אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן
ספר דברים · פרשת דברים
וחצרות ודי זהב פירש"י חצרות מחלוקתו של קרח ודי זהב העגל ע"כ הקושי מבואר דהעגל קדם הרבה לזה וכמו שתמצא ברש"י בפ' קרח (ע"פ וישמע משה ויפול ע"פ חטאו בעגל וכו' במחלוקתו של קרח נתרשלו ידיו ע"ש א"כ למה הקדים הכתוב חצרות שהוא ענין קרח להעגל ושמעתי מידי"ן הרב כמהר"ר מאיר ואעקנין יצ"ו ושוב ראיתי דב"ק בס' דמש"א בהקדמה כי התנצלות משה היתה לי צוית ולא להם ובזה היה הזכות להם עכ"פ על מעשה העגל למצוא קצת תשובה ובמחלוקת קרח שאמרו כולם שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך א"כ הלכה התנצלות זו ע"כ ובס"ד ארחיב קצת הדיבור דלכאורה קשה וכי לא ידע משה רבינו דהם שמעו ג"כ ובכל זאת טען לי צוית אבל הכונה הוא דטענו הם דמדכתיב לשון יחיד אין פירושו שהדבר נוגע לך העקרי ואתה הוא שאח"כ תזכנו בה דלפי זה יוצא שבעת שעשו העגל שעודם לא זכו בתורה ידונו כפנויה שזו היתה טענת משה וכמו שכתבתי בפ' תשא (לעיל דפ"ז) ע"ש והם אמרו שלא כן כי כולם שמעו בסיני ומה שנאמר בלשון יחיד הוא משום דלכל אחד מישר' הדבר נאמר לו ולפי טעם זה א"כ לא מכח מרע"ה הם זוכים אלא ישר' מעת שמיעת הדברים כבר היו לחלקו יתברך כאשת איש ובזה נפלו בעון העגל דלא חשיבי כפנויה כי משה רק שליח קבלה חשיב ובו ברגע הובדלו אליו יתברך ולזה כתב וחצרות קרח ומכח זה ודי זהב על העגל, גם יש לבאר עוד מה שהפך רש"י וכתב קרח קודם העגל כפי מ"ש הראב"ע בפ' תשא וז"ל חלילה שעבד אהרן ע"ז גם ישר' לא בקשו ע"ז כי חשבו שמת משה המסיעם מים סוף כי המן אינו יורד בהר סיני ואין כח באדם לחיות וכו' ומלת אלקים פי' כבוד חונה ולכבוד ה' נעשה עש"ב ורמב"ן כתב וז"ל אבל ירצו שיהיה להם במקום משה יורה דרכם וכו' וכשבא משה וירא העגל ולקחו ושרפו באש לא מאנו כלל ואילו היה להם לאלקים אין דרך שיניח האדם מלכו ואלקיו לשריפת אש ע"ש אך הראב"ע סיים דעכ"פ לפתאים היה ע"ז ע"כ ובכוזרי מ"א דס"ב פסקא צ"ז כתב שישר' היו מצפים שירד משה ויוריד להם ענין מאת ה' שיקבילוהו וכאשר היו מקבלים עמוד הענן והאש עש"ב ובקול יאודה שם וז"ל ישראל היו דבקים בה' ורק שגיאה של כבוד חונה היו חושבים ע"ש ובמד"ר אמור (פכ"ז אות ח') ראיתי משל למטרונה שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי המלכות וכשראה המלך שאין בהם ממש עמד ועשה סעודה והושיב אותו האיש בראש וכו' כך אוה"ע מונין ישר' שעשו העגל בדק הקב"ה בדבריהם וכו' לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות וכו' ע"ש וזה מתאים להנז' עכ"פ לכל הדברות לולא טענת קרח וסיעתו היה להם מענה שזה היה כבוד חונה שיהיה במקום משה דוקא בינם לבין המקום ולא משום סרך ע"ז כאשר לא היו עובדים למשה אבל בטענתו שכולם שמעו בסיני וא"כ הם כמו משה ואין צריכים למשה ודכוותיה א"כ מורה שהעגל הוא ע"ז שחשבו לאלוק' ח"ו ולזה הוכיחם אח"כ על ודי זהב גם קרוב לזה יש לומר דאחרי שכפה עליהם ההר כגיגית ויש מודעה רבה חשיבי בני נח שאינו מוזהר על השתוף (עי' הרמ"א או"ח סי' קנ"ו ושב הכהן סי' ל"ח ונוב"י מהדו"ק סי' קמ"ח ובסה"ק ב"י סי' א') ובמחלוקת קרח שטענו כולם שמעו וכו' מורה שברצון גמור ונתחייבו בעגל וגם משה חטא בשבירת הלוחות וכמובן וזה הרמז נתרשלו ידיו הרומז על שבירת הלוחות וק"ל:
לא אוכל לבדי שאת אתכם עי' מ"ש רש"י ז"ל והוא מהספרי וכן אמר שלמה וכו' אין דייני אומה זו כדייני שאר אומות שאם דן והורג ומכה וגוזל אין בכך כלום אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע וכו' ע"ש והנה מובן הקושי דאיך אפשר דבן נח יהיה פטור אחרי שהוא מצווה על הדינין מדין שבע מצות וראיתי להג' בעל כלי חמדה בסדרין שהביא קושיא זו ותירץ משם הג' מהרד"ף בסה"ב ספרי דבי רב משם מהרז"ו נחום דנהי דבדיני אדם נצטוו ב"ן על הדינים וש"ד אין זה אלא בב"ד של מטה מפני קיום העולם אבל לא בדיני שמים שאינם ספונים בעיני המקום לא הם ולא ממונם ע"כ והג' מהרד"ף כתב על דבריו שהם דחוקין ורחוקין מן הדעת אך הג' כלי חמדה הק' עוד דמה יענה לדור המבול וסדום וכיוצא שנדונו בדיני שמים ולזה רצה לתרץ כדעת מהרזו"ן שיש הבדל בין קודם מ"ת לאחר מ"ת שדרשו חז"ל (בע"ז ד"ב:) ראה ויתר גוים דהתיר להם הז' מצות ממש ושכן כתב הרמ"ע בפשטא שהתיר להם חיוב התורה ולזאת היום אין עליהם חיוב בדיני שמים דפטר אותם הכתוב לגמרי ממש אמנם קודם מ"ת היה עליהם השבע מצות בתור מצות מן השמים שפיר נענשו עליהם אם עברו זה נכון בדעת מהרזו"ן וכו' ע"ש והנה במ"ש דשבעה מצות קודם מ"ת היו דת ומצוה מן השמים הרואה יראה להג' צה"ח בתורת נביאים בקונט' אין למדין מקודם מ"ת וז"ל ושבע מצות ב"נ אינו מפני שנצטוו ב"נ רק מפני שנצטוו ע"י מרע"ה וכמ"ש הרמב"ם וכו' ומימות אדם ונח היה זה אצלם לחק קבוע ואין לחייב העוברים כיון שעדיין לא נשתלח להם מי שיגיד להם במצות ה' רק ע"י מרע"ה השליח לישר' בתרי"ג ולב"ן בשבע וכו' עש"ב ולכאורה דכן מוכח נמי ממ"ש המורה ח"א פ' ס"ג וז"ל לא תמצא מן הנבואה לקחו לבני אדם וכו' או מי שקדמם אמר לי ה' עשו כך וכך או לא תעשו וכאשר נראה יתעלה אל מרע"ה צווהו שיקרא לבני אדם ויגיד להם השליחות וכו' ע"ש ועי' עוד בח"ב פ' ל"ט ולפי"ז אדרבה מוכח בהיפך שקודם מ"ת לא היה זה למצוה רק לחק קבוע מהם ולא היה דת רק אח"כ הן אמת שבעיקר דב"ק דהג' צה"ח יש לעמוד במ"ש דמקודם לא היה דת דהא הרמב"ם בה' מלכים כתב דאנשי שכם נתחייבו הריגה משום שעברו על הדינים ע"ש וכן ממ"ש רש"י בסנהדרין (נ"ט.) בד"ה לזה ולזה ש"מ כי יהיב קודשא בריך הוא תו' לישר' לא שקלינהו להנך מבני נח וכדקיימי להו קיימי ע"כ ולענ"ד שכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם שכתב בסוף פ"ח מה' מלכים שהב"ן צריך שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י מרע"ה שבני נח מקודם נצטוו בהן ע"ש ור"ל דאותם שהיו מקודם לב"ן נשארו רק שהחידוש הוא שעתה צריכים לקיימם לאותם השבעה מפני צווי מרע"ה אבל לעולם שגם מקודם היו הם ג"כ דת דמפני זה הרגו בני יעקב לאנשי שכם וכבר עמדתי על דב"ק בסה"ק ביכורי יעקב ע"ש מכל מקום הא ודאי שאחר מ"ת הם דת גמור לעובר על השבע מצות יותר מקודם בלי ספק אחר דיש להם שליח ומה שנסמך על מ"ש בעשרה מאמרות מאותה אגדה דראה ויתר גוים התיר להם שבעה מצות ור"ל שאין בהם עונש שמים כו' הן אמת שבדרך זה ראיתי להרב ושב הכהן סי' ל"ח שתירץ עפ"י אגדה זו קושיא חמורה דאיך קורים למקבל עליו ז"מ גר תושב דהא בלא"ה מאדה"ר נצטוה על זה ותי' עפ"י אגדה זו ע"ש אך בעניותי קשה לי בזה דאין ללמוד הלכה מאגדה (כמ"ש ברש"י דבתרא דק"ל: ד"ה עד שיאמרו לו הל' למעשה) ועי' בירוש' פ"ב דפיאה (ה"ד) ופ"א דחגיגה (ה"ח) דאין ללמוד הלכה מאגדה ועי' להג' צה"ח בנדרים מ' ע"ש ובעיקר קושית הרב ושב הכהן של גר תושב מלבד שהר"ן בע"ז יישב משום שמתחי' לא היו נזהרין עכשיו צריכים קבלה ע"ש עוד בה גם לדעת הרמב"ם הלא בתחי' היו מצווים לא מפי מרע"ה בשליחות מה' אליהם משא"כ עתה ופשוט עכ"פ מאגדה אין לסמוך על זה ודברי העשרה מאמרות לא ראיתי כי כמדומה לי אם אמרה הרב הוא רק לענין שכר אבל לעונש פשיטא דישאר עליהם לעולמי עולמים כי שליחות מרע"ה לישר' בתרי"ג ולשאר העולם בשבע לא יבטלו לעולם תורת משה אמת לכל העולם ואיך יגיד הרב היפך הש"ס שם בע"ז (ג') דלא יקבלו שכר כמצווה ועושה ולעונש כדקאי קאי כמו שמוכח שם וכן מפורש להדייא ברש"י בע"ז שם (ד"ו.) ד"ה ולפני עור דמזבין ליה בהמה ומקריבה לע"ז ובני נח נצטוו עליה דהיא אחת מז' מצות ונהי דעמד והתירן להן אל יעברו על ידך שהרי עתידין הן ליתן את הדין עליהן על שאין מקיימין אותן ואעפ"י שאין להם שכר בקיומם ע"ש הרי מפורש כדכתיבנא אך לקוצ"ד נראה לישב דעת מהרזו"ן ז"ל עכ"פ על צד הדרש דוקא במה שנשכיל לדעת להיות האמונה האמיתית כי הקב"ה משגיח השגחה פרטית על כל איש וככתוב לתת לאיש כדרכיו וכו' ובכן עלינו לדעת אם זה שייך בכל אישי האדם או יש הפרש בין גוי לגוי וכו' וגם בפרט עצמו אם על המדינה או העיר כי גם זה פרטי או על כל איש ואשה והנה הרב במורה ח"ג פי"ז הביא ה' דעות בהשגחה עש"ב וסיים כי לפי דעתי מה שאני רואה הוא המין אשר דבק בו השפע השכלי עד ששב בעל שכל וכו' הוא אשר התחברה אליו ההשגחה האלקית ושיערה לו כל פעולותיו על צד הגמול והעונש וכו' ומה שאמר הכפירים שואגים לטרף וכו' היא השגחה מינית וכו' ע"ש באורך ועוד שם בפ' נ"ז כת' התו' תקון הנפש והגוף ע"ש ובס' אור ה' כלל ב' פ"ד ה' ו' וז"ל ולזה ראיתי שתהיה ההשגחה במין האנושי יותר שלימה ולהיות כלל אומתנו שלימה במין האנושי תהיה ההשגחה בו יותר שלימה וכו' ע"ש ובפ' לך לך הבאתי שכלל הברואים היו מודים רק בהשגחה כללית עד אברהם עש"ב ואולי זהו הכונה במ"ש רז"ל (ברכות ז'. הובא ברש"י פ' כי תשא ע"פ ונפלינו אני ועמך) בקש מרע"ה שלא תשרה שכינה רק על ישר' ונתן לו וכו' ע"ש ומובן דשכינה שורה על ישר' היא השגחה הפרטית בשביל התורה הדבוקה בם ועי' בדברים רבה וגם על צד המדרש הרי כל הברואים נתחלקו לע' שרים וישר' לחלקו יתב' ככתוב חלק ה' עמו ובכן יש לומר שבענין כללי או אפי' מדינה לשבט או לחסד שהוא משפט כללי כל העולם שוים המה ועי' הרמב"ם בה' תשובה משפט לכל העולם ואח"כ למדינה ואח"כ ליחידים (א"ה ע' בהרמב"ם פ"ג מה' תשו' ה"א שכ' להיפך תחי' ליחיד ואח"כ למדינה ואח"כ לכל העולם וע' לח"מ ומש"ל שם) ולזה בדור המבול של כל העולם ובסדום מדינה וכן נינוה היה בזה השגחת הכלל ומקרא מלא רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וכו' ע"ש אבל ישר' השגחה יתירה היתה בם אפי' על הפרט לתת לאיש כדרכיו וכו' ובכן עם שהגוי מצווה על הדינין זה לחוד אבל לענין שיש משגיח פרטי אין עליו רק הוא עם הכלל לרע וטוב אבל באופן פרטי לא יענש עליו ואם הורג או שודד בין איש לרעיהו אין ההשגחה עליו לעונש שמימי מעונש זה רק אם הכלל כולו חטא רק בישר' השומר משגיח עליו בפרטות בגופו וממונו וגם בזה יתן דין וחשבון עליו וככתוב בעמוס רק אתכם ידעתי וכו' על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם ע"ש ובתו' כתוב בקרובי אקדש ע"כ שמתגלה ההשגחה כנלע"ד וקרוב לדברי מצאתי בס' משפט צדק על תהלים מזמור נ"ה אות רס"ח ורס"ט באורך מהראשונים בחי' ההשגחה ושם האריך וז"ל השנית השגחת מין האדם בכלל על פני האדמה יותר הרבה בענינים פרטיים מכל שלשה סוגים הנ"ל מפני שנברא במדע וחכמה ובחירה וכו' השלישית השגחה על עמו ישר' ביחוד ובפרט וכו' בכל עת ובכל רגע אנחנו מושגחים ובכל דקדוק ענינו אין אדם נוקף אצבעו מלמטה וכו' עש"ב ומובן מעתה החילוק בין ישר' לעמא דעלמא והיות כי ביאור זה הוא נעלם אף מהגדולים ומה לאזוב כמוני ולזה אקבל שכר על הפרישה ודוק:
ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרב, עי' מ״ש בזה בסה"ק שופרי' דיעקב פ' תשא ויש רמוז עוד בס"ד ונקדים מ"ש במדרש על זה וז"ל זהו שאמר הכתוב אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ע"כ ואין לו מובן בפשוטו ועי' במפרשי המדרש ושמעתי מרב אחד יצ"ו שהוא מפורש בס' הקרנים ע"כ וחפשתי ומצאתי וז"ל ואם תרצה להבין למה לא שלט עיה"ר ביוסף הוא בסוד הפתחים והחלונות ומצאנו ע"כ ופי' הג' דן ידין שם הוא כי בעין טובה יש אלף ותשי"ז פתחים עליהם רמז דוד אשתחוה אל היכל קדשך ע"ש ואני ברגליו אעבורה כי זה שאמר המדרש הוא רמוז בכתוב עצמו רק נקדים לומר כשאומר הכתוב אלקיך הוא רמז על השכינה וכמ"ש מאורי אור אות קנ"ו ועי' בע"ח ש' הארת המוחין שכתב ה' אלקיכם הוא זו"ן משום שהשכינה דבוקה אתו ע"ש ועוד נקדים כשהמלכות היא דבוקה בז"א יש לה הגבורות כפולים ובכן פה אמר ה' אלקיכם ולכן צריכים לחשוב שם קוי"ק בכפל שהוא ב"ן וכשתחשוב ב"ן אז עם כל הכתוב עולה אלף תשי"ח שהוא אלף תשי"ז על הפתחים והאחד היתר רומז גם על החלונות נרמזו בא' על כללותם כולם ולהיות שהוא מזכיר שישר' רבים אמר הכתוב הנז' הרומז בחשבונו על הפתחים של עין טובה ואחד מוסיף הוא על עינו הרואה אותם או על כלל החלונות שיעלה אלף תשי"ח לזה סיים המדרש שזהו שאמר הכתוב אשתחוה אל היכל קדשך הרומז על פתחי עין טובה וכמ"ש הקרנים, ובמדרש איתא עוד אמרו לו קצבה אתה נותן לברכתנו אמר להם זה משלי מכאן ואילך הוא יברך אתכם כאשר דבר לכם ע"כ והקושי מבואר שאחר שבכלל מאתים מנה א"כ מה נתן משה רבינו ויתישב לפי מ"ש האר"י ז"ל בש' רוה"ק כי הנבואה או הדבור צריכה בתחי' להתלבש בקול הנביא עצמו או בדבור שלו ואח"כ תבוא הנבואה והרוה"ק ויתלבשו בם עש"ב והנה פשיטא כי ימצא בישר' במדריגה נמוכה שאינם ראוים לברכה מהשי"ת לפי ערך המקבלים אלא באמצעות תפילת הצדיק והוא הצנור הגדול לקבל מהבריכה העליונה ישפיע עליהם ע"י שתתלבש הנבואה בקולו ובדבורו אשר שכינה מדברת מתוך גרונו ולזה אמר להם עד כאן משלי מכאן ואילך תתברכו באין קץ ורמז להם כי בברכתי היא תתלבש בי מהבריכה העליונה אין קצבה ומ"ש משלי כי הוא ברכם אלף פעמים שהם היו ששים רבוא ומשה שקול כמוהם כדרשתם למשה ולישראל וידוע מ"ש הרב חובת הלבבות ש' הבחינה פ"ו וז"ל ונתבאר כי מגרגיר אחד של חטה ימצא שלש מאות שבולים ובכל שבולת יותר מעשרים גרגרים ע"ש ובכן מגרגיר אחד חטה יהיה ששת אלפים וידוע כי משה הוא סוד חשבון האלפים שהוא באצילות וכמ"ש האר"י ז"ל אלפים באצי' ע"ש ולזה ברכם באלף זאת אומרת כל אחד מישר' דברכת הטבע שיעלה מאחד ששת אלפים כנז' בחטה הוא כרכם על זה באלף כזה שיעלה מאחד ת"ר אלף ומובן שברכם שיהיו ת"ר אלף של ת״ר אלף וגם בבחי' שאלף דויקרא זעירא היא אחד מאלף והוא גדל עד אלף ברכם כדמותו ולזה אמר להם עד כאן משלי מכאן ואילך יברך אתכם אין קץ וקצבה והיע"ב, ועוד ירמוז בפשטות לפי מה ששמעתי הקדמה משם המקובלים כי השפע הבא לישר' ואין כח בהם לקבלו לזה נותן להם אחד מאלף והשאר מעוכב לימות המשיח ע"כ וידוע כי בזכות משה נברא העולם וא"כ הוא יש בו הכח לקבל הטוב השלם שבא לעולם שהוא פי אלף מעתה והוא נגד כל ישראל ולזה ברכם באלף פעמים לכל אחד שזה נברא בעולם והוא יכול לקבלם כולם נגד כל אחד מישר' ובכן ברכם משלו שכל אחד יהיה בו כח רוחניות של אלף שיוכל לקבל את כל הטובה שהיא פי אלף וזה משלי מכאן ואילך הוא יברך אתכם באין גבול אמן אח"ז האיר אל עבר פנינו האדמו"ר מעי"ת מונקטש והודעתיו ממ"ש ואמר לי שקדמני בזה בס' בני יששכר ושו"ש: