אור ברסלב
אהל יעקב על התורה בראשית › חלק כט

אהל יעקב על התורה· רבי יעקב קרנץ

בראשית · חלק כט

חלק כח

עוד באור על מאמר: ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו וכו'.יריעות האהל באור זה בהקדים מאמר ה': בצר פקדוך, צקון לחש מוסרך למו: כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה, כן היינו מפניך ה'. (ישעיה כ"ו, ט"ז)

דע כי רבותינו ז"ל אמרו: צדיקים תחלתם יסורים וסופם שלוה והרשעים תחילתם שלוה וסופם יסורים (ב"ר ס"ו). וטעם הדבר נראה על פי מאמרם ז"ל: טוב כעס משחוק (קהלת ז', ג') טוב כעס שכועס הקב"ה על הצדיקים בעולם הזה משחוק שמשחק הקב"ה על הרשעים בעולם הזה. (שבת ל', ב') והדבר צריך טעם כי הלא יש מקום אל הרשעים שיאמרו וכי משוא פנים יש בדבר, אבל דע כי הוא יתברך עושה הכל לטובה לצדיקים ולרשעים כמאמר ורחמיו על כל מעשיו. (תהילים קמ"ה, ט') משל למלמד יש לו ב' תלמידים משכיל וסכל, לימים סכלו שניהם בלימוד אחד ואת מי יכה הרב יותר הנה דבר זה תלוי בכוונת ההכאה, אם כוונת הרב להכות בדרך עונש ירבה בעונש המשכיל יותר מאוד על עונש הסכל כי הוא פשע ביותר, כי אם היה נותן לבו היה יודע. ואם כוונת ההכאה שיקחו מוסר על העתיד יכה את הסכל יותר, כי המשכיל יקח מוסר גם מהכאה קטנה כמאמר תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה. (משלי י"ז, י') אמנם לדעת כוונת המכה על איזה אופן הוא, הנה כאשר יפשע המשרת נגד בעליו באמצע הזמן והוא מכה אותו מיד ואינו מוציאו לחוץ כוונתו במכות האלה שיקח מוסר להשכיל ולהיטיב את מעשיו בימים שיבואו, אבל אם הוא שותק ודומם על כל דבר פשע, אז הוא קופץ על יד אחת לאחת למצא חשבון ערוך בסוף הזמן ואז מכה אותו על הכל ומוציאו לחוץ, אז נתברר כי כוונתו רק לעונש. ומעתה אם ידין ה' יתברך את הרשע בעולם הזה מיד כאשר יחטא הנה כוונתו למען ייטיב דרכיו בעתיד, אז יצטרך ליסורים רבים, כמאמר מהכות כסיל מאה, על כן הוא יתברך מעניש אותו לבסוף דרך עונש, ובדרך עונש אין העונש שלו גדול כל כך כאשר ראוי להעניש את הצדיק וכנזכר, ולהיפך הצדיק אם יעניש אותו בסוף יהיה דרך עונש ויענש עונש גדול ועצום, לכן ייסרהו למשפט ואלהיו יורנו בעולם הזה מיד בעת חטאו, למען יקח מוסר ויתקיים בו מאמר תחת גערה במבין, ודי לו ביסורים קלים.

וזהו מאמר שלמה המלך עליו השלום גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים עלי יושר (שם, שם, כ"ו) רצה לומר לא טוב להכות אותם בדרך עונש, כי לענוש יגיע אליהם עונש מופלג, אבל זהו הוא הטוב להם להכות נדיבים על יושר, שיתישרו מעתה להנעים מעשיהם ולהיטיב מעלליהם. ולכן אמרו חכמינו ז"ל על שלשה דברים נשים מתות וכו' אמר רבא נפל תורא חדד לסכינא, אביי אמר תפיש תירוס אמתא בחד מחטרא ליהוי (שבת ל"ב, א') והטעם בזה כי כבר ידענו כי נשים דעתן קלות, ואמרו עוד הני נשי דאכלי ושתי [עיוה"כ] עד שתחשך, ולא אמרינן להו ולא מידי (שם קמ"א, ב') וכדרך הכסילים, ואם ילקו מיד בחטאם לקבל תוכחה על העתיד ירבו מאוד היסורים עליהם, על כן מקבץ יתברך חטא על חטא וכד תפוש תירום אמתא בחד מחטרא ליהוי בדרך עונש, ויהיה די במקל אחד.

וזהו מאמר ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו וכו', כי עוד הבדל גדול מצאנו בין המוכים האלה, כי המוכה למען ידע להזהר עוד להשכיל להיטיב משפטו, יצעק על מכהו לאמר רב לך אדוני, אהיה זריז מעתה להיטיב דרכי ומעללי, אשובה אראה אשמור ככל המצות אשר עלי. אמנם המוכה בדרך עונש הוא צועק וגונח אוי אוי, וזהו ה' בצר פקדוך, רצה לומר אינם זוכרים אותם כי אם בדרך הכסילים אשר רק אחר רדתם אל הגיהנם הנמלץ עליו כמאמר (איוב ל"ו) ואף הסיתך מפי צר צקיון לחש מוסרך למו, כי הצועק האחד הנזכר משפטו להרים קולו אל אזני בעליו להבטיחו ולהשבע לו כי יתקן את אשר שחת ויבקשהו שיפסוק מלהלקותו, וכן אצלו יתברך גם כי יקשיב וישמע גם דברים שבלב, עם כל זאת טובה הצעקה, וידעו רבים ויבקשו עליו רחמים, וכל זה כאשר יש לפניו תקוה להסיר המלקות מעל גופו על ידי מה שיקבל עליו מהיום להשכיל ולהיטיב. אולם המוכה מסוג הב' למה יצעק ולמי יצעק אבל הוא גונח בלחש על דעת הנאמר ונהמת באחריתך ככלות בשרך ושארך, ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי (משלי ה', י"א) כי מוסר ותוכחה יתכן באופן אחד בהיות כוונת המכות והיסורים שייטיב מעשיו אחר כך כמו תשובו לתוכחתי (שם א', כ"ג) שמעו מוסר וחכמו (שם ח', ל"ב) ואז יש לך לצעוק כנזכר, אבל זה העונש באחריתו בגיהנם למי יצעק או מה יועילנו הצעקה, אבל ינהום על דרך הגונח על יסוריו ומתחרט, איך הייתי נבער מדעת ושנאתי מוסר ותוכחה, והיה לי תועלת בתשובה וזהו ונהמת באחריתך כו'. וזהו צקון לחש מוסרך למו כי אף אחר גנוחם לא ילכו היסורים מהם, והטעם כי הם כאשה הרה תקריב ללדת תחיל ותזעק בחבליה, על כל אשר עשתה מנעוריה עד עתה, כמאמר תפוש תירום אמתא וכו' כן היינו מפניך ה' אשר ההכאה הוא בדרך עונש.

וזהו מאמרו יתברך אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך, כי קין חרה לו על יסוריו שלא נתקבלה מנחתו, אמר לו יתברך: למה חרה לך, הלא אני מתחסד עמך מכל צד אם תיטיב, היינו אם אתה מן החכמים שעל ידי היסורים תיטיב דרכך - שאת. רצה לומר ודאי אין לך לדאוג על עלבון המוסר, כי תהיה גערה אחת במבין ותתרומם ותתנשא על ידי המוסר והמכאוב להצדיק את מעשיך ולקבל שכר גדול יתר מאד, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ היינו אתחסד עמך גם כן שלא תקבל עונש רק על פתח גיהנם, ואז יהיה בדרך עונש ויהיה עונש מצער אחר שאתה מן הכסילים, ואם כן למה חרה לך ולמה נפלו פניך וזהו מאמר כי ברב חכמה רב כעס יוסיף דעת יוסיף מכאוב (קהלת א', י"ח) רצה לומר כי הנה החכם הגדול אם יחטא לאדוניו יש לו לכעוס עליו מאד לאמר חכם כמוך איך יעשה אולת כזאת, אבל עם כל זאת בפועל לא יענישהו הרבה כי הוא ברצועה אחת ירגיש יותר ממה שירגיש הכסיל במאה, ודי לו בזה כי מהיום ישים אל לבו ויביט את אשר פקר, וזהו כי ברב חכמה רב כעס, אבל לא רב עונש, כי יוסיף דעת יוסיף מכאוב, רצה לומר הוא היותר מרגיש גם מדבר קל, והענין נכבד.

או יאמר על דרך אחר לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו. דע כי הנושים או המבקשים יתחלפו בביאתם אל האישים המבוקשים, כי יש שיעמוד על פתח הבית, ויש שיבוא אל תוך הבית, ויש שישא את רגליו וילך בבית עד מושב הנדיב בראש פנה. והנה לפי התחלפות מצב רגלי האנשים האלה כן תתחלף שאלתם ובקשתם, כי העומד על מפתן הבית ישאל לחם לשבר רעבונו, והבא אל תוך הבית יתנכר לאדם מעולה ונכבד שאין מדרכו לשאול זולת מתנה הגונה, וההולך בבית בשוה עם בעל הבית לעד כי הוא יותר מעולה ונכבד ומבוקשו יותר גדול מאד. והוא מה שאמר הכתוב להפליג רעת הנחש ועברתו כי קשתה ואיך על האדם לשמור עצמו מחלק אמריו הרכו משמן והמה פתיחות. וזהו לפתח חטאת רובץ, כלומר עומד כעני בפתח, ואף על פי כן אל תאמן לו, כי לא דבר ריק הוא שואל מעמך כי אליך תשוקתו, כלומר לצוד ציד נפשך היקרה, כי כן משפט היצר להחל לבקש מהאדם ענין היותר קל כעני בפתח ואחר כך מרבה ומוסיף לשאול לאט לאט עד שיעתיקנו אל היותר תמורות כמאמר רז"ל היום אומר לו עשה כך כו' עד למחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה. וזהו שרמזו ז"ל מעיקרא הלך ואחר כך אורח ולבסוף איש (סוכה נ"ב) ומובן כדברינו. וזהו לפתח חטאת רובץ כלומר מתחילה ולבסוף ואליך תשוקתו.

תוכן העניינים

אהל יעקב על התורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה