אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר שמות › פרשת ויקהל

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר שמות · פרשת ויקהל

פרשת כי תשא

ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש יש לרמוז בס"ד דרז"ל בברכות (ל"ה:) כתבו כי בזמן שישר' עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים ע"ש ואין לך חשוב עושין רצונו של מקום כשומר שבת בדיוק כהלכתו (עי' במשנה ברורה מ"ש) עד שחשוב בעיניו קדש וזהו ששת ימים תיעשה מלאכה ר"ל מאליה שפי' על ידי אחרים בתנאי אם יום השביעי יהיה לכם קדש וזה מדה כנגד מדה הוא ביטל עבודה בשבת יזמין לו ה' שיעבדו עבודתו בחול ועי' מכילתא תשא או יאמר שחשש הכתוב לבל נחשוב כי כמו שבן נח הוא מוזהר לבלתי היות בטל כ"ד שעות בלי עבודה ואם שבת אף בשני בשבת חייב מיתה כמ"ש בסנהדרין פ"ד מיתות (נ"ח:) א"כ הוה אמינא דישר' בששת ימי החול יהיה דכוותיה דב"ן דחייב הוא לעבוד ולא להיות בטל ורק בשבת הוזהר ההיפך לשבות ועי' באדר"ן פי"א שיש שסוברים לחיוב העבודה בחול ע"ש לז"ק ששת ימים תיעשה מלאכה אף ע"י אחרים והיא רשות כמו שתחפוץ ורק בשבת אסור בכל גוונא ומ"ש יהיה לכם קדש ולא אמר יהיה קדש ומובן שפי' לכם בא לרמוז עוד דאחרי דשמירת שבת נכלל בו גם הדבור לאחרים שאסור ורק הרהור מותר כמו שרמזו בר"ת אדמה אסור דיבור מותר הרהור וכן הרבה רמזים בהאר"י ז"ל וא"כ אחר שהדיבור אסור לאחרים ועי' רמב"ן פ' בא ע"פ כל מלאכה לא יעשה בהם ע"ש א"כ אולי אסור הדיבור גם לגוי במלאכת עצמו אסור לומר לו שיעבוד הגם שבזה מצילו מאיסור לא ישבותו לז"ק יהיה לכם קדש כלומר מלאכה שלכם שאמרתי לכם תיעשה מאליה שפירושה ע״י נכרי והיא שלכם בה אמרתי לכם שיהיה לכם קדש שפירושה אסור גם הדיבור לאחרים עליה וממילא מובן דבמלאכת עצמו של גוי שרי הדבור וכמ"ש להלכה באו"ח סי' ש"ז (סכ"א בהגה) אבל מותר לומר לנכרי שיעשה מלאכת עצמו ע"ש ואפ"ל בפשט הטעם לצוותם כעת על השבת הגם שכבר נצטוו כמה פעמים וגם שבישרם פה כי מלאכתם נעשית ע"י אחרים וכבר ראיתי מ"ש רש"י מרז"ל שבא למעט מלאכת המשכן בשבת ועי' ברא"ם ומ"ש עליו הרב גור אריה עש"ב אך לדרכנו בדרשא נמי א"ש שיען שנכשלו בעגל שהוא עון חמור וידעו עצמם כי כל כך הם ירודים מן הקדושה ובכן בעבודתם במשכן שהודיעם עובדים בעצלות ולא בשמחה ביודעם שהם ח"ו כנזופים למקום לזה הודיעם ובישרם שישמחו שידעו כי בשמירת השבת יהפכו לבריה חדשה ואף שבתחי' היו הם חשובים למורדים ואויבים וכו' וכו' ע"י השבת שהוא הוא המקעקע העון הזה כליל ונחשבים לבנים וידידים עד שיתחייב הדבר שגם מלאכתם תהיה ע"י אחרים כי שמירת שבת היא תעיד על הבריאה ותעיד על ההשגחה ובה כלול תרוייהו כמ"ש במק"א באורך ולזה היא הסגולה שבה תרופה לעקור כל שמץ מינות שיש בהם וזה לטובתם, גם יש בזה טובה רבתי למרע"ה והוא מה שראיתי להרמ"ע הבי"ד המג"ע באופן קע"ה כי הנרנח"י הם נגד ארבע אותיות קוי"ק עם קוץ היו"ד ואלה הם באים על האדם באלו הזמנים והוא בחולו של מועד ובמוסף בא הנפש ביו"ט בא הרוח ביוה"כ באה הנשמה בשבת באה החיה אך בעוה"ב כשזכה לכל אלה באה היחידה וזה החלק לא זכה לה שום אדם בחייו רק אדה"ר ומרע"ה כשהוא קם על טורא דסיני והיה מסתכל בזיוא דיליה ורשעת העגל ניטלה היא ממנו אותה המדריגה ע"ש ובכן מרע"ה השתדל להזהירם על השבת ואז הם יחזרו להם העדי הזה שהוא החיה אזי יזכה גם הוא ליחידה עילאה שהיתה כלום נלקחה ממנו אלא בסיבתם כדרשתם לך רד שפי' מגדולתך ע"ש אך לכאו' יש להעיר בזה דמזה משמע דע"י חטא ישר' ירד מרע"ה חלילא והרי ברדתו מההר היה על פניו מסוה בשביל שקרן עור פניו ולזה נתן המסוה לבל ישתמש בו בדבר חולין כמ"ש האברבנאל במלכים א"כ משמע דלא הפסיד כלום ואפשר לישב במה שנעיר דאיך אמר הכתוב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו דמה טעם לא הודיעו ה' את המתנה היקרה הזו אך אולי יובן עפ"י מ"ש הק' מהר"ש מאוסטרפולי שהביא מדרש ויתן על פניו מסוה בזכות אבות ע"כ ופי' הרב הכונה כי אברהם הוא רמ"ח היה לו החשבון בתחי' היה אברם א"כ נתוסף לו ה"א וזאת ה"א של מסוה ויצחק נשא אשה בן מ' שנים הרי מ' של מסוה ויעקב ע"י ס"ו נפש שבאו למצרים הרי מסוה שלם מהאבות ע"ש ובכן לזה מרע"ה לא ידע כי קרן עור פניו כי לו היה בזכותו בודאי היה יודע ולמה לא היה בזכותו הוא לירידת ישר' ירד גם הוא רק זכות אבות עמדה לו בהאור הגדול הזה ולזה דרש עליהם והזהירם על השבת שאזי יתעלו הם במדריגת החיה בשבת ויתעלה גם הוא כמאז במדריגת היחידה ויזון בזרוע ועי' בזוה"ק דמ"ח וא"ש ה' יכפר בעדי וצוי"מ אמן:

פלפלת כל שהוא תשובתי עד דברי רב יצ"ו כרטיסו נאבד ממני ואעתיק פה השייך להפרשה מהערתו ואגב ג"כ מ"ש לי בענין אחר יהי מכירו ברוך וז"ל:

ויחדו יהיו תמים אל ראשו (בשבת צ"ח.) איתא ר"י אומר קרשים עוביין אמה וכלין והולכין עד כאצבע דכתיב יהיו תמים ולהלן הוא אומר תמו נכרתו והק' מדכתיב תעשה ששה קרשים ושני קרשים וכו' ולמ"ד כלין עד כאצבע האי עייל והאי נפיק וכו' ע"ש והק' הרב יצ"ו דילמא האי דקאמר ר"י כלין עד כאצבע הוא רק מבפנים ובצד חוץ היו שוים וצ"ע עכ"ל וזאת תשובתי אליו בזכרוני שקושיתו זאת ראיתי בספרים וחד מהם זכורני הג' מקום שמואל בחי' לשבת ואין הספר אתי לחפש ומסתמא יש לכת"ר ספר זה ולא זכרתי ישובו אך לקוצ"ד נראה פשוט דלק"מ חדא דדברי ר"י מבוארים במחלוקתו עם ר"ן בהכתוב והאמה מזה בעודף אם לכסות אמה דאדנים לסובר כלין עד כאצבע ולדעת ר"ן לכסות אמה דקרשים שזה יוצדק רק אם כלין מבחוץ עד כאצבע אבל מבפנים שוים המה ביחד אבל אם היו כלין מבפנים אין הפרש כלל בכסוי היריעה ולשניהם יהיה דוקא לכסות אמה דקרשים ומ"ש לסברת ר"ן יהיה מהיריעה פרוש אמה על הקרש בראשו בעובי יהיה לר"י תוספת על חלל המשכן אמה פחות אצבע זאת ועוד נמשך מזה דלא יבא בכוון חלל בית קה"ק עשר על עשר ברום עשר והוא אליבא דכ"ע ושהפרוכת בדיוק תחת קרסי הזהב ולסברא זאת יהיה חלל בית קה"ק בין צפון לדרום י"ב אמות פחות שתי אצבעות ובין מזרח למערב י"א אמות פחות אצבע מלבד העקום הנראה מבפנים ששם אין עליו שום כיסוי ובית ה' יופיו לתוכו עשוי וזה פשוט ועל צד הרמז היה צורך שיהיה מבחוץ כלה עד כאצבע והוא עפ"י מ"ש רבינו בחיי דקרשים היו עצי שטים לכפר על מעשה שטים ע"ש ולכן היו כלין מבחוץ עד כאצבע לרמוז כל עניני חוץ צריך שיהיו בתכלית רק כדי הקיום ומבפנים יהיו ישרים שלא יהיה בפנים שום עקמומיות ופשוט:

עוד כתב וז"ל נסתפקתי אם באו עדים לחייב מיתה וממון או מיתה וגלות דדינא הוא דקים ליה בדרבה מיניה וקי"ל אם הרגו אין נהרגין ואח"כ הוזמו העדים דלהרוג אותן אי אפשר משום הדין דכאשר זמם ולא כאשר עשה אם עכ"פ פטורים גם משום ממון כשם שפטורים ממיתה וצע"ג עכ"ל ואנא עניא תמהתי בדב"ק דאיך יחול הספק אחרי דהם באו לחייבו מיתה וממון כאחד דקי"ל קים ליה בדרבה מיניה א"כ לא חשיבי מחייבים אותו ממון וההזמה אשר הם חייבים עליה היא כל שבמציאות אם לא הוזמו היה חייב ומוציאין ממנו ממון במעשה על ידם אבל הכא דלהגדיל אשמתו דוקא באו כי אינו חייב רק מיתה מהי תיתי לחייבם בדבר שלא חייב גם הוא וגם אם נאמר דהעדים חשבו לחייבו שניהם מ"מ פשיטא דלא במחשבתם תלייא מילתא רק כשהדין הוא מחייבו אזי נענשין הם על המחשבה שחשבו אבל בלא זה לא אך גברא רבה אמר מילתא אפשר לקיים ספיקו במציאות ופשוטו כאחד והוא עפ"י מה שראיתי להג' מנחת חינוך מצוה נ"ד דפ"ד משם הפוס' וז"ל ובתפס מהני אף דקי"ל קים ליה בדרבה מיניה מ"מ מאי דתפס תפס ע"ש ואחרי שכן הרי מצינו דגם לפי דין דיקרא בזה כאשר זמם והוא על פי מ"ש הרב בכסף משנה פ"ב מה' עדות לפי דעת הרמב"ם בטעם השני דאם עדים העידו על אחד שחייב ממון אך על פי הדין אין צריך לשלם הממון רק בתפס שכנגדו והוזמו צריכים העדים לשלם לזה שהעידו עליו מכאשר זמם אף שלא היו מחייבים רק אם יתפוס התופס מ"מ כיון דבקל יתפוס הוה ליה מחייבי ממון ממש וצריכים לשלם עכ"ל ועי' בלח"מ שם ובמנחת חינוך מצוה תקכ"ד ע"ש וא"כ בזה יחול ספק כת"ר שיחל"א ופשוטו כאחד דהגם דקי"ל קים ליה בדרבה מיניה מ"מ אחרי דהיה מציאות לחייב כשתפס א"כ חשיב באו לחייבו שניהם וחייבים הם לפחות על הממון:

אגב אעורר לכת"ר במ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת וז"ל יש ספק במי שחייב מיתה בספק אם חיוב כזה פוטר את הממון אם באים ביחד אחרי שמעולם לא נדון אותו במיתה אולי לא יפטור את הממון והניח בצ"ע ואני עני לפני כס"ת לא יכולתי להבין והוא דהא ודאי דזה גרע ממי שחייב כרת או מיתה ביד"ש או יהיה כמוהו ובכל זאת אין נפטר מן הממון כשהעידו עליו עדים כרת וממון ביחד וכמ"ש במס' מכות (די"ד:) משום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות הוא דוקא ברשעה המסורה לב"ד וכמ"ש רש"י מיתה וממון אבל כרת ומלקות לא ע"ש ובתוס' כתובות למ"ד ורמב"ם ה' גניבה ע"ש וכ"ש זה שיש לומר שהוא פטור לגמרי ואם חייב הוא דינו מסור לשמים אחרי שהב"ד ספק להם נראה דחייב אך יש לדחות קצת לפי מ"ש בחלק יעקב דרוש ו' ע"ש ואצל כת"ר יש לו סה"ק הנז' עיני צדיק תחזינה:

עוד יש לפשוט ספק כת"ר ואקדים מ"ש בס' ילקוט הרועים מע' עדות וז"ל נסתפקתי אם באו עדים והעידו על הבועל והאשה ונהרג הבועל והאשה עוד לא נהרגה והוזמו אם נהרגין מי אמרינן דהוי כאשר זמם לגבי האשה או לא משום דהוי כאשר עשה לגבי הבועל ע"ש ונקוצ"ד נראה דודאי נדון כאשר זמם ולא נסתכל בנהרג כל שהשני עדיין חי ומפורש תמצא בהרמב"ן פ' שופטים (ע"פ ודרשו השופטים היטב) וז"ל וכאשר יבואו עדים ויעידו על ראובן שהרג את הנפש ויבואו שנים אחרים ויזימו אותם ציוה הכתוב שיהרגו כי בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה ואילו היה רשע בן מות לא הצילו ה' מיד הב"ד אבל אם נהרג ראובן נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו ואילו היה נקי וצדיק לא יעזבהו ה' ביד ב"ד וכו' ע"ש ופירושו פשוט שזה היה רשע ממקום אחר ולא בעדות זו שהרי העדים הוזמו והתו' האמינה לאחרונים דאמת קמסהדי אלא הוא רשע ממקום אחר והיה חייב מיתה ואותו שהוא מסבב הסיבות כב יכול גלגל הסדר ובבוא העדים והעידו עליו בשקר עכב הזוממין עד כדי שימות החייב ומגלגלין חובה על ידי חייב שהם עדים הראשונים המשקרים וכן מבואר בכ"מ ה' עדות בפ״ך ובחנוך בפסוק ועשיתם לו כאשר זמם משום שאלקים נצב בעדת הדיינים ולולא שהיה הנדון היה חייב במעשיו הרעים לא נגמר עליו המעשה של המשפט וכו' וכו' ע"ש וא"כ הכא נמי בס' הג' ילקוט הרועים אף שהבועל נהרג דלגבי הבועל לא יענשו משום כאשר עשה וכבר היה חייב הבועל ממקום אחר מיתה ולזה נתעכבו המזימין עד שנעשה בו מעשה ועכוב זה היה שמימי אבל לגבי הצדקת הזמין ה' המזימים תיכף ושפיר יהרגו עליה מכאשר זמם גם לגבי ספק כת"ר אם לגבי גופו נתעכבו המזימין מלבוא עד שמת שהיה חייב ממק"א אבל לגבי ממונו השייך ליורשיו יתחייב דלית בממון כאשר עשה ומשום קי"ל בדרבה הנז"ל כבר אמרנו בישובנו מש"ל (ולישוב זה יש קצת להרהר בו ואין פנאי לחזור על הדברים כי מגמר בעתיקא קשה) ויש לומר שלזה רמז הכתוב בפ' שופטים על פי שני עדים יומת המת דתיבת המת יתירה עד שרז"ל בסנהדרין (מ"א) דרשו מזה וז"ל התיר עצמו למיתה מנ"ל דכתיב יומת המת וכו' ע"ש ולפי הנז' ירמוז עוד דהתו' מודיעה להב"ד שלא יחושו על זה אם זה מת ונזדמן שאח"כ הוזמו וא"כ ח"ו הם נכשלו לזה הודיעתם כי הוא שומר אותם שלא יטעו וזה שמת הוא כבר מת מקודם שהוא היה חייב מיתה ממק"א:

ואולי יש לפרש בזה מ"ש בילקוט וספרי שופטים כפר לעמך ישראל ונכפר להם הדם וגו' נמצינו למדים ששופך דמים חוטא ע"כ וקשה דמהי תיתי לומר שאינו חוטא ולגירסא המוקפת חוטא עד יצי"ח ניחא קצת כמובן אבל בלא זה קשה ולהנז' ניחא דשלא תאמר דכמו בב"ד שנכשלו ונהרג ואח"כ הוזמו אחרינן שכבר חייב מיתה מקודם ולכך הזמין ה' לעכב המזימים עד אחד שמת א"כ הא נמי דכוותה דאחרי דהזמין ה' שנהרג ולא ראוהו עדים וזה חייב מיתה. ממק"א לז"ק דב"ד שאני אבל זה הוא רוצח וחוטא ועם שאינו נהרג משום חסרון עדים אבל הוא חוטא ומגלגלין חובה ע"י חייב ורק בסנהדרין שאני רגלי חסידיו ישמור ודוק:

ותדע שיש לחלק ממ"ש בסנהדרין מ"ז לחלק בין מת מתוך רשעו לנהרג מתוך רשעו וזה בנרצח עצמו אבל ברוצח להיפך דע"י ב"ד רק הם פטירי משא"כ הרוצח דהוא חייב והסנהדרין חפים מפשע ועיין רמב"ן פ' לך לך בפסוק וגם את הגוי וכו' וז"ל ודע כי האיש הנחתם בר"ה להריגה לא ינקה הלסטים ההורג הוא בעונו מת ודמו מיד הרוצח יבוקש ע"ש עוד באורך:

כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם הביאו בני ישר' נדבה לה' ע"כ מובן היתור מלת נדבה ויש לישב ונקדים מה שהק' לי רב אחד אשכנזי יצ"ו דהרי קי"ל כל מקום שנאמר בני ממעטינן נשים ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם (קי' פ"ט:) והרי קאמר הכתוב דבר אל בני ישר' ויקחו לי תרומה והרי הביאו נשים ותירצתי לו במה שקשה שאיך יקבנו נדבה מן הנשים שפה בנדבת המשכן היו ג"כ דברים יקרי הערך אך יש לישב דהנשים התנדבו ובעליהם הסכימו עפ"י דעות נשיהם אם יסכימו בעליהם וגם נזהרו שלא הקדישום עד בואם אל מקום הקדש וזה אומרו כל איש ואשה אשר נדב לבם להביא לכל המלאכה מה עשו תחי' הביאו רק בני ישראל המביאים ולא הנשים וגם באותה שעה להבאה היתה הנדבה לה' וא"כ בני ישראל הם הנותנים ובסמוך אל הקדש שלא יכשלו בשמושם בם וימעלי בקדש בלא כונה וק"ל:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה