. משום דשמואל אמר בירושלמי בפ' הרואה דאומר והשיאנו. אלמא דשייך ביה שמחה [עיין ברא"ש סוף ר"ה] גם אמר שמואל לקמן דאם לא הזכיר אינו חוזר אלמא דלא חתים. וז"ש אי דידיה אי דרביה. משום דאי דשמואל רבי' הוי ידענא דאמר שמחה ולא חתים. אבל רב משמע דפליג התם בירושלמי וס"ל דאין אומר והשיאנו. וגם בדין חזרה עיין בירושלמי ר"פ זה ודוק: