אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן
ספר שמות · פרשת משפטים
ועבדתם את ה' אלקיכם ובירך את לחמך וגו' והסרותי מחלה מקרבך, לנו להבין דהתחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד ואפשר לומר רק נקדים החילה מ"ש הג' תוי"ט פ"ז דברכות מ"ט בטעם שבזימון מזכירים שם אלקים וכמ"ש נברך לאלקינו ובברכת התורה זוכרים שם קוי"ק ברכו את ה' ותירץ כי במזון הדין נותן לזון את ברואיו אחר שהוא בראם הדין נותן לפרנסם כדי חייהם לפחות ולזה מזכירים שם אלקים שבדין הוא אבל נתינת התורה לישר' זאת היתה בחן וחסד ורחמים גדולים ככתוב ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ולא עשה כן לכל גוי ובודאי בכונת הג' שכתב הדין נותן לזון ברואיו הוא צמצום כדי חייו דוקא אבל כשהוא בשופע גם זה הוא בחסד ולזה אומרים בתפילה מכלכל חיים בחסד כי כלכלה הוא בשופע ולא כמו הזנה וכן מ"ש הזן את העולם כולו בטובו הוא משום שסיים בחן וחסד וריוח ולזה לא התחיל בטובו הזן את העולם משום שבדין זן את העולם אבל בחן וחסד וריוח זהו בטובו ופשוט אשר עפ"י דב"ק יתפרש כונת רז"ל במס' בתרא (ד"ח.) רבי פרנסני ככלב פרנסני כעורב ע"כ והענין כי להיות שרבי לא רצה לתת לו מזון בשני בצורת רק אם הוא קרא מקרא משנה וכו' וזה מורה דלפי דעתו הקב"ה נותן מזון לאדם רק אם הוא ראוי במעשיו ולימודו ולזה חידש לו שאין הדין כן וזהו פרנסני ככלב וכעורב כי שנים אלו המרו פי ה' ושמשו בתיבה וזה לקה בעורו וזה נקשר ובכל זאת השי"ת מפרנסם ובתיבה נזונו ע"י נח וביציאתם כתיב לבני עורב אשר יקראו שנותן להם לחמם אלא ודאי כמ"ש התוי"ט דאחרי שהוא בראם בדין הוא לזונם וא"כ גם אתה כשתפרנסני מיקרי עושה רצון ה' כמו שהוא זן גם מה שאינו ראוי גם אתה והלכת בדרכיו וזהו רמז הכתוב ועבדתם את ה' אלקיכם לשון רבים כדרשתם עבודה שבלב זו היא תפילה וזה כללי הראוי ושאינו ראוי וככתוב שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו (ועי' בס' אור ה' לר"ח קרשקש נאמין היותו יתברך נעתר לבקשת המתפלל התולה בטחונו בו ע"ש) והיות כי תפילה בלא כונה כגוף בלא נשמה (רמזו תפילה גימט' בכוונת הלב) על זה מחלק לכל אחד הראוי לו לפי כונתו וקריאתו אל ה' באמת ובמדרש (איכה ג' כ"ג.) טוב ה' לקוויו יכול לכל ת"ל לנפש תדרשנו והרי הוא כמבואר ולזה סיים ובירך את לחמך ומימך לשון יחיד כל אחד כפי כונתו בעבודתו יתברך לחמו ומימיו וזה הוא מ"ש הכתוב בפרשת עקב התחיל בלשון רבים עקב תשמעון וסיים ושמר ה' אלקיך לך את הברית כי שמר לו ברית האבות כפי' בחי' הנושאים וירמוז בדרכנו מ"ש רז"ל בתענית (ח'.) אין תפילתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו כונתם בנשמעת, כל מה שהתפלל ישמע וזה דוקא כשמשים נפשו בכפו שפי' כונה שלימה שאז אין כח למקטרגים למעט ולצמצם מבוקשיו כולם ונסביר הדברים לפי מ"ש האר"י ז"ל בפסוק שפה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרה יהיה לו לא יקרע שהוא ר"ת ס"מ ופלונית ושם כפי מפריד ביניהם שרמזו בו נוט' יתפרדו כ"ל פועלי און וזהו הרמז והסירותי את כפי ודרשו בו שנתן רשות לחבל ע"ש ומובן וכן מ"ש במציעא (פ"ה.) אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה הקב"ה גוזר והוא מבטל שרמז כפי שם כפי ואחרי שהוא מפריד ביניהם אז אין שטן ואין פגע רע המונע ולזה והוא יכול למנוע הגזירה ומה שהוא גוזר הקב"ה מקיים] וזהו משים נפשו התפילה שנקראת נפשו לשם כפי שלא יפגעו בה הקליפ' שאזי היא חשובה תפילה שניצולת מהם והרמז נפ"ש עם כ"פ עולה גימט' תפילה ביו"ד עם האותיות ולהבין גמר הכתוב ובירך את לחמך ודרשו אל תקרי ובירך אלא וברך ויתפרש בהקדים חקירת הפילוסופים הובא בשעה"פ פ' עקב ושם באורך שהק' דאחר דחיי האדם תלוים באכילה ושתיה ובהעדרם האדם ימות א"כ איך יצוייר השארת הנפש אחר דחייה תלוים בגשם שהוא האוכל נמשל כבהמות ומתרצים דזה הוא על נפש החיונית הקשורה בכוחות הגוף ובעליתו תעלה ובירידתו תרד אבל בנשמה הרוחנית היא נזונית מן הברכה שמברך על האוכל ועל המשקה ע"כ וזהו ועבדתם וכו' ובירך אל תקרי ובירך עד שאתה תברך אז ובירך לחמך ומימך והסירותי מחלה מקרבך כי בזמן שאינו מברך הנשמה שבקרבו היא חולה מחסרון מזון הברכה והגוף ג"כ חולה מהאוכל שתהיה לו מארה במיעיו כי בשינוי כל דהו נחלה עד שהרופאים כתבו שיעור ללחם עס בשר שליש ודגים וירק כך וכך וגם בצל חריף כך וכך ולא זכרתי איה והכתוב מבשרו כשמברך ואז נהנית הנשמה וניזונית אז גם הגוף סר אל משמעת הנשמה ומתאמץ כח השומר הגוף שקבל מהשמים ע"ש ועי' בקול יאודה על הכוזרי מ"ד דכ"ג ע"ש ולזה תפס לשון יחיד כל חד כשיעורו ולהבדיל כן תמצא בקללה כתיב והסתרתי פני מהם לשון רבים וסיים והיה לאכול ומצאוהו כתיב חסר וי"ו צרות רבות ורעות דגם בעונש יש הפרש מהסתרת פנים אחד מחבירו כללי ופרטי דפרטי (עי' בהקדמת שע"ה להאר"י ז"ל) ואת זה ראינו בחוש במלחמת העולם הכללית שתוקפה היתה בשנת רעו"ת לפ"ק ועי' מ"ש האר"י כ"ו פעם כ"ו גימט' רעות ועכ"ז רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה' הדבק בו הצדיק מבטל הרעות ממנו בכח שם ה' העולה מספר רעות כנ"ל וכאשר ראינו שהיה הפרש בין עיר לעיר ובין איש לחבירו אם מהמלחמה ואם מהמכות שהיו באותם השנים רח"ל אל אלקי הרוחות לכל בשר כדרשתם ז"ל ברוך הוא לעד רחום בדין וק"ל:
שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדון ה' בהיותי בירוש' ת"ו בחו' תמוז ש' עטר"ת באסיפת הרבנים יצ"ו הקשה לי שם רב אחד יצ"ו משם הג' רבי ישראל סלאנטיר ז"ל והוא עפ"י מ"ש בחגיגה (ב.) דסומא באחת מעיניו פטור מן הראיה משום דכתיב יראה יראה כדכך שבא לראות בשתי עיניו כך בא ליראות בשתי עיניו שלו ע"ש ברש"י ותוס' והרי במדרש שה"ש איתא (ע"פ ברח דודי ודמה לך לצבי וזוהר שמות י"ד.) מה צבי זה כשהוא ישן עינו אחת קמוצה ואחת פתוחה כן בשעה שעושין רצונו של מקום מביט בשתי עינים דכתיב עיני ה' אל צדיקים וכשאין עושין רצונו של מקום מביט בעין אחת עין ה' אל יריאיו ע"כ. וידוע כי שם האדון הוא מאמר המצטרף שיש לו עבד א"כ אחר שכתוב פני האדון מורה על הזמן שאין עושין רצונו של, מקום וידוע סברת ר"י (קדושין ל"ו.) בזמן שאין עושין רצונו של מקום נקראים עבדים והוא אדון עלינו וא"כ הוא מביט בעין אחת וא"כ כדרך שבא לראות בעין אחת כן סומא באחת מעיניו היה ראוי להיות חייב בראייה עכ"ל ומתאים לדב"ק אוסיף עוד דתמצא כי פה בסדרין שכתוב בו האדון כתוב תיבת אל עם פני האדון ובפ' ראה דלא כתב האדון כתוב את פני כי במק"א הבאתי משם המדקדקים דאת מורה על הקרוב ואל מורה על הרחוק ע"ש וא"כ פה שכתוב האדון המורה על בחי' עבד לזה כתב אל משום שהם עבדים וחשיבי רחוקים ושם שלא כתיב האדון רק ה' מורה שהם בחי' בן שהוא קרוב כתוב את:
והנה אנא עניא משנים רבות הבאתי קושיא זו בספרי הנדפסים כבר וישבתי בזה בטו"ט ומפני חסרון המציאות איפה כתבתי אכתוב פה הנלע"ד א' דעל היסוד שהניח דכשאין עושין רש"מ נקראים עבדים מה נענה לסברת רבי מאיר (קי' שם) דהלכתא כוותיה כמ"ש הרשב"א דדייקי קראי כוותיה דתמיד נקראים בנים וא"כ לר"מ תיקשי דהרי כתיב האדון המורה על עבדות, ב' תימה על עצמך דאיך בפ' תשא שהיה הכבוד שרוי בכעס ח"ו על ישר' לא כתיב אדון ופה במעמד מתן תו' שישראל הם מלאכי מרום כינה להם האדון המורה על עבדות אתמהה ? אלא ודאי דפה הכונה היא ליותר עלוי שעם שהם בנים חביבים וטבע הבן לא להיות כל כך בהכנעת העבדות לפני אביו הם עובדים גם כעבדים והכתוב אומר משה עבדי ובמג"ע אופן קי"ז בשעה שקבל משה הלוחות היה במדריגת עבד עבד נאמן קראת לו ע"ש פרשה ד' בד"ה ה' אחד וז"ל כיוצא בו והכונה שמרוב הכרתו בעוצם גדולת הבורא הוא תאב להיותו עבד להבורא המורה על השירות להכרתו הגדולה וככתוב כי לי בני ישראל עבדים וסיים עבדי הם שהם ג"כ מחשיבים עצמם לעבדים ועי' בספרי ואתחנן קראו ישר' עצמם עבדים והקב"ה קראם עבדים אברהם יעקב משה דוד ישעיה ע"ש ומי הם הבנים החביבים מאלה אלא שהם משכנעים עצמם לעבודת הבורא כעבד וא"כ מ"ש פה הכתוב האדון וכתב ה' המיוחס לישר' הוא להורות לזה ומ"ש תיבת אל אדרבה זה מורה על הרחוק מבהמ"ק שגם הוא בחשקו לעבודת ה' הוא בא אל האדון אלקי ישראל ולהיותו בעבדות לפניו:
עוד יש לישב הקושיא הנ"ל עפ"י מ"ש רשב"ם שפי' אדון פה הוא אדון כל הארץ והארץ היא שלו שלא יחמוד איש ארצו כמש"ה בכי תשא ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך וגו' וא"כ תיבת אדון היא פירושה בשם כללי על כל העולם שלא יחוש על ארצו אבל עליהם גמר שם קוי"ק ויש להצדיק דברי רשב"ם ממ"ש בספרי סוף שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' הלא כבר נאמר את פני האדון ומה ת"ל אלקי ישראל על ישר' הוחל שמו ביותר ע"כ שאפשר שפירושו אחר שאמר האדון הכולל כל העולם ובכלל הם ישראל לזה תירץ שהוסיף ה' אלקי ישר' שאלו יצאו מכללא כי לכל העולם הוא אדון שהם עבדים וכל נכרי כשהוא יבוא אל הבית אף שהוא עבד יש לו הזכות כמ"ש שלמה הע"ה על הנכרי ואתה תשמע השמים אבל עם ישראל יתכנה עליהם בשם ה' אלקי ישראל מובן כי תיבת אדון באה בשביל כל הכלל:
ובלא"ה נראה דקושיא ליתא דהא ודאי אם אחד עינו סגורה בידו או באיזה כלי האם הוא בכלל סברת ר"י באחת מעיניו פטור הא ודאי דליתא דהמיעוט הוא כשאינה ראויה כלל לראות ופה כביכול המביט בעין אחת פירושו שסוגר עין אחת והרמז לרוב האהבה כי לו היו ראוים מביט בשני עינים שאחד היא למדה"ד והשנית לרחמים כמ"ש המקובלים וכשח"ו אינם ראוים חם עליהם ומביט רק בשל הרחמים וסוגר השנית ודכוותה להבדיל הסוגר עינו האחת במטפחת חייב הוא בראייה וחוץ מזה הדברים רומזים למ"ש בש' הארת המוחין סוף פ"ז ואין הדברים כפשטן ובנדפם הבאתי בכלל ישוב על הקושיא עפ"י מ"ש הגר"א בדרשת רז"ל יראה יראה היא לא על הכתוב הנז' רק על פסוק ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה ומובן דאין עוד ריח לקושיא ועי' באבות פ"א עין רואה ומ"ש התוי"ט משם דרך חיים אמר עין בלשון יחיד כי לא אדם הוא שיש לו עיני בשר ודם ודוק:
השמר מפניו וגו' כי שמי בקרבו, אולי נרמוז עפ"י מ"ש המורה בח"א פ' כ"א וז"ל כל מקום שמצא אונקלוס מיוחס אל הבורא גשמיות יחשבהו בחסרון המצטרף ה' נצב עליו יתרגם יקרא דה' יצף ה' ביני וביניך יסך מימרא דה' ויעבור ה' על פניו ואעבר ה' שכינתיה ע"כ ועי' במפרשיו וז"ל אלה השלש חלוקות יקר מימרא שכינתא הם כבוד נברא קול נברא דבור נברא וכו' ע"ש ולפי"ז הם לבוש לה' השוכן בתוכם וא"כ נרמוז כי שלש אלה רמוזים בנוט' שמ"י שכינתא מימרא יקרא (עי' רמב"ן פ' ויגש ע"פ ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק וש' כבוד ה' הוצאת מהר"ח בלית ובמק"א כתבתי בזה) כי בם מתלבש ה' ברוך הוא לפעולותיו בקול ודבור ושכינה ועי' בתקונים נ"ד שמ"י נוט' שמועא"ל מט"ט יקואל ע"ש והנה כמו שאלה הם נרתק לה' המתלבש בם ולכך נקראו על שמו כמ"ש ברז"ל (הובא ברש"י עפ"ז מט"ט גי' שד"י) שמו כשם רבו אולי שבזה יתישב לי מה שקשה מאד במ"ש בזוה"ק ויחי (דרי"ח:) ע"ש במקדש מלך בפ' ה' עשקה לי ערבני שפירש כי רשב"י שנקרא ה' ערב אותי ע"ש ופה תחול התמיהא הגדולה חברותא כלפי שמיא ? ולא יחול תירוצנו שכתבנו בפסוק פני האדון ה' שפירשו אותו על רשב"י ותירצנו שם כי הוא סובב על תיבת פני שגם הצדיקים נקראים אנפוי דשכינתא אבל פה הוא אומר להדייא שרשב"י נקרא ה' אך לפי הנ"ל יתישב דכיון דמצינו במלאך שמתלבש בו כביכול נקרא שמו כשם רבו כמ"ש בפסוק ואל משה אמר עלה אל ה' זה מט"ט ששמו כשם רבו (עי' רמב"ן ובתרגום יוב"ע) גם ראיתי לרבינו בחיי בפ' לך לך (ע"פ והכנעני אז בארץ) וז"ל הטהור הידוע מדרך הקבלה וגם חכמי המחקר מסכימים כי הדבר הדבק נקרא על שם הנדבק בו ע"ש ובכן רשב"י הק' כשהיה במדריגת מרע"ה ששכינה מדברת מתוך גרונו לזה יקרא על שם הנדבק בו ואחרי שה' שרוי בתוכו והוא מרכבה אליו לזה נקרא כן ותדע דהרי רז"ל (ב"ב דע"ה:) כתבו שהמשיח נקרא בשם ה' שנאמר וזה שמו אשר יקראו לו ה' צדקנו ע"ש ובודאי שהוא הטעם ובזה ירמוז הכתוב רני ושמחתי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום ה' ונלוו גוים רבים אל ה' והיו לי לעם וגו' ושכנתי בתוכך ע"כ וזה כפול פעמיים אמר ושכנתי בתוכך ולהבין אקדים מ"ש מהר"מ אלשיך בדרשותיו וז"ל כשימלוך מלך בעיר קטנה והיה שם מלך וכשתגדל מלכותו אח"כ יעתק כסא מלכותו לעיר גדולה וא"כ היה אפשר דהא דבחר ה' בירושלים הוא היות כי היה רק על ישראל אבל אח"כ ונלוו גוים רבים והיה ה' למלך על כל הארץ אולי לא ישכון עוד בירוש' לזה כפל עוד ושכנתי בתוכך כסא מלכותי שמה ישאר עכ"ל ולדרכנו יתפרש עוד כי פי' ושכנתי בתוכך תוכל להתפרש כמלך היושב בתוך עבדיו והוא נבדל מהם ופה אמר כי גם הגוים לעתיד יהיו לי לעם א"כ מה הוא ההבדל לזה כפל עוד ושכנתי בתוכך פי' ממש ככתוב בקרבך קדוש שקדוש שרוי בתוך מיעיו משא"כ שארא אני שרוי ביניהם:
ובס"ד נדרש בזה במ"ש רז"ל בירוש' דסנהדרין (פ"א ה"ב וע' סנהדרין י"ד) דאיתא שם כשסמכו רע"ק לרבי מאיר נתכרכמו פניו של רשב"י אמר לו רע"ק דייך שאני ובוראך מכירים (מעלתך) [כחך] ע"ש והנה כי מצד צער רשב"י זיע"א לא מצד גדולה חלילה וחס היה אלא לחושבו כי הוא ח"ו עוד לא ראוי וחסר השלימות בתורה אבל במה נתפייס בזה שאמר לו מכירים מעלתך וא"כ ביותר קשה למה לא נסמך ומה הלשון שאני ובוראך מכירים מעלתך ולישב נקדים מ"ש בגורי האר"י וכן ראיתי בהרב המלבים פ' חקת מהאר"י כי מה דאית לן שאין הלכה כב"ש וכרשב"י הוא משום שלא עסקו בתורת עוה"ז ומפני גודל מעלתם לא עסקו בתורת עוה"ז רק בתורת עולם האצילות וכפי סודותיה בעולמות העליונים משונים עניניה מעולם הגשמי ובשמים יפסקו הלכה כב"ש וכרשב"י וכן יהיה לעת"ל עכ"ל, ובזה ראיתי להג' שדי חמד בקונט' דברי חכמים סי' נ"ז מהג' מהרש"ה שפי' דברי הקליר בפיוט של פרשת החדש שכתב להנתן דת חדשה ע"ש ותמהו על זה דא' מי"ג עיקרים הוא שהתורה לא תשתנה לעולמים ובזה פירש הכונה שלעת"ל יפסקו הלכה כב"ש וכו' שתורתם גבוה ואין העולם הזה כדי לו ולעת"ל יהיה הלכה כמותם וזהו מ"ש המדרש תורה חדשה ע"ש ובזה יובן במחלוקת ר"א הגדול עם ר"י בתנורו של עכנאי וכו' בפ' הזהב (דל"ט) שיצאתה ב"ק מן השמים הלכה כאליעזר בני וצעק ר"י לא בשמים היא ע"כ דכפי"ז ניחא שאדרבה ר"י כשראה כי מן השמים פסקו כר"א ידע כי זה תורת האצילות ולזה אמר לא בשמים היא וזה אות כי אין הלכה כר"א ומעתה כשראה רע"ק את פני רשב"י שחשב עצמו שחסר הוא השלימות ולכך לא סמכו אמר לו בני אני ובוראך וכו' וידוע דרע"ק השיג לשער החמשים שהיא בחי' בינה וידוע דבינה היא נקראת עולם הבא ולעתיד לבוא ובאותו זמן הוא תורת האצילות ולזה אמר לו אני שהשגתי השער הזה ידעתי במעלתך העליונה ותורתך היא באצילות ועתה אין הלכה כמותך רק לעתיד לבוא תורת המשיח שהיא מעולם האצילות:
וראיתי להרב המלבים בארץ חמדה בדרוש לפ' פרה שהביא ממדרש תנחומא כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה עוסק בפרה ואומר אליעזר בני אומר פרה בת שתים וכו' אמר לו עתיד צדיק לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפ' פרה אמר לו יה"ר שיצא זה מחלצי אמר לו חייך שיצא מחלציך וכו' ע"כ ופירש בדרך זה אחר שהאריך שם (וכן ג"כ האריך בתורה אור פ' חקת ע"ש) כתב שר"א שורשו בעולם העליון ושם ההשגה מלמעלה למטה ושער של פרה אדומה הוא שער החמשים וכו' ור"א היה נשמת מרע"ה והגם שמשה מתפשט בכל דור ודור בר"א היה נשמת משה בסוד הגלגול שהוא נתגלגל בר"א לתקן חסרון הקודם וע"י שנתגלגל בר"א השיג שער החמשים שהשיגו ר"א בשלימות וכו' עש"ב ואנא עניא נראה לי לומר שהן אמת כי כן מפורש ברז"ל (ר"ה כ"א:) ע"פ ותחסרהו מעט מאלקים כי שער החמשים לא נתגלה למרע"ה ונתגלה לרע"ק וכל יקר ראתה עינו ובע"ח ש' לאה ורחל פ"ב איתא כי מ"ש בזוה"ק שהשיג משה עד הבינה היינו לאה הנמשכת ממלכות דבינה ע"ש והגם דבתנחומא פ' תשא איתא (ע"פ ומשה יקח את האהל) והיה כל מבקש ה' אפי' המלאכים והשרפים והגדודים היו מבקשים אותו ואומרים אלו לאלו שהשי"ת הוא במשכן משה ע"ש אין מזה ראיה כי הלא הם בעולם הכסא ומשה למעלה באצילות ועי' בשער הכללים פיו"ד חמשה בחי' יש למשה ונבואתו מדכורא פי' מיסוד דאבא שבתוך ז"א ע"ש ומשמע שלא השיג ש' החמשים הכולל הכל כידוע אך לקוצ"ד נראה לי דליתא לדברי הרב ז"ל ולא ניחא ליה להתנא ר"א הגדול לומר שהשיג הוא יותר ממרע"ה גם לאחר שנסתלק למעלה חדא דמפורש ברז"ל שמרע"ה השיג לטעם פרה שהוא סוד החמשים שערי בינה ומפורש איתא לך אני מגלה ולאחרים חקה ועי' בש' הלקוטים להאר"י ז"ל אדמ"ה בגימט' נ' שהיא חמשים שערי בינה והגם שלזה ג"כ יש לדחות כמובן שהיא נמשכת משם דוקא ועל שם זה בא חשבון חמשים אמנם מצאתי מפורש להדיא בפ' ואתחנן בזות"ק ועי' ביאורו באורך ברמ"ז הובא במקדש מלך דר"ס ע"ב שהועתק משם אדם ישר למהרי"ץ מרע"ה זכה לדעת העליון ואינו מתפשט למטה ושורשו מתקון ז' דדיקנא דאריך תרין תפוחין וכו' וכו' ואם זכו ישראל היה משה מוכן לזכות אל הפנימיות הקול בעצמו אלא שאמרו לו ואת תדבר אלינו וארז"ל אמר להם התשתם כחי שלא זכה לבחי' חכמה שהוא ע"ב באחוריים גימט' פק"ד אך בפטירתו נאמר וירא ראשית לו שזכה לחכמה וכו' עש"ב הרי מפורש כי גם בחייו היה בבחי' פק"ד שהוא רבוע דקוי"ק דע"ב דאבא ופנים דאהי"ה קס"א בכללות גימט' מש"ה כידוע וא"כ שהוא מבחי' פנים דאהיה שהיא בינה הוא כולל כל השערים ובעלותו השמימה זכה גם לבחי' חכמה שנקראת ראשית וכן ראיתי עוד בספרי המקובלים ע"פ ויקבור אותו בהר נב"ו נבו אותיות נו"ן ב"ו ר"ל ששם נגנזו באימא עי' הנקראת נון ושבזה פירשתי בעוניי כונת הכתוב ולא ידע איש את קבורתו כי כל ספירה יש לה בחי' יראה שאינה יכולה להביט בספירה שלמעלה ממנה וכמ"ש בע"ח בכ"מ ומעתה מרע"ה שזכה להגנז במקור החיים אימא עי' אלקים חיים לזה ולא ידע איש שהוא ז"א את קבורתו דייקא שהוא למעלה ושם אין יכולת להשיג משום בחי' היראה עוד הביא הרב ארץ חמדה שם בד"מ ע"א וז"ל והגם דבסנהדרין איתא (צ"ל בסוטה די"ג:) כי משה אחר פטירתו עומד ומשמש ומזה הוליד הרב שם כי תכלית השימוש הוא לחסר משלימות השגתו בשביל שהיה צריך להשלים שער החמשים עכ"ל, אחר המחילה רבה ליתא קצבה נותן כת"ר למדריגות הרוחניות ומה צורך בדברים שהם למעלה משכלי בלתי שיעור וערך כמובן ורק בקצרה עיניך תחזינה להק' חסדי דוד מגאר באות ע"ו יתבהל האדם ויחרד לבו ויתר ממקומו וזה רק במה שכתב הרב והכתוב אומר כי גבוה מעל גבוה אין תכלית עד אין קץ ולזה תמיד עומד ומשמש עד אין תכלית וסמא דכולא משתוקא כי כבוד אלקים הסתר דבר והדרשה של הרב שעתיד צדיק לעמוד בעולמי ור"ל שר"א הגדול הוא ישיג שער החמשים הוא אפשר להתפרש שהתפלל מרע"ה שיצא מחלציו איש שהוא יפתח תחי' בפרשת פרה ור"ל שמעיקרו תיכף יהיה לו המעלה הגדולה וזכה שיצא מחלציו כלומר מזרעו לא שהוא ח"ו חסר ויחזור בגלגול כי אין זה בכח תיבת מחלצי כמובן והיע"ב אמן ואם שגיתי דברי כלא חשיבין וה' יכפר בעדי ועי' מ"ש בפ' תרומה בפסוק את כל אשר אצוה מהילק"ר וספרי ע"ש: