אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בכורות · דף לה.
רש"י ד"ה ממילא הוא שלא היה יודע וכו'. הדברים אינם מובנים לע"ד שהרי ר"ח אמר ר"ק סבר דבכה"ג ידע הנכרי והיכי פריך בפשיטות מכדי ממילא. ולו"ד הנ"ל דה"ק מכדי ממילא וכו' שהישראל לא כוון שיעשה הנכרי, ועי' בפירוש המשנה להרמב"ם. וע' תוס' שבת קכ"ב א' לענין כבוי דאפילו בעושה בשביל ישראל שרי. וכ"ד המרדכי והביאו המג"א לענין ליקט הנכרי עשבים וכ"ד הרא"ש שם ולא כדברי הק"נ. וכ"מ במשנה שם דמחלק בין נכרי לקטן ששביתתו עליו. אלמא דבגוונא דאסור בקטן שרי בנכרי. ולפ"ז יש לגרוס במשנתנו אחר שהתירו ולא ראה שהתירו דגם מתחלה ידע שיתירו ואינו דומה דין נכרי לדין קטן. וכל הצריכותא שאמרו בגמרא היא לדעת ר"ח אמר ר"ק אבל לרבא שרי בכל גוונא ואפשר שצריך שיהיה לנכרי הנאה מזה. כמו בנ"ד שהוא היה קסטור ומוטל עליו תקנת העיר או ביודע שיקבל שכר כבשבת שם: