אור ברסלב
אהל משה (הורוביץ) חלק א בבא מציעא › דף פז:

אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ

בבא מציעא · דף פז:

דף פז.

גמ' האי חרמש מבעיא ליה. הא דלא מקשה אימא לגופיה לאסור חרמש דמבידך נפקא. וללאו ל"צ דהוא גזל גמור:

רש"י ד"ה אתיא קמה קמה וכו'. לא אשכחן כה"ג דליפרוך גז"ש דהא אין אדם דן גז"ש מעצמו. ועוד קשה לפירושו דהל"ל שעורים דוקא. כמו התם. ולו"ד נ"ל דפריך מקרא דהחל חרמש בקעה דמוכח דהעומר נקצר קודם לכל קמה. וע"כ דלא מקרי קמה רק מחמשת המינים דהא שאר מינים נקצרים קודם לעומר. והא דאמר דמחייבא בחלה. סימנא בעלמא ורהטא דלישנא דהתחלת הסוגיא הוא:

תוס' ד"ה אימא. לא ילפינן מחרמש. צ"ע דה"ל לשנויי דצריכא להלכותיו כדלקמן וכיון די"ל בצריכותא לית לן לאוקמי בב' כתובים. ול"נ ליישב קושיתם. דהא גופא פרכא היא. דמידי דבעי חרמש כשנקטף בידים ניכר שאין אכילתו קבע, כשל בעה"ב. וכמ"ש הב"י סי' של"ז בשם תלמידי הרשב"א. אבל בשאר מילי לא מנכר:

שם ד"ה אמר. לשום דרשא. נראה דענבים ל"ש למכתב אי לא כתיב כרם. ולתירוצם צ"ע דאעיקר הקושיא לא שני מידי:

שם ד"ה אלא וכו'. דוחשב עם קונהו. ודאי דמיחשב לחודיה לאו ראיה הוא מדצריך אחרי נמכר שלא ימשכנו וכו' עיי"ש. והיינו משום די"ל כפרש"י שם. א"מ דה"א דקרא אתי שאין מצוה לגאול ע"י גלימא עליו:

שם ד"ה רעך. למעוטי הקדש. נראה דאין ללמוד הקדש מחובר מתלוש כיון דקיל לענין מעילה:

שם ד"ה שבעך מואכלת אכילה גסה. לו"ד ה"א דהכא ממעט אף אינו קץ במזונו רק יותר משבעו, ועיין תוס' פסחים ק"ז וכ"מ לענין אכילה גסה:

באו"ד בכלל אכילה. צ"ע דהא בכל איסורין אינו חייב על היוצא מהם. רק בזיתים וענבים ביין ושמן גמור והכא מיא בעלמא נינהו:

מה ע"א רש"י ד"ה אבל לוקח וכו'. ר"ל דמקח בענבים לאכילה דאיירי בהו קרא הוי כגמר מלאכה דגורן בהני דבני גורן הם. אלמא דגמר מלאכה דגורן מחייב אבל בבני גורן שלא נגמרה מלאכתן לא מהני מקח. וסרו כל קושיות התוס':

תוס' ד"ה תבואת. קח מן הנכרי מן הממורח. להרמב"ם דפטור אפילו מדרבנן. לק"מ:

ע"ב גמ' שאינו אוכל במחובר. בירושלמי פ"ב דמעשרות איתא דליכא ל"ת בשור במחובר. וכן בדין כיון דמאדם ילפינן לה. ולפ"ז יכון הק"ו. ומה שור שאינו אוכל במחובר בחיוב אוכל בתלוש בחיוב אלמא תלוש עדיף. אדם שאוכל במחובר ברשות עכ"פ. א"ד שיאכל בתלוש. וכן לקמן מה אדם שאינו אוכל בתלוש בחיוב אוכל במחובר עכ"פ ברשות. שור שאוכל בתלוש בחיוב א"ד שיאכל במחובר עכ"פ ברשות. ועיין לקמן צ"ב ע"ב ומש"ש בס"ד:

שם רעך רעך ב"פ. לפ"ז דילפינן שור במחובר מרעך לית בו ל"ת כהירושלמי דלעיל. ולכאורה היה נראה דגם לרבינא כן. אך הפוסקים כתבו שהוא בל"ת וצ"ע:

תוס' ד"ה מאי לאו. כדמוכח בסוף המביא לפ"ז אינו ענין לקושיא זו הכא. דהא ודאי מודו ר' ינאי ור' יוחנן דכמה מילי קבעי מדרבנן ואינהו מה"ת איירי. ולתירוצם השני דרק אבני גורן פריך. הדק"ל לישני דמדרבנן. ולעד"נ דאי גורן בשדה מדרבנן ל"ש איזהו כמ"ש ריש ברכות תנא אהיכא קאי וכו':

שם ד"ה לא. דודאי חטין ושעורין וכו'. והרמב"ם חילק בין דעתו לתקן הכל או לתקן מעט מעט:

שם ד"ה עד. וכן דייק וכו'. ע"ש דדייק לאידך גיסא. והכא נ"ל דעיקר דיוקא מלשון משיפקסו משמע דחמירי משאר מינים דאינן בני גורן:

תוכן העניינים

אהל משה (הורוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה