אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר שמות › פרשת בא

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר שמות · פרשת בא

פרשת וארא

ליל שמורים הוא לת' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שמורים וגו' לדורותם, בטעם הכפל יש לרמוז גם בשינוי תחי' נקט ליל ואח"כ לילה בה"א ונקט הזה ולא הזאת ונקדיה מ"ש תתוי"ט בברכות (פ"ב מ"ו) רחץ בלילה הראשון וכו' וז"ל ליל הוא לשון זכר בסי' ה"א נקבה ע"ש ורז"ל במדרש (ובזה"ק בא דל"ח.) כתבו כי אותה הלילה היתה מאירה כיום ע"כ והג' חיד"א בס' שמחת הרגל (בפיס' מעשה בר"א) הביא שאותה לילה. זרחה חמה ע"ש ועי' מ"ש בסה"ק בכורי יעקב סי' ט' וידוע דבחי' יום הוא זכר וזהו ליל שמורים הוא לשון זכר הטעם להוציאם מארץ מצרים שהיתה מאירה וזרחה החמה ולדורות נקראת הלילה בכל זאת נקראת הזה שיש לה רשימו קדום שהיתת בחי' יום ולזה שמורים לכל בנ"י ועי' בשעה"כ כי בליל פסח בבת אחת באה הארה הגדולה עד מוחין דגדלות שני וא"כ בדין הוא שנקראת הזה וק"ל:

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה יש להבין הטעם שהקדים שלשים שנה קודם ת' שנה ודרך הכתוב להקדים מנין המרובה בראש ואפשר משום שהיו פה חשבון שני מנינים כי הגזירה התחיל מבין הבתרים שהיה אז אברהם בן ע' שנה וכמ"ש בסדר עולם ועי' רמב"ן (עפ"ז) ובתוס' ברכות (דף ז':) ע"ש וארבע מאות שנה התחילו משנולד יצחק ולזה בדין הקדים מנין המועט ועי' (מגילה י"א.) שבע ועשרים ומאה בתחי' מלך על שבע ואח"כ עוד עשרים ואח"כ עוד מאה ע"ש גם פה השלשים התחילו מבין הבתרים עד לידת יצחק וזה רק עליו וגר יהיה זרעך הוא משנולד יצחק ולזה נזכר בכל מספר שנה לחלק והחשבון בכללו הוא ת"ל כי אז בררו את כל הקדש שהוא שם יל"י במספרו חמשים הנרמז לאהיה שישבו יו"ד פעמים כמספר רד"ו במצרים ונשאר מחשבון תל עולם וינצלו את מצרים ודרשת רז"ל (ילק"ש רמז ר"ח) כמצולה שאין בה דגים או כמצודה שאין בה דגן ע"ש כי תרתי ניצול היו בה החומרי שהוא הכסף והזהב והרוחני את ניצצ' הקדושה שבה וזה כמצולה שאין בה דגים כי הדגים הם מבוררים ולזה אין צריכים שחיטה ואסיפתן מתירתן ועל זה רמז להם יוסף כי טוב כל ארץ מצרים הוא בחי' הק' הבלוע בה לכם הוא ואפשר דלזה ט' של טוב ארץ מצרים היא מלופפת וכמ"ש במפרשים וכן היא נמצאת בס"ת של מהר"י אבוהב ז"ל רבו דרביה דמרן הק' והעיד לי סופר שכך ראה אותה בהגהתו שם ע"ש והרמז ששני טובות היו במצרים החומרי והרוחני ושניהם לכם ועל זה וינצלו כמצולה שאין בה דגים על הרוחני כנ"ל וכמצודה שאין בה דגן על החומרי ופשוט:

כשש מאות אלף רגלי הגברים אולי נרמוז הטעם שאמר בכף הדמיון ולא מספר ברור ספיקא כלפי שמיא ? ועי' מ"ש רז"ל (ברכות ג"ד) ע"פ כחצות הלילה אבל פה הרי המנין לפניך ואפשר במה שידוע דהכתוב לא מקפיד על חד חסר כמו שתמצא מ' יכנו דרז"ל (מכות דכ"ב:) דבצרי חדא הוא לפי מ"ש הכתוב אבל ברור שהכתוב עצמו הוא בא לחייבו ל"ט רק שאינו מדקדק על חד ושלא להאריך וכן הנפש הבאה לבית יעקב שבעים ובפרטן הם ס"ט והגם דרז"ל (רש"י פ' ויגש ע"פ כל הנפש וגו') כתבו זו יוכבד שנולדה בין החומות מ"מ לא חשובה נפש כשארא וכמ"ש רש"י פ' במדבר מרז"ל ע"פ פקוד את בני לוי מבן חדש ומעלה משיצא מכלל נפלים הוא נמנה ע"ש הרי דלא חשוב נפש גמור עד שיהא בן חדש ולכן לא כל כך מקפיד על חד כל שיש לו סמך לחש' (מה שקשה על זה מדרשתם למוד אותו השבט להיותו נמנה מן הבטן עי' מ״ש בסה"ק שופרי' דיעקב במדבר ע"ש) הכי נמי יש לומר דהם היו ת"ר אלף פחות חד אבל היה בכללם בן האשה הישראלית שלדעת פרעה הוא ישר' ולדעת משה רבינו לא חשוב כמו ישראל גמור ולזה אחר שהכתוב לא מקפיד על חד ויש לו סמך על זה לזה אמר כשש מאות בכף הדמיון וק"ל:

והיה לאות על ידכה וגו' דרשו רז"ל (מנחות דל"ז.) ידכה יד כהה ואולי יש לומר בכלל הטעם משום דהוקשה לרז"ל דהלא הדין הוא דהתפי' על הזרוע ולא על היד והזרוע הוא הפרק הסמוך לכתף הוא הנקרא זרוע וכמ"ש (שם מ"ג:) תפילין בזרועו ואיך ישתוה ההלכה עם הכתוב דכתיב על ידך הזרוע לא נקרא יד והיד לא נקרא זרוע לזה לישב קשה עוד למה אמר הכתוב ידכה בה"א ותמיד ידך בלא ה"א אלא לאו דהכתוב לא בא להודיענו באיזה מקום ביד יתנהו דזה בא בקבלה שהוא בזרוע רק הכתוב הוא מודיע באיזה זרוע יתנהו בא להודיע ידכה יד כהה שהוא בשמאל בזרוע שבה יתנהו דומה לזה ג"כ ברז"ל הובא ברש"י ס' שופטים ע"פ הזרוע והלחיים והקיבה וז"ל דורשי רשומות אמרו הזרוע נגד ויקח רומח בידו וכו' הרי נגד ידו שלקח בה הרומח נתחייבו בזרוע המחובר ליד הכא נמי במ"ש על ידך הוא עדיף שמחובר לזרוע יקרא על ידו והעיקר כמ"ש שלא בא לציין רק איזה זרוע וכתב ידכה והודיע שהוא של שמאל ודוק:

ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף הנה ר"ת הכתוב אליהו ואפשר לומר בזה בדרך דרש לתרץ הקושיא הידועה דהרי כהיב ועברתי בארץ מצרים והכתי ודרשו אני ולא מלאך וכן במכילתא פ"ו שומע אני ע"י מלאך ת"ל וה' הכה כל בכור לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח ע"ש וא"כ איך קאמר ולא יתן המשחית דמשמע שהיה מלאך מכה ואין לומר כי היה פה שתים הצלת ישר' רק ע"י ה' ולא ע"י מלאך והכאת מצריים ע"י מלאך דכבר דחה את זה הג' אור ה' מ"ב כלל ב' פ"א כי הרי רז"ל סיימו והכתי כל בכור אני ולא שרף הרי שגם הכאתם היתה ע"י ה' והגם דלפשטא יתישב דפי' משחית פה היא המכה היא ההשחתה עצמה ר"ל המכה שנקראת בשם משחית וזהו כשתעשו המצוה הזאת היא תגן עליכם אף שאינכם ראוים לא תגע בכם ההשחתה ותתאים זה עם אני ולא מלאך ובזה פי' אור ה' ולא יתן המשחית ירמוז אל האמצעי הוא במדריגת הכלי הפועל בזולת השגחה ורצון וכו' ע"ש אך לפשט המפרשים דמשחית הוא מלאך ממש המשחית ושלזה צריך סי' הדם על המשקוף להבחין קשה, והג' חיד"א בס' פני דוד רצה לישב דהבכורות הכה בעצמו והשאר ע"י המשחית ע"כ ואם כונתו כי היתה מכה כללית גם בלתי בכורות ושלהם היה המלאך קשה כי לא משמע שהיה המות רק בבכורות ואולי כונתו ע"י מ"ש במכילתא פי"ג וז"ל כי אין בית אשר אין שם מת רבי נתן אומר וכי לא היו שם בתים שאין בהם בכורות אלא כיון שהבכור מת לאחד מהם היו עושין לו איקונין ומעמידו בביתו ואותו היום נשחקות וכו' ע"כ וסובר דהבכורות ממש החיים היו ע"י ה' ואותם האוקונין היו ע"י מלאך וגם זה דוחק דמנ"ל לחלק דפשטא שכולם היו ע"י יתברך אשר בזה רמזתי מש"ה ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים דלכאורה יש להעיר דמה חטאו גלגלי מרום כשהם נעבדים יאבד אותם מפני השוטים ולפ"ז ניחא דאותם האיקונין בטח שהיו נעבדים לזה היו נשחתים הבכורות החיים והמתים שהיו נעבדים ונשובה לדברינו דאיך ישתוו הכתו' ביחד:

אך בעניותי יש ני לומר בדרך אפשר ונקדים מ"ש בזוה"ק וה' הכה הוא ובית דינו ע"כ ועי' רבינו בחיי ולכאו' זה סותר דרשתם אני ולא מלאך אלא לאו ר"ל מלאך שאין אדוניו אתו ועי' להמלבים פ' משפטים בפסוק הנה אנכי שולח מלאך וז"ל לפעמים יהיה המלאך שאדוניו אתו ר"ל שעיקר הפעולה יעשה ה' בעצמו רק שכל פעולותיו גם בעצמו הם ע"י שלוחיו ומלאכיו ואז לא תקרא הפעול על שם המלאך רק על שם ה' השוכן בו וכו' ע"ש ולפעמים ה' שולח ע"י מלאך להשחית כמו שהיה בסדום ועי' בברכות (ד':) מיכאל באחת וכו' אליהו בארבע (הרמז משום שהיה בו עמו ד' נשמות שהוא נקרא אופן אחד בארץ כידוע וכבר רמזו אופ"ן נוט' אליהו פנחס נדב ואביהו ע"ש) ובשעת המגפה כולן באחת ע"ש הנה יש הרבה שאין אדוניו אתו וכבר ידוע דאליהו הוא שחי' בית דינו שהמלכות מתלבשת בו לאלקאה חיבייא ועי' בזוה"ק בשלח גופא דאילנא אני אלף נו"ן יו"ד ע"ש ואל כשתצרפם (ע"ה) עולה גימט' רחל שהיא המלכות וזהו אני שהיא השכינה ולא מלאך לבדו וזהו הרמז בר"ת ו"לא יתן המשחית לבוא אל ר"ת אליהו רק אני אתו וכיון שאדוניו אתו לא תתייחס הפעולה אלא אליו יתברך וכנ"ל. אך לפשטא יותר ובודאי שכן הוא דעת הג' חיד"א דהלא מכת בכורות היתה בין בכור מאב ובין בכור מאם ובכן בכור מאם הוא ידוע לכל והמלאך יודע בו רק בכור מאב הוא שאינו ידוע ואותו היה ע"י ה' אבל בכור מאם וכן המיתה הטבעית הנהוגה בלא"ה היא ע"י המלאך המשחית והלא עם מצרים הוא רב מאד ובכן על זה אמר ולא יתן המשחית ובכן היה בישר' הטובה שאף מיתה הטבעית לא היתה בגבול ישראל ולזה אמר לא יחרץ כלב לשונו כידוע בספרים שהכלבים כשיש דבר או רעש בארץ אזי הכלבים מריחים בארץ וצועקים ע"ש וכבר רז"ל כתבו (ב"ק ד"מ:) כלבים ציעקים מה"מ בא לעיר ובכן לעם ישראל לא היה גם המיתה הטבעית ולזה נא יחרץ כלב לשונו רק חיים ושלום עליהם ועי' בדעת זקנים לבעלי התוס' שכתבו וז"ל וי"ל אני וגם המלאך ולא המלאך לבדו ע"ש:

למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר וגו' ואת אותותי אשר שמתי בם. יש להבין השינוי דבתחי' אמר שיתי ואח"כ אמר שמתי ויתכן במה שנקדים דבמנחות (נ"ט) איתא שימה כל דהוא משמע ועי' מ"ש בפ' עקב בפסוק והסיר ה' ממך כל חולי באורך ע"ש, וידוע כי חולי במצרים הוא מכוער ונשרש שאין לו רפו"ש וידועים הם מדוי מצרים הרעים והטעם משום שנשלחו בכונה נשארו בם לדורות יסוד מוסד הרשימו שלהם וזהו אומרו למען שיתי אותותי וכמ"ש רש"י שאשית אני וזה ישאר יסוד קיים בם לדורות ושיתי לשון יסוד ככתוב כי השתות יהרסון וזה באותו זמן באזני בנך ובן בנך שכבר נתרפאו יזכרו אותם וזהו אשר מתי בם שנשאר שימה כל דהוא בם קיימת לדורות ומזה זכור יזכרו מה שהיה מקדם ופשוט:

ובני ישראל עשו כדבר משה וישאנו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, יל"ד דהרי בסמוך איתא דבר נא באזני העם וישאלו כלי כסף וכלי זהב א"כ לאו כדבר משה וא"ת שחשבו הם דבש שמלות בכלל הצווי א"כ כדבר משה למה לי אחר שהוא צווי ה' ואפשר לישב דהרי מצינו בפ' שמות אמר הכתוב ושאלה אשה משכנתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות וא"כ למה פה דילג השמלות ויש לישב במה שנעיר עוד במ"ש הכתוב ושאלה כאילו מדבר שכן יהיה ממילא והלא ראינו שהיה צווי מהשי"ת שישאלו אלא הכונה דצווי השי"ת הוא רק על כסף וזהב בזה נצטוו אבל השמלות הודיעו השי"ת למשה שהם יוסיפו גם זה לחיבתם לזה אמר הכתוב בלשון ושאלה בשביל שבכלל השמלות שאין צווי בזה ולזה מרע"ה דיבר הנבואה הזאת לישראל שכן אמר לו ה' שהנשים כך יעשו שישאלו השמלות ובעת הצווי הוא ציוה לישראל רק כסף וזהב ובני ישר' עשו כדבר משה שאמר להם שהנשים מאליהם ישאלו השמלות שחביב להם וזהו כדבר משה ופשוט ושוב נזכרתי בעצמי מ"ש הגר"א זצ"ל שפי' ושאלה אשה משכנתה וכו' ונצלתם את מצרים ר"ל שציוה מרע"ה שישראל בינם לבין חבריהם יעשו תחי' ושאלה משכנתה ואח"כ ונצלתם את מצרים שתשאלו מהם ובכן שפיר ויעשו כדבר משה בתחי' ר"ל על אשה משכנתה ישראל בינם לבינם ושוב וישאלו ממצרים וכו' נחמדים הדברים לפה קדוש שאמרם:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה