אור ברסלב

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

ביצה

סוכה

דף ב:

גמ' ולפלגי בתרנגולת. צע"ג מ"ט לא פריך טפי בפשיטות. מ"ט בשבת נקט עצמות וקליפין דלא הוו נולד גמור דהוי רבותא למאן דאסר וביו"ט נקיט ביצה דהוי נולד שלא היה כלל בעולם דהוי רבותא להמתיר. איפכא הל"ל. דהוי הרבותא למאן דהלכתא כוותיה. ואין בידי ליישב זה רק לשיטת בעל המאור ז"ל. דאין איסור מוקצה ביו"ט רק בתרנגולת וביצה עיי"ש:

תד"ה מוקים וכו'. צ"ע דלמא משום דמיכללא בהא דביצה:

שם ד"ה אין מבקעין ותהיה ראוים להסקה. נ"ל דעיקר ראיתו מדנקיט בשבת להתירא בנבלה וביום טוב לאיסורא בקורה. והמ"ל גם בשבת לאיסורא בבריאה. אע"כ דביו"ט גם רעועה אסורה. ולפ"ז למ"ד חלוק היה ר"ש אף בבע"ח שמתו שמוסרין אין ראיה כלל וגם לר"י דסבר דלא סתם לן תנא כלל בשבת להיתר אין ראיה כלל ביו"ט לאיסורא כר' יהודה:

שם ד"ה ונפלוג שלא יאריך וכו'. צ"ע דהרי ע"כ צ"ל תרנגולת העומדת וכו' כדמוכח לישנא דגמרא. ולו"ד ה"א דכל היכא דאיכא תנא דשרי בהדיא צריך להשמיענו גם כח האיסור:

שם ד"ה והיה. לא היה יורד ביו"ט. נ"ל דתליא בפלוגתא דתנאי בירושלמי פרק כלל גדול אי טחינה ודומיה אסורים ביו"ט לצורך אוכל נפש מה"ת:

דף ג.

תד"ה גזרה. דל"ש שמא יעלה ויתלוש. צע"ג כיון דגזרו גם בביצה דל"ש כלל משום דחדא גזרה היא. איך אפשר לחלק במחובר גופיה. ולו"ד נ"ל בפשיטות דטעמא דמוקצה ל"צ רק כדי לאסור אף בספק משום ספק מוכן. משא"כ בספק גזרה דהוה לקולא לר"פ מאריה דשמעתתא דנכרי שהביא דורון. כדמוכח מדברי ר"פ לקמן ע"ב דאמר האי תנא מנא דליטרא קציעות הוא וכו'. ואיסור מוקצה שייך אף בחצר כיון שכבר גזרו רבנן על הודאי משום שמא יעלה ויתלוש מסיח דעתו ואינו יושב ומצפה. רק בדבר ששייך מוכן לעורב מעצמו אין כאן משום מוקצה למ"ד מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם ושרי בספק. וע' פסחים (נ"ח ע"ב) דמפליג בין של מכבדות לבין הכיפין. ונ"ל דהיינו הך דמפליג בירושלמי שהביאו התוס' שם בין ספק לודאי. דלמ"ד לא הוי מוכן אסור אף ספק. ולמ"ד רק משום גזרה שרי בספק. ולדידן דקיי"ל כרב אשי דגם ספק גזרה בדשיל"מ להחמיר. אסור בכל גווני לכן השמיטו הפוסקים לכל ההיא סוגיא:

באו"ד ע"כ פירש ר"נ וכו'. ולפ"ז לרוב הפוסקים דשמירה משעת קצירה לא אסור מה"ת רק קצירה בלבד. וכן לפי הטעם משום מיעוטא דאך. שאם אמנם דבירושלמי דריש גם הוא לבדו עיי"ש. אבל בבבלי מוקי לה למיעוט אחר:

דף יג.

גמ' הא רבי. לשון הא רבי קשה להולמו לפרש"י ונ"ל דהא רבי קאי אכולה ברייתא דהמולל. דתני דוקא בע"ש ועיו"ט רבי היא דמחייב בתרומה. ודרבא מוללין עלילות ריב"י היא דפטור מתרומה ומוללין גם בשבת כפסק רמב"ם וטור:

דף יח.

גמ' מים יפים. לב"ש דס"ל בסוף מקואות דאין טובלין יפים ברעים. צ"ל שהיפים שעשקה בהם של חבירו הם. ועכ"פ לית ליה יפים:

דף כא.

גמ' אני היום סמכוני באשישות פי' במדרש חזית ע"פ זה דדריש ליה על הלכות המאוששות ואגדות. ומאוששות הם ברורות שא"צ עיון. עיי"ש ע"פ נופת תטופנה:

דף כב.

תד"ה אין מכבין. מ"מ הוא סמוך לחשיכה והוא ספק חשיכה. דאי לא"ה לא א"ש דבריהם לעיל ד"ה ומדליקין:

דף לד:

גמ' א"ה מאי איריא שבת וכו'. קושיא זו ותירוצה דחוקים למעיין ברש"י ותוס'. והנ"ל דמאי איריא שבת קאי אמשנה דתינוקות שטמנו וכו'. דכיון דקביעות שבת רק באומר מכאן אני אוכל. א"כ בחול נמי. ומשני הא קמ"ל וכו'. וה"פ דמשנה. אא"כ עשרו אף בשבת. מותרין לאכול וניחא גם הא דמייתי משנה זו:

דף לט:

גמ' הב"ע למלאות. נ"ל דהוי כמו יש בו דין חלוקה וחלקו לענין המים דשרי אפילו למאן דל"ל ברירה. דמודר הנאה מותר בנכסים לאחר מכירה כדמוכח בעלמא. רק בשותפין דעלמא שייך ברירה על גוף קרקע הבור וחולו כדמוכח בב"ק נ"ב. ובעולי בבל המקום הפקר לכו"ע. והדר מקשו מר"נ דתחומין אר"נ דמע"ב וקלבון דרבנן:

רש"י ד"ה הב"ע דסמכינן אברירה. צע"ג דא"כ ל"ש לעולי בבל כלל דגם בשותפין מותר. ועוד דהאי תנא הא ל"ל ברירה. דאסר ליכנס בחצר עיי"ש. ועוד דא"כ מאי מקשו מדר"נ אדר"נ. הא אשכחן כמה תנאי דפליגי בברירה. ומוקי ר"נ למתניתין דנדרים כמ"ד יש ברירה ולדידיה לא ס"ל:

דף מ:

רש"י ד"ה לא יוליכו וכו'. נ"ל דבערב שבת איירי שיכול להוציא לצורך הלילה כשהניח עירוב תבשילין:

רא"ש פרק א

ק"ר סי' כ' שבטל הטעם בטלה הגזרה. בפשיטות י"ל שברבוי הפירות אין כאן בטול הטעם לגמרי דמ"מ יש בו תוספת נוי. אלא שחששו יותר לזול הפירות:

שם סי' מ"ג וא"כ אמאי לא עשו וכו'. נ"ל דהכא בכסוי כיון שדחתה השחיטה מקילינן בכסוי כמ"ש בירושלמי על זה. התחיל במצוה אומרים לו מרוק. שם סימן ס'. אלו הפוסקים שפסקו לקולא א"י מאן מיקל בשבת:

שם סימן ס"ג הוי בכלל אין מגביהין. לחנם דחק. דרבא צריך לשנויי אעיקר דינא. אמאי מקרי מגביה חלת חוץ לארץ מתקן והר' חיים אומר בשם רש"י ז"ל דלפ"ז גם מה שמשייר החלה אסור:

רא"ש פרק ב

ק"ג סימן ה'. אבל בעיו"ט לא היו תוקעין. ולענ"ד א"א דלא תקעו כלל. שהרי אפילו ביו"ט מוצ"ש הקשו ולתקע וכו' רק שחסרו מבע"ש אותן שאין אסורין ביו"ט:

רא"ש פרק ה

בפסקי הרא"ש סימן ה' למקום שרובן [צ"ל למקום שכולן וכו' דאף אחד מעכב. וכן פסק הרא"ש. ש"ך:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה