אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר דברים › פרשת ואתחנן

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר דברים · פרשת ואתחנן

פרשת דברים

ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד יש לדקדק דבאומרו רב לך מורה שנתן לו דבר מה מהבקשה ואמר לו רב לך בזה שנתתי ואפשר משום שנכנס לארץ סיחון ועוג כי ארצם יש לה הרבה ממעלות הארץ ואינה חשובה כשאר המדבר ועי' רמב"ן פ' מטות כי סיחון ועוג הם ממלכי האמורי וארצם מנחלת ישראל הוא וכו' ע"ש ובס' תבואת הארץ האריך מדף ט' ואילך כמה דוגמאות שמהם תחשב א"י וכמה ראיות להיפך ואסיק לבסוף כי קצת מעלה מהארץ יש לה עש"ב ועי' ארץ חיים סתהון ביו"ד סי' של"א מה שאסף בזה ועי' תשב"ץ ח"ג סי' רי"ש ולזה אמר לו רב לך אבל לענין לעבור הירדן אזי היא גבול ארץ האבות על זה לא תעבור כי הפרש גדול ביניהם ועי' מד"ר נשוא ארץ כנען כשירה לבית שכינה ואין עבר הירדן כשירה לבית שכינה ע"ש, ויומתק המדרש ג"כ לפי מ"ש האר"י ז"ל בש' מאמרז"ל הירדן הוא קליפ' נוגה ע"ש והנה בדניאל כשחשב הקליפ' ענן ורוח סערה ואש מתלקחת אחריה סיים ונוגה לו סביב ובתר הכי כתיב ואראה דמות כבוד ה' ע"ש וידוע כי דמות הוא רומז אל השכינה הנק' דמות (ע"ח ש' דרושי הצלם) וכן תמצא ברמז אחר אותיות ירדן הוא כשה״ס גימט' שכינה וקדמוני שרים ברמז זה ולכן כשהגיע לארץ האבות אף שהתפלל תקט"ו תפילות לא נתקבל ולקוצ"ד. ארמוז הטעם לתקט"ו שהענין מקביל משום שרצה לתקן השכינה ולהגדילה עד תשלום פרצופה יחידה שבה שהוא כתר והנה בשער לידת המוחין פ"ב כתב כי נוקבא הכתר שלה שני פעמים או"ר גימט' בית וכו' כי השני אלפין של אור הם שרשים ונשאר רק ו"ר ו"ר מאירין בנוק' וכו' עוד שם מ"ש שלוקחת שני שלישי הת"ת שני פעמים אור גימט' בית הוא רק מבחי' הכלי והגוף וכו' אמנם מן המוח עצמו המתפשט בתוכו הוא רק חצי אור עש"ב וזהו הכונה שהתפלל תקט"ו תפילות כי תפילה היא במלכות כידוע וכשתחשוב כלי כתר שלה שהוא גימט' בית עם חצי אור בהסיר הא' חציו גימט' ק"ג עולה תקט"ו שתיקן כל פרצוף השכינה עד הכת"ר שבה בכללו כלים ואורות במספר תקט"ו אך בס' עיר דוד ראיתי שאם התפלל משה עוד תפילה אחת היה נכנס לארץ ע"כ ויומתק עם מה ששמעתי מפי מע' הרב החסיד המקובל המופלא כקש"ת שאול דוויך הכהן נ"י שהיחודים של מנחת שבת הגדולים הם בצדקתך ג"פ שהם משה ויוסף ודוד והנה הם עולים גימט' תקט"ו ולמעלה מזה המכוין אין שום אומה ולשון שולטים ומתקבלת בחיוב לזה מנע אותו מלהתפלל עוד עכ"ד וש"י ודפח"ח וכדב"ק מצאתי במדרש אם נכנס משה לארץ אין אומה ולשון שולטת בישר' ע"כ והן הן הדברים:

והנה רז"ל דרשו והובא ברש"י בטעם שנתעורר מרע"ה לבקש להכנס לארץ הוא שאחרי שכבש סיחון ועוג אמר דימיתי שמא הותר הנדר ע"כ ויש להבין דמהי תיתי שיבין דהותר דהרי בויחל משה דרשו שהתיר לו שבועתו ופה לא ראה שהתיר כי היתר נדרים ושבועות הרי הם תלויים בארץ ומהי תיתי שהבין זאת וראיתי להמש"ל בפ"ז מה' נדרים עמ"ש הרמב"ם דמי שאסר על עצמו הניה מבני העיר שאסור להשאל לאחד מבני אותה העיר וכתב הכ"מ שהוא מבואר בירוש' והק' על זה המש"ל מפ' הספינה שב"ק אומרת ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי ואמרו שם שהיה צריך רבה לומר מופר לך ע"ש ולפי הירוש' לא היה יכול רבה להפר משום שהוא נוגע ואם היינו אומרים שדין זה של הירוש' הוא דוקא לכתחי' ואם התירוהו מותר ניחא וכו' וע"ש עוד מ"ש, וכתב עליו הג' בנין אריאל בפ' מטות דתיובתא לא חזינא דהלא טעמא דהנוגע בדבר אינו יכול לדון משום דחיישי' שמא יטה את לבבו ויראה בעיניו על חייב זכאי או להיפך וכו' וטעם זה לא שייך אלא במי שסומך על החכם המורה לו את הדין וכו' משא"כ גבי הקדוש ברוך הוא אי אפשר לומר כן כי הוא היודע הדין לאמיתו וכו' ע"ש ולקוצ"ד אני תמה שהוא עושה טעמים למצות התו' שמכח זה יתהפך הדין מן השמים לארץ וא"כ משה ואהרן האחים כשרים לעדות דלא ישקרו ברור וגם אם באת לדרוש טעמים דרוש נמי הטעם שהוא אינו מיחל לעצמו הוא משום טעות לכן צריך אחרים דוקא וא"כ כביכול יתיר לעצמו ומצינו בעגל שמשה התיר לו שבועתו כי אם שיש טעמים נגלים הלא לאו דוקא הם העיקרים שמצות התורה גזירות הם כידוע כי הטעמים נסתרים ואם כביכול שומר התורה הוא בדיוק כמו בארץ ולכך בעגל מרע"ה התיר לו שבועתו כדרשתם בויחל משה ע"ש וחזרנו לדברינו במ"ש הותר הנדר דהרי מרע"ה ראה שהוא לא התיר ומכח זה הי"ל להבין שאף שנכנס לסיחון ועוג דודאי שלא על זה היתה השבועה ולישב נעיר עוד בלשון דימיתי שמא הותר הנדר ולא קאמר שמא התיר והותר משמע ממילא ולהבין נקדים תחי' מ"ש רז"ל בחולין (ס') עמון ומואב טיהרו בסיחון ע"ש ופי' בזה המפרשים כוה"כ להוריש גוים גדולים ועצומים ממך מפניך ר"ל שהוריש עמון ומואב שהם גדולים ועצומים הוריש אותם מפניך ר"ל קודם לך היינו שכבשם סיחון ועוג והיה זה במטרה שאח"כ להביאך לתת לך את ארצם שכבשה לתיתה לך נחלה ע"כ ובעניותי פי' בזה כוה"כ בתהילים וכעת בהעתקה נזדמן לידי ס' עץ החיים להג' מהרח"א וראיתי בפ' בלק שקדמני בזה והוא בתהלים קל"ה וקל"ו למכה מלכים גדולים ונתן ארצם לנחלה נחלה לישר' עבדו שהכונה הוא כי סיחון ועוג כבשו מואב ונתן ארצם של עמון ומואב לנחלה לסיחון ועוג כדי שאח"כ תהיה נחלה לישר' עבדו והוא פי' נחמד ולכאורה יש להעיר דהרי בסנהדרין (דנ"ט.) איתא דגוים לאו בני כיבוש נינהו ע"ש וא"כ מה הועלנו בזה דהרי עודם ברשות מואב אך כל קובל דנא קשה דא"כ גם מואב שכבש לא הוי שלו והא קרא כתיב אל תצר את מואב כי לא אתן מארצם הרי דקא קרי להו ארצם ולישב נקדים מ"ש רש"י ז"ל בד"ה לאו בני כיבוש לא ניתנה ארץ לכבוש כי אם לישר' שאף לישר' לא הותר יפ"ת אלא במלחמה ע"י כיבוש ע"כ הורה בזה כי דוקא בא"י שגזירת ה' שיכבשוה הותרה להם יפ"ת אבל לא שעקרם מדין כיבוש בין מלך למלך דפשיטא דחשיב כיבוש לשתקרא שלהם ממש ותדע דהא בב"ר איתא כל העולם של הקב"ה ברצונו נתנה להם וכו' ע"ש ומשמע דכל מלכות כשכובשת מהשני חשיבא שלה (ובזה ישבתי מה שהק' לי חכם שקדן וחריף אשכנזי יצ"ו משם רב גאון יצ"ו עמ"ש במגלת אסתר הנה בית המן נתתי לאסתר וכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן דהרי המן עמלקי היה ונכסי עמלק אסורים בהנאה ובו ברגע השבתי לו דהרי המן עשיר מופלג היה כידוע וע' בתרגום שני וא"כ מאי עדיפותיה דבית המן אלא הכונה שבית המן היא היתה בית הממשלה שניתנת בכונה שישב בה שר השרים ולזה נתן אותה לאסתר שהיא תתננה למי שיראה בעיניה שיהא הוא שר השרים שאין חשש ממנו לסכנה לישר' והיא נתנה זה למרדכי שהוא יורש את כסאו ובכן אין זה נכסי המן אך לפי הנ"ל ניחא דהתם כשמת המן ונכסיו וקרקעיו הם למלך אזי נעקר מהם שם המן ונהיו לאחשורוש ונכסי המן טהרו באחשורוש וכנז' וא"כ מ"ש רז"ל לאו בני כבוש כי איתשיל לענין יפ"ת איתשיל דלא נצטוו לכבוש עד שהותר להם יפ"ת לזה דוקא ותדע דהא אף לישר' כתב בירוש' דלא הותר להם עד אחר כבוש א"י ע"ש (ומזה תימא למ"ש התוס' בשבת (ס"ד.) ד"ה מידי הרהור ועי' בארץ חמדה מטות ע"ש) שעפ"י דברי הירוש' ניחא שפיר מה שלא נאמר להם זה במלחמת מדין הקודמת היות כי לא הותר להם אז אך לעיל בפ' שלח הבאתי מהמפ' עוד ישוב שקודם מ"ת היו בני כבוש רק אחר מ"ת לאו בני כבוש ע"ש ולקוצ"ד הוא דחוק ולפימ"ש פשטא טפי וכמובן ואל זה ירמוז כונת רש"י בפ' תצא בענין יפ"ת לא דברה תו' אלא נגד יצה"ר ונקדים מש"ל פ' בראשית דבא"י היו הקליפ' רבים וחזקים אם מהיושבים עליה ז' עממים ר"ת שלהם הוא סמא"ל וגם אר"ץ כנען גימט' פלנית ושלזה נצטוו בהכרתתן מהארץ ובעקירת כל האילנות עש"ב ולזה רש"י רצה לישב למה לא נזכר זה במלחמת מדין להתיר יפ"ת לזה תירץ כי במדין היו יכולים לכבוש היצה"ר במעשה רק היה להם הרהור רע בלב ולזה הקריבו וכו' כמ"ש שם אבל בארץ לא היה אפשרי שלא יחטאו במעשה כי יצה"ר אריא הוא דרביע שם לזה לא דברה תו' אלא כנגדו דיקא ובמפרשים זכורני דבר נחמד כי באשה יש שתי תועליות (יבמות ס"ג.) אחת שמצילות אותנו מן החטא והשנית שמגדלים הבנים לתורה וביפ"ת יהיה הבן סורר ומורה כמ"ש רז"ל (סנהדרין ק"ז.) וא"כ לא נשאר רק שמצילות מן החטא וזהו לא דברה תו' אלא כנגד יצה"ר ע"כ וש"י אך האר"י ז"ל בס' טעמי המצות הק' וז"ל דמ"ש לא דברה תו' אלא כנגד היצה"ר וכי מפני שיצה"ר מתגבר עליו נתיר לו שיעבור עבירה גדולה כזו כי הלא כמה נפשות גדולות אתעשקו וכו' ואמנם ישר' היוצאים למלחמה היו כולם צדיקים כמ"ש מי האיש הירא מעבירות שבידו והיה אז בושה וראית בשביה אשת יפ"ת וחשקת בה זה יורה כי אותה האשה משורש ישר' ולקחוה ושבו אותה הקלי' ולכן ולקחת לך לאשה וזהו ושבית שביו וכו' לכן ראוי לך לקחתה מהם וכו' ע"ש. ומעתה נחזור לדברינו שהכיבוש שכובש מלך ממלך נעקר שם הראשון ממנו ממש ונקרא על שם השני ותדע דהרי הרמב"ם בפ"ו מה' בית הבחירה כתב ארץ ישר' נקנית בכיבוש וכיון שנלקחה הארץ מידם בטל הכיבוש ע"ש ועי' פלפול גדול להג' חיד"א בח"ש סי' ט"ל ע"ש בדב"ק נחזור למש"ל כי מרע"ה ראה שנכנס לארץ סיחון ועוג וכנז"ל כי כמה דברים שהוקשו לארץ ישראל והוקשה לו איך נכנס וחשב כי השבועה לבל יכנס אל הארץ היינו דוקא כשהיא היתה שלא כדרך טבע כלל וכמו ביצי"מ ובקי"ס וככתוב וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם וכו' והרי תמצא שהענן מה היה עושה להם ועי' ברש"י חקת ואת הנחלים ארנון שהאמוריים היו נחבאים באותם ההרים בנקיקי הסלעים והנחל ביניהם ואמרו כשיעברו ישר' נצא מן המערות ונהרגם בחצים וכו' כיון שבאו ישר' נזדעזע ההר ונכנסו הסלעים הבולטים במערות והרגום ע"ש ובכן חשב מרע"ה דעל זה היתה השבועה אבל כשיהיה מלחמה אומה באומה ויכבשו זה מזה בדרך טבע אזי נשתנה אותו המצב וממילא הותר הנדר כי לא על זה נדר וא"כ גם בארץ ישר' שלא יהיה הכבוש רק דרך מלחמה וטבע ישתרי ליה הכניסה בה לזה השיבו השי"ת רב לך כי גם בזה שכבשת היה על ידי ורב לך הוא מה שכבשת ורק סיחון ועוג אינה בכלל השבועה וכן מפורש במס' בכורות (דנ"ה.) ארצה כנען ארצה ארץ כנען ולא סיחון ועוג ארץ כנען ע"ש ועי' פת"ע להג' חיד"א שם הרי דסיחון ועוג אינה בכלל וא"כ אינה בכלל השבועה ולא משום כשהיא כמו שהיתה וכל שהיתה מלחמה הוי שינוי דהשבועה היא לא תעבור את הירדן הזה יהי מה שיהיה ודוק:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה