אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר שמות › פרשת שמות

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר שמות · פרשת שמות

ספר שמות

ותרא אותו כי טוב הוא ראיתי בס' אם למקרא שכתב וז"ל ראיתי דבר נפלא בילק"ר עפ"ז ובציונו שמרע"ה נברא בעולם דמות אשה א"כ מן הנכון שנתמלא הבית אורה שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב ע"כ וסיים והפלא שנשמע כזאת במחנה העברים וגם במחנה הסופרים הקדמונים וכו' והניחוהו על פי פשוטו מבלי שירגישו שהוא עפ"י רמזי הקבלה והמזכירים הם פ' ופ' ציינם בכתיבה צרפתית וכו' וזה מן הוכחות העצומות שידיעות הקבלה פוסעות ועולות ורמז מצאנו במדרש משלי ע"פ אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה וכו' ע"ש והנה כתב שרומז על הקבלה ולא זכר מה ועם היות כי בחי' מרע"ה הוא שהשיג עד ש' החמשים ולא עד בכלל רומז על לאה כמ"ש בע"ח ש' לאה ורחל ע"ש והיא נקראת כלת משה אבל שם אינו אלא ההשגה שהשיג למעלה ועל זה בא הרמז אשה יראת ה' זה משה הכונה ללאה העליונה למעלה מרחל אבל הוא עצמו נקרא בעלה דמטרוניתא כמ"ש בזוה"ק והוא יסוד דאבא שבתוך זה אח' דאבא ופנים דאימא קפ"ד קס"א חושבן משה כידוע ועי' מג"ע פ' חקת ותחסרהו מעכו מאלקים וכו' אבל אח"כ נקרא איש האלקים וכו' עש"ב ואחר המחי' בדפוס שלו הטעהו כי כתוב אש"ה הוא בנוט' איר שבעת הימים כמו שסיים המדרש וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל שהוא אור שבעת הימים שנגנז וכבר בעוניי במק"א (לעיל ד"ו ע"ד) רמזתי בזה שהוא היא מ"ש רז"ל בשג"ם זה משה לפי מ"ש שאור שבעת הימים הוא גדול מאור החמה שלנו שמ"ג פעמים ועל זה בא הרמז שלהם של בשג"ם ואותם המפטפטים שציין שכתבו פשט שמשה דמות אשה היה לו ראו זה במדרש ונקודה שצריך להיות על מלת אשה חסרה משם והכתה על ראשם לזה חשבוהו לפשט אשה ואינו אלא אור בהיר שהיה ושעתיד להיות בב"א ולהיות שכבר כתבתי בזה באורך מזה לערך שלשים שנה על גאון אחד הוא המחבר כסף נבחר אשכנזי והדפסתי בסה"ק חלק יעקב והגאון הג' ישא ברכה זצוק"ל ג"כ כתב שם עיניך תחזינה והוא קרוב לזה בענין אחר וזה הספר מחדש בא אצלי לזה קצרתי פה והדברים פשוטים ודוק:

אל תקרב הלום דרשו רז"ל (ב"ר פ' נ"ה אות ו' וש"ר פ"ב או' י"ג) כי מרע"ה היות שאמר הנני לכהונה ולמלכות השיבו ה' אל תקרב הלום מלת תקרב רומזת על הכהונה שכתוב קרב אל המזבח ומלת הלום על המלכות דכתיב גבי דוד ע"ש בס"ד יש לבאר בזה הטעם שהקפיד השי"ת עליו על המלכות הוא בעבור כי לעת עתה אי אפשר היה לזכות לשתיהם יחד עפ"י אותה המדריגה שהיה בה והוא עפ"י מ"ש בזוה"ק תרומה דף (קנ"ד.) וז"ל תרין אילין נבואה ומלכות לא זכה בהו בר נש בעלמא כחדא בר ממשה רבינו ואי תימא הא שמואל לאו הכי וכו' ע"ש ויש לומר פשוט כי מ"ש בזוה"ק זכה לשתיהם נראה שר"ל מסיני ואילך בעת מתן תורה ואילך שנתעלה הרבה מאד בתכלית שיוכל להיות במבחר האנושי הוד והדר באספקלריא המאירה (עי' ויקרא רבה פ"א אות י"ג י"ד) ההפרש שממנו לנביאים והר"מ במורה ח"ב פל"ט ואור ה' לר"מ קרשקש כלל ו' פ"א ע"ש) ותדע דהא בזוה"ק פ' וארא (דכ"ב:) איתא שם תוקפא דמשה בשירותא דנבואה לא נח דעתיה דהאי אתר דידע כי דרגא עילאה זמין ליה ע"ש וברמב"ן כתב כי לא הגיע למעלתו הגדולה בנבואה ע"ש גם בפירוש איתא בשמות רבה (ריש פ"ג) אמר ר"י בשעה שנגלה הקב"ה למשה טירון היה לנבואה ע"ש והשר מהרי"א פירש כונת רז"ל (בש"ר שם רפ"ג) שכתבו וז"ל אם אני נגלה עליו בקול גדול אני מבעיתו ע"כ ר"ל מצד השפע והמשפיע לפי שעדיין לא היה ראוי להתנבא בלתי אמצעות מלאך ע"כ הרי מפורש שבתחי' נבואתו היתה כמדריגת שאר הנביאים ולכן כשדרש בסנה כשנתנבא עוד שני דברים כהונה ומלכות השיבו ה' אל תקרב הלום הרומזת אל המלכות בעבור שהוא נביא (הכהונה היתה אליו רק בעבור שסירב בשליחות כמ"ש רז"ל (ש"ר כ"ג אות נ"ח הובא ברש"י ע"פ) הלא אהרן אחיך הלוי ע"ש) ואי אפשר להיות לך שנים ביחד נבואה ומלכות וגם הנבואה השורה על הנביאים היא במשקל כמו שדרשו (בילקוט איוב כ"ח כ"ד) בפסוק לעשות לרוח משקל אמר ר' אחא אפי' רוה"ק השורה על הנביאים אינה שורה אלא במשקל ע"ש ובכן רק בו בפרק הוא שהיתה התשו' אליו כן אבל אחר כך כשיצא ממצרים וזכה למתן תורה זכה לשתיהם וקרא מפורש ויהי בישרון מלך זה משה וז"פ ויש לומר הטעם עפ"י סודן של דברים דלמה בשאר נביאים נמנע ביחד שתיהם חוץ ממרע"ה הוא משום כי מרע"ה שורשו מבחי' הדעת הכולל חו"ג ועי' בש' דרושי הצלם כללי החו"ג סוף אות י"ז וז"ל משה מרכבה אל הדעת העליון הנ"ל עש"ב (ועי' רמב"ן בראשית בפסוק וירא ראשית לו ע"ש) וידוע כי הנבואה היא מסטרא דחסד כהן חסד ומלכות היא מסטרא דגבורה דינא דמלכותא דינא כידוע ולזה אין לצד ימין שתוף עם השמאל ולא ההיפך כל חד בבחינתו אבל מרע"ה המקור הראשי בדעת העליון המחלק החסדים למקומם והגבורות למקומם ובו ישנם ביחד ויש מקום בראש לשתיהם לזה זכה לשניהם ועוד נביא ומלך וגם כהן ולוי חסד וגבורה ביחד אתו עמו ולו יאתה לשניהם דעת קנית מה חסרת כמ"ש רז"ל (זבחים ק"ב.) שנטלם ממנו היינו מבניו דוקא וכן מפורש בשמו"ר ע"ש:

והנה לכאורה יש לעורר במ"ש בזוה"ק (תרומה שם) דנבואה ומלכות לא זכה בהם אדם כאחד חוץ ממשה רבינו דוקא שהרי במס' מגילה דף י"ד איתא מ"ח נביאים עמדו לישר' ע"ש וברש"י שם מני להו משם סדר עולם ובכללם מנה דוד ושלמה ע"ש א"כ הרי מצינו נביאים ומלכים ביחד והנה משאול המלך לא קשה דיש לומר דמ"ש בזוה"ק שאי אפשר לתרוייהו פירושו ביחד אי אפשר ושאול בעת הנבואה עוד לא היה מלך אבל מדוד ושלמה קשה ואפשר לישב רק נקדים עוד מה שיש להעיר דבסדר עולם מנה בכלל הנביאים את ברוך בן נריה והרי במכילתא פ' בא איתא שם דלא זכה לנבואה ע"ש גם הוא מפורש בכתוב (ירמיה מ"ה ה') אל תבקש לך גדולות ע"ש שפי' על הנבואה שהיה נאנח ומתמרמר עליה ע"ש ואיך היה דבסדר עולם מנה אותו עם הנביאים [הנבואה לא תלויה רק בשלימות האדם לחוד וכמ"ש במו"ן ח"ב פ' ל"ב וז"ל ג' דעות בנבואה הפתאים יחשבו שהאל יתב' יבחר מי שירצה יהיה חכם או סכל ב' דעות הפילוסופים כי הנבואה שלימות טבעי באדם כשיהיה כח דמיונו חזק יתנבא בהכרח ג' דעת תורתנו ויסוד שצריך שיהא שניהם רצון אלק"י עם הכנת הנביא למטה בארץ כאומרם (שבת צ"ב.) אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ע"ש והגם כי רז"ל (מכילתא הובא ברש"י ע"פ זה אלי ואנוהו) כתבו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי מלבד דיש לחלק דשם היה מרע"ה. ובאורו האיר להם וכל דור המדבר זכה לנבואה בגלוי ההארה הגדולה במ"ת ואין ראיה מהכלל להפרט עוד בה יש לומר דשם מראה לאו היינו נבואה וכמ"ש במגילה (ג'.) וראיתי אני לבדי את המראה והאנשים אשר עמי לא ראו וכו' אינהו נביאי ואיהו לאו נביא אינהו לא חזו ואיהו חזי ע"ש הכי נמי דכוותה ובכן ברוך בן נריה אף שהיה ראוי לנבואה לא היה בו בפרק רצון אלקי] ואפשר לישב כי מ"ש בסדר עולם שזכה לנבואה הוא פירושה רק רוה"ק שגם היא תקרא נבואה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הובא דב"ק בספר הג' בעל תוי"ט פ"ז דאהלות ע"ש גם מהמדרש מוכח כן שקרא לנבואה כאשר דרשו (בילקוט איוב כ"ח) בפסוק לעשות לרוח משקל ע"ש הרי דקרא לנבואה רוח כן ג"כ לרוח הקודש קורא נבואה והרוח שם כולל יקרא על הנבואה השורה לפרקים גם על רוה"ק התמידי בצדיקים ובזה ניחא כי דוד ושלמה אף שהיו מלכים הגם שנבואה לא היתה להם מ"מ רוח הקודש היה חופף עליהם תמיד ועל זה הוא שנמנה בכלל ג"כ ברוך בן נריה בסדר עולם ועי' בש' רוה"ק להאר"י ז"ל שכתב כי דהע"ה היה ראש וראשו לבעלי רוח הקודש ומ"ש בזוה"ק נבואה ומלכות לא זכה בהו בר נש כחדא פירושו הוא על הנבואה הגמורה הבאה לפרקים על הנביא זה אינו באפשרי שתהיה יחד באדם חוץ ממרע"ה שזכה לה אח"כ בשביל מדריגתו הגדולה שורש חו"ג ויש לו בדרך פשטי הטעם שלא תהיה נבואה ומלכות ביחד משום דשנים אלה כמעט הם סותרים זה את זה בקצת טבע מי שמניע אל רוח מדריגת הנבואה הוא רחוק הרבה ממדיניות העולם והרגשותיו החומריים ואדרבה כעסן ורגזן הוא על כל זה ובעיניו כל התבל ומלואו כאין וכאפס וכמש״ה בקהלת (א' כ"ח) כי ברב חכמה רב כעס ולאיש כזה אי אפשר להיותו מלך אשר הוא צריך לדעת תחבולות האנשים השונות אבל במרע"ה אף שהם סותרים בכל זאת היה בו היכולת להיותם בו וכנ"ל בפי' הכתוב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים אין לך תכלית הרוחני גדול מזה ובכל זאת ושב אל המחנה לתווך ולשפוט בין איש ורעהו וכבר ראיתי למהר"י אברבנאל בפ' ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה עצה וגבורה דעת ויראת ה' ופי' שכל שנים מאלו אחד סותר השני החכם זכרן ואינו חריף והנבון להיפך היועץ חלש והגבור אינו יועץ ודעת ויראת ה' ר"ל החוקר הוא עלול מאד לבלתי היותו ירא שמים המאמין בלב שלם ובעינים סגורות והוא אומר שבמשיח ה' אפשריים הם שניהם וכבר ידוע דמרע"ה הוא הגואל הראשון והוא האחרון וכמ"ש הראשונים בפסוק עד כי יבא שילה גימט' מש"ה היה כולל כל הכוחות כולם ולכן כל השלימות היתה מקורית אצלו אשרי הדור שהיה שרוי בתוכו כן נזכה כל ישר' להיותו בתוכנו אמן:

והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון והיה אם לא יאמינו וגו', וקשה אם ה' דיבר שיאמינו ככתוב איך סיים והיה אם לא יאמינו פעמיים ובלא"ה קשה ספיקא כלפי שמיא ? ואפשר לישב עפ"י מ"ש הרב מהר"י אברבנאל ושם האריך ונביא בקיצור תכלית הצריך לנו כי שלשה ענינים היו למשה אחת שנגלה עליו השנית הפקידה לישר' השלישית היא לנקום נקמתם עש"ב, שחלק את שלשת האותות שהם הנחש והצרעת ומימי היאור לשלשת הענינים הללו ובכן פשוט מעתה כי נגד כל אחת היה אומר הכתוב והאמינו לאחת מהם אך לא יאמינו לשנות ועוד מן האות השני יאמינו:

אך לשלישית לא יאמינו עד האות השלישי וזה ישבתי לפי דב"ק:

אך יש לחדש עוד ולומר דאפשר כי מרע"ה רצה להודיע לישראל שלשה הענינים כי מסתמא ע"י טמיעת ישראל במצריים זה זמן רב כמה דורות יש מהם שהשתרשו בקדמות העולם או לפחות שלא יש משגיח עליהם ככתוב (תהלים קל"ט פ"ב) אשר יומרוך למזימה וכמ"ש בכוזרי מ"א שדעת הפילוסוף שהבורא נעלה מכל חלקי הדברים וכו' כ"ש שידע כונתך ומעשיך ושישמע תפילתך ויראה תנועותיך וכו' ע"ש וכן ח"ו לחשוב בשניות שפועל הרע לבד ופועל הטוב לבד ועי' לרבינו בחיי (ע"פ ואמרו לי מה שמו) וז"ל כי בקש משה שיאמר לו שם שיורה על המציאות וההשגחה ע"ש ובמו"נ ג"כ כתב זה ע"פ אהיה אשר אהיה ע"ש והנה כשתדקדק בכל שלשת האותות האלה אפשר שיוצדקו ויתאימו אל הוראת שלשת הענינים הללו כי מהפיכת המטה לנחש והנחש למטה יוודע כי השי"ת הוא הבורא שמהצומח נהפך לחי וחזר למה שהיה ומובן שברצון הבורא לחדש בעולמו כרצונו וממה שלקה בצרעת ירמוז על ההשגחה לתת לאיש כדרכיו שגם אותו השלם והגדול שבבריאה כשחשד במה שלא היה בהם לקה בגופו וכמ"ש רז"ל (רש"י עפ"ז) ומהפיכת המים לדם כי תחת שהמים יצמיח ויפריח כל טוב הארץ והיה עליהו רענן נהפך לדם רע גמור שורף ומכלה ושוב חזר למים טובים יורה כי הפועל הטוב הוא הפועל הרע וחוזר לטוב ולהיות שבאותו הדור שהיה להם זמן רב במצרים ויתערבו בגוים יש ששמעו הרהורים כאלה מהמצריים ואולי יש שח"ו נשתבשו בהם הלא תראה שכתבו רז"ל (רש"י ע"פ) וחמושים עלו בני אחד מחמשה יצאו והשאר ד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה ע"ש לזה היו שלשת האותות שמבטלים כליל את שלשת הדעות הנפסדות הנ"ל ואמר להם אלקי אברהם וגו' נראה אלי ואמר לי פקוד פקדתי אתכם הנה שתים שהוא משגיח עליכם להעלותיכם מארץ הארורה ומושחתת בדעות רעות וגם בחומרי ממדוי מצרים הרעים המשחיתים הגוף אל הארץ הטובה בחומר וברוח ולא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ושלחתי את ידי וגו' הרי פועל הטוב הוא פועל הרע ובכן דיבר בדבריו על שלשת הדעות ועשה האותות המורות ג"כ לבטולם ואת זה ירמוז כונת המכילתא ה' ימלוך לעולם ועד למה כי בא סוס פרעה וגו' וכבר ביארתי בו בספרי חלי (דק"ז:) והבאתי מ"ש הרב כסף נבחר בזה (דכ"ח ע"ג) ולהנז' פשוט הוא והוא כי מה שהיה במצרים הוא שהיתה רעה למצרים ולישר' לא היתה רעה אבל שתהיה בדבר אחד רעה למצרים ובו יהיה טובה לישר עוד לא היה נגלה כל כך בהיר ואולי יתעקש הנבל לומר שפועל הרע היה ברע על המצרים לבד שלא כיפרו פניו כצורך בשחיטת בניהם והעברתם למולך באש כמשפט העובדים למזל שבתי ומאדים לכפר פניו והגם שישר האמינו בטח ובמכת בכורות ידעו אף המצריים אבל בקריעת ים סוף שנגלית לכל העולם וראו ברגע אחד שני פעולות הפכיים מות ואבדון למצריים ובו ברגע באותו המקום אורה ושמחה ומים מתוקים נוזלים לשתיה וחלונות ממקום למקום עי' במדרש (ש"ר פכ"ג) ובאדר"ן (פל"ג) באורך נתודע בהחלט כי אותו המריע ומשפיל להם הוא הוא המרומם לישר' והיה ה' למלך לעולם ועד וזהו מש"ה ה' ימלוך לעולם ועד למה עתה לזה השיב כי פה בא סוס פרעה וכו' בים ובאותו הרגע שזה טובע בו בפרק ישראל הולכים בשביל השני בים (עי' מ"ש בפ' בשלח בעניותי כן פי' הכתובים ע"ש) וזהו פשט הכתוב וידעו למצרים למפרע כי אני ה' בנטותי את ידי במצרים שאני הוא שהוצאתי בני ישראל מתוכם וזה לבטל סברת השניות, נחזור לדברינו כי באות הראשון עם השני ידעו שיש הבורא וגם משגיח על עושי רשע, ולזה אמר לו כי יאמינו להאות האחרון ויסתפקו בזה למטרתם שיצאו ממנו הרי יש משגיח העונש אותו כי השלישי הוא להודיע שפועל הטוב הוא הפועל הרע ומה שהוציאו בלישנא דאחרון ולא אמר השני בא להודיע ברמז על בנין בית שני שקראו אחרון שיש עוד שלישי כי אחרון הוא לגבי השני וכן מצאתי בהרשב"א ח"ד סי' קפ"ז וז"ל אמרתי שאחרון הוא בצרופו לראשון וכמוהו וישם את השפחות ואת וגו' לאה וילדיה אחרונים וגו' וכן והאמינו לקול האות האחרון וגו' ע"ש ולזה אמר פה בכונה אחרון ומזה ידעו אח"כ שפי' הבית האחרון הוא רק לערך הראשון ושמעתי משם אדמו"ר קדוש שרמז הכתוב והיה הדם לכם לאות על הבתים ר"ל אות הדם שהוא השלישי שקודם ממנו נקרא אות השני אחרון ועכ"ז יש אחריו עוד הוא אות לכם על הבתים ר"ל בית שני שנקרא אחרון שיש עוד אחריו בית השלישי הגם שכתוב בו אחרון וש"י דברי פה קדוש ובשדי חמד בפאת השדה מע' א' אות ס"ו האריך בזה מרבני דורנו יצ"ו שתיבת אחרון לאו דוקא והביא כמה דוגמאות ונעים הרמז שהביא ממהרי״ק בכוה"כ אני ראשון ואני אחרון ולא תחשבו כמו אחרון דעלמא אלא ומבלעדי אין אלקים ודפח"ח עש"ב:

ויחר אף ה' במשה ברש"י הביא דרשת רז"ל (בזבחים ק"ב.) כל חרון אף שבתורה עושה רושם ובזה היה ג"כ רושם שהיה ראוי להיות משה כהן ואהרן לוי מעתה לא יהיה כן וכו' ע"ש והרב ברכת הזבח הק' על רש"י שהביא שתי דרשות שהם סותרות דפה הביא דרשת רז"ל ובשלשה מקומות הביא הדרשה דלחלוק כבוד למלכות ואיך יתרץ קושית הגמרא דויצא מעם פרעה בחרי אף ומאי רושם איכא הכא והניחו בתימא ע"ש כונתו מבוארת דבזבחים הק' כל מקום שנאמר בתורה חרון אף עושה רושם) והכתיב ויצא מעם פרעה בחרי אף ולא אמר ליה ולא מידי אמר ר"ל סטרו ויצא, ובתר הכי כתיב אמר ר' ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך דכתיב וירדו כל עבדיך אלה אלי ואילו לדידיה לא קאמר ליה ע"ש ורוצה לומר הרב דלדעת ר"ל דסובר חרון אף עושה רושם וסבר דסטרו משמע דלא סובר סברת ר' ינאי ולסברת ר' ינאי לא סבר להאי כללא דכל מקום שנזכר חרון אף עושה רושם כי ימצא מהם שיצאו מן הכלל וזו אחת מהם ועפ"י יסוד זה הקשה על רש"י שהביא שתי דרשות הסותרות ולפי קוצ"ד נראה לישב דמלבד דזה הוא כלל מוסכם ברש"י מכל מפרשיו ובראשם הרא"ם ז"ל שכתב בכ"מ דדרכו של רש"י להביא דרשות הקרובות לפשוטו של מקרא בשגם אם הם אגדות חלוקות והביא כמה דוגמאות לזה ע"ש זאת ועוד אחרת כי זה ידוע בדרש יש הרשות לדרוש גם נגד דרשת רז"ל כשאין הדבר נוגע להלכה כידוע אם היא אגדה עי' בתוי"ט פ"ה דנזיר ד"ה וב"ש ועי' באוה"ח נ' עטר ס' בראשית ובכמה מקומות בספרו הנ"ל ומובן לפי"ז שאין קושיא על רש"י שהביא דרשות סותרות, עוד זאת יש לומר דרש"י סובר דפה אינם סותרות דר"ל עצמו שאמר סטרו ויצא הוא מודה לסברת ר' ינאי דנקיט בלישנא דלעולם תהא אימת מלכות עליך וכו' רבי בזה ברמז מלת לעולם שאף אם באיזה עת וזמן נזדמן לך ההכרח להעיז פניך אליו בחוצפה יתירה מ"מ בו בפרק תזהר ותדקדק בשאר דבריך להחזיר כבוד המלכות למקומו הראוי ולפי"ז ר"ל הסובר דחרון אץ עושה רושם יודה דצריך לחלוק כבוד למלכות ואם צדקנו בזה יתורץ שתי הערות עוד א' לר"ל למה לא נזכר בתו' הרושם של חרון אף כמו בכל מקום הרי בפ' שמות דקאמר ויחר אף ה' במשה תיכף נזכר הרושם וסיים הלא אהרן אחיך הלוי להודיעו שעד עתה אהרן אחיך הלוי שמובן שעתה יהיה החילוף הוא כהן ואתה לוי ב' קשה לר"ל הסובר סטרו ויצא איך אפשר והלא בפירוש בתורה כתוב וירדו כל עבדיך וזה באה לו בנבואה ואחרי שהוא עצמו ירד אל משה איך לא כתוב עליו שירד הוא עצמו ואחר דהוא סטרו למה יעשה לו הכבוד אלא לאו דגם הוא אזיל ומודה לסברת ר' ינאי דמפני כבוד מלכות חייב לחלוק לו כבוד בשגם אם התריס בדבר מן הדברים בשארא חייב וכ"ש בתחי' וזה הוא הטעם שלא נזכר הרושם של חרון אף בתורה כנהוג הוא ג"כ מפני כבוד המלכות אסור לגלות חוצפא שהיתה בו בפרק שהיא לסברת ר"ל סטירה למלך ולכן נזכר וירדו כל עבדיך בדרך כבוד ורש"י הביא שתי הדרשות אך יש לדחות לקושיא הנז' דאיך יוצדק סטרו ויצא עם וירדו כל עבדיך דבתחי' הדבור בהיותו לפניו נהג בו כבוד דאם בין אדם לחבירו כתיב אל תצא לריב מהר כ"ש לפני מלך גדול ובסו"ד שהיה בחרי אף אז סטרו ובזה יתישב איך היתה לו הנבואה כשהיה לפני פרעה בחרי אף ולא נסתלקה ממנו ח"ו אלא שלא היה בכעס עד הסוף וגם זה יש לדחות וראשון נוח יותר:

והנה חוץ מדרכנו הנ"ל יש בס"ד להדרש בכתוב הנז' באו"א ממה שכתבנו ונקדים להעיר בשינוי הכתובים א' דפה כתוב ויצא מעם פרעה ובנבואת הארבה כשהגיד לפרעה כתיב ויפן ויצא מעם פרעה ב' תיבת פרעה הכא והתם הם יתירים ודי לומר מפניו דעליו קאי והנה במדרש איתא ראה אותם פונים זה לזה שהיו מאמינים לדבריו ויצא כדי שיטלו עצה ע"כ וזה יתישב מלת ויפן ר"ל שפנה לצדדים וראה אותם יצא לתת להם מקום אבל תיבת פרעה יתירה אך אפשר לומר לפי פשטא דלעיל במכת הארבה שהיה עדיין נוהג בו כבוד מלכות ופשיטא דחק הוא לכל היוצא מאת פני המלך שלא לתת לו עורף תיכף רק מצדד אצדודי ביראת הכבוד עד לפתח שיוצאים בו לחוץ ועי' בירוש' פ"ה דברכות (ה"א) ר' אבין על קמי מלכותא כי נפיק הפך קדל בעו למקטליה ע"ש ולזה בתחי' ויפן ואח"כ ויצא ולמה עשה כן לזה סיים מעם פרעה המלך ולזה היה חייב לעשות כן ולהבדיל בין הקדש ובין החול תמצא בפ' תשא ויפן וירד משה מן ההר גם זה ליראת הכבוד החונה שמה גם עתה היוצא מבית הכנסת הוא ג"כ לא הופך עורף כי היא חוצפא וככתוב כי פנו אלי עורף ולא פנים ובכן זה אומרו ויצא מעם פרעה וק' איך לא אמר ויפן אחר שהוא מעם פרעה לזה סיים בחרי אף ולזה לא יצא כנימוס וזהו כונת ר"ל דאמר סטרו ויצא כי זה חשיבא מכת לחי בערך המלך שיצא כדין היוצא מהדיוט וכבר כתבו בשם ס' המדות כי הכעס והחימה עם שהם פעולות פחותות לפעמים יועילו לעורר בהם מעלת הגבורה והקצף תרים המעלה וזרוז לגבורים וכו' ע"ש אך יש לעורר דהא ביעקב כתיב ויצא מלפני פרעה וזכורני שהג' מלבים חילק דתיבת מלפני היא מפני גדולתו ומפני היא מיראת עונשו ובזה פירש הכתוב (מ"א כ"א כ"ט) הראית כי נכנע אחאב מלפני עם הכתוב שם יען כי נכנע מפני ע"ש ולדרכנו נישב דאחר שלא אמר מעם שמציין רק המלך ולא ראיית פניו אז צריך לזה תיבת ויפן אך כשאומר מלפני בלא תיבת מעם הוא מציין שיצא מראיית פניו ואחר שרואהו עד הפתח א"כ לא נקרא יצא עד שהלך מן הפתח וממילא מובן שהלך אחורנית עד הפתח שאז יהיו הפנים רואים זה את זה שאל"כ לא נקרא מלפני רק מעמו:

או יאמר ויצא מעם פרעה בחרי אף בעת שהיה פרעה בחרי אף שלזה אמר לו ביום ראותך פני תמות ולכן ויצא תיכף שחשש מחמת מלך וכמ"ש המלבים כשאומר מפני הוא יראת עונש ואפשר עוד לומר ויצא מעם פרעה, לפניו נראה שיצא משה בחרי אף אבל הוא עצמו לא נתרגש כלל בלבו והיה שקט כי כבר באה לו הנבואה שמה שקרובים הם לצאת לחלוטין וליום ולילה יצאו ביד רמה דבלא"ה חלילה למרע"ה שיתכעס כידוע במפרשים השחין חולי רע בגוף והכעס בנפש והמתין לו עד שסיים דבריו והשיבו כן דברת ולפניו דוקא הראה חרי אף וזהו שיעור הכתוב ויצא ויצא מעם פרעה דוקא בחרי אף שלפניו הראה פנים של רוגז, או יאמר כפשטא דהיה חרון אף של משה ועם דכוונתו לשמים עשה רושם והרמז חרון אף גימט' מש"ה לומר שגם בו היה רושם ונקדים מ"ש בעל הטורים בפירוש המסרה אל תוסף ראות פני אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ופירש הרב ז"ל על דרך שכתבו רז"ל (מגי' ט"ו.) אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך בשביל שאמר פרעה אל תוסף ראות פני אמר לו ה' אל תוסף דבר אלי וכו' ע"ש ולענ"ד אם כונת הרב כפשוטה קשה דאחרי כי מרע"ה הוא שלוח מאתו יתברך מהיכא תיתי שיוזק ח"ו מקללת פרעה הממרה פי ה'. ומה הוא חטאו בזה אך אם נאמר כפי מ"ש ניחא קצת כי ע"י שנתכעס מרע"ה שזה לא רצוי לפניו יתברך בשום זמן ובשום ענין (עי' להאר"י ז"ל בש' רוה"ק אזהרתו למהרח"ו ז"ל על הכעס) ואזי גרם לאדוננו מרע"ה להכשל בלשונו בטעות והוא כי ראינו פרעה אמר לו אל תוסף ראות פני וסיים כי ביום ראותך פני תמות ומשה רבינו סמוך לדבריו שאמר תמות השיבו כן דברת וסיים לא אוסיף עוד ראות פניך והיה צ"ל תחי' לא אוסיף עוד ראות פניך ואח"כ כן דברת שאזי תתפרש מלת כן רק על לא אוסיף עוד ראות פניך וע"י הכעס הקדים לומר כן דברת שיש לה מקום ג"כ לחול על מלת תמות ואזי נתבססה ונתקיימה הדבור הראשון של עתה תראה ולא תראה במלחמת ל"א מלכים שהרי הוא הסכים בדבורו על זה והגורם לזה הוא הכעס והקב"ה מדקדק עם חסידיו וכו' ולזה הביא לו השי"ת אותו הלשון שאמר בו הוא אל תוסף ראות פני בו נאמר לו אל תוסף דבר אלי ועם שהגזרה היא קדומה מ"מ מגלגלין חובה ע"י חייב שהוא פרעה שע"י שנתכעס עמו נתגלגל הדבר לידי זה וזהו שאמרו רז"ל אל תהי קללת הדיוט הכונה שע"י קללת הדיוט היתה סיבה שמרע"ה אמר כן בלשונו סמוך לתיבת תמות והגזירה הקדומה בלא"ה נאמרה לו בנוסחא זו כנלע"ד וא"ש את"מ והוא רחום יכפר ודוק:

אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבודתכם דבר תיבת כי אין לה קשר של נתינת טעם ואדרבה כלפי לייא ועי' ברש"י ואפ' עוד כי להיות שאמרו רז"ל (ילקוט רמז קס"ג) כי ביום הא' לעבודה שהיה בפה רך וגם פרעה עבד עמהם ואז ישר' מסתמא עבדו בזריזות האפשרי לכבוד המלך בחושבם שזה עראי דוקא ולערב כשמנו אותם וידעו החשבון פקד לתת עליהם אותו הסכום בכל יום אבל עכ"פ התבן היה מצוי להם מהממשלה ועתה שגזר עליהם לתת אותו המספר ותבן לא ינתן להם אזי כמעט שזה מן הנמנע בעולם לתת אותו הסכום בדיוק אם לא יקחו רק מן ההפקר שאותו הזמן אין תמורתו והרי אי אפשר לגזירה להתקיים לזה עשה גזירתו למחצה תבן לא ינתן להם אבל יש להם הרשות לקחת תבן מאשר תמצאו ואפי' של בעלים ונתן טעם למה התיר מאשר תמצאו שפי' אף של בעלים משום שגזרתי אין נגרע מעבודתכם דבר ובדרך זה הגם שיש עכ"פ בטול זמן שאין דומה מהמוכן לבקש עם הטרחא היתירה מ"מ אפשרי לכם בדוחק גדול לתת את הדרוש כמאז ועי' (בעירובין י"ז.) מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותרים בגזל עצים יבשים ע"ש ודוק:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה