אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן
ספר ויקרא · פרשת בהר
ואספת את תבואתה ובשנה השביעית יש לרמוז בזה א' בא להודיעו שלפעמים תאסוף את התבואה שיצאה בששית בשנת השביעית כמ"ש הרמב"ם (פ"ד מה' שמטה ויובל ה"ט), גם מודיע שיזכה שיאסוף הוא את הפירות ולא יגלה כי גלות בא על עון השמטה וכמ"ש באבות (פ"ה מ"ט) ובילקוט בסדרין איתא ישר' נמכרים לגוים על שחיללו את השביעיות ע"ש גם מודיעו שיאסוף תבואתה ולא תוציא קוץ ודרדר כ"ז יהיה בתנאי אם בשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ ובעיקר הכפל דבתחי' קאמר שבת לה' וסיים שבת שבתון יהיה לארץ ורש"י פירש שבת לה' כמו שבת בראשית ועי' רמב"ן מה שהשיג על פירושו וכתב כי כל השבתות והמועדים הם לשם ה' ולא יאמר באחד מהם לה' אבל יאמר יהיה לכם שבתון וכו' ע"ש מה שפירש לפי סודן של דברים כי הוא שער החמשים שלא נתגלה למרע"ה עש"ב אך לפי הדרש אולי נוכל לישב קושית הרמב"ן דבשלמא בכל המועדים לא נאמר בהם לה' רק שבת שבתון יען בודאי כי הם יהיו במחשבת האדם לשם דוקא היות כי אין בהם דבר שיגרום למחשבת האדם להפריע אותה ממחשבה זו שהיא לשם ה' לזה לא הוצרך הכתוב להזהיר בם שיהיו לשם ה' ומובן הוא כי רק משום פקודת התורה הוא שעושה אותם אבל פה ביותר הוצרך הכתוב להזהיר ולומר שיהיה השביתה רק לשם ה' כמו שבת בראשית בשביל שטבע נכנס במחשבתו ששובת הוא מהקרקע משום שבזה יש לה מנוחה לארץ כי כמה וכמה שעושים שנה בור ושנה זרע וכ"ש זאת שעבדה שש שנים רצופים יש לחוש מאד שיחשוב כן לזה בא הכתוב להזהיר שלא תהיה מחשבתו רק לה' כמו שבת בראשית והנה לכאורה יש להעיר לדרך זה דלפי מ"ש דגם המחשבה אסורה ולמה ליתסר במחשבה והרי הוא דומה לשבת והרי קי"ל דבשבת דוקא דבור אסור הרהור מותר (רמזוהו בנוט' אדמה ובנוט' ברב שרעפי בקרבי תנחומך ר"ת בשבת וברוקח ה' יוה"כ כתב אין אות פ' בפ' ויכולו דדבור פה רק אסור ע"ש) וגם פה היה ראוי להיות דכוותה ולכאורה קשה עוד ועליה אני דן דלמה בשבת אישתרי הרהור דהרי בירוש' פט"ו דשבת ובמד"ר איתא כמו שהשי"ת שבת ממלאכה גם אתה כן ע"ש וא"כ הרי השי"ת ששבת ממלאכה אין פירושו דבור ממש רק שבת מהרצון שהיה חפץ לברוא עוד בשבת שבת ממנו והגם שבתורה כתיב ויאמר אלקים יהי אור וכן בשאר ימים גם הם פירושם הוא רצון וכמ"ש במורה ח"א פ' ס"ה וז"ל כל מה שנאמר במעשה בראשית ויאמר ענינו רצה או חפץ וכו' עש"ב בדוגמאות שהביא לזה ומינה אחרי שרז"ל כתבו הדמיון לשביתה כמו שהשי"ת שבת גם אתה כן א"כ הדמיון ג"כ כמו שהוא שבת ממחשבה ורצון צריך גם אתה להיות כן ויש לישב דשם הכונה היא כי כביכול שבת מן המלאכה ובכן לגבי השי"ת שרצון שלו וחפצו בו יש תיכף פעולה ממנה שבת שלא יהיה עוד מלאכה ודוגמתו באדם הדיבור שבו יעשה ג"כ פעולה אבל במחשבה גרידא שאין בה שום פעולה אין בה איסור ואישתרי ותדע שהרי כתבו הפוס' ועי' בתוס' גיטין (דל"ב. ד"ה במחשבה כי בתרומה שהיא שייכת גם במחשבה אסור גם בשבת ועי' להג' חיד"א בפני דוד פ' בשלח שהוכיח כן ממכילתא וירא דכשהמחשבה עושה פעולה אסור בשבת ע"ש וכן כתבו עוד (הובא בילק"ש רמז רנ"ח) כי במן שהיה משתנה טעמו לפי המחשבה היו עושים וחושבים בע"ש ע"ש וכדב"ק ראיתי ג"כ בספרי ע"פ את אשר תאפו וכו' ע"ש ומעתה נחזור לדברינו דאחרי דבשבת כשאין פעולה יוצאת ממחשבתו שרי בשבת והשמיטה אתקש לשבת א"כ למה אסור בשביעית כשחושב ששבת מעבודת הקרקע לשם מנוחתה ויש לישב דחי' גדול יש ביניהם דבשבת דעיקר השביתה הוא ממלאכה ובמחשבתו אין בה שום מלאכה לזה אישתרי אבל בשביעית דהשביתה בקרקע מצווי ה' וכשאתה חושב לשם מנוחת הקרקע אזדא לה המצוה כליל לזה אסור הוא גם במחשבה והוא דומה לשבת לדבר דבמחשבה הויא פעולה דאסור הוא בה וכנ"ל וכן בשורש השביתה בשבת שהיא במחשבה רק לשם ה' וגם הא דכוותה או יש לישב עוד קושית הרמב"ן הנ"ל דיש חי' בין המועדים ושבת לשביעית דשם הגם דלא נאמר בו לה' שפיר יקראו לשם ה' משום דהם ימים מועטים אבל בשביעית שהוא שנה תמימה לזה הוצרך הכתוב להזהיר בה שבת לה' וביותר יש בה חסרון כיס אזי יעזור לו המחשבה משום שהיא מנוחה לקרקע לזה לא עובד וסיוע קצת לזה תמצא במד"ר ויקרא (פ"א אות ד') גבורי כח עושי דברו במה הכתוב מדבר אמר ר"י בשומרי שביעית אדם עושה מצוה ליום אחד בשבת לשבת אחת שמא לשאר ימות השנה ודין אמי חקליה ביירא ויהבי ארנונא ושתיק יש לך גבור גדול מזה ע"ש ובכן מתי תראה הגבורה רק כשהמחשבה אינה לשם מנוחת הקרקע רק לשם ה' אבל אם מצורף בדעתו בשביל מנוחת הקרקע מאי גבורה אית ביה או ירמוז עוד הכפל שבת שבתון יהיה לארץ היות כי תחי' אמר שבת לה' כמו שבת בראשית ובשבת הוא רמז על החידוש כמובן וגם על ההשגחה כפי מ"ש במק"א משם הרמב"ם שעל הגדלת היום נאמר כי בו שבת הוא מורה על החידוש וחיוב את השמירה עלינו הוא מורה על ההשגחה דלכך בדברות ראשונות נאמר הטעם כי בו שבת מכל מלאכתו ובדברות אחרונות נאמר וזכרת כי עבד היית וכו' שזה מורה על ההשגחה שהוציאנו ממצרים ונצטוינו בו לשומרו רק אנחנו ע"ש וכן הוא בשביעית שהיא סי' על החידוש שאזי תקרא היא שביעית ומניעת העבודה בה היא מורה על ההשגחה כי לה' הארץ ומלואה ופוקד על עבדיו שלא לעבוד בארצו דלזה מי שאינו שומר שביעית תוודע לו ההשגחה בגלות שיהיה עליו ולזה נאמר שבת שבתון וכבר כתבו שבשנה השביעית לא תוציא צמחה הראוי לה ועי' בתורת משה להג' החת"ס ולזה שבת ראשונה נגד הארץ שהיא שובתת כמו שבת בראשית שנח אותו החומר מלעסוק בשבת כמו שכתבתי באורך בזה בבראשית (לעיל ד"ט ע"א וב') כן היא שובתת מלהוציא צמחה ושבתון נגד הבני אדם שימנעו מעבודתה בהשגחה עליהם ועי' רבינו בחיי (ע"פ ושבתה הארץ) הכופר בשביעית הוא כופר בחיי עוה"ב ע"ש וזהו כפל שבת שבתון וגם רמז שבת שבתון אם לא יהיה שבת יהיה לו אח"כ שבתון שלא תוציא הארץ צמחה:
ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע פירש"י מתברך במיעיו וכן פירש"י בפ' בחקתי ואכלתם לחמכם לשובע שמתברך במיעיו ועי' ברא"ם דכתב הטעם משום שכיון שיש להם הרבה והשיג לכם דיש פשיטא אלא לאו שיתברך ויש להרגיש אחרי שיש די שובע מה איכפת להם אם יאכלו עד שישבעו או קימעא ויתברך וגם את"ל שיש הרבה ברכה יתכן כי בא להודיע שלא יהיה בהם חולי שאין ביכולתם לאכול לזה אמר להם שיאכלו לשובעה אך אפשר דהכרח רז"ל הוא מדיוק הכתוב וגם מה שיש קושי מהכתוב של בחקתי דכתיב ואכלתם לחמכם לשובע שהיה לו לו' ואכלתם לשובע לחמכם שתהיה סמוכה לשובע על האכילה וגם מה ברכה היא זו שיאכל הרבה במילוי כרס אפי' לחם וכ"ש פה באכילת פירות ג"כ וכבר ידוע מ"ש התוס' בכתובות (דק"ד. ד"ה לא נהנתי) מהמדרש עד שאתה מתפלל שיכנסו דברי תורה למיעך התפלל שלא יכנסו מעדנים לפיך ע"ש ולזה פירש"י שיאכל קימעא ותתברך במיעיו ולזה באה לשובע סמוכה ללחמכם שהלחם יהיה משביע שמובן שאפי' מעט ממנו דאל"ה פשיטא ונגד זה בקללה אמר בשברי לכם מטה לחם א"כ הרי השי"ת נתן להם מטה לחם מרחמיו ועצים להסיק התנור אין ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד ומ"ש והשיבו לחמכם במשקל פירושו שכל אשה שהיתה לשה הבצק הם שוקלים אותו קודם אפייתו ואחר אפייתו נשאר באותו משקל המורה שהאש לא אכלה ממנו כלום וא"כ הרי הוא כמו בצק וזה מעט ממנו מכביד על הגוף ובכל זאת ואכלתם ולא תשבעו וזה מורה על המארה רח"ל ובזה יכירו יותר ההשגחה ופשוט: