אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר שמות › פרשת תרומה

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר שמות · פרשת תרומה

פרשת משפטים

דרוש לצדקה

את זה דרשתי בבית הכנסת הגדולה ביום ר"ה ש' עזר"ת לפ"ק בשעת המנחה בקהל עם עם קצת מוסר הנוגע להזמן מהעוני והיוקר הגדול שהיה לרגלי המלחמה הכללית שהתחילה בחו' אב ש' תרע"ד בא סי' המביט לארץ ותרע"ד ונגמרה בתשרי ש' בואי בשלום עטר"ת לפ"ק ודלגתו המוסר הניתן רק לקריאה ככתוב קרא בגרון גם רוב דברי המחכרים דולגתי רק מה שחידשתי בס"ד וזה החלו:

וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו' יש לרמוז תחי' הטעם שיש זקף קטון על וזאת התרומה המורה קצת שהיא לא סמוכה לאשר תקחו להבין ידוע מ"ש רז"ל (הובא ברש"י) דהיו שלש תרומות השתים שוים כקטון כגדול והשלישית הוא נדבת כל אחד שנדבו לבו אין לה חשבון מסוים ע"ש עוד אז"ל (ב"ב ט'.) גדול המעשה יותר מן העושה אך במדרש (פ' תרומה פל"ה אות ג') בפסוק ועשית את הקרשים איתא שם המעשה כעושה ע"ש וכן פסק בטור יו"ד סי' רמ"ט (ועי' בחי' הגהות ובפרישה שם) שכתב גדול שכרו כשכר הנותן ע"ש ולכאורה קשה מרז"ל שכתבו שהוא גדול יותר ואפשר לחלק דמ"ש בש"ס הוא לאותו שנתן ע"י דרשת המעשה בזה המעשה יותר גדול אבל בנותן לבדו שכרו גדול כמו המעשה ובאבות (פ"ב מ"ב) איתא ואתם מעלה אנו עליכם שכר כאלו עשיתם ע"ש ובפ' חלק (דצ"ט:) כל המעשה חבירו לדבר מצוה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה דכתיב ומטך אשר הכית בו את היאר והלא אהרן הכה ע"ש ובכן אין סתירה דההיא דמס' בתרא קאי על האיש המעשה גדול ממנו והכא לערך המצוה עצמה ועתה זהו הטעם שכתוב הטעם מוכרת בוזאת התרומה שמקיף לשניהם גם לאותו המעשה לאחרים חשיב הוא נותן תרומה וזהו וזאת התרומה ומה הוא ע"י אשר תקחו מאתם בדרוש וגם לזה בא הרמז בס"ת הכ' וזאת התרומה אשר תקחו מאתם שהוא ס"ת תרומה כידוע משום שפה יש שנים המעשה והעושה גם בזה ירמוז הכתוב לא תאמץ את לבבך נגד הדורש לאחרים שמדבר מכל לבו להשפיע עליהם ולא תקפוץ את ידך נגד הנותן כי פתוח תפתח פתוח מקור נגד הגורם לשני שיפתח ידו גם זהו הרמז לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך ועוד ירמוז פתוח תפתח היות כי אין אדם מעני מן הצדקה לזה מודיע אם פתוח תזכה שתפתח עוד ולזה בדרגא תביר שהוא לעני שלבו נשבר שתפתח ידך לו ולא תסתפקו בסעודות מצוה שתזמינו רבני העיר ונכבדיה ובזה תחשבו יצאתם ידי חובה לא היא העיקר תפתח ידך ותן לו ביד (והגר"א זצ"ל רמז בדרגא תביר במ"ש (ב"ב ד"י.) רב פפא הוה סליק בדרגא הוה בעי למיפל אמר לו ר' חייא שמא עני בא לידך ולא פרנסתו ע"כ לזה הטעם בא בדרגא תביר עי' בדב"ק) ומה שסיים וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא הוא עפ"י מ"ש הטור בסי' רמ"ח ברית כרותה ח"ו עליו הכ' אומר כי חנון אני ע"ש וזהו והיה בך חטא שפי' חסרון והגם דבעלמא נזקקין לצועק יותר מן הנצעק מ"מ בזה והיה בך דוקא ופירש"י אפי' לא יקרא ומה ת"ל וקרא שממהר אני ליפרע ח"ו ע"ש ויש להבין מה הוא החסרון הזה הרמוז בתיבת חטא אפשר שיובן עפ"י מ"ש המפ' עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' וכתבו כי עשיר במ"ק הוא י"ג וכן עני במ"ק י"ג ובין שניהם הם כ"ו וזהו עושה כולם ה' דייקא עכ"ל ובס"ד ארחיב בדב"ק הנה ידוע לכם אתם אחי הסוחרים דהעשיר הוא לוקח מאחרים את כספם במסחרו עד שמתמלא הוא מהם וכן דרשו בילקוט (ש"א רמז פ"ה) משפיל אף מרומם באף שמשפיל לזה הוא מרומם לזה ותמצא בחשבון אותיות עשיר ע' שבעים והשין שלש מאות והסיבה היא השבעים נכתבה בשתי נקודות אחת אפס והשנית שבעה כזה 70 והשין שלש מאות שתי נקודות אפס והשלישית שלש ואם תסיר המילוי שהוא האפס ישאר בע' שבעה ובשין שלש ולכן חשבוהו המפ' במ"ק כי אותו המילוי שיש בעשיר הוא נלקח מהעני ובכן כשקורא עליך אל ה' אזי והיה בך חטא פירושו חסרון מהאפס שלך ואז יהיו אותיות בודדות שעולה מספרו י"ג כמו חש' העני במ"ק עוד תסיר מחש' עשיר מספר עני ישאר גימט' ת"ן ואגיד לכם עוד דבר חדש מהמפרשים כי עשיר במילוי אותיות האמצעיות הם שלשה יודין וי"ו גימט' ל"ו עני במילוי שני ווי"ן ויו"ד במספר כ"ב הוא חסר י"ד מחש' ל"ו וזהו ד"י מחסורו אשר יחסר לו גם רמזו ד"י מחסורו אשר יחסר לו ר"ת דמאי וס"ת גי' כתב כי מאכילין את העניים דמאי גם נותנים כתב בידו עכ"ל, ובעקבותם רמזתי בדי מחסורו כי בקהלת כתוב י"ד עתים לרעה וי"ד עתים לטובה והעני כל הי"ד עתים של טובה הם חסרים כי כולם היסוד שלהם הוא כשיש לו כסף ובלעדו הם לרעה ח"ו וזהו ד"י מחסורו אשר יחסר לו והכונה בזה שלא תסתפקו כסברת החפשים ודבור אחד בפיהם פ' יש לו כסף וסברתם היא עד שיהא קב רשו אזי יתנו לו פרוסת לחם וכו' וכבר מוזכר בפוס' שצריך שיהא לו כסף שיהא בטוח מפירותיו שיחיה וזהו בכלל די מחסורו וכפל אשר יחסר ל לומר שאם הכסף שקבל הוא יצטרך לקחת מהקרן שלו אתה חייב עוד לתת לו ולזה כפל עוד אשר יחסר לו והכתוב אמר כי בגלל הדבר הזה ודרשו רז"ל (שבת קנ"א:) גלגל הוא שחוזר בעולם וכמ"ש רז"ל (שבת שם) אקדימו רפתא לענייא כדי שיקדימו לבניך ורמז הבעה"ט ונתנו איש כופר נפשו כי ונתנו קורין ישר והפוך ונתנו לרמוז את זה ובשירי ר"י הלוי וז"ל יפתח ידו בהיותו על איתנו, יחונן עני ואביון מהונו, גלגל הוא שחוזר על מכונו, אם לא בא הוא בא בנו ובן בנו, ע"כ, וכן דרשו סולם גימט' ממון וגימט' עוני ע"ש וצדקה בא"ת ב"ש היא צדקה לרמוז לבניו אחריו פה הארכתי בדברי המחברים זצ"ל:

אחי וריעי הבאתי לפניכם דברי רבותינו מפורשים המלהיבים לב כל אדם של כח הצדקה ולא מדעתי כלום אך שמעתי פעמים רבות דברים פורחים באויר לפטור עצמם בטענה שנותנים לפלוני ופלוני הראוים בחכמתם וגם שהם זקנים ולא חייבים לתת לכלל שיש הרבה מהם אברכים וחזקים וכו' וכו' אשיב לכם תחי' כבר רז"ל אמרו הנותן רק לאחד מביא רעב לעולם ע"ש אך כדי שיהא יותר נרגש אביא לפניכם מעשה שהיה שראיתי בספרים והוא כי עשיר אחד היה לו שכן ת"ח עני והעשיר היה מחזיק בידו תמיד מידי שבת בשבתו וכמעט כל מחסורו עליו והעשיר הנז' היה מוסיף עושר על עושרו ושוב העשיר הנז' שמע בביאת חכם גאון וצדיק גדול ובא לעיר הסמוכה אליו כי מלבד תורתו וקדושתו עוד בה שהיה עני קב רשו ופניו חוורים מכפנא ושכנו היו פניו אדומים מבשר ויין מה עשה הגביר היה נותן ושולח לאותו הג' הצדיק מידי שבת בשבתו ולשכנו קפץ ידיו ממנו ושוב התחיל העשיר לרדת מעושרו יום אחר יום מדריגה אחר מדריגה לזה בא אצל שכנו העני ואמר לו הודיעני אי אתה מודה שהרב השני הוא יותר גדול ויותר צדיק ממך אזי השיב לו כן האמת אמר לו א"כ הודיעני למה כשהייתי מחזיק בידך הייתי עולה מעלה מעלה ועתה להיפך השיבו החכם מ"ש רז"ל ה' צלך על יד ימינך שהקב"ה מתנהג עם האדם כמו הצל ההולך עם האדם כן השי"ת הולך עם האדם [כדב"ק ראיתי בשמו"ר אהיה אשר אהיה כשם שאתה הוה עמי כן אנכי עמך וכו' דכתיב ה' צלך ע"ש] ובכן זה תירוץ לשאלתך תחי' אתה לא היית מדקדק עמי אם אני ראוי אם לאו גם השי"ת לא היה מדקדק על מעשיך לתת לך כל העושר הזה ונתן לך שפע רב אבל כשהתחלת לבדוק ולחפש ולפשפש אם אני ראוי גם השי"ת בדק אחריך ומצא אותך שאינך ראוי לזה אחרי כי לפי דעתך אתה ראוי ומדקדק לתת רק להראוי וכו' עש"ב ובדרך זו פירשו המפרשים שמרו משפט מלשון ואביו שמר את הדבר ר"ל הצפינו משפט לעיין בעני זה יש לו מנורה יפה שולחן יפה וכו' אל תסתכלו בזה ועשו צדקה בלתי עיון משפטי ובזה קרובה ישועתי לבוא שאני לא אעיין ואבדוק בכם אם אתם ראוים ע"ש ובדרכם רמזתי מ"ש רז"ל בתענית (ד"ח.) אמת מארץ תצמח ודרשו המצדיק עצמו מלמטה מצדיקין עליו את הדין שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף רבי חייא בר אבין אמר וכיראתך עברתך ופירש"י ע"ד מש"ה וסביביו נשערה מאד שהקב"ה הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ע"ש והנה הגם שכתוב וסביביו נשערה מאד ששייך יותר בחסידים יש לומר גם צדיקים בכלל סביביו אך יש להדרש עוד כדרכנו המצדיק עצמו שמראה לעם שכל מעשיו הוא עושה רק על פי הצדק והאמת וזהו אמת מארץ תצמח בזה מעורר עליו צדק משמים לבודקו ומובן שתיכף הוא נופל ומה יזכה ילוד אשה ורז"ל אמרו אפי' אבות העולם אינם יכולים לעמוד בדין והשני הביא ראיה מאיוב וכיראתך שחשבת על עצמך הוא סיבה לעברתך שלקית וכן מקביל לזה בנדרים (ל"ב.) כל המתמים עצמו הקב"ה מתמים עמו שנאמר עם חסיד תתחסד ר' הושעיא אמר שעה עומדת לו וכו' ע"ש ואל הנ"ל ירמוז הכתוב נתון תתן לו ר"ל בלתי עיון כי בגלל הדבר הזה דיקא שאינך מדקדק יברכך ה' שלא יבדוק אחריך וכו' כי לא יחדל אביון מקרב הארץ שאם באת לבדוק מדה"ד שהיא אלקים הרמוזה בר"ת לא יחדל אביון מקרב הארץ ר"ת אלקים מדקדק אתך וכסף שאתה נותן הוא כפרה על מעשיך שאינם ראוים כל כך והרמז כסף מלא כ"ף סמך פ"ה גימט' כפרה ומה נחמד פי' הגר"א זצ"ל בפסוק זרעו לכם לצדקה כי הזרע הרבה הולך לאבוד רק מעט שמוציא פירות ובכל זאת זורעים כן הצדקה צריך לתת לכל ראוי ואינו ראוי עכ"ל:

או יאמר בכפל נתון תתן לו עפ"י הידוע דבאדם יש לו שס"ה גידין ותחתיהם דופקין האחד מלא דם והשני רוח והם נגד ל"ת וכאילו הם מתרים על האדם לבלתי יחתוך אותם בעבירה וכשאדם ח"ו עובר עבירה הוא חותך אותו הגיד המיוחס לאותו ל"ת ואם עוד הפעם הוא כופל אותה העבירה הוא חותך גם הדפק שתחתיו ואזי שוב אין מונע אליו וזהו כונת רז"ל (יומא פ"ו:) עבר עבירה ושנה בה הותרה לו והק' הותרה לו ס"ד אלא נעשית לו כהיתר ע"כ וקשה דהרי הוא קאמר הותרה לו והגם דלפשטא לק"מ דרז"ל כונתם כי רק לאותו האיש אינו מרגיש בה ועושה אותה וזהו לו והמקשן חשב שמתירים לו מעתה ושוב חידש לו הפירוש שנעשית לו כהיתר אבל ירמוז עוד לדרכנו דאותו הגיד והדפק שתחתיו היו מגן בפני העבירה קושרים אותו שלא יפגע בה וכשהוא עבר ושנה וחתך הגיד והדפק א"כ הוא הסיר אותו הקשר וזהו לשון הותרה מלשון התרת הקשר והוא חשב הותרה מלשון מותר לזה הק' לו הותרה לו ס"ד וכשתירץ נעשית לו כהיתר מובן הטעם למה אלא משום שנחתך הקשר ולזה לו הותרה כפשוטו וכתרגומו ולהבדיל במ"ע בתחי' היצה"ר מונע ומרשל בעצלות בשב ואל תעשה לבלתי עשות המצוה וכשעשאה פעם ראשונה ושניה אותה המצוה אזי הכניע היצר השולט שמה המקררו ומניח במקומו תחתיו אש המצוה ובשלישית אז פורח הוא משם ושוב אין מונע וזהו אומרו נתון א' תתן ב' אז בשלישית לא ירע לבבך בתתך לו כי אין עוד מונע וזהו ויקחו לי תרומה א' שצריך אחר לקחת ב' תקחו את תרומתי שגם השנית צריך מבקש מבחוץ שיקח אבל בשלישית וזאת התרומה שכבר הרים מקודם בלתי דרישה ורק אשר תקחו מאתם שהוא כבר הפריש וקראה תרומה קודם שתבואו ותדרשו התרומה ופשוט:

דברי הללו באו בכוון כי באשתקד נתתם פעמיים בתשרי ובניסן וזו הפעם השלישית אנחנו בטוחים שבפעם הזאת מאליכם תבואו אצל הגבאי הידוע לכם לתת נדבת לבכם הטהור בלתי שתדעו למי ולמה נתתם עסה אחת לכל וזהו יותר היא בכשרות ועי' (בבתרא ד"י:) אי זו היא שמצלת ממיתה משונה נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה וכו' היכי ליעביד יתננה לארנקי של צדקה ע"ש וסופר מעשה בספרים נדיב אחד משכיל בא אליו רבו שלמדו חכמה שיעזור לו בדוחקו הלך הנדיב וקנה אבן יקרה שהיא שוה הרבה ושלחה ע"י איש שימכרנה לרבו בדמים מועטים ובהקפה שהיה יודע כי רבו בקי בזה ויקחנה על סמך מחר ומחרתו יפרע וכן היה ומכרה רבו בסך הגון וכו' ושוב נודע הדבר להרב שתלמידו עשה את זאת הלך ושאל אותו מה ראית לעשות כך למה לא נתת לי כסף תחי' השיבו למדתנו רבינו די מחסורו אשר יחסר לו ואמרתי אם אתן מידי לידך יפול אור פניך ותחסר חלבך ודמך ואיך אוכל למלאת חסרון זה על כן חשבתי להגיע הסך הזה לידך על אופן היותר טוב עד כאן ומעתה מובן כי טוב הדבר שתמסרו ליד הגבאי ולא מיד ליד גם כשתהיה לכם הצדקה מיד ליד תשתדלו לתת לו בצנעא שלא יראה הוא ואתם אחרים בעת שתתנו לו שלא תגדל הבושה ביותר וכאשר פירשו כמין חומר הכתוב אם כסף תלוה את עמי וכו' כי רז"ל (ב"מ ע"ה.) כתבו אחד מהצועקים ואינם נענים המלוה כסף בלא שטר ועדים וההיפך בצדקה שמה היא מלוה ה' וזהו אם כסף תלוה צריך את עמי כלומר בנוכחותם אבל את העני רק עמך לא תהיה לו כנושה שפי' כמלוה שיהא לפניהם עוד טעם למה צריך רק ביד הגבאי ונקדים לזה ברש"י פי' די מחסורו אשר יחסר לו שאי אתה מצווה להעשירו ע"כ ומק' דהרי רז"ל (בתו' ס"ז:) כתבו אפי' סוס לרכוב עליו ועבד (לרוץ לפניו וזה ענין של עשירים ומתרצים לחלק בין עני מפורסם רק די מחסורו אבל שאינו מפורסם אפי' סוס לרכוב וכו' ע"ש ומובן לפי"ז דביד הגבאי לא נותן בשוה ומוסיף למי שאינו מפורסם למפורסם דבמפורסם רק מחסורו אבל הצנוע מוסיף לו ואי אפשר זה רק ע"י האמצעי היודע בטיבם ופירשו בזה לא תקפוץ את ידך שתראה כל האצבעות שוים אלא תפתח את ידך ותראה אצבעותיך חלוקים כן הוא בחי' הצדקה שיצטרך לאחד בהצנע של כבוד ושידע למי לתת יותר מאחד על השני וכמ"ש בכתובות (דס"ז:) מר עוקבא הכפיל הצדקה לאותו עני שהיה מפונק ביותר ע"ש ולזה חובה ע"י האמצעי שהוא יודע הכל:

עוד נראה לומר בטעם דנקט שלשה מיני תרומות הרומזים לשלשה אופנים בצדקה ע"ד שרמזו המפרשים בנוט' זהב וכסף ונחשת זהב נוט' ז"ה הנותן בריא כסף כשרואה סכנה פותח נחשת נתינת חולה שאומר תנו ע"כ דב"ק הנה גם בבריאותו יש שלשה סוגים ע"י הדרשה באונס ובבושה ואם ע"י הדרשה הוא מתעורר לתת ויש קודם לזה מאליו הוא נותן ועל שלשה אלה יש ליחס מאמר רז"ל (תענית ח':) אין הגשמים נעצרים אלא בשביל הצדקה ע"ש ובגשמים יש בו שלשה זמנים יורה ומלקוש ובעתו ומתאים חלוקתם לנותני הצדקה ויש להבין מה לשון נעצרים המורה שהוא רק לפי שעה ושוב יורד ובתחי' נובין הכתוב ויורד לכם גשם יורה ומלקוש ויתכן להיות כי ביורה יש בו טובה בגרעיני הפירות שיהיו שמנים מ"מ נגד זה אית בם גרעון אחת תיכף מתעפשים וגם שאין בהם נופת כידוע מהפירות הגדלים על מים רבים ולזה דימה אותם עוד למלקוש הצנום שהם בטוחים מהעפוש ודימה אותו לגשם שבעתו טעמו וריחו אתו ובמ"ש לשון נעצרים הוא יובן עפ"י מה שזכורני בספרים משם חכמי הטבע דתמצא לפעמים הארץ צחה וצמאה למים וירדו עליה גשמים ולא לבד שלא פעלו מאומה מהטוב אלא גם קלקלו תנובת השדה והסבה היא אם האד העולה מן הארץ ומוריד מטר הוא ממקומו שם יוריד שפע טובו כחלב האם לולד אולם אם יעלו הנשיאים ויעצרו שם מלהוריד מטר עד שילכו למקום רחוק ובתוכם יעצרו הגשמים אזי הם נאלחים המים ויתחמצו בענן ואינם שוב לברכה ע"כ ובכן יבוא בדיוק מ"ש רז"ל הגשמים נעצרים ר"ל הגם שאח"כ יורדים אבל לא במקומם עד שילכו למקום אחר גם הבעל צדקה שאינו במקומו ושולח למקום אחר זה ג"כ דכוותה והגם שבמקום אחר יותר צריכים מ"מ במקומו עדיף טפי כחלב האם לולד וכשתוליך חלב האם לולד הרחוק הוא נאלח ונדלח וכבר כתבו רז"ל (ב"מ ע"א.) עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין ע"כ ואם הם שקולים מאי רבותא אלא לאו אפי' שעיר אחרת יותר צריכה בכ"ז עירך קודמת והוא דמיון לגשמים הנעצרים בעירם ומריקים בעיר אחרת שאינם לברכה ח"ו:

ויתכן עוד לומר אם יראה בעיני מורי דשלש אלה יורה וגשם שהוא בעתו ומלקוש הם מקבילים נגד רחמים פשוטים ושתוף רחמים בדין ודין גמור והענין כי האר"י הק' בשעה"פ כתב כי יסוד דאבא המחובר באימא א' של אהיה דההין עולה רל"ב ובהתחבר עמו פלא יסוד דאבא נקרא גשם ע"ש הרי דגשם שהוא בעתו הוא כלול מרחמים היותו מעורב מאבא רחמים ואימא שהיא דין אבל יורה שהוא מקדים לגשם שבעתו הוא רחמים כי אותיות הקודמות לגשם הם רל"ב שהוא עסמ"ב הרומז לאבא היות שאבא שהוא ע"ב כולל מה שתחתיו כי הספירה העליונה כוללת מה שתחתיה ואחרי שהוא ע"ב א"כ הוא עסמ"ב שהם רל"ב הרי היורה שהוא קודם לגשם הוא באבא

ראיתי להרא"ם בפ' משפטים אם כסף תלוה את עמי שדרשו עמי ונכרי עמי קודם כגון נכרי בריבית וישר' בחנם וסיים שכ"כ הרמב"ם בה' מלוה ולוה וכו' אבל אכתי איכא לאקשויי תיפוק לי מנבילה דכתיב לגר אשר בשערך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ודרשו ז"ל להקדים נתינה דגר למכירה לנכרי וכו' וצ"ע עכ"ל ולקוצ"ד אפשר לישב דלהרמב"ם דסובר מ"ע להלות לנכרי וכמ"ש בפ"ה מה' מלוה ולוה וא"כ מהא דראוי להקדים נתינה דגר תושב למכירה דנכרי פשיטא דאין שם מ"ע ממש דהא תרוייהו גוים אם גר תושב והנכרי רק ההפרש של ע"ז ביניהם וא"כ בהלואה דאיכא מ"ע דלנכרי תשיך הוה אמינא דלא לזה איצטריך לומר דגם זה שיש מ"ע בהלואת נכרי בכ"ז עמי קודם ואם תאמר הא מהיכא נדע דלתת לגר עדיף ממכירה לגוי כמובן גם נתינה בחנם מנ"ל וכ"ש להקדים ובפרט דהכא הוא מפסיד מהקרן דמי הנבילה ולא מניעת הריוח אך זה ניחא להרמב"ם דיש מ"ע בהלואה לגוי בריבית אבל להראב"ד ודעימיה הסוברים דאין בזה מ"ע מאי איכא למימר ולישב קצת נקדים מ"ש בחנוך מצוה תע"ב נבילה הראויה לגר קרויה נבילה ויש חיוב באכילתה ומפני זה הוצרך הכתוב ללמד זה וכו' ע"ש וא"כ יש לומר דמהא דנבילה למדנו להקדים בדבר של אכילה לגר למכירה לנכרי ומלקוש שהוא דין גמור בצמצום שהיא אימא אהיה בשלשה מילואין עם השורש אהי"ה פשוט גימט' מלקוש חוץ מזה אותיות שאחר גשם הוא דתן שהיא אימא בשלשה מילואיה הידועין ביה"א העולה תנ"ה ונגד זה הצדקה המיוחסת לגשם בשלש מעלותיה הגשם בשלש חלקיו מחייה ארץ החומרית והצדקה נגד ארץ הרוחנית לאה ורחל הנגלית נגד רחל והנכסית שהיא מילוי צדקה בא"ת ב"ש המולדת צדקה היא נגד לאה הנכסית ובזה הוא גורם יחוד וחיבור ליסוד דז"א הנקרא שלום להתחבר עמהם (ובילק"ר בחקתי התו' והצדקה שוים בצדקה כתיב מעשה הצדקה שלום בתורה אם בחקתי וכו' ונתתי שלום וכו' ע"ש) ואחר שהמלכות היא דין וז"א נקרא אמת ויסוד נקרא שלום ס"ת שלהם מת"ן כמ"ש בירוש' שקלים (פ"ה ה"ד וב"ב ד"ט:) מתן בסתר יכפה אף על הצדקה ולזה קי"ל ספק צדקה צדקה כמ"ש בפוס' וראייתם ממ"ש (פיאה סופ"ד) ספק לקט לקט ע"ש כי הספק הוא נסתר כמו צדקה הנסתרת נגד לאה ומכוון הענין בס"ד והיע"ב:

נחזור לדברינו הנ"ל כי הצדקה נרמזת בכתוב ויקחו לי תרומה והנה תראה שכתבה בלשון קיחה ולא בלשון נתינה ויתפרש במ"ש בשבת (קי"ט.) שהמעשר ממונו מתעשר (הגר"א זצ"ל רמז דהטעם עשר תעשר הוא זקף קטון לרמוז על זקיפת המדריגה מקטון לגדול ע"ש) ולכן יוצדק בו לשון קיחה שהוא חשוב לוקח גם דימו התרומה לתורה דגם בתו' המשפיע לתלמיד הוא לוקח כמ"ש (תענית ז'.) ומתלמידי יותר מכולם ורש"י פירש לי לשמי ע"ש וכתב הרא"ם טעם רש"י משום דכתיב אם ארעב לא אומר לך אבל לא מפני שמלת לי אינה נופלת על הלקיחה כי הרי מצינו קחה לי עגלה משולשת וכו' ע"ש ויש לומר עוד דבלקיחה מורה על הגעת דבר אליו ובשעת לקיחה אם הוא איש אמצעי לא תבוא מלת לי המורה על הסמיכות מעת שלקחה והיה צריך הכתוב ידיו לבא מן הדין להיותו כמוהו גם בישר' הוא דוקא אכילתו קודמת להלואה דנכרי אבל אם רק הנאה ליש, מהיכא תיתי להקדימה לנכרי לזה אכפל הכתוב בהלואה ופשוט ובהיותי בזה הראו לי בס' כלי חמדה פ' ראה דפ"א משם הג' בעל כסא דהרסנא והוא שעבדים יהיו מותרין בנבילה שהרי בנבילה כתיב כי עם קדוש אתה ומבואר בגיטין (דל"ח:) המקדיש עבדו יצא לחירות מ"ט גופו לא קדוש לדמי לא קאמר דליהוי עם קדוש קאמר מבואר מזה דעבד אינו במדריגת עם קדוש א"כ הכא בנבילה דמבואר בתוה"ק כי עם קדוש אתה צריך להיות העבד מותר בה והיא הערה גדולה וכו' ע"ש מה שתירץ הרב ואני מתפלא לקוצ"ד דאיך חשיבא זה לקושיא וברז"ל מפורש דכי עם קדוש אתה לא להא אתשיל כלל וכמ"ש ברש"י והוא מהספרי דכי עם קדוש בא לומר קדש עצמך במותר לך ע"ש ועי' ברא"ם פ' ראה עפ"ז שכ' וז"ל ונראה לי שכך פירושו מפני שאין נופל לומר כי עם קדוש אתה אלא באזהרה שאין בה אלא דרך יפוי בלבד וכו' אבל אזהרה זו היא ככל אזהרות שבתורה שהן הכרחיות לתקון הנפש ואפי' בלא קדושה ולא היה ראוי לומר כי עם קדוש דמשמע מפני קדושתך וכו' לכך הוכרחו רז"ל לומר דאתה עם קדוש וראוי לקדש עצמך אפי' במותר לך וכו' וזה הוא בלא"ה אסור לך ע"ש ומובן דקושיא מעיקרא ליתא ודוק:

לומר ויקחו תרומה ויתנו לי לזה פירש לי לשמי ובודאי גם ההיא דקחה לי עגלה משולשת פירושה לשמי דבזה תוצדק הסמיכות מלת לי אל ויקחו שפירושו ברגע הלקיחה תהיה לשמו יתברך וכמ"ש הכתוב ויקחו בתוספת וי"ו הגם דלפשטא היא במקום ש' יש לרמוז עוד דהנותן פרוטה לעני מתברך בשש וע"י שמתברך בשש ניצול משש קללות שיש לעני שסימנם מאדם ר"ע כידוע מך אביון ד"ל מסכן ר"ש עיני הבאים עליו משש קצוות התבל יתברך בשש ברכות מכובד אדון דעתן משכיל רחמן עשיר (בודאי תחפצו בכל לב בברכות אלה) וירמוז פשוט לי לשמי במ"ש רז"ל (ב"ב ד"י.) המעלים עיניו מן הצדקה כעובד ע"ז ופי' הג' מערכי לב והג' אש דת שזהו תלוי במ"ש רז"ל (ב"ב שם) אם הקב"ה אוהב העניים למה אינו מפרנסן משל לעבד וכו' והשיבו רע"ק משל לבן וכו' ע"ש וכן השאלה בע"ז למה אינו מבטלה (ע"ז דנ"ד:) שניהם הישוב כי ע"י בשר ודם עדיף שאנחנו נאבד הע"ז ככתוב אבד תאבדון וכו' ובעניים כדי שע"י נזכה בהם ע"ש ולזה המעלים עיניו מן הצדקה בטענה שהוא יפרנסם כעובד ע"ז שגם בע"ז חלה השאלה עש"ב ובס' שמע שלמה אלגאזי פי' הקשר הזה כי בע"ז הקפיד השי"ת גם על ההרהור כמעשה כידוע וגם בצדקה כתב הרמב"ם הקפידה התורה גם על המחשבה ככתוב עם לבבך בליעל וכו' ורעה עיניך באחיך וכו' ולכן הוא כעובד ע"ז ע"ש מצינו שמקבילים הנושאים בצדקה עם ח"ו הע"ז אף שמצוה לאבדם על ידינו ובצדקה ג"כ על ידינו וכן בהרהור הצדקה ח"ו שלא לתת עבירה כמו בע"ז ולזה נאמר בפ' תרומה לי לשמי ונכון:

והנה חוץ מכל האמור קרא מפורש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה ע"ש (שבת קנ"ו:) ואתם ראיתם בעיניכם בעוה"ר כי לרגלי הכפנא ששרר בארץ גבר חולי הקולירא וקדחת הצהובה רח"ל ומקרי מות רבים היו ובכתוב יש שני מיני מות כתוב וצדקה תציל ממות שהיא ר"ת מות ובודאי אמרו זה המפרשים ומות מפורש והיא מצלת משתיהם כי גם בצדקה יש נסתר ונגלה כנ"ל וגם שני מיני מות החומרי והרוחני החומרי שלא ישלוט בו מות המקרי רק בכלות לחותו התולדית כבר השואב את כל השמן והרוחנית שלא ישלוט בו מה"מ וכבר דרשו הראשונים כי הצדקה היא מורה לנו שאנחנו דין בנים ולזה מותרת הצדקה וכנ"ל משל לבן ובכן הדין האב מטמא לבנו וזהו והלך לפניך צדקך אז כבוד ה' יאספך ולא ע"י מה"מ ע"כ דב"ק אבל הא ודאי דבצדקה שתהיה יותר משיעורו וחיובו הראוי וכן ראיתי מפורש להג' מהר"ש פרימו שישב מ"ש רז"ל (פסחים ח':) בהא דהאומר סלע זו לצדקה כדי שיחיה בני דהרי זה צ"ג עם ההיא (דאבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס ותירץ דאם נתן דבר מה שמחויב מן הדין והוסיף עליו בזה שרי ליה למימר כדי שיחיה בני וכו' ופי' בזה מש"ה צדק צדק תרדוף כפול ביותר מחיובך תוכל לעשות למען תחיה ע"ש וכן כתבו כי מחצית השקל היא אותיות סובבות מת חי וצדיק באמצע כי הצדקה הופכת ממות לחיים ע"כ ותמצא כי ידוע שהצדקה היא נגד רמ"ח מ"ע כידוע במפרשים ובכלל המ"ע היא הצדקה ואם תוסיף עוד צדקה הרמז שיותר מחיובו ואז תעלה צדק"ה עם רמ"ח גימט' תמ״ז אחד למעלה ממות לומר שיצא מגדר המות ודבר נפלא ראיתי בשו"ת בית יצחק דאנציג משם הג' הק' הגר"א זצ"ל במ"ש בבתרא (י"א) במעשה בבנימין הצדיק שפרנס אשה וז' בניה והוסיפו לו כ"ב שנין משום דבסוטה (ד"כ:) איתא יש זכות תולה ג' חדשים וגם אמרו (ב"ב ד"ט:) המפייס לעני מתברך בי"א וי"א פעם שלשה חדשים עולה ל"ג חדשים ובעד אשה ושבעה בניה עולה רס"ד חדשים מספר כ"ב שנים ע"כ דב"ק והנה רז"ל אמרו (ר"ה י"ח) אביי ורבא מדבית עלי קאתו רבא דטסק בתו' חיה מ' שנין אביי דעסק בתו' ובגמ"ח חיה שתין שנין ע"כ והכא גמילות חסדים שלכם אית בה ג"כ תורה ולזה גמילו"ת חסדים גימט' תור"ה שמחזיקים ברכי דרבנן דשלהי ובכן תרתי איתנהו בה ביום הזה שבו נידונין כל העולמות וגם החיים והמתים על ידי זכות הצדקה שתתנו יותר מכחכם יכולה היא להפוך מדין החזק למדת החסד והרחמים כי הצדקה היא בכחה למשוך חסדי ה' וכמ"ש במדר' (ס' עקב פ"ג אות ט') ישר' נתנו להקב"ה שתי מרגליות צדקה ומשפט והקב"ה נתן להם נגדן חסד ורחמים זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ומובן ובזכותה נכתב ונחתם לחטו"ל וחרב וחנית ומלחמה יעביר מן הארץ כי ה' דבר אכי"ר. ואגב ארחי אעורר לרבותי בהתוס' שם (בר"ה י"ח. ד"ה רבה) כתבו רבא חבירו של אביי לא היה כהן כדמוכח בפ' הזרוע וכו' ע"ש ולקוצ"ד יש להוכיח עוד דהרי רבא חבירו של אביי היו ביחד יושבים לפני רבה קטנים ועי' בתוס' ברכות פ' שלשה שאכלו (דמ"ח. ד"ה אביי ורבא) ע"ש ומצינו שאביי חיה עשרין שנין יותר מרבא ומשמע דמת רבא קודם אביי ואיך יהיה דחומה דביתהו דאביי אתת קמי רבא לפסוק לה מזונות כמ"ש בכתובות (ס"ה.) אלא לאו דאין זה רבא חבירו של אביי שחיה מ' שנין אלא אחר ואולי התוס' דעדיפא קאמרי ודוק:

את כל אשר אצוה אותך ברש"י היה הגירסא בוי"ו ואת כל אשר אצוה וכו' ע"ש ואפשר לקיים הגירסא במה שנקדים לומר דמרע"ה מלבד התורה שלמד שהיא שייכא לכלל ישראל עוד השיג בתורה דברים עליונים שלא היו רק אליו לרוב גדולתו והגם דכתבו רז"ל באבות משה קבל תו' מסיני ומסרה ליהושע שפירוש ומסרה הוא שלא השאיר אצלו כלום היינו בתורה הנוגעת לכלל ישר' אבל במה שלא היה נוגע לכלל הוא השיג יותר ויותר שלא ניתן רשות לתתם לישראל ולזה פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה ואחרי שכל התורה שקבל מסרה ליהושע מדוע הוא כפני לבנה אלא ודאי שלא כל מה שזכה משה לעצמו מסר ליהושע גם במס' בתרא (ע"ה.) איתא ונתת מהודך עליו ולא כל הודך ע"ש ובילק״ר פ' בהעלותך כ' בשם הציוני (ע"פ לא כן עבדי משה) כל מה שראה מרע"ה בכל חדרי המדות בתי גואי ובתי בראי לא גילה כדרך שאר הנביאים וכו' כל אשר בביתי ראה וידע וכו' וכו' ע"ש ועי' שם בילקוט ואתחנן ע"ש ועי' בתנחומא ויקהל והיה כל מבקש ה' ע"ש ומעתה זה אומרו ודברתי אתך מעל הכפורת ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל ובילקוט פ' ויקרא אליעזר בן דהבא אומר יכול לצורך עצמו דבר עמו ת"ל לאמר לצורך ישראל וכו' ע"ש והא ודאי דמ"ש לצורך עצמו הכונה גם לצורך עצמו וגם לכלל ובכן זה הכונה במ"ש ואת כלומר דברתי אתך לצורכך וגם את כל אשר אצוה ואילו לא היה וי"ו דואת הייתי מפרש מה הוא שאצוה אותך הוא אל בני ובוי״ו דואת ידענו דגם אליו ביחוד לעצמו היה הדבור והיות כי רשבי הוא כמו מרע"ה כידוע ועי' בפ' משפטים ועי' הרמ"ז בס' אם לבינה כי רשב"י שופריה דמרע"ה עש"ב ולכן תמצא באד״ר שאמר לחברייא דאדה"ר בקש מרשב״י שלא יגלה מעון שלו רק מה שכתבה התורה עליו ע"ש וזה מורה שיש ג"כ דברים שהם קדושים ועליונים ולא נתגלו בתו' משום שהיא לכלל ונתגלו למרע"ה וכן לרשב"י אך רמז יש להם בתו' שיש עוד דברים נעלמים ושפיר תבוא הוי"ו ואת כל אשר אצוה ודוק:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה