אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

ברכות · דף מז:

דף מז.

גמ' השמש שאכל כזית פשיטא כו'. דל"ל דקמ"ל דבעי כזית דהא בסיפא תנן בהדיא דפחות מכזית אמצ"ט. וז"ש למיתני רישא משום סיפא. ובסמוך גבי אכל פחות מכזית פריך פשיטא דכבר מוכח מרישא:

שם מצוה הבב"ע היא. בגיטין ל"פ הך קו'. ונ' דודאי פשיטא לי' דמשום זכותא דרבים אומרים לאדם חטא כו'. אף דהוי מצוה הבאה בעבירה לא הוי כי אם לדידיה. אבל הצבור יוצאים בזה. ומ"מ מצטרף המשחרר לעשרה דלא גרע מתינוק המוטל בעריסה. אבל למאי דשני דתרי הוי. פריך מהבב"ע היא. ור"א לא יצא. וא"כ ודאי דאינו מצטרף ובציר ליה מנינא. ול"ד לשכבר התפלל דלדעת קצת פוסקים מצטרף. דהתם מקבל שכר עני'. משא"כ הכא. ומשני מצוה דרבים שאני. ולא הוי מהבב"ע כלל. ואף להי"א בר"ן בגיטין הוי כנותן דמי עצמו ע"ש. מ"מ פריך שפיר דמ"מ איסור דרבנן ודאי איכא. ולא אתיא מצוה דרבנן ודחי ליה:

שם תשעה וארון מצטרפין כו'. אלא אר"ה תשעה ונראין כעשרה כו'. אינו מובן האי אלא אר"ה. דמה שייכות הא דנראין כו' להא דתשעה וארון. ונ' הכונה בזה ע"פ מה דמבואר בכ"מ דסתם בית הוא ו' על ח' אמות. ומדת הארון ידוע אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו. נמצא לפ"ז בבית כזה דו' על ח' אם עומדים בשורה לארכו ולרחבו שלשה שלשה אנשים. נמצא לפ"ז ריוח בין כ"א אמתים וחצי לארכו ואמה וחצי לרחבו כמדת הארון (לפ"מ דידוע דגברא באמתא יתיב) דוק בזה. וזמ"ש ט' וארון. ר"ל אם ההפסק ביניהם כמדת הארון באורך וברחב מצטרפין. והמקשן הבין מלת וארון כפשטיה. ולכן הקשה. ומשני התרצן דכונתו ט' ונראין כעשרה ר"ל האי וארון לענין ההפסק בין כ"א וא':

שם מיתיבי רשבג"א עלה והיסב כו'. קס"ד דצירוף ולהוציא שוין הן. ור"י פליג אשב"ש משום משנתנו דתנן השמש שאכל כזית. וכיון דבעי כזית בעי דגן. ומ"מ מקשי מדרשב"ג דל"ש למימר לגרמיה דעביד דרשב"ג כוותי':

שם ע"ב בתוס' (מעל"ד) ד"ה עד. וה"ט דכל ישראל ערבין זב"ז. וגם רש"י ז"ל מוכרח לזה. דהא נשים אמר התם דלא מפקי אי הוי חיובייהו דרבנן. אלא דסבר דקטנים הוו בכלל ערבות כדאיתא במדרשות רבים. משא"כ נשים בהני דליתנהו בהו:

שם גמ' א"ל הה"א כבואכם כו' כי הוא יברך הזבח כו'. לכאורה צ"ע דיליף מהאי קרא לברכם דלפני' הא בברכת הזבח איירי. ונ' דאי משום ברכת המצוה לא היה להם להתעכב דברכות אינן מעכבות. אלא ודאי מחמת הברכה דלפניה נתעכבו עד בואו. והא דאמר כי הוא יברך הזבח. משום דאי לאו דמצוה היא. לא מצי לאפוקי אלא ע"ה שאינם בקיאים בברכות. ודייק שפיר לישנא דקרא דהקרואים היינו חברים החשובים והעם היינו ע"ה. ור"ל יאכלו העם עד בואו דאינם יכולים לברך עד בואו. ולאחר בואו יאכלו גם הקרואים דיכולים לצאת ג"כ בברכתו משום דהוי זבח והוי אכילת מצוה והוי כמו קידוש. והיינו דאסיק וכ"כ למה. ר"ל דהאי ואחר יאכלו הקרואים מיותר. כיון דעיקר עיכובם הים מחמת ברכה דלפניה הל"ל לא יאכל העם עד בואו ותו לא:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה