אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בכורות · דף לד:
תוס' ד"ה מקמייתא. אלא מצורע מוסגר וכו'. ע' נגעים שם דליתא הך דינא במוסגר ור"א גופיה הסכים לזה בתוספתא שם וצע"ג:
שם ד"ה את"ל, אכתי המ"ל וכו'. נראה דבכל הני תלת בעיי איכא ב' ב' גווני בצורם איכא בזמן בהמ"ק דאסור מה"ת. ובזה"ז דאסור מד"ס. ובמוכר עבד יש קנס דפדייה דשייך ביה כל יומא מפקיעו ממצות. וקנסא דיצא לחרות אחר הפדייה או הבריחה דל"ש ה"ט. וכיון מלאכתו במועד איכא קנסא דקודם שעשה מלאכתו וקנס שאח"ז דמאבדין ממונו כמ"ש הפוסקים שם דל"ש טעם דלא עבדי לאיסורא. ולהכי בכ"ע נקיט לענין בעיתו טעם השייך בכולהו גווני בדין דאיירי ביה. ולפ"ז יש ליישב גם קושייתם בד"ה הטיבה: