אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן
ספר דברים · פרשת עקב
והיה עקב תשמעון וכו' ושמר ה' אלקיך אשר נשבע לאבותיך ואהבך יש לדקדק דאחר שהם שומעים ושומרים הכל מה טעם לזכותם מכח האבות ואפשר במ"ש במדרש מה שישראל אוכלים בעוה"ז הוא מכח ברכות בלעם אבל ברכת האבות משומרת לעת"ל ע"כ גם נקדים מ"ש הרמב"ם בח' פרקיו כי יעוד העוה"ז שנאמרו בתורה הוא משום חנוך לנער עפ"י דרכו עינינו רואות קטן מפייסי ליה באגוזים וקליות הגדיל נותנים לו פרוטות הגדיל וכו' והאדם היות כרוך בחומר משיאים לו שכר בעוה"ז ע"ש ובה' תשובה כתב שאלו היעודים שבתו' וכו' הם כדי שלא יטרידוהו מחסוריו שיהיה לו כל טוב כדי שלא יתבטל משלימותו הרוחנית בדאגת פרנסתו ע"ש הגם שאין זה לשונו ממש ובחובת הלבבות כתב האדם עובד בגופו הגשמי ובנשמתו הרוחנית ולזה מקבל שכר בעוה"ז הגשמי נגד גופו וברוחני לעוה"ב נגד הנשמה ע"ש וזה אומרו והיה עקב תשמעון וכו' כלל המצות ושמרתם נגד הנשמה ועשיתם נגד הגוף אזי ושמר ה' אלקיך ר"ל יצפון לך וישמור את מה שנשבע לאבותך שהם בהשיגם את האמת הברור הנקי בקשו על בניהם על העתיד לבוא הנצחי ובשביל שלא תתבטלו גם אתם מצדכם ואהבך וכו' וכו' ופשוט וזה ירמוז הכתוב ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה הברכה בלתי שום שכר גשמי היא ברכה ולהיפך הקללה ג"כ כמוה ומוסיף עוד לשיהיה להם האמצעי כדי לקיים ולעשות הברכה יזמין להם ולהיפך רעות בקללה בעוה"ז לרחמים עליהם שלא יאבדו ח"ו מהעתיד ועי' להרמ"ע מחק"ד הביאו דבריו המפרשים סגולה נפלאה בדרכי התורה כי הצדיקים יחליפו כח תמיד והרשעים יחוגו וינועו כל ימי רשע הוא מתחולל וכו' ע"ש ולכן שפיר נקט הכתוב את הברכה אשר תשמעו כי הוא שמח ושקט ושאנן ולב שמח ובהיפך מובן ונרחיב יותר הדבור הטעם שהקב"ה ישמור ברכות האבות לעתיד דטבא להו עבדי להו והוא עפ"י מ"ש המפרשים וכן זכורני להרה"ח רנה"ו שכתב דמ"ש הכתוב ושמרתם לעשות וכן ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם וכו' והענין כי יצר לב האדם רע וכל זמן שלא יעשה האדם לו לב שמח ורוח חדשה בקרבו הוא תמיד כרוך אל החול והגם שעוסק בתורה אינו שמח ושומר אותו שאינה חקוקה על לוח לבו ואינו שמח בלב וכשיבוא אליו דבר מעניני תאוותיו של העולם תיכף יתבלבל וכמעט שכל דבר בעולם גדול בעיניו יותר מלימודו וזהו הסיבה שהוא לומד ושוכח ולא כן מי שלימודו בה בשמחה רבה וכל הגיונו ומחשבותיו בה וכל עסקיו הם עראים אליו רק בצורה הכרחית ולבו מתמרמר על כל תאוות העולם ורק באהבתה שוגה תמיד זה תהיה תורת ה' בלבו שמורה עש"ב וא"כ מובן מעתה שאיש שהשיג למעלה זו ועניני העולם אפס בעיניו מצטער כשיבוא לו תשלום גמול חומרי בעוה"ז שחושש למיעוט זכיותיו וכמ"ש ברז"ל שמא אכל עולמו בחייו ולז"ק אם אתם ושמרתם ועשיתם שהגעתם למעלה הגדולה היא ושמרתם כלומר שמורה בלבבכם ועשיתם במעשה תהיו בטוחים שאעשה רצונכם והוא ושמר ה' אלקיך לך שיצפון לך אותם ההבטחות לעתיד ועתה אם אתם אוכלים הוא רק מברכות של בלעם ומובן שזהו שמחתם שקרנם קיימת לעולם הבא שכל טובות עוה"ז הם אפס וזה אעשה לכם משום האהבה וזהו ואהבך ופשוט:
והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים לא ישימם בך ונתנם בכל שונאך, יש לבאר בטעם השינוי כי להם אמר לא ישימם ובשונאים אמר בלשון נתינה והענין יובן עפ"י הידוע כי חולי מצרים כשנדבק באדם אין לו רפואה שלימה מרוב שהוא חולי רע ונשאר רישומו בגוף הנחלה בו והנה במס' מנחות (דנ"ט:) איתא שימה כל דהו משמע ועוד נקדים מ"ש הג' נוב"י במ"ת סי' ר"א שחידש להלכה וכתב שהוא חדש אצלו והוא דהגם דלפטור הכרי מדין טבל של תרומה גדולה אזי חטה אחת פוטרת אותו אבל לענין המצוה לתת לכהן אחר דכתיב בה נתינה אז צריך השיעור הגמור של תרי ממאה ע"ש והרואה יראה שהחדוש של הגאון הוא מפורש בספרי פ' שלח לך פסקא למ"ד ד"ה תתנו לה' למה נאמר לפי שהוא אומר חלה תרימו תרומה אבל לא שמענו שיעור חלה ת"ל תתנו לה' תרומה שיהא בה שיעור נתינה ע"כ והרב המלבי"ם שם הביא דברי הנוב"י אלו ושכ"כ הריטב"א ע"ש, והג' צה"ח בקונט' מטבע הברכות סוף סי' ד' האריך בזה משם הראשונים ע"ש שהביא כי הרמב"ן בהשגותיו שורש י"ב כתב כן ע"ש ואכ"מ] מעתה על שאר החולאים שיש להם רפואה שלימה ואינם רעים אמר והסיר ממך כל חולי היות כי החולי והיסו' הם ג"כ צורי ומזור לאדם שיתעורר על עצמיותו האמיתית ולא ילך כשכור וגם מכפרין מהעונות לזה הובטח שיסיר ה' ממנו כל חולי שאף שהוכחתיו בשבט וכו' מ"מ חסדו ישאר עליו אבל מדוי מצרים הרעים אותם לא ישימם בך כלומר אפי' שימה שהיא כל דהוא ולהיפך בשונאך ונתנם בשיעור נתינה (ולזה יותר נוחה הגירסא קדשנו במצותך תן חלקנו בתורתך ולא כיש גורסים שים חלקנו שמבקשים בשיעור רב) וזהו מש"ה כל המחלה אשר שמתי במצרים כלומר מזמן רב שנתתי נשארה השימה בהם כי היות שאין להם רפואה לא אשים עליך שפירושו כל דהו משום כי אני ה' רופאך ר"ל הרופא שלך ואני הוא שבראתי את אלו שלא יהיה בהם רפואה וגם ירמוז במ"ש רופאך כפי מ"ש המפרשים כי הרפואה שע"י מלאך אינה בטוחה דחפצו של המלאך לעשות עוד רצון קונו ע"ש ולזה הזכיר ה' רופאיך על האדם ולא על החולי עצמו וכבר ידוע דכשהרפואה היא באה מכח שהחולה נתחזק ודחה מעליו החולי היא רפואה אמיתית משא"כ כשהרפואה על החולי עצמו ככתוב כי נרפא הנגע שיש חשש ששוב עוד יחזור לו לזה אמר רופאך לאדם עצמו שיחזק כחו לדחות מעליו החולי הנהוג מלבד של מצרים כלל וכלל:
וראיתי להרב כלי יקר בפ' ראה בפסוק לא תעשון כן וז"ל ומ"ש על לשום את שמו שם שימה כל דהוא משמע אין דעתי נוחה בפירוש זה שהרי נאמר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם וכי צוה ה' לשום התורה שימה כל דהוא ועי' מה שפירש"י ע"פ אשר תשים לפניהם משמע איפכא דשימה מורה על דבר קבוע לא יסור לעולם ע"ש ואנא ענייא לא זכיתי להבין דאיך לא זכר ש"ס ערוך הנ"ל דבפירוש איתא שימה כל דהוא ומה שהק' מהכ' שימה בפיהם וכן מאשר תשים מובן כי מלבד שאין מזה הנחה שוברת אלא אדרבא משם ראיה שהיא כל דהוא ששם קפיד קרא להיות שבלימוד יש בו שתים אחד עיקר הדבר והבנתו בכל חלקיו ונקודותיו על כל קוץ וקוץ לזה מצווהו כי בלימודו אל יסתפק בקצור לעיקר המצוה וישאר אצלך דבר מה אלא למדה שלא ישאר אצלך כלום וזהו שימה בפיהם שאף כל דהוא שהוא אצלך שהוא כל דהוא יהיה בפיהם ועל משה קאי שלא ישאר כלום ודכוותה בההיא דתשים לפניהם וכן מוכח מדרשתם ז"ל (הובא ברש"י משפטים שם) לא תאמר אשנה להם הפרק וההלכה ב' וג' פעמים וכו' ולא אטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו לכך נאמר תשים לפניהם כשולחן הערוך ע"כ ועי' במכילתא הרי מבואר דפי' שימה היא כל דהוא אלא שהכונה שגם כל דהוא לא ישאיר אצלו ולדרך זה ג"כ שפיר שאמר במצרים ולא אמר על מצרים ובישר' אמר עליך ולא בך בבית השמוש וכן פה נקט בכל שונאיך ולא אמר על שונאיך והכל לטעם הנ"ל דבוקות המה בגוף אף אם היו בתחי' מבחוץ נשאר שורשם פנימה רח"ל ועם ישראל גדור ופרוש מהם ופשוט:
וזכרת את כל הדרך וכו' לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו ההרגש מובן שאיך יאמר לדעת אצל כביכול שלפניו נגלו תעלומות ועם שלענין הבחירה וידיעה כבר ידוע דעת הרמב"ם בה' תשו' שהם אפשרים ונמנע מן השגתנו ועי' האמונות והדיעות לרס"ג ודברו בזה הרבה כידוע בספרן ש"ץ באו"ב והיה נלע"ד דפי' לדעת פה היא כמו עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה שפירושה לפי דעת הראשונים כמו הודעתי לאחרים וכמו שכתוב לדעת כי אני ה' מקדשכם שפי' ידעו אחרים אך יש לצרף עוד שנאמר פי' לדעת הוא על שני ענינים שהם אחרים והאדם עצמו כידוע ששמחת הצדיק היא עוברת כל גבול כשרואה שבא לידי נסיון ועמד בו וכמ"ש רע"ק (ברכות ס"א:) מתי יבוא לידי ואקיימנו וכן דהע"ה בקש בחנני ה' ונסני שמחשבתו היתה שמה שהוא חושב שיעמוד בנסיון שיבוא לידי מעשה ויעמוד בו וזה שמחה גדולה לאדם וכבר כתב בעקרים מ"ג פ' ל"ו אהבת ה' יתב' ישמח האדם במעט המושג להיותו משער גודל מעלת המושג ע"ש וכ"ש כשיגיע לידי נסיון ויעמוד בו בשמחה וכן ברצות ה' לשמח אותך וזהו למען ענותך וכו' לדעת אחרים ולדעת אתה עצמך התשמור מצותיו שבתחי' בההוא פחדא יתיב מי יודע אם אעמוד בנסיון או ח"ו ימיר כבודו, ועפי"ז תתפרש לנסותך אינו מענין נסיון אלא כמו שדרשו במכילתא בשלח בפי' למען נסות אתכם בא האלקים שפירושו לגדל אתכם ע"ש גם הא דכוותה לנסותך פי' להגביה אותך שאתה ידעת עצמך שמסור לקונך בכל מכל וזהו השמחה השלימה והאריך בס' אור ה' מ"ב כלל ב' פ"ג עפ"י הקדמה שנתאמתה שהפעולות יקנו תכונה בנפש ויחזקו אותה ואז יתאמת בפועל רשום וכו' כשיעמוד בנסיונו וע' בס' עדות ביהוסף מ"ב פ"ג ע"ש:
והנה היסורין הללו הם למעלה רבה וכנז' אך פה פרט הכ' שלש פעמים של עינוי ויסו' אחת האמור פה שהיה עינוי ויסו' שהיו במדבר מקום נחש שרב וכו' ב' המאכילך מן במדבר גם בה כתוב לענותך ג' כאשר ייסר איש את בנו וכו' והם תמצאם מקבילים נגד שלש יסו' הבאים על האדם ר"ל מכחו ולא מאחרים אחת מילוי כריסו זיני בישי ואכילה גסה וזה לרשעים חסרונה יסו' ולצדיקים להיפך לזה היה המן וזהו לענותך לנסותך לשאינם צדיקים נקרא עינוי ככתוב זכרנו את הדגה ולצדיקים טובה שנבלע באיברים וזהו לנשותך כנ"ל מלשון הגבהה ב' היסו' השניים במדבר מקום נחש הם נגד רדיפת האדם במדברות לצבור הון עתק וסגולת מלכים שיש בו סכנות וזהו ג"כ תאוה ופה היו נמנעים מריוח זה והענן מקיפם לבל יכם שרב ושמש וכו' ובכן תאוה זו ג"כ צער להם שכולם שוים בקנינם על הרוב מחסרון מסחר ג' יסו' הבאים להרבות שכרו לפקוח עיניו וללכת בדרך הטובה ואם יעמוד בה או ח"ו להיפך וע"ז אמר כאשר ייסר איש את בנו וכו' וקרוב לזה שכתב רמב"ן בפסוק לבעבור נסות אתכם בא האלקים ע"ש בדב"ק ולזה רמז דהע"ה יסור יסרני שני מיני יסו' שהאחת הבאה מאכילה ושתיה היה ניצול מהם אבל השנים שהיא לכפרת עון והשנית להגביהו ולנסותו להרבות שכרו על שניהם פירש אחת למות לא נתנני ר"ל לכפרת עונו שהוא הצלת המות הרוחני והשנית היא לבעבור פתחו לי שערי צדק אודה יה שיודה וישמח אם עמד בנסיון שאח"כ שמח הוא על אותם היסו' ועל אלו היסו' אמר הכתוב (משלי כ"ח) מוכיח אדם אחרי ר"ל שהאהוב מוכיח לאדם אחרי שהם אחר היסו' שהבאתי עליו הוא מוכיחו שהם לטובתו ותועלתו זה חן ימצא וכמובן וכן ראיתי במפרשים שפירשו הכתוב הנז' כמ"ש כמעט בדיוק ואביא עוד דבר נחמד שזכרתי במפרשים בכונת רז"ל במדרש (פ' בחקתי פל"ה אות ו') [הסיף והספר] (הספר והמקל) ירדו כרוכים מן השמים והענין כי ספר הוא כפל מן מקל כל אות של ספר הוא כפל על כל אות של מקל והרמז אם אין משגיח בספר יקרע אותיות ספר כל אות לשנים ויהיה לו מקל חובלים עכ"ד וש"י ויש לכוין נמי בזה מ"ש בברכות (ה'.) ג' מתנות טובות ע״י יסורין תו' וא"י ועוה"ב שמקבילים נגד שלש הנ"ל כי הרוצה לזכות לכתרה של תו' צריך הרחקת התענוגים ככתוב באבות (פ"ו מ"ד) פת במלח וכו' ובתו' אתה עמל ובתנא דבי אליהו אם בקשת על התו' וכו' בקש שלא יכנסו לגופך מעדנים ע"ש ונגד זה היה המן ולכן כתבו רז"ל (ילק"ש פ' בשלח ר' רנ"ח) לא ניתנה תו' אלא לאוכלי המן ע"ש שאין בו מעדנים חומריים וכולם שוים בו ונגד הב' שהיא לכפרת עון א"י במקום זה העם היושב בה נשוא עון בסובלי חולאים מתנינן לה כמ"ש רז"ל (כתו' קי"א.) ועוה"ב היא על הקנין שכל מה שסיגל ואסף וקיבץ אין לו בידו כלום ובכן הצדיק פונה רק אל זה ומבטל כל אותם התאוות והרשע להיפך ואלו הם מכונים ג"כ בשם שמאל וימין ככתוב בשמאלה עושר וכבוד ובימינה אורך ימים וכו' ורמזו בזה וכדומה הרב הק' מאוסטרפולי צדונים יקראו לחרמון שרין ר"ת שמאל רמה ימין נופל והאמורי הצדיק יקראו לו שניר ר"ת שמאל נופל ימין רמה ע"כ דב"ק: