אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא בתרא · דף קלט:
וזד"ה התם. והשתא האמר הכא וכו'. א"י אי קשה. דהא מ"מ לא אמרו כאן משום פסידא דבעל. והתם לא הפסיד לוקח לבעל. שאחריך מוציא מידו:
באו"ד איכא פסידא דנחבלים. רשב"ם בד"ה גבי דרבין יישב זה שכתב דמאחר שקדם וכו'. שהולכים אחר מי שקדם הפסדו. ובזה י"ל גם קושיתם ראשונה משומא דכיון דלא הוה ללוה זוזי קודם הנשואין פסידא דבעל קדים:
שם ד"ה אמר ר"ג. ודלא כהלכתא וכו'. רואה אני את דברי אדמון מקוימים בכל הסוגיא. וכל שייטא כותיה אזלא כמו לרבנן. וא"ש טפי דברי חכמים כדי שיזונו מהם אלו ואלו שדחקו בזה מנ"מ במזון הבנים כיון דהבנות מיתזן והמותר לבנים. ולאדמון אתי כפשטיה. דכל שאין גם לבנים עד שיבגרו ניזונים יחד. ודפריך ואי ליכא וכו' היינו דלרבנן ל"ש למכללים הכי. ואמר רבא דאליבייהו ליכא נ"מ בין מעטים לרבים. דתמיד לבנות עד שיבגרו והמותר לבנים. והשקלא וטריא רק לאדמון. ובנתמעטו. בנים מפסידים לפי חלקם ובנות לפי חלקן. ובנתרבו זכו הבנים לבדם. ובעיא דר"י מר"א הוי אי ממעטא לתועלת בנים שיזונו עם הבנות אבל אי לא ממעטי והוין מרובין שקלי בנות מזונותיהן ול"ש בשביל שאני זכר הפסדתי. דאלו מתם הוה רוחא דבנים וכן בכולהו. וב"ח דמחוסר גוביינא לא מקצי הפסד ברור ומימרא דאלמנה אצל הבת כבת וכו' היינו כבת אליבא דרבנן. דהכא גם אדמון מודה דל"ש טעמיה וכי בשביל וכו' דכבע"ח היא. ולענין מכירה הוזכר נכסים מועטים רק באשגרתא דלישנא. ור"ל שלא נשאר כדי מזונות. ואף לפי' הרמב"ם דהוזכר לרבותא. אין ראיה להלכה: