אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר ויקרא › פרשת בחקותי

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר ויקרא · פרשת בחקותי

פרשת בהר

אם בחקתי תלכו פירש"י שתהיו עמלים בתורה ובספרי שהקב"ה מתאוה שתהיו עמלים בתו' ע"ש אולי דדיוק רז"ל אחת דאם פי' לקיים המצות שהם חקים ואין להם טעם מה פי' תלכו ועוד מאי ב' דבחקתי הי"ל לומר אם חקתי תעשו אבל אם פי' על התו' ניחא שבתורה נקרא הולך תמיד כל מה שישיג הוא עוד לא יכול להשיג התכלית וככתוב ארוכה מארץ מדה וכו' ופי' מלת אם הוא כמו שלש אם שבתו' שהם חובה ולא רשות דאם כסף תלוה את עמי וכו' (מכילתא וילקוט הובא ברש"י עפ"ז) כידוע שהוא חובה עליו להיות עמל בתו' אם אף לא השיג וזה הוא חקה שאף שאינו משיג הוא חייב לעמול בתו' וכמ"ש באבות (פ"ו מ"ד) כך הוא דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחיה ובתו' אתה עמל והיות שעפ"י הטבע האדם כשהוא עמל ולא משיג התכלית הוא נחלש הרבה היות שלא השיג התכלית וכידוע מחיי הפילוסוף שיגון יומו ואנחה לילו שכל עוד שהוא מעמיק הוא נסוג אחור ושלא יחשוב העמל בתורה דכוותה לזה הודיעונו רז"ל שהקב"ה מתאוה שתהיו עמלים בתו' וא"כ זהו התכלית המקווה ואין לך תכלית גדול מזה ואף אם הוא נחלש חיו יחיה ובזה ארמוז הכתוב בסוף פ' קרח ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו ע"כ והענין כנ"ל דכך דרכה של תו' פת במלח וכו' ובתו' אתה עמל וכן אמרו במדרש הובא בתוס' כתובות (ק"ד. ד"ה לא נהנתי) אם בקשת ליכנס דברי תו' למיעיך הזהר שלא תכניס מעדנים לנפשך ע"ש ועי' בפיה"מ להרמב"ם בברכות ספ"א במ"ש הרי אני כבן ע' שנה שע"י רוב טרחו בלימוד הזדקן מהחולשה ע"ש ובכן התו' והלכותיה לא נקנים אלא בעמל וטורח (וכן הבאתי לעיל מזוה"ק דלא פתחא תרעהא עד אחר העמל והטירחא אזי מאירה לו פנים) ובזה רמזו המפ' ואולי בח"א מהרש"א האמנתי כי אדבר שהוא אמת אם אני עניתי מאד ר"ל ענוי בלמוד אבל אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב ע"כ ולהבדיל מזה ראיתי ביוחסין שאותם הנזירים שהיו בזמן בית שני הנקראים משאיים שהיו מתבודדים במדברות בעירום האריכו ימים ושנים ע"ש וזה הוא דקא רמז ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו הכונה שלא תחשבו אחרי שאתם טורחים בעיון שע"י זה נמס חלב הלב מכם וזהו חלבו בכינוי על הלב והרי בנזיר נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין לזה הודיעו שבזה לא תשאו חטא ותרויחו א' את קדשי בני ישראל לא תחללו שלא תטעו שהתורה תפתח דלתותיה אליכם וגם שתאריכו ימים ושנים וזהו ולא תמותו וסמיך ליה זאת חקת התורה על שניהם הוא חוזר חקת התורה שלא תושג רק ע"י טירחא וחקת התורה גם שלא בדרך טבע שתאריכו ימים ושנים אף שאתם חלשים שהיא סגוליות לאריכות ימיך ושנותיך ופשוט, או ירמוז עוד אם בחקתי תלכו וגו' וסיים ועשיתם אותם ובמדרש תנחומא פ' תבא איתא זוכה שיעשה לעוה"ב ובשבת (ס"ג.) איתא העושה מצוה במועדה אפי' הקב"ה גוזר גזירה הוא מבטלה שנא, שומר מצוה לא ידע דבר רע וז"א אם בחקתי תלכו במצות שאין בהם טעם וכן בדרך זה מצותי תשמרו אותם בלתי שום טעם אלא שומר המצוה עצמה בזה תהיו בטוחים ועשיתם אותם לעוה"ב זאת אומרת שזה הזכות הוא עליון מאד וגם ועשיתם אתם ר"ל אתם כל מה שתחפצו תוכלו לעשות וכנ"ל והטעם י"ל קרוב לאמת דאחרי שהוא עושה המצוה באמונה ובעינים סגורות אזי תדבק נפשו בטעם העליון הרוחני אשר הוא למעלה מכל המדות הרעות ח"ו ולכן יכול הוא משא"כ ע"י הטעם שעושה הוא נזוק מאד שהשלטון והגזירות יחולו גם עליו ח"ו ופשוט הוא דמה דמיון לטעם הרוחני העליון על כל המלאכים לטעם התחתונים ודוק:

ורדפו מכם חמשה מאה וכו' התוס' בסוטה (י"א.) ד"ה ולעולם הקשו מדכתיב איכה ירדוף אחד אלף גבי מדת פורענות ובמדה טובה כתיב חמשה מאה ותירצו דהתם רדיפה ולא הריגה וכו' אבל הכא כתיב ונפלו אויביכם לפניכם לחרב ע"כ וראיתי להרב הק' אור החיים שהק' על דב"ק ממ"ש במ"ק פ' א"מ (דט"ז:) על דוד שהיה מתאנח על שהיה זורק חץ והיה הורג שמונה מאות ולא גמר האלף דכתיב איכה ירדוף אחד אלף יצאתה ב"ק ואמרה רק בדבר אוריה החתי ע"כ. [הגר"א זצ"ל רמז דבשמואל כתיב תשמרני לראש גוים ובתהלים כתיב תשימני דקודם ענין אוריה תשמרני גימט' אלף ואח"כ היה תשימני חסר מאתים ע"כ] ולדברי התוס' למה היה הוא מתאנח דהתם אינו מדבר בהריגה ולזה הוא תירץ עפ"י מ"ש בתו"כ ורדפו מכם מן החלשים שבכם וכו' ע"ש עוד בדב"ק ובעיקר קושיתו כן הק' גם מהרש"א וציין לעיין בחזקוני וכרגע נראה לי ס' עץ חיים להג' מהרח"א זצ"ל הק' כן וכן תי' מן החלשים שבכם כמו ואם מך הוא ע"ש ולקוצ"ד הקטן נראה לי לישב דברי התוס' ותחי' נקדים להבין מה הפרש בין רדיפה לחוד לרדיפה שסופה הורגים ולמה בהא נחסר הכח עד שיגיע לחמשה מאה ושם אחד לאלף אמנם החילוק נרגש ומבואר הוא משום דטבע האדם כשהוא מסופק וכ"ש אם על הרוב בדעתו שהוא מנוצח אז בוחר הוא לעצמו הבריחה מאויבו הגם כי יש באפשרות שאילו נפגשו פנים אל פנים אולי יגן על עצמו וינופף חרבו או מגינו על חבירו כי אוסף אליו כל שארית כחותיו ומלחמת הקיום מחזקתו מאד מאד ודבר זה הוא מוחש ומורגש וא"כ יוצא מזה כשהרדיפה הגיעה בסוף עד שהשיג את האויב והפכו פנים אל פנים בחרב היא צריכה לנבורה גדולה כאותה שתחילת מלחמתם היתה פנים אל פנים אבל אם הרדיפה והוא בורח ונשאר בורח הגם שהורגים מהם ע״י חצים ובלסטראות למרחוק היא לא חשיבא בריחה דאחרי שהוא בורח הוא חושב אולי לא יפגענו הכדור והחץ והיתה לו נפשו לשלל הגם שאחרים מתים אותו שלא הגיע בו החץ יחשוב שימלט מזה ובכן דהע"ה שהיה זורק חצים ובלסטראות וממית שמונה מאות חלל בדין היה מתאנח על המאתים הנשארים מהכתוב ירדוף אחד אלף דשוים המה ואינה כמו הא דסדרין דאחר הרדיפה היו פנים אל פנים עד שנפלו לפניהם לחרב המורה בזה שכבר הגיעו הרודף והפכו פנים אל פנים ונפלו לפניהם לחרב ובדרך זה סרה קושית הרב הק' אוה"ח מעל התוס' ודוק ויש לפרש עוד כפשטא וגם יפורש מ"ש רש"י ז"ל שהיו נופלין שלא כדרך הארץ ע"ש ומה הוא השינוי ואפשר כמ"ש רז"ל (ילק"ש ש"א י"ז רמז קי"ז) בגלית דנפל על פניו במלחמתו עם דוד והיה ראוי ליפול לאחריו אלא כדי שירויח דוד ונשתכר י"ב אמות מלא קומתו לפניו ואחריו ע"ש ושם בגלית שהיה פנים אל פנים הטבע היה מחייב שיפול לאחריו והיה ההיפך ופה שהיו ישר' רודפים א"כ הטבע מחייב שיפלו על פניהם וישר' ידביקום מאחריהם ולא כך היה אלא נפלו לאחוריהם וכשישר' ידביקום תיכף יהיה על צוארם החרב ולזה כתב רש"י שהיו נופלין שלא כדרך הארץ וק"ל:

ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם ופרש"י אין רוחי קצה בכם כל געילה לשון פליטת דבר וכו' ע"ש ועי' במ"ש רמב"ן בזה ואפשר עוד והוא דלכאורה קשה מאד שאיך יעלה במחשבה שכשהם עושין רצונו של מקום יהיה על זה ספק שתקוץ הנפש עד שהוצרך להבטחה שלא תהיה לו זאת ואפשר עפ"י מה שידוע כי פטירת נדב ואביהו היתה מרבוי קורבתם אל הקדש וכמ"ש במק"א באורך ועי' להקדוש אור החיים בפרשת אחרי מות כי בחינה זו אין מכיר איכותה וכו' ולפעמים תמאסהו נפשו ותריבהו מריבה גדולה והוא סוד הוללות הנביאים וכשתגדל בחי' זו בפנימיות תגעל הנפש את הבשר ושבה אל בית אביה וכו' ע"ש בדב"ק המאירים כספירים ומעתה זאת היא הבטחת הכתוב ונתתי משכני בתוככם ומצד אחד היא בשורה נפלאת שתביא אותם לידי יראת הרוממות וחיבת הקדש במאד מאד אך זה ג"כ יביא שהנפש תקוץ בגופו ופרוח תפרח להדבק אל הקדש לזה בישרו שאף שאתן משכני בתוככם לא תגעל נפשי כלומר הנפש שלי שנתתי בכם ככתוב כי רוח מלפני יעטוף לא תגעל אתכם כי כל הגוף יהיה הגוף שלכם שהוא נרתק הנפש זך וטהור שגורם שהנפש לא תקוץ בו להפרד ממנו ודוק:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה