אהל משה (הורוביץ) חלק א· רבי אלעזר משה הורוויץ
בבא בתרא · דף יד:
גמ' לכדר"ל וכו'. ואף דסמוך לושמתם בארון. ר"י לטעמיה דלא דריש סמוכין רק בדמוכח או דמופנה. והכא אף דכתיבי תרי אשר שברת. בפרשת תשא ובפ' עקב. אורחא דקרא למהדר במשנה תורה ואינו מופנה. עיין יבמות ד'. ובהכי ניחא דלא אסיק תו ואידך דר"ל מנ"ל, דר"מ דריש ליה מקרא דכי תשא. ודעשנה תורה דסמיך לושמתם דריש סמוכין. אף דאינו מופנה דריש סמוכין [ובזה מדויקים דברי רש"י ד"ה אשר שברת]:
שם איידי דזוטר מרכס. אף דהמגלות זוטרין מיניה. לא מרכסי משום דקוראין כ"א בזמנה. ולפיכך נקראות מגלות. עי' ברות רבה בסופו דדריש קרא דהנה באתי עיי"ש. ומכל זה מוכח שמנהג קדום הוא לקרותם. ויונה. אף שמוזכר בפ"ד דמגילה שמפטירין אותו ביוה"כ מ"מ משמע דל"צ כולו. רק נהגו בכולו לפי שמאריכין בלא"ה בתפלה ביוה"כ [עי' ירושלמי פ"ג דמ"ק אין מראין פנים בר"ה ויוה"כ משום בטול תפלה] ובימי חכמי הבבלי לא נהגו כן כדמוכח בכ"ד. ועי' במדרש סוף קרח דחשיב גם ליונה בפ"ע והיינו מטעם הנ"ל. כידוע שהמדרש בשיטת הירושלמי אזיל. שהוא אגדת א"י:
רש"י ד"ה שה"ש. לעת זקנתו. ר"ל שאמר גם אותו בזקנתו. דאיכא מ"ד הכי בריש מדרש חזית. אבל למ"ד דשה"ש בילדותו ה"ל להקדימו וע"כ דסבר האי תנא דכולם בזקנתו:
תוס' ד"ה ור"מ. שהיו מונחים וכו'. נראה שהעמודים היו עומדים משני ראשי ארכו. שכן נאה לו. ולהכי הקדים קושית האי מצד ארון וכו' אף דבברייתא עמודים קדמי דאי הוי ס"ת באמצע ביני לוחי לא הוה ק"ל כלל אעמודים:
שם ד"ה ולמ"ד. דקתני סיפא וכו'. ונראה דמ"מ ניחא למ"ד משל היה. שאע"פ שמשה כתבו מאחרין אותו לתלים לסמוך משל למשל. ואהא סמיך ההוא מרבנן למפלג אכולהו תנאי: