אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר שמות › פרשת וארא

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר שמות · פרשת וארא

פרשת שמות

ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך וגו' להכרית הצפרדעים ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי אין כה' אלקינו וסרו הצפרדעים ממך וגו' יש להרגיש א' התמיהא הנגלית למה המתין פרעה להסיר המכה עד למחר ועי' מ"ש ראב"ע ורמב"ן ואוה"ח ובסה"ק שופ"ד ולפי מ"ש בשמו"ר (פיו"ד אות ה') לק"מ ע"ש, ב' הכפל בדברי מרע"ה תחי' אמר להכרית הצפרדעים ושוב סיים וסרו הצפרדעים ג' מש"ה ויעש ה' כדבר משה מאי קמ"ל בזה יותר מכולם שכל גזירותיו ונבואותיו נתקיימו במילואן, ד' כפל הכתוב מן הבתים מן החצירות ומן השדות, גם יש להעיר למה בכל תפילותיו לא כתיב ויצעק רק בזאת ומה הוא הספק שהיה לו למרע"ה שלא תקובל תפי' ח"ו עד שהוצרך לצעקה ואפשר לישב הכל בס"ד והוא דמרע"ה אמר להכרית הצפרדעים ומלת להכרית סובלת שני פירושים אם הכרתתם מהארץ מכל גבולו אף שישארו בחיים ודי לו שילכו מגבולו סביב או פירושה הכרתתם מן העולם שימותו אחרי שהם מזיקים ומרע"ה נתן לו הבחינה לפרעה מה חפץ הוא היה חפץ לגלות בזה קדוש השם (בסמוך יתבאר למה רצה משה פה בקדוש השם) ומה שירצה פרעה יקיים משה ופרעה חשש שאם יבקש שימותו הגם שיש לו טובה כי בו ברגע יפטר מיסוריהם וצעקתם מ"מ נגד זה תצמח לו רעה גדולה שתעלה צחנתם ויתעפש האויר עפוש רע ויש חשש מהדבר באדם ובבהמה לזה בחר הכרתתם מן הארץ מגבולו אף שישארו בחיים ולזה היה מוכרח לקבוע זמן למחר ובזה הרשיע מאד שגבול מצרים הוא ארבע מאות צריכים זמן עשרים יום למהלך אדם בנוני יו"ד פרסאות ביום וכ"ש להליכת הצפרדע הזוחל ובכל זאת קצר את הזמן מאד ואמר למחר ורצה לנסות היכולת שגם אם היו רוכבי הרכש לא ישיגו זה כמובן ומרע"ה היה בזה ח"ו בצער גדול מלבד קושי הענין עוד אף שיתקיים הדבר וילכו כולם מגבולו סביב בזמן בדיוק חשש שיש לאומר שיאמר שלא היה בזמן דוקא ולא היה בזה נגלה קדוש ה' לזה עירב סברתו בסברת פרעה והוא כי את הזמן היה למחר דוקא אך לא שילכו מאליהם אלא שימותו מאליהם תיכף ויסורו ע"י בני אדם שזה יהיה יותר פלא שאף שהם בחיריים והזמן קצר בכל זאת יוסרו מכל הגבול סביב בו ברגע מחר כי האידנא בדיוק ובזה יוודע בברור מכמה מאות בני אדם ממזרח וממערב וכו' שהגיעו אל סוף הגבול בו בפרק וזה קדוש ה' גדול ונורא ונתאמת נבואת משה ולזה חזר וכפל וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך והכל ע"י מיתה מן הבתים מן החצירות תיכף ליציאתם ימותו ובכל זאת יהי כדברך בדיוק למען תדע כי אין כה' אלקינו ולהיות כי זאת היתה הבטחה ממרע"ה כי נשאתהו נפשו במכה הזאת לקדוש ה' במציאות זו שהיתה כל כך נגלית מאד שהדבר היה ע"י כמה וכמה בני אדם ומלבד ריחוק המקום עוד זאת שהם בני אדם בחיריים ויש לחוש לרישע שיתעכבו בכונה (הרמב"ם כתב בח' פרקיו כי כלי הבחירה ביד ה' לזה ויצעק משה אל ה' ומה היא צעקתו סיים על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה ר"ל שהוא שם לפרעה את הסדר הזה בבטחונו בקונו והחשש הגדול הוא שאם ח"ו לא נתקיימו דבריו היה ח"ו חלול ה' אחר שהוא ידוע להם שלוחו של מקום ולזה צעק משה אל ה' וזכורני עוד שכתבו המפרשים על פסוק (תהלים י"ח) בצר לי אקרא ה' ואל אלקי אשוע דכשהאדם מבקש מהקב"ה לצורכו אין דרך לזעוק בקול גדול רק בקריאה בעלמא אבל כשהוא מבקש בשביל כבוד שמים הוא צועק בקול וזהו בצר לי פרטי לעצמי אז רק אקרא אל ה' בלא צעקה אבל אם הוא אל אלקי שנוגע להשי"ת אז ואשוע ע"כ, ובכן בדין צעק משה אל ה' שהדבר נוגע לכבודו יתברך. ולזה אמר הכתוב ויעש ה' כדבר משה דייקא וימותו הצפרדעים תיכף מן הבתים וגו' ובכל זאת אותו הזמן המועט ותבאש הארץ ובודאי שהוליכו אותם חוץ לגבול בזמן הנועד שזהו כדבר משה וטעם מרע"ה לפרסם קדוש ה' ע"י הצפרדעים משום שהם מסרו עצמם לתנורים של האש וזכו ע"י זה שכולם מתו חוץ מאותם שבתנורים וכמ"ש בילקוט ע"ש ולזה אמר הכתוב וימותו מן הבתים וחצירות ושדות לרמוז שאותם שבתנורים לא מתו ובמס' פסחים (דנ"ג:) איתא מה ראו חמ"ו שמסרו עצמן על קדוש ה' נשאו ק"ו מצפרדעים דכתיב ובתנורך וכו' ע"ש והג' פרשת דרכים הביא מהר"ן דצפרדעים מסרו עצמן להרבות בקדושת ה' וכיון שראו חנניה מישאל ועזריה שמכוין נ"נ להרבות בכבוד עצמו ולמעט כבוד שמים מסרו עצמן לאש מק"ו דצפרדעים ע"כ, ולזה מרע"ה שראה הצפרדעים מסרו עצמן וראה שפרעה מרבה בכבוד עצמו אשר אמר לי יאורי מצורף לזה חולשת הדור שהיתה אז באמונה כידוע וכבר כתב הנמק"י אם רואה אדם שהדור פרוץ רשאי למסור עצמו וכו' ע"ש (הבאתי דב"ק באורך בסה"ק ח"י דרוש שבת זכור) ובכן העת מוכשר ע"י הצפרדעים יהיה קדוש ה' שהם ימותו ויוליכו אותם מהגבול ובזמן הנועד כל השלוחים יגידו כאחד שהגיעו בו בפרק בדיוק ויתגלה קדוש ה' ע"י היות שהם קדשו השם כנז"ל ודוק:

וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישר' עד אחד ויכבד לב פרעה ראיתי להג' מלבים וכן ראיתי כדב"ק עוד במפרשים לא זכרתי איה שפירשו שאחד מישר' מת המקנה שלו והוא בן האשה הישראלית והוא בן איש מצרי שלדעת פרעה הוא ישראלי והרי לא נתקיימו דברי משה ע"כ, ולפי דב"ק יבוא הדיוק שכתב מקנה ישר' ולא בני ישראל לפי מ"ש במק"א מרז"ל דהגר ישר' מיקרי בן ישראל לא מיקרי ע"ש ועם שהיא דרשה יפה יש בה קצת מהדוחק שיתפרש עד אחד ולא עד בכלל הוא רק על איש ישר' ולא על המקנה הפרטי ופשטא יותר אם נאמר שפי' ולא עד בכלל הוא על מקנה ובשם הג' מהרי"ל דיסקין זצ"ל שמעתי שהיה אומר כל אחד מישר' שהיה לו מספר מסויים יו"ד כ' מאה אלף וכו' היה מת לו אחד כי בזה הישר' לא הפסיד דהמלך הוא לוקח מעשר רק מהשלם וכשפחותים מיו"ד הוא פטור ובזה שמת לו אחד פרעה הפסיד והישר' לא הפסיד וזהו וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישר' עד אחד שהרבה מישר' שהיה להם מספר מסויים ומכולם מת אחד דוקא ממקניהם וזה היתה סיבה להכבדת לבו לחשוב שתחולי הוא כללי ושם לא פשט הרבה שהרי גם בישר' מת ממקניהם ע"כ ודב"ק נגד המד"ר וכן ראיתי בס' והזהיר הנקרא מדרש השכם שאף בהמה אחת חציה של ישר' וחציה של מצרי לא מתה ט"כ הרי כי לא מת כלום ממקנה ישר' ותדע דהרי בנבואת מרע"ה אמר ולא ימות מכל לבני ישר' דבר שפשט הגמור הוא כלום ולפשט הכתוב דהכתוב לא בא לבאר הסיבה של הכבדת לבו אלא העוורון שלו שהגם שבדק ועד אחד לא מת ועד בכלל ובכל זאת ויכבד לב פרעה ופשוט:

וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם וגו' ארץ מגוריהם אשר גרו בה' יש לרמוז כי רמז פה חשבון השנים אשר ישבו האבות בא"י בתורת גרות עולה בחשבון גרו בה דאברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ללכת ארצה כנען א"כ בשנת הע"ה יצא לארץ כנען הרי שישב כ"ו שנים עד שנולד יצחק ויצחק הוליד יעקב בן ס' ויעקב ירד למצרים בן ק"ל צרף כ"ו דאברהם וס' דיצחק וק"ל דיעקב עולה רט"ז גימ' גרו ב"ה וזהו לתת להם את ארץ מגוריהם של האבות שישבו בה כמספר גרו בה ובשעה"פ תהלים קי"ט גר אנכי בארץ שמא שלים קוי"ק אהיה קוי"ק אדנות וחבור ארבעתם גימט' גר וכן חבור קוי"ק דבן דההין עם אהיה דמילוי ההין גימט' גר ושניהם במלכות הנק' ארץ ע"ש וזהו הטעם לאומרו אשר גרו דהאבות גרו לתקן את הארץ שהיא השכינה ע"י יחודם הנ"ל ותקנו אותה ולזה אתננה לבניהם אחר שיחדו השמות העולים גר וזהו הסיבה שאאע"ה הוא המתחיל המגייר גיורים ובדין היתה הברית להם לתת לבניהם את הארץ המכוונת לארץ העליונה שיחדו אותה והיעב"א:

וירם במטה ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו וגו' אפשר דהכונה שהוצרך לומר שהכה את המים אשר ביאור ולא אמר שהכה היאור בקצור שגם הוא פי' הוא המים וגם שהוצרך לומר לעיני פרעה ועבדיו וביאר עוד שהדגים מתו ובאש היאור והלא עיקר הוא שנהפכו לדם ומה תכלית בזה ואפשר עפ"י הידוע ברז"ל דהכשפים אינם שולטים במים וכמ"ש בסנהדרין (דס"ז) ולכן שלא יאמרו ח"ו מעשה כשפים כשהכה במטה תחי' הרים אותה אל האויר וכשהכה נזהר שלא נגעה המטה בקרקע היאור רק על המים אשר ביאור דוקא והיה זה לעיני פרעה וגם עבדיו שידעו שאין כאן כשוף ותדע שהרי הדגה אשר ביאור מתה ובאש היאור ואם היה כשוף של אחיזת עינים לא היתה מתה הדגה א"כ ממש היו המים דם גמור והמצריים לרמות חפרו סביבות היאור ועשו כן בלטיהם ע"י הקרקע שנגעו בו ובכן מרפ"ה חשב כי עי"ז פרעה יאמין ולזה אמר לו בזאת תדע והוא ברשעו פנה ולא שת לבו גם לזאת שאמר לו משה וק"ל:

ואני אקשה את לב פרעה וגו' ונתתי את ידי במצרים. וקשה דאחרי כי ה' הקשה לבו למה יענש גם קשה דהרי הבחירה היא ביד האדם ואיך אמר ולא ישמע אליכם פרעה ואפשר כמ"ש הרמב"ם בח' פרקיו שהגם כי הבחירה ביד האדם מ"מ כלי הבחירה בידו יתברך ע"כ ואפשר שבכלל דב"ק הוא ג"כ מה שנבאר והוא כי הבחירה נתנה לשכלו החפשני וכבר כתבו כי ה' נתן חכמה לאדם ונטע בלבו שכל אמנם המכשירים הראשונים הם המבוא בתחי' שיגיע הדבר לשכל והוא הרגשת הלב בנפש החיונית השוכנת בקרבו והלא תמצא כי בבוא ח"ו איזה בהלה בעיר תמצא בבני אדם חלוקים לסוגיהם יש שמסתכנים מפחד ורעדה עד שמתים ויש שחולים ושוכבים על המטה ויש מעט ויש שאין שמים על לב כלל שזה תלוי בחוזק הלב ודכוותו לדוגמא בכתוב והבאתי מורך בלבבם ורדף אותם קול עלה נדף ונסו ואין רודף ולזה אמר לו ה' אני אקשה את לבו שיהא בריא איתן וחזק וזה הוא כלי הבחירה וזה בידי והיא הסיבה ולא ישמע אליכם פרעה בשכלו החפשני כי הדברים המובילים את הדבר בתחי' לשכל עד שישפוט על זה המבוא הוא הרגשת הלב ואח"כ משלח פארות אל השכל לשפוט והוא מניע ינעול לפניו דרכי התשו' וכבר ידוע מ"ש הר"מ בה' תשו' (פ"ו ה"ג) כי אפשר שיחטא האדם חטאים עד שיתן הדין לפני דיין האמת למנוע ממנו דרכי התשו' עד שימות בחטאו וכן היה ענין פרעה וסיחון וכו' ע"ש וא"כ הכא נמי הבחירה לא נטלה ממנו אך השער המעורר להשכל בזה הוא נסתם מלפניו ע"י קושי הלב וחזקו וגם בעולם כשאינו מלך ונתחייב בעונש זה אזי הנהוג כי השי"ת מעניש לאדם בגוף או בממון וכמ"ש רז"ל בנגעי בתים ובגדים ואדם ותיכף הוא מרגיש כי השי"ת לת עביד דינא בלא דינא אך אם חטאתיו כבדו מאד אזי לא יהיה לו שום כאב ושום מיחוש וההצלחה תאיר פניה אליו וממילא הוא הולך חשכים עד שתאבד נפשו אבדון גמור רח"ל וגם זה ירמוז הכתוב בשמות ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ר"ל אני יודע שהוא לא יניח אבל אל תחשבו הטעם הוא משום יד חזקה שלי המונעת אותו שלא יתן אתכם להלוך רק מאליו ולזה ושלחתי את ידי וגו' להענישו וירמוז עוד מש"ה ואני אקשה את לב פרעה עפ"י מ"ש בזוה"ק ויחזק ה' את לב פרעה פירוש כשהיה שומע פרעה שם ה' מפי משה זה היה גורם לחזק לבו כי ידע בחכמתו שלא היה אז מתגלה וכו' ע"ש הכא נמי נימא פה ממש ואני אחזק ר"ל אני שהוא ה' גורם לחזק לבו וגם ואני היא מלכות שהיא ג"כ עם ז"א קוי"ק נסתרים עי' מ"ש בשעה"כ דרושי הפסח שהיו תלת כלילן בתלת תוך נה"י דאימא ומכות מצרים באו על ידה וזהו ואני היא מקשה את לב פרעה בחושבו שאינה מתגלית ח"ו ופי' הדברים לא כפשטם כי הנ"ר תמיד הם שורש שאל"כ ח"ו אין שום עולם כלל ומבוארים הדברים בס' רחובות הנהר להק' מהר"ש שרעבי זצ"ל ע"ש ואכ"מ רק פה על צד הדרש והרמז דוקא ודוק:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה