אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר ויקרא › פרשת תזריע

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר ויקרא · פרשת תזריע

פרשת שמיני

אשה כי תזריע וילדה זכר דרשו רז"ל (נדה ל"א.) אשה מזרעת תחי' יולדת זכר וראיתי בס' תורת משה להג' חת"ס שכתב הטעם משום דעילאה גבר שהוא האיש שבא זרעו אח"כ על גבי זרעה והוא כחומר על גבי הצורה ע"ש וקשה לי דהרי בעלמא קי"ל תתאה גבר (יו"ד סי' צ"ב) ולמה פה ישתנה הסדר אחרי שזה דבר טבעי הוא ואפשר לישב דאדרבה משום דתתאה גבר שהיא האשה לזה יולדת זכר והטעם כי אשה המזרעת תחי' הסיבה שהיא הקדימה הוא לרוב כוסף תאותה יותר מבעלה והיא מחשבתה בזכר ובכן קדם כח המחשבה והציור שלה ואח"כ בא זרע הזכר עליה והציור שלה היה בזכר ולכך יולדת זכר ומובן ההיפך כשהוא מזריע תחי' שהציור שלו בנקיבה וכשיולדת זכר ונקיבה יחד כנראה ששניהם ביחד כח ציורם חזק ושוה ולכן מצדו נולדה בת ומצדה זכר אך בארץ חמדה ראיתי בשם החזקוני כמ"ש החת"ס ומסתייע מזוה"ק וז"ל וכי עי"ז גובר זרע האיש על האשה ולכך יולדת זכר וע' פנים לתורה וגם מה שפירשתי אפשר שהוא נכון ויש לצרף עוד לדברי דהלא האשה שהיא בחי' ב"ן מצורף עמה בחי' מ"ה זכר אלא שהב"ן שלה יותר נגלה ובזכר להיפך המ"ה נגלה והב"ן נעלם כידוע ותמצא שכתבו ועי' טוביה הרופא שבאשה יש אשכול בצים ובחי' זכרות נסתרת וא"כ בתאותה אל האיש מתגבר בחי' הדוכרא שבה עם כח הדמיון החזק שיש לה אל הזכר ולזה יולדת זכר כנ"ל פשוט וזהו הטעם שתלה הכתוב הזכרים בנקיבות כמ"ש רז"ל (נדה שם) סיבה אחת היא ודוק:

ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה בשעה"פ להאר"י ז"ל כתב לפי שחסד זה שם קוי"ק לכן היתה יושבת כ"ו יום של דמי טהרה והז' ימי טומאה הראשונים בין הכל הם ל"ג וכו' ע"ש והקושי מבואר שהוא היפך הכתוב שדמי טוהר הם ל"ג לבדם חוץ מהז' וראיתי להגהות וביאורים שנדפסו מחדש כתבו שזה חוץ מהז' האחרים בימים הראשונים וכו' ע"ש ולא נתן טעם לזה ע"ש ואפשר לפרש קצת עפ"י מ"ש הגר"א זצ"ל בס' יהל אור וז"ל משא"כ בז' ימים שתחת אמו כי הראשונות כלולות משנים לבנה וספיר ע"ש בדב"ק הקצרים וא"כ שפיר כתב כ"ו כי ידוע שלבנת הספיר הם חד והם תרי שהם יסוד ועטרת היסוד וכמ"ש בע"ח ש' כסא הכבוד פ"ג ע"ש ובכ"מ ובכן הז' הם כפולים נקראים ז' ונקראים עם הכ"ו הגם שהם שייכים טפי להז' הראשונים ונשארו כ"ו טהרה גמורה בלתי דבקות לז' הראשונים אבל שבעה שניים יש לשם דבקות להכ"ו של הטוהר ומתאים זה למ"ש בזוה"ק אמור (דצ"א:) בדמייך תרי חד דגזירו דכ"י וחד דפריעה בצדיק יסו"ע ע"ש ועי' מאורי אור מילה במלכות פריעה ביסוד להעביר ס"מ ונוק' ע"ש לכן מקביל השבעה כפולים בלבנת הספיר שהם יסו"מ אך במקד"מ כתב הז' בכלל הל"ג וז"ל ונמצא כפי הסוד אין כאן אלא שלשים אבל קחשיב ברישא ז' ימים ואח"כ ג' ימים ולמ"ד הוא כללות הכל וכו' ע"ש והוא פלא ולהנ"ל שפיר טפי ודוק והיעב"א:

ועמוק אין מראיה מן העור פירש"י לא ידעתי פירושו ועי' ברא"ם ורמב"ן וגור אריה ואולי בדרך דרש נאמר שבא לרמוז הדין דאיתא בנגעים (פ"ב) עזה נראית בגרמני כהה ובכושי כהה נראית עזה ולכן קי"ל לשער באמצעי דוקא (רמב"ם פ"א מה' ט"צ) ונחמד מאד מה שראיתי להג' בעל זית רענן על הילקוט שפי' כונת הילקוט בפסוק ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא מרים נקיית בשר היתה ע"כ ופי' בזה דהוק' לו דתחי' אמר הכתוב והענן סר ומרים מצורעת כשלג א"כ למה כשפנה אהרן אליה כתיב רק והנה מצורעת והיה צריך לגמור כשלג לז"ק תנא מרים נקיית בשר היתה ובכן הגם שבאדם אמצעי הוא כשלג אבל בה בעבור שהיתה נקיית בשר היתה נראית רק מצורעת ולא כשלג ע"כ זכורני מדב"ק ובכן ברמז כתב פה ואם בהרת לבנה היא וא"כ מוכרח שהוא עמוק אבל מודיעך הכתוב שהעומק לא יהיה מהעור שהיא בו וצריך ההשערה בעור אמצעי ולא בו דאם הוא כושי אף שהיא כהה נראית עזה וכן להיפך ולזה אמר אין אחר ועמוק לרמוז עיין לו כדרשתם (ב"ב דקט"ו.) ובן אין לו מדלא אמר ואין לו בן לרמוז עיין הכי נמי אמר תחי' ועמוק ואח"כ סיים אין אחריו לרמוז עיין עליו ובנתק אמר אין מראהו עמוק מן העור כי הנתקים מטמאים בכל מראה וכמ"ש ברמב"ן שם מהתוס' ע"ש ומשמע שאין לשער אלא בעור עצמו לזה כתב תחי' אין כי לית ביה עיין לו וראיתי להג' מהרח"א בס' ישרש יעקב במציעא (דפ"ו.) בההיא דפליגי במתיבתא דרקיעא בספק אם בהרת קדמה לשער לבן או להיפך דהקב"ה אמר טהור ובמתיבתא אמרו טמא מאן נוכח רבה בר נחמני יצאתה נשמתו בטהרה ואמר טהור ע"כ והרמב"ם פסק בה' ט"צ שהוא טמא ע"ש מה שתי' משם ז"ש ומהרש"ח ע"ש ועי' בכ"מ שם ג"כ ישב ולקוצ"ד אסביר הישוב עפ"י מ"ש במק"א (לעיל דע"ד.) והארכתי בזה באגדה דאמר רע"ק לר"ש אני ובוראך מכירים מעלתך שהכונה עפ"י מ"ש האר"י ז"ל בטעם שאין הלכה כב"ש משום שתורתם היא כמו בשמים ומה שהוא בשמים הלכה כך לרוב הרוחני והקדושה בארץ הוא להיפך ולזה התורה לא בשמים כמובן שאדרבה פה להיפך ובכן אדרבה מ"ש הקב"ה שהוא טהור ושכן הוכיח רבה ב"ן בעת פטירתו כי אז הוא שייך לתורת השמים אבל בארץ הוא להיפך וכמובן ובילקוט שמעוני פ' תזריע (סוף סי' תקנ"ג הביא מנזיר דס"ה:) איתא ספק בהרת קדמה טמא ר"י אומר כהה מאי כהה טהור ע"ש:

וראה הכהן את הנגע וגו' וראהו הכהן וטמא אותו מה שכפל בסוף הכתוב עוד וראהו הכהן וכו' בא לרמוז דאמר דזה טמא שיש בו שער לבן ומראהו עמוק והוא ברור נגע צרעת הוא חייב תיכף שידע שיטמאנו אחר שהטומאה תלויה בו כמ"ש בה' ט"צ לזה חייב כשראה תיכף לטמא וכמ"ש בפ"ט דין י"א וזהו הכפל של וראהו לומר בראייתו תיכף יטמא אותו גם בא לרמוז עוד מ"ש ברמב"ם (ה' טו"צ פ"ט ה"ד) אין הכהן רשאי לטמא עד שיהיו עיניו בנגע במקום הבשר ע"ש לזה כפל וראהו אז וטמא אותו דוקא שרואה בו ופשוט:

וראה הכהן וגו' לא פשה הנתק בעור, מילת בעור יתירה ואולי דבא לרמוז על שני דברים א' שבתחי' קודם שיתגלח לא ידע שפשה בעור וע"י הגילוח יוודע ב' לרמוז כפי הדין כי המגלח לא מגיע עד הסוף אלא מניח שתי שערות סמוך לנתק לא יגלח כמ"ש בת"כ וברמב"ם ולזה אמר לא פשה הנתק בעור ללמד אף אם פשה בתוך שתי שערות שהשאירם המגלח סמוך לנתק לא חשיב ובעינן בעור שהוא חוץ לשתי שערות ויש לנו להבין במ"ש הרמב"ם בפ"ח ה"ג ומניח שתי שערות סמוך לו כדי שיהא ניכר הפשיון ע"כ וא"כ איך פסק עוד בפ"ט שאם מת הכהן שראהו בתחי' שאין הכהן השני יכול לטמאו בפשיון שאין יודע אם פשה או לא אלא הראשון ע"כ וכתב הכ"מ ופשוט הוא ולפי הנ"ל הרי ידע אחר שמניח שתי שערות והנה על סוף שבוע ראשון דשם אין הא דשתי שערות ותלוי במראה עיני הכהן ניחא אבל בשבוע שני מאי איכא למימר ואולי יש לומר דאפשר אותם שערות נפלו והנתק פשה בעור ויצאו סמוך לעור עוד שתי שערות והגם דיש לעשות סימן בצבע אולי גם: זה יהיה בו תחבולה שימחוק ויעשה צבע אחר לזה צריך הכהן עצמו ודוחק וצריך אצלי תלמוד ובודאי דברו מפרשי הרמב"ם בזה ואין בזה מלאכתי ואני אמרתי בחפזי:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה