אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר ויקרא › פרשת מצורע (טהרה)

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר ויקרא · פרשת מצורע (טהרה)

פרשת תזריע

ושלח את הצפור החיה על פני השדה בקידושין (דנ"ז.) איתא כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת וזה אשר לא תאכלו לרבות השחוטה וכו' איפוך אנא וכו' רבא אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה ע"כ וראיתי להרב מקום שמואל סי' פ"ו שאלה ג' (דצ"ה ע"ב) הביא קושיא על זה משם גאון אחד וז"ל דק' לד' התוס' הובא בב"י יו"ד סי' צ"ט דהא דאין מבטלין איסור לכתחי' הוא רק מדרבנן אבל מן התורה מותר לבטל לכתחי' א"כ מאי תקלה שייך כאן אימא משלחה תיכף לבין שאר צפורים ומבטלה ברוב לכתחי' וכו' והרב שם תירץ ואקצר בדב"ק והתכלית הוא דלדעת רבא א"כ אי אפשר דקרא דלא תאכלו לרבות המשולחת מה תאמר יבטלה ברוב א"כ אי אפשר שתאסר מהכתוב כיון שבטלה ברוב דמן התורה מותר לבטל ברוב דאין לומר דהא קמ"ל דאסור לשלחה אלא א"כ בטלה ברוב תחי' דלזה לא צריך קרא וכו' ע"ש ולקוצ"ד לא יכולתי להבין דב"ק דהא דהכתוב בא לחייב ושלח את הצפור הוא משום לתא דמ"ע ולא בא להודיענו שיבטל ברוב דזה ממילא נפיק ככל איסורין דאחרי שהוא בא לשלחה מדין מצוה הוא חייב לעשות לה התיקון שיהיה מותרת כדי שלא תהיה לתקלה ומובן דצריך שיבטלה ברוב ומה שאסורה הוא במציאות שברור שלא ביטלה וכגון שתיכף שבא לבטלה פרחה מידו ותפסה אדם סמוך לו וכן שילחה וחזרה היא עצמה ובזה חזרה קושיא של הגאון דבשלמא לדעת הפוס' דאסור לבטל ברוב ניחא דודאי היא מותרת דלא אמרה תו' שלח לתקלה דהא לבטל אסור אבל לדעת התוס' דמה"ת שרי לבטל קשיא אימא אסורה היא מצד עצמה רק שהוא מבטלה ברוב בתחי' ולכאורה היה נראה לי דיש לישב קצת קושיא זו דהרי הכא הוא טובל הצפור החיה בדם הצפור השחוטה וא"כ אם יבטלנה בשאר צפורים היא ניכרת ואינה מתבטלת ושוב כשפורחת והולכת לבדה אזי הפוגע בה יהיה לו תקלה דבעת שהיתה מעורבת בתחי' לא נתבטלה כיון שניכרת ואח"כ כשפרחה הרי היא כאילו פרחה מידו לבדה דבאיסורה קיימא ומזה מוכרח שמתחילתה מותרת שלא אמרה תו' שלח לתקלה אך מלבד שזהו דוחק עוד בה דמה נתרץ בזה עמ"ש בחולין (דק"מ.) דקתני למעוטי צפורי עיר הנידחת למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה וכו' ע"ש והרי כל מיני איסור בטלים דאף דקי"ל דצפורי מצורע ושור הנסקל וכיוצא אפי' באלף לא בטיל היינו מדרבנן דוקא וכמ"ש ברמב"ם פט"ו מה' מאכלות אסורות וא"כ לדעת התוס' דמה"ת מותר לבטל ברוב תיקשי מסוגיות הללו כי פה לא יוצדק גם מ"ש שהרי אין בהם שום סימן להכרה אך אחרי הישוב לכאורה נראה עוד דלק"מ דלפי מ"ש בתו"כ והובא בהר"ש נגעים פי"ד דדקדקו מקרא דושלח על פני השדה דבשילחה ותיכף חזרה לפס ידו מותרת באכילה ע"ש משום שכבר נעשית מצותה ומשמע דדיוקם הוא רק מהכתוב דתיכף לשילוח הותרה וזה בכלל אומרם לא אמרה תורה שלח לתקלה כלומר שימצא איזה הזדמנות דמרגע השילוח יש תקלה וכנ"ל לזה קפדה התורה ואמרה ושלח להורות ולהודיע שהיא מותרת תיכף שבזה אין כאן שום תקלה והתורה דרכיה דרכי נועם וכפי"ז דדיוקם הוא ממשמעות הכתוב עצמו וההיא דלא אמרה חורה שלח לתקלה הוא טעם להכתוב למה קפיד תיכף לשילוח מותרת ונ"ט משום זה ברם כל זה דוחק הוא דהא דושלח איצטריך לגופיה דמצוה לשלחה ומאי דאית לן דהיא מותרת לא נפיק מהא דושלח ואלא מה יאמר הכתוב אלא משום כללא דלא אמרה תו' שלח לתקלה אז ידענו דפי' ושלח הוא משעת שילוח מותרת, שוב ראיתי דיש לישב קושית הגאון עפ"י מ"ש הג' נוב"י במהדו"ת סי' מ"ה וז"ל דגם לדעת התוס' הסוברים שהוא רק מדרבנן היינו דוקא לח בלח שהוא טעמו אבל יבש ביבש שהוא באיסורו עומד שאם יבא אליהו זל"ט ויאמר שזה הוא האיסור היה נשאר באיסורו לא התירה תו' לבטלו לכתחי' ברוב ע"ש גם הג' חת"ס באו"ח קכ"ט וביו"ד שי"ט כתב ג"כ סברת התוס' וחילק חילוק הנז' בין לח ליבש וראיתו מהא דחולין ולפי"ז קושיא מעיקרא ליתא אמנם סברא דהג' הנוב"י והחת"ס יש חולקים עליה ועי' שדי חמד כללים א' אות ח' דשדי תיוהא בזה ובכן לפי דעת החולקין חזרתי לישוב קמא דהא דלא אמרה תורה שלח לתקלה הוא טעם למ"ש הכתוב ושלח דדייקו רז"ל מיניה עצמו דמשעת שילוח מותרת משום דחששה התו' לתקלה כשהוא בלא בטול ותדע שכן הוא כונת התו' גם בלא בטול שהרי בשילוח הקן להאיש ההולך בדרך ופגע בשילוח הקן וזה לית ליה צפורים לבטל ודינא הוא לשלח האם תיכף ואח"כ לזכות בבנים ואם זכה בבנים קודם השילוח הוה ליה מזומן עי' בסוף חולין ובהגאון תפארת ישראל שם להדיא וא"כ איך יהיה בשילוח הקן דשם לא שייך בטול כנז' הרי לא אמרה תו' שלח לתקלה אלא לאו דדעת התו' דתיכף מעת השלוח הותרה משום תקלה הרי נמי דצפורי מצורע דקתני ושלח הותרה תיכף דאף דאפשר בביטול מ"מ הואיל ובלי ביטול יש תקלה ואפשר שתהיה תקלה באמצעים שונים וכגון שפרחה קודם שיבטל לזה התירה תורה תיכף ויגד עליו ריעו הא דשילוח הקן דבהכרח לא היה שם ביטול כנ"ל ועי' להג' חכם צבי הובא בשד"ח שם דאם יבוא אליהו ויאמר זהו האיסור אז אסור אף שנתבטל ע"ש ש"מ שמי שפגע באיסור ואכלו הגם שנתבטל לא חשיב היתר ברור רק מטעם רוב וא"כ שפיר נאמר ביה לא אמרה תו' שלח לתקלה אחרי שיש כאן איסור לכשיתודע ופשוט:

וראיתי בשו"ת הריב"ש סי' שמ"ט ורמז דב"ק הרמ"א ביו"ד סי' קכ"א וז"ל ואין זה מבטל איסור לכתחי' אחר שאין כוונתו לבטל האיסור וראיתו מגיעולי מדין שאמרה תורה להגעילן בודאי בו ביום ולמאן דאמר אין מבטלין איסור לכתחי' מדאורייתא מה הועיל הגעלה הלא אפי' היה במים שיעור לבטל עדין המים אסורין וחוזרין ואוסרין הכלי אלא כיון שאין כונתו לבטל אפי' דאין מבטלין איסור לכתחי' המים מותרין וכו' ע"ש ואני עני לא זכיתי להבין הטעם במ"ש דאם אסור לכתחי' מדאורייתא שאף המים אסורין בשגם שיש בהם שיעור לבטל ומהי תיתי שיאסרו ואי משום דעבר אמימרא דרחמנא דאסור לכתחי' לבטל הלא כיון דלכתחי' קאמר ולבטל קאמר הרי משמע דמה"ת מותר ומתבטל האיסור ואם המים חוזרים לאסור הא לא לכתחי' הוא ועוד מפורש בחנוך מצוה תע"ב וז"ל ואין לך להקשות ולומר א"כ כלי מדין איך התירה אותם התורה בהגעלה והלא לא היה הבלע פגום לפי מה שאמרו בגמרא (ע"ז דע"ה:) דלא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא שיש לי לומר שהגעילו אותם במים רבים שהיה בהם ששים נגד הכלים ע"ש מפורש יוצא דכשיש ששים לבטל הבלוע המים לא נאסרו אף אם אסור לבטל שהרי הקדירה היא בת יומא [בהא דכלי מדין שבא האזהרה עליה פירשוה החנוך והריב"ש בבני יומן דאי לאו בני יומן לא צריכי הגעלה וכן הוא ש"ס ערוך בע"ז (דף ס"ז ע"ב) בהא דכלי מדין לר"ש דהכי הלכה דשם נמי לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא ע"ש וכאשר סיים הריב"ש שם דאי לאו הכי לא צריכי הגעלה ע"ש ומזה תימה לי למ"ש הג' שדי חמד חלק ט' (הוא קונט' דברי חכמים דמ"ו ע"ב) סי' ס"ג משם הג' הנצי"ב בהעמק שאלה דהא דאנו אוסרים לבשל בקדירה שאינה בת יומא אטו בת יומא גזירה זו מימות מרע"ה היתה דהרי צווי של אלעזר בכלי מדין היה כמה ימים אחר המלחמה וגם בלא זה סתם כלים אינם בני יומן אלא ודאי אפי' כלים שאינם בני יומן ע"כ ומהאמור תימה איך הרב נעלם ממנו הש"ס והפוס' וצל"ע] וכן מצאתי להפר"ח ביו"ד סי' ס"ד אות כ"ו הביא דברי הריב"ש וכתב עליו שדברי תימה הם דאף מאן דאית ליה דהא דאין מבטלין איסור לכתחי' הוא דאורייתא מ"מ מודה שאם עבר ובטלו מדאוריתא בטל ואפי' במזיד ומאין הרגלים לומר שהמים אסורין וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל ומה טעם וסברא מצא הרב שהמים אסורין וכו' עש"ב ומ"מ אף דבמ"ש הריב"ש שהמים אסורין וחוזרין לא הבננו טעמו משום דבדיעבד מבוטל וכנ"ל מ"מ ראית הריב"ש מהא דכלי מדין ממה שהתירה התורה להגעיל הכלים היא ראיה טובה לסוברים דאין מבטלין איסור לכתחי' הוא דאורייתא אלא משום דאין כונתו לבטל אישתרי ואולי יש לכוין גם לשון הריב"ש ברישיה לזה ושתי ראיות נקיט אחת ממה שהתירה תו' להגעיל ושנית מ"ש בסיפא דהמים אסורין וכו' ואם מסיפא לא יכולנו לכוין טעמו מריש לישניה ראיה חזקה והיות כי אין דברי הללו להלכה רק לפלפולא בעלמא לזה אביא עוד מה שכתבתי בעניותי במק"א שמתוך זה יש להעיר קצת במ"ש הריב"ש גם אם נאמר לפי המובן מדב"ק שהכריח לומר דאם נאמר גם שאינו מתכוין אסור איך הותרו כלי מדין שהמים אסורין דזה יאמר שכשפלט הכלי איסורו חזר ובלע שוב מהמים אבל אם לא בלע כלל אזי אין ראיה כלל ושוב יכולים לומר דגם שאינו מתכוין אסור לבטל איסור מדאורייתא אך זה דוקא היכא שחזר ובלע אחר הביטול אבל אם בא להפקיע האיסור מהכלי ושוב לא ידבק בו מהי תיתי לאסור והענין לפי מ"ש הש"ע באו"ח סי' תנ"ג וז"ל יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית ואחד מהטעמים כתב מרן שם הריוח שיש בזה כגון אם משהה הכלים בתוך היורה יותר מדאי ואינו משהה אותם כל כך ע"כ והמפרשים פירשו דהאי ואינו משהה הוא במקום או שפירושו או אינו משהה אותם כל כך ע"ש ואני עני פירשתי שהוא תנאי דבק למ"ש וזה אומרו וכן אם משהה הכלים בתוך היורה יותר מדאי שהכונה דלמשל היה די לו להכלי לפליטתו דק אחד וזה השהה אותם דק וחצי שמובן שאחר גמר הדק שפלט מה שיש בו אז בחצי הדק השני חזר ובלע שוב ובכן היה צריך לאותו שעשה זה שהוסיף חצי דק מהשיעור היה לו להשהותו עוד שם בתוך הגעלה עוד דק וחצי שהחצי לגמר הבליעה שוב אחר שפלט והדק השלישי לחזור ולפלוט עוד מה שבלע שנית וזה הוא התכת הלשון וכן אם משהה הכלים בתוך היורה יותר מדאי ולא עשה התיקון לזה ומה הוא, הוא שאינו משהה אותם כל כך שפירושו גמר הבליעה והפליטה שוב שזה אם עשה כן קודם שעה חמישית שהוא נ"ט בר נ"ט דהיתרא הוא שרי אבל אחר שעה חמישית שהוא נ"ט בר נ"ט דאיסורא הוא אסור [ואולי דעת הריב"ש במ"ש שהמים חוזרין ואוסרין היא מתכוונת לזה שגם שיש מים רבים הלא לא ידוע לן שנתפשט האיסור בכל חלקי המים ואולי היו מקובצון באיזה חלק מהמים שאין בהם ששים וחזרו ונבלעו שוב ודוחק וגם זה לא יתכן בדב"ק כמובן] ואם צדקנו בפירוש זה נמצא דלפליטת הכלים בשיעור כמה ידוע הוא וכ"ש לדור המדבר הנקרא דור דעה וגם העומד שם הוא אלעזר וא"כ אף במונח לומר דלמאן דסובר אין מבטלין איסור לכתחי' דאורייתא וגם שאין מכוין לבטל האיסור בכל זאת אסור בכ"ז למה המים יחזרו ויאסרו הכלים הא יכולים המה לדייק שיעור פליטת הכלי בדיוק ותיכף יסירו אותו שלא יחזור ויבלע מהמים אך אין זה פשט לשון הש"ע ואולם יש לדחות עוד לפי מ"ש הרשב"א והובא דב"ק בכנה"ג יו"ד סי' צ"ט הגב"י אות נ"ט דאיסור הבלוע בקדירה לכו"ע מותר לבטל מן התורה ע"ש וא"כ מאי ראיה מהא דגיעולי מדין הבלוע שהוא איסור בלוע בכלי להא דנסרים המדובקים בחלב והם בעין ואין לומר דשם היה משום יין נסך (ועי' בפרקי דר"א עמד פנחס והחרים בסוד שם המפורש ועי' בס' יין המשומר להר"ן שפירא מ"ש בזה ע"ש) או לפחות סתם יינם וגם הבלוע שוה לשאר איסור שהוא בעין דפשט הדבר הוא על גיעולי האיסור של מאכלי האיסור על זה באה ההגעלה ויש לדחות דתרתי איתנהו ודוק כי אין המקום לזה להאריך:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה