אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר בראשית › פרשת תולדות

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר בראשית · פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק בטעם הכפל זכורני משם המפרשים (נח"ק עפ"ז) במ"ש רז"ל (יבמות ע"ח:) ממזרא לא חיי וכן ממזר שאינו ידוע אינו מוליד ע"ש, (בעהט"ו פ' תצא) ויען שהיו מליצני הדור אומרים שאולי מאבימלך נתעברה שרה ולכן כשחיה וגם שהוליד נתברר שאברהם הוליד את יצחק ע"כ, ואולי נרמוז עוד עמ"ש בכתובות (דף ק'.) וראה בנים לבניך שלום על ישראל דלא אתו לידי חליצה ויבום וכן שלום על דייני ישראל וכו' ע"ש, ולפי"ז לא מבורר להאב שיש לו בנים עד שבנו יוליד אז בטוח הוא שיש לו זרע וזהו אלה תולדות יצחק כמ"ש רש"י יעקב ועשו אז הוחלט אברהם הוליד את יצחק ר"ל שיש לו תולדות בטוחים שיתיחסו אליו ואולי בזה נישב עוד הרגשה שיש בכתוב בפ' ויצא אנכי אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק מדוע לא נקט גם ביצחק אביך דגם אברהם נקרא אביו כי בני בנים כבנים מ"מ יצחק עקרי יותר שנקרא אב ובס' דרוש שמואל ראיתיו לרגע כתב משם ר"א חזן מקראקא הטעם שנקרא אלק"י יצחק והוא עדין חי כי בעקידה פרחה נשמת יצחק ונתן לו נשמה אחרת ועל ההיא נשמה שפרחה הוא שקורא עליה אלקי וההיא לא היתה אב של יעקב ע"ש, ולפי דרכנו נאמר משום שבאביו יצחק הכתוב לא קרא אותו בן אברהם עד הולידו את יעקב משום שכל זמן שלא הוליד בנו לא מבורר להאב שהוליד בן ושהוא יקרא אב לכן גם ביעקב שעוד לא נשא ואין לו בנים קרא אביו לאברהם, וליצחק לא קראו אביו עד שיהא לו תולדות והכתוב בא להודיע לנו הגם שלפניו נגלו תעלומות שיוליד יעקב, אך ראיתי לבעל הטורים שם שתירץ לקושיא זאת שלא כתב ביצחק אביו וז"ל יש אומרים לפי שאמר באברהם אני ה' אמר אלקי אברהם אביך וביצחק שלא אמר אני ה' לא אמר אלקי אביך ע"כ, ולשון הזה הראוני בישיבה ברמב"ה זיע"א ואני חושב שכבר ראיתיו ופירשתי בו דבר וכעת נתחדש לי בו ביאור רק אקדים מ"ש הרב בכלי יקר וז"ל שאברהם שכבר מת נתייחס עליו שם המיוחד ואמר ה' אלקי אברהם, ויצחק שהיה חי אבל חשוב כמת ע"י שהיה סומא וכלוא בבית הזכיר בו שם אלקי"ם לבד וכו' ע"ש ומעתה פשוטים דב"ק דבאברהם שהזכיר בו ה' הזכיר אביך שאזי חוזרת על שם קוי"ק האב הרוחני וגם האב הגשמי אברהם שנקרא ג"כ אביו כנ"ל אבל יצחק שאי אפשר שיזכיר בו שם ה' האב הרוחני כנ"ל משום שהיה עדין חי לכן לא הזכיר בו שם אביו כנלע"ד לפרש בד"ק (אמנם מש' שהוא היפך הזוה"ק בפ' נח שכתב דיצחק פרחא נשמתיה בעקידה ובאה לו אחרת ויחד קוב"ה שמיה עליו ע"ש) ויש לרמוז במ"ש רש"י תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה דהוא בא לתרץ דקדוק דלמה פה כתוב תולדת מלא ויו אחת וחסר שניה ובאברהם כתוב תולדות בשני ווין בישמעאל כתוב תלדת חסר שני ווין לזה תי' בקיצור כי פה התולדת הם יעקב ועשיו ומצד יעקב נקרא תולדה לזה מלאה ומעשו חסרה כי לא הוליד כמוהו ובאברהם שהוליד כמוהו עד שגם בתמונה חזר להיות כמוהו ורמזו הוליד גימט' דומה מלא בשני ווין ובישמעאל חסר מכל דגם בניו היו כמוהו, ושמעתי מקשים דידוע הוא דהדומה לאביו ממזר ומחלקים משם המפרשים בין הדיוט למלך ע"כ, ולפי דעתי נראה דקושיא מעיקרא ליתא דמלבד דזה יאמר במזנה בסתר תחת בעלה דתמיד מציירת בבעלה אולי ירגיש ולזה יחקק התמונה בעיבורה, ולא באנוסה שנלקחה בזרוע כמובן שהיא לא בוגדת בו, עוד בה דלפי דעתי רז"ל דקדקו בלשונם ואמרו באותה שעה הפך הקב"ה קלסתר פניו כמו אביו ואמרו הכל אברהם הוליד את יצחק וא"כ בתחי' לא היה דומה רק אח"כ שהיה בזה השגחה שיעידו שבו בפרק היה דומה לאברהם אך בילקוט שמואל (ב' ג') איתא ומשנהו כלאב לאבגיל דבר אחר למה נקרא שמו כלאב שהיו ליצני הדור אומרים מנבל היא מתעברת מה עשה הקב"ה צר צורתו כצורתו של אביו וזהו כלאב כאלו אב וכן אתה מוצא ביצחק שקלסתר פניו דומים לו ע"ש ומשמע טפי שמהתולדה היה כך ובכל זה הישוב פשוט וכנ"ל:

ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו', פירש"י להודיע שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקום רשע ונא למדה מהם וכו' ע"ש והנה רז"ל בבתרא (דק"י. ובשמו"ר סו' פ"ז) בפסוק ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון כתבו דהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה ע"ש גם במגילה (די"ז.) כתבו על פסוק וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל אחות נביות כי ישמעאל מת והשיאה נביות אחיה ע"ש, והנה הכא ברבקה אם לומר שהנושא יבדוק באחיה פה אי אפשר כי ידוע שם לבן ואביו ברשעו כידוע אבל אימא שלא בא לייחס רבקה לצדקתה ואת המשפחה ועירה לרעה אלא לומר כי אביה מת וכש״מ רש"י מרז"ל (בב"ר) בפסוק ויאמר אחיה ואמה ע"ש. ונימא הכי מטע"ז יחם שם האם ולישב פשוט דיש לחלק דבשלמא התם כתיב וילך עשו אל ישמעאל ואח"כ ויקח בא לומר שתחילה הלך אל האב ונתקשר עמה ושוב ויקח על הגמר בנשואין לזה דרשו כי בין הקשר השדוכין לנשואין מת ישמעאל ובנשואין השיאה אחיה נביות אבל הכא באליעזר שבקדושין שהם היו תחילת הקשר כבר היה בתואל מת וכמ"ש רז"ל במס' כנה מנין לברכת חתנים מן התו' ויברכו את רבקה וכו' ועי' בכתובות (ד"ז:) בתוס' ד"ה שנאמר ע"ש, וזה היה ביום שנסעו שכבר מת בתואל מאמש א"כ למה יחסה אחר בתואל שההתחלה והגמר לא היה בנוכחותו רק סדר דברים אם יחפצו אבל עיקר הקשר התלוי בקדושין לא היה נוכח מה צריך להזכיר בתואל בה וגם שם העיר מה צריך עוד אחר שכבר נזכר לעיל וגם באחרים לא נזכר שם העיר כלל אלא לאו שבא לשבח רבקה נגד ההורים והשכונה והעיר, וכבר כתב הר"ן בדרשותיו כי המצות והעבירות יש שיעשו רושם בגוף ונפש ויש יעשו רושם על הבנים המשתלשלים מהם כשנאה ונקמה ואכזריות וזמה ודומיהם וכו' וזה ימשך לבנים וזה רוע אנשי כנען אמנם דברים העושים רושם בנפש לבד אמונות כוזבות וכו' לא יתפסו הבנים וכו' ע"ש. אך לכאורה נשאר להעיר עוד בהא דאלישבע בת עמינדב אחות נחשון דאימא דעמינדב מת והשיאה נחשון אחיה ואולי דדיוקם הוא דא"כ היה לו לכתוב וילך אהרן ואח"כ ויקח להודיע שהיה זמן בין ההליכה לקיחה כמו ההיא דישמעאל ומדכתב מתחי' ישר ויקח ש"מ כי תכף בפעם הראשונה שהלך שם לקחה ליקוחין גמורים וא"כ למה הוצרך לומר שניהם אם עמינדב חי לא יזכור האח ואם לאו לא יזכור האב אלא לאו דבא לומר שיבדוק באחיה וכמו שראינו אח"כ בכתובים גדולת נחשון ועי' ראב"ע פ' וארא בקצור ובהרב המוסקאטו משם ראב"ע תבואת הארץ תשתנה בהשתנות המקומות על כן נבחרו בני אהרן לכהונה ולא בני משה ע"ש ודוק:

וימצא בשנה ההיא מאה שערים רז"ל (ב"ר והובא ברש"י עפ"ז) דרשו אומד זה למעשרות היה ע"כ, אפ"ל דיצא מאה למעשרות שתמצא דכללות הגרגיר שביעית לחג״ת נהי"ם לחו"ב תו"מ ד' להם זה מהקושי שיש בכתוב דתחי' היה לו לומר ויברכהו ה' ואח"כ יאמר שמצא מאה שערים ובפרט כי לפי מ"ש רז"ל (תענית ח':) דאין הברכה שורה בדבר המדוד איך אמר אחר המדידה ויברכהו לזה דרשו אומד זה למעשרות והוא לפי מ"ש במק"א דבמעשר אדרבה סגולת הברכה היא תהיה כשיש מדידה ומשקל בדיוק בזה תחול הברכה ובזוה"ק (פר' פקודי דרכ"א:) איתא בכל אתר דסטרא דקדושה שרייא בהאי חושבנא ברכתא שרייא עליה עש"ב, ומעתה זה אומרו מאה שערים אומד זה למעשרות וזה מדידה דקדושה לזה ויברכהו ה' ואולי נאמר לפי מ"ש בחובת הלבבות בש' הבחינה וז"ל ומן התימא שתמצא כי גרגיר אחד מוציא אלף כשינצל מן הפגעים וכו' ע"ש וא"כ נאמר פה כי מ״ש אומד זה למעשרות ר"ל הגרגיר הוציא הוציא אלף וזהו ויברכהו ה' אך רז"ל דרשו עשר תעשר את כל תבואת זרעך ר"ל כשתעשר אזי יהיה כל תבואת זרעך בשנה אחרת מעשר והטעם פשוט הוא עפ"י מ"ש האר"י ז"ל כי ע"י המעשר מתקן השכינה הרמוזה בתיבת מעש"ר נוט' מלכות עשירית שביעית רביעית ומובן עשירית למנין הספירות בכללות פרצופים היא רביעית שע"י המעשר בת קמה באמה כי הרי בינה היא ס"ג ומילויה ל"ז ס"ה מאה וזהו הרמז מאה שערים היא הבינה שהיא מאה במספרה ומילויה ושם מקור הברכה וזהו ויברכהו ה' עוד בא לרמוז במ"ש ויברכהו ה' שלא תחשוב כי מאה שערים בא לו מהמזל וע"י זה הוא נלקח מאחרים וכמ״ש רז"ל (בילקוט ש"א) ע"פ משפיל אף מרומם באף שמשפיל לזה מרומם לזה לזה קאמר כי פה לא היה לו מזה רק ויברכהו ה' דוקא וכמו שהיה גם אביו חפץ בזה וכמ"ש למעלה מזה גם ויברכהו ה' ע"ד מש"ה ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע שפי' אוכל קמעא ומתברך במיעיו ע"ש וימצא מאה שערים שנתנה הארץ כל כחה ועוד ויברכהו אליו בכינוי ה' שפי' מתברך במיעיו וק"ל:

הלעיטני נא מן האדום וגו' על כן קרא שמו אדום. אולי יש לפרש בכתוב דעשו נתביש מן הדיבור של הלעיטני שהוא לשון בהלת הלעטה כמ"ש רז"ל (שבת דקנ"ה:) אבל מלעיטין את הגמל לזה כשסיים מן האדום אמר כי עיף אנכי ואין לי ראייה והבטה טובה לדעת מה הוא האדום וזה יהיה תירוץ בשבילו שדרש אכילה בהלעטה. מפני שהוא מסוכן ואחזו בולמוס וזהו על כן קרא שמו אדום ובהיות שעשו אמר ניכול מדיליה וניחוך עלויה. ברז"ל מעשה אבות סי' לבנים כי גם בימי מרדכי שהוא בחי' יעקב כי יעקב יוצא מגילוי יסוד דאבא הנגלה אחר סיום יסוד דאימא כידוע יעקב יבקע עי' בע"ח ושעה"כ וגם מרדכי מתגלה מהארת יסוד אבא עי' שעה"כ בפורים ותמצא מרדכי גימט' לא"ה רח"ל אבא יסד ברתא הרי יעקב ומרדכי בחי' אחת גם המן הוא בחי' עשו ולזה הלעיטני נא מן ר"ת המן רומז על העתיד עשו מכר ליעקב בנזיד עדשים והמן מכר עצמו למרדכי כמ"ש במדרש ועת צרה היא ליעקב וממנה אותיות ומהמן יושע ומגיד מראשית אחרית ולא קשה דאחרי שהוא מוכר מחמת מיתה המכר בטל כמ"ש בבתרא בפ' מי שמת (דקנ"א.) באחתיה דרב דימי בר יוסף וכו' ע"ש דהחי' ברור א' דהמכר היה בכסף והאכילה היתה לבד ב' שגם שנאמר שבנזיד עדשים פה אחר שאכל קם וביזה את הבכורה הא ידע ומחיל וכן זכורני שכתבו המפ' ועוד יש לומר שפי' ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים הוא מוקדם למכירה שכבר נתן ויאכל וישת וכו' ויבז ואח"כ מכר וקודם האכילה היתה ההסכמה למכור ואחר שאכל וביזה אזי מכר כנלע"ד:

שכון בארץ אשר אומר אליך גור בארץ הזאת, ההרגש מבואר תחי' אמר לו אשר אומר אליך ואח"כ סיים גור בארץ הזאת ולישב נעיר עוד דאחרי כי ה' אמר אליו שישב בארץ הזאת איך נתגלגל עליו יסורין של הקנאה והשנאה והבארות גם פחד אשתו אך התירוץ הוא כי השי"ת אמר לו שכון בארץ ר"ל שישב בקבע ובישוב לא פה רק בארץ אשר אומר אח"כ אליך אבל לעת עתה גור לשון גירות עראי בארץ הזאת והוא לא כן עשה וכתיב וישב יצחק לשון ישיבה בקבע בגרר ובאברהם אביו נאמר רק ויגר בגרר ולא וישב ולזה היו לו כל אותם הרפתקאות עד שעלה לבאר שבע ונגלה עליו כבוד ה' ב"ה במקום שהיה אביו והגם שגם אביו שגר בגרר היו לו יסורין התם טעם אחר אית ביה שלא יצא ברשות רק מדנפשיה ופה יש לומר הטעם הנז' בדרך אפשר ופשוט:

וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך עד שוב אף אחיך ממך, שמעתי בשם זקינו של מרן הק' מהריק"א דנזכר שני לשונות אף וחימה כי שני מיני שונאים יש אחד כשרואין פניו והשני גם כשמזכירין שמו על זה זכר שני לשונות אף וחימה ע"ש ובעקבותיו אמרתי כי אולי יש לומר דיש לחלק ביניהם שהאף הוא נגלה מחרף ומגדף בקצף נגלה וחימה היא עצורה בלב לעת מצוא שינקום בו וכן ראיתי להגר"א ז"ל עמ"ש במס' מגילה (די"ב:) ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו אמאי דלקה ביה כולי האי ותירצו דאמרה לו אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ע"כ ופירש שמקשה הש"ס דמאחר שקצף בגלוי למה וחמתו בערה בו לזה תירץ שבערה בו שלא יוכל לגלות מה שאמרה להסריסים וזה היה בחשאי ע"ש לזה אמרה לו עד אשר ישוב חמת אחיך ואדע כשאראה עד שוב אף אחיך אותו שבגלוי זה סימן כי אותה החימה העצורה בלב קמא קמא הלכה לה ואזי ושלחתי ולקחתיך כי שוב אין חשש (וזה הוא סימן לדורות כי אין לעמוד. בחוזק נגד רוח סערת המלכות בשגם שאינם הולכים בצדק חבי כמעט רגע עד יעבור זעם) אך לכאורה יש לפקפק במ"ש שהרי רז"ל במדרש (פס"ז) דרשו ויוגד לרבקה את דברי עשו כי ברוה"ק ידעה וכן מוכח עוד מדכתיב ויאמר עשו בלבו כי לא גילה לשום אדם ומאיפה ידעה אך יש לומר דהיא תחשוב דאולי בעת ההיא לא יגלה עליה רוה"ק וגם יעקב יחשוש לזה ולא יסמוך על הנס לזה הודיעה לו שזה בדבר טבעי ורבקה ידעה דלעת עתה ישאר חומו טמון בלבו כל עוד שיעקב אצלו כדי שלא ישמר יעקב מרשתו ולזה אמר בלבו דוקא אבל אחר שילך יעקב וידע כי אפסו כוחותיו מלהזיקו בלכתו אצל לבן ומסתמא יעקב יגיד לו מחכמת אמו וברכתו ולבן מלבד שהוא רמאי גדול עוד בה שהוא תקיף מעשו ואזי תחת שהיה מראה טלפיים תחילה בחנופה וכזב שזה הוא מלאכת הרמאים בלכתו וביאושו ממנו כל רוחו יוציא כסיל כידוע מחבר הכסילים והיא הודיעה לו מעתה כי בעת שיגלה אפו וחמתו ואחר כך ישתוק מהנביחה זהו סימן הגדול כי חלפה לה הסכנה ומצאתי להג' מלבים (בתהלים ו' ול"ח) בפסוק אל באפך תוכיחני וכו' חימה בלא אף נסתרת אף הוא הכעס הנגלה ע"ש מדויק כמ"ש, ועוד פירשתי ומצאתי כי קדמוני המפרשים אביא בשמם וז"ל הלבבות הם כמראות וכמו דעשו שונא ליעקב גם יעקב שונא אליו ואמרה לו הסימן עד אשר תשוב חמת אחיך ומהיכן תדע זה עד שוב אף אחיך ממך שאין בלבך אף עליו מזה תדע שגם מאחיך עבר הרוגז עד כאן ובעניותי יש לי להעיר קצת בדרך זה דהרי פה היא לא אמרה לו שיבוא מעצמו שיתפיים ויסתפק בסימן זה אלא ושלחתי ולקחתיך וא"כ מה הוא התועלת מסימן זה ולכן אולי נבאר את זה יותר בדרך זה שרבקה אמרה לו אני יודעת כמו שעשו שונא אותך כן גם אתה אליו כי כן דרך הרע והטוב הם שונאים זה את זה וגם בעת שהטוב יחפוץ לתת מוסר השכל לההולך ברע להשיבו לדרך הטוב לא יניח אותו הרע לדבר אליו מאומה כידוע ותאותו להזיק לטוב וכמ"ש במד"ר פ' שלח לך (פ' ט"ז אות ט"ו) כפלנית הזאת כשאינה מוצאת כלום הופכת על בניה ע"ש [כבר דימה בס' בן המלך והנזיר הטעם שהרע שונא הטוב הוא כדמיון הכלבים כשהם אצל הנבילה נובחים שלא יניחו איש להתקרב אליהם שלא יבריחום ממנה ע"ש] ובכן הודיעה לו כי אני אודיע אותך כי שב אף אחיך ממך וכן אני אודיע לך כי גם ממך שב אפך מעל אחיך ובזה אתה תאמין לי על אחיך כי אותו המודיע לי עליך ששב אפך ממנו הוא המודיע לי על אחיך ששב אפו ושלחתי ולקחתיך משם כן היתה דעתה שתשלח אחריו:

או יאמר שפירוש חמת אחיך קמא היא עיקרית ביותר על אביו יצחק שבירך אותך ועד שוב אף אחיך ממך היא פרטית עליו כי עשו יתכעב על המתברך והמברך והפרטית היא של הבכורה ביותר וא"כ יש חששא שיהרגהו גם בחיי אביו ומ"ש הכתוב יקרבו ימי אבל אבי לפי דרך זה אולי יתפרש שהוא לרבותא אף שיקרבו ימי אבל אבי על ידי הצער שיקח כשאהרוג את יעקב אחי שעי"ז ימות מצערו בכל זאת לא איכפת לי ממיתתו תחת שאקח נקמתי מיעקב ובודאי שפירשו איזה מפרשים פי' זה של יקרבו ימי אבל אבי ולזה הוא מתנחם כבר בתקוותו להורגך ובזה יש לו נחמה ולזה רבקה עמדה לשלחו תכף הגם שאביו עודנו חי ונשאר חי גם אחר חזרת יעקב בזמן רב אלא לאו שחששה שבחיי אביו יהרוג אותו ובפרט שעשו נתברך בחרב מפי אביו הצדיק וידוע מאמר החכם החרב והכזב מחתת רזון ביד הכסילים אל בני אדם וצרי ומרפא ביד החכמים וחכמת נשים בנתה ביתה הסתירתו מרוח זלעפות עד יעבור זעם ונשאר הטוב שהיא הברכה והבכורה אצלו שעתה ראוי הוא לאשה והגיע עת דודים ברכה בכורה ע"ה גימט' חתן עם ג' אותיות) הם ג' מילויו אהיה (עם ג' שמות) גימט' חתן ובס"ד נדרוש עוד דלכאורה קשה למה יעקב אבינו רדף אחרי עשו בחכמה לקחת ממנו הבכורה בנזיד עדשים ובשניה נקחת הברכה בחכמה ולהניח אצבעותיו בין שיני דוב שכול כזה והן אמת שבמדרש (פ' ס"ג אות י"ח) איתא תמן תנינן עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות וכו' אמר יהי רשע זה עומד ומשמש וכו' לנו לדעת מהיכן פשיטא ליעקב אע"ה דבעבור שהוא רשע רשאי לעשות אמצעיים לקחת את שלו ובפרט יעקב שמדתו אמת והגם שמצינו שהשי"ת הסכים על זה וכמ"ש רש"י ז"ל בפסוק בני בכורי ישראל כאן חתם הקב"ה על הבכורה שקנה יעקב מעשו ע"ש אבל יעקב מהיכן ידע את זה ואפשר דיעקב אבינו מדעת קונו יש בו וכמ"ש רש"י בפסוק ואני לקחתי את הלוים שנדחו הבכורות מעון העגל ע"ש ובכן כראות יעקב כי כב יכול הסיר הזכות שנתן לבכורות מתחי' והביאה אל הלויים גם הוא בראותו רשע זה עומד ומשמש עשה אמצעים עד שלקחה ממנו בנזיד וכבר כתב הרא"ש בפ' הזהב כל שזלזל במכירתו יותר ממה שהדעת נוטה ידע ומחיל ע"ש וכפי מ"ש בזוה"ק (דקל"ט.) לא קשה כלל אמרו ליה לר"ש איך לא בעא יעקב למיהב לעשו תבשיל עד דזבן ליה בכירותא וכו' עשו הוה סני לבכירותא והוה בעי מיגיה דיעקב דליסבה ליה וכו' ע"ש וא"כ יעקב לא רצה בחינם ואמר לו מכרה כיום כמו היום שאתה רוצה לתתה לי במתנה שאתה לא חפץ בה אנכי חפץ שדבר זה שאתה חפץ יהיה לו קיום בתור מכר דוקא וגם שתשבע לי שקניתיה במכר ואפשר שנתן לו כסף והאוכל היה לסימן ולכן זכה בדין וכשזכה בבכורה רצה אז להציל אביו מרשת עשו שהם הכזב והחנופה ולכן לקח הברכה כי בדין הוא שהבכור הוא יורש הברכה ולקח שני חלקים (רמזו עדשים כי בשם בכור הוא כפול באחדים בעשרות במאות) עוה"ז ועוה"ב והרמז ברכה בכרה (ע"ה עולה תנ"ה) גימט' חלק עולים הזה עולם הבא שהוא מספר שלשה מילויי אהיה (העולים תנ"ה) אימא עילאה ולזה רבקה כשראתה שזכה חלקו בעולם הזה ובעולם הבא, בהם פקדה רבקה העליונה (זווג יעקב עם לאה ורחל והתחתונים רמז לעליונים (יעק"ב לאה ברחל גימט' חתן) ולזה יעקב הקדים בתחי' ולקח האשה הרוחנית והלך לבית מדרשו של שם ועבר ונטמן שם י"ד שנה וזכה אליה והיות כי בלא אשה הגשמית לא תשאר התורה עמו כמ"ש רז"ל (יבמות דס"ב:) שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה וככתוב (איוב ל"ד ט') אם לא עזרתי בי ותושיה נדחה ממני פי' נדחה אף שהיתה אתו נדחית ממנו והרמז עוד כי האיש הוא צלם והאשה היא דמות (ע"ח ש' הצלם פ"ג) צרף צלם עם דמות (ע"ה) עולה גימט' תור"ה ר"ל בזה מתקיימת התורה לזה דרש ממנו שועבוד אותו שבע שנים נגד ז"ק ברחל שהיא בת זוגו והכל מקושר זה בזה בס"ד והיע"ב וא"ש את"מ:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה