אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא בתרא · דף קלח.
תד"ה כאן. לכ"נ לפרש וכו'. לפעד"נ נויש הגירסא עפ"י הרשב"ם. דר"ל איירי בצוח מעיקרא. דאח"כ לא מהני מה דאמר א"א במתנה כר"ש. רק אם אמר א"א בהחפץ כברייתא דא"א בהן. וצוח מעיקרא סבר ר"ל כיון דחזי נותן דלא בעי לה ויהיב ליה. ע"כ דאסח דעתיה מיניה. והוי כמקבל שאמר אח"כ א"א בהן. להכי פריך התם מדין ודברים וכו' ומרבנן דעבדים. אבל מרשב"ג ל"ק דכיון דהוכיח סופו דלא בעי מעיקרא. והבעלים לא ידעו בחייהן לא אפקרינהו רק אדעתא דידיה. כחמרא דר"ס ב"ק קט"ז: ע"ב תוד"ה מ"ש. אבל א"נ לר"י וכו'. ומ"מ צריך טעם אמאי ל"א דטעו ב"ד קמא. וצ"ל דב"ד מומחין ומוחזקין לא יטעו אבל לבתראי חיישינן שמא אינם מומחין. והא ל"ח דלמא יטעו קמאי ובתראי יסמכו עליהם או על חתימת העדים שיעידו לפניהם שחלצה סתם. דלב' טעיות ל"ח. ולמסקנא דרק בתר ב"ד לא דייקי. אבל בתר עדים וה"ה ב"ד שאינם מומחים דייקי ניחא בפשיטות. ולזה כוון הרי"ף ספי"ב דיבמות: