אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

ביצה · דף ג.

דף ב:

תד"ה גזרה. דל"ש שמא יעלה ויתלוש. צע"ג כיון דגזרו גם בביצה דל"ש כלל משום דחדא גזרה היא. איך אפשר לחלק במחובר גופיה. ולו"ד נ"ל בפשיטות דטעמא דמוקצה ל"צ רק כדי לאסור אף בספק משום ספק מוכן. משא"כ בספק גזרה דהוה לקולא לר"פ מאריה דשמעתתא דנכרי שהביא דורון. כדמוכח מדברי ר"פ לקמן ע"ב דאמר האי תנא מנא דליטרא קציעות הוא וכו'. ואיסור מוקצה שייך אף בחצר כיון שכבר גזרו רבנן על הודאי משום שמא יעלה ויתלוש מסיח דעתו ואינו יושב ומצפה. רק בדבר ששייך מוכן לעורב מעצמו אין כאן משום מוקצה למ"ד מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם ושרי בספק. וע' פסחים (נ"ח ע"ב) דמפליג בין של מכבדות לבין הכיפין. ונ"ל דהיינו הך דמפליג בירושלמי שהביאו התוס' שם בין ספק לודאי. דלמ"ד לא הוי מוכן אסור אף ספק. ולמ"ד רק משום גזרה שרי בספק. ולדידן דקיי"ל כרב אשי דגם ספק גזרה בדשיל"מ להחמיר. אסור בכל גווני לכן השמיטו הפוסקים לכל ההיא סוגיא:

באו"ד ע"כ פירש ר"נ וכו'. ולפ"ז לרוב הפוסקים דשמירה משעת קצירה לא אסור מה"ת רק קצירה בלבד. וכן לפי הטעם משום מיעוטא דאך. שאם אמנם דבירושלמי דריש גם הוא לבדו עיי"ש. אבל בבבלי מוקי לה למיעוט אחר:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה