אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר בראשית › פרשת חיי שרה

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר בראשית · פרשת חיי שרה

פרשת וירא

ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון יש להדרש בס"ד בטעם דהוצרך לומר קרית ארבע הגם דלפשט ראוי הוא ליחס המקום שמתה בו ופה שבעת המיתה היתה נקראת קרית ארבע הקדימה לשם חברון שנקראת בזמן כותב התורה וביהושוע ששמה העיקרי חברון הקדימה וכתב ושם העיר לפנים קרית ארבע בכל זאת ג"כ יש בה רמז והוא כי שרה אמנו לא היה לה כמו אברהם שנחסרו לו חמש שנים מחייו כמ"ש רז"ל (ב"ר פס"ג) שלא יראה עשו יוצא לתרבות רעה ע"ש, ולזה תמצא שכתוב באברהם אשר חי לומר שהיה ראוי לחיות עוד ורק היתה סבה שזהו אשר חי וכאשר כן כתבתי שזו הסבה שנכתב באדם הראשון אשר חי משום שהיה ראוי לחיות אלף שנה ונתן ע' שנה מחייו לדהע"ה שראהו שעתיד להיות נפל וכמ"ש במדרשים הכי נמי באברהם לזה בא הכתוב להודיע כי בשרה לא נחסר כלום מחייה ולכך כפל בסוף שני חיי שרה להודיע שאלה הם חלקי חייה לפי הליחה השרשית שהיתה בה בדיוק וכזה ראיתי במלבי"ם כי שני חיי שרה הם רק חייה ולא מתה קודם זמנה ע"ש, והנה האדם הוא מחובר מארבע יסודות וכשהוא מת קודם זמנו זה מורה כי גברו מחלקי יסודותיו אחד על השני אם יסוד האש או שארא אחד גבר על השני שזה מחייב חורבן חיי הגוף אבל פה בשרה שמתה בזמנה ממש לזה כתב בקרית ארבע זאת אומרת שהארבע שהיו מחוברים בה הרמוז בתיבת חברון חזרו לארבע משא"כ לאחרים לא נקראים ארבע אחר שאחד גבר על השני ואח"ז הראוני שקרוב לדברי פי' בארץ חמדה בזה וז"ל פירשו הקדמונים בקרית ארבע ע"י פרוד היסודות ע"כ והנאני לפי דרכי ודוק:

אך רז"ל פירשו (הובא ברש"י ע"פ) שני חיי שרה כולם שוים לטובה ע"ש, ולא חפצו לומר שמתה בזמנה כי בר"ה (ט"ז.) איתא המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה ע"ש ומזה משמע שאחרי שהוא בדרך עונש פירושו שנחסר מחייו שהיה ראוי לחיות עוד וכ"מ מרש"י שפי' הוא קבר אותה ע"ש שר"ל שהגם שהיא היתה קטנה ממנו ביו"ד שנים ובכל זאת קודם ממנו מתה ובלא"ה יגיד עליו ריעו עיון תפלה וקיר נטוי דהתם פירושו על חייו ממש כפשטא הא נמי דכוותה וגם זה יתאים עם דרשתם עוד והובא ברש"י בד"ה לספוד לשרה וז"ל ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ע"ש שזה מורה ביותר שמתה שלא בזמנה דיוצדק בה לשון פריחת הנשמה המורה כי היתה בריאה וכל חלקי הנשמה (הנשימה) שהם בגוף בריא היו בה והלכו ופרחו להם (ועי בעה"ט כ"פ זעירא שהיא גרמה מיתתה במה שמסרה דין והמאבד עצמו אין מספידין אותו ע"ש) הארכתי קצת היות שראיתי להמלבי"ם שם בהא דמסרה דין שנעשה ר"ל על התוס' השנים שנותנים למי שמעביר במיליה כמ"ש בחגיגה (ד"ה.) ולעולם דבזמנה מתה ע"ש ולקוצ"ד דחוק מאד זה וכמ"ש ומה לפשט עם האגדה וכבר ידוע דאין משיבין באגדה (ירוש' פאה וחגיגה ועי' צה"ח בנדרים ח'):

והנה בס"ד יש להדרש בזה עוד רק תחי' נקדים להעיר במה שרש"י הביא דרשא זו דנסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק וכו' וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה וכו' הביא דרשה זו בויבא אברהם לספוד ולמה לא הביאה במקומה בותמת שרה ובעז"ה עלה בידי דבר טוב ונחמד (הגם שאין זה פשט) ונקדים להעיר עוד במ"ש הכתוב לספוד לשרה והדר לבכותה והסדר ברז"ל היפך זה תחי' הבכי ואח"כ ההספד ג' לבכי ושבעה להספד (מ"ק כ"ז:) גם הכף של ולבכותה זעירא וגם קשה עוד דאיך לא נזכר יצחק בהספד אמו ושמעתי כי בעבור שבא תקלה על ידו לכן לא נזכר במיתתה (במק"א הבאתי משם פענח רזא דכשנעקד יצחק עשה בו חבורה והמלאכים הביאוהו לג"ע לרפאתו שם) ואפשר לפי מ"ש במק"א משם ס' הישר והש"ך עה"ת כי הענקים שהיו בחברון הודיעו לשרה מעקידת יצחק (ובב"ר פנ"ה) איתא שהשטן הודיע לה ע"ש, ויש לומר דכמו כן הודיעו לאברהם מפטירת שרה שהענקים לשעה קלה יגיעו ובכן בבואם כל אותם הימים שהיו בדרך בודאי שהיו בוכים עליה ובהגיעם כלו ימי הבכיה ולכן היה העקרי ההספד והבכי היה קטן הבא ע"י התעוררות ההספד (ושמעתי שקדמוני בזה המפרשים ועדי בשחק) ובכן רש"י הביא הדרשה זאת פה לתרץ שתי הערות הנ"ל א' ההספד תחי' וגם קטנות הבכי ב' שנזכר רק אברהם ובזוכרו פה בכתוב ויבא אברהם נתרץ הכל דעד שבא כבר היו שלשה ימים ומי הודיעו הוא ע"י הזולת שהודיעוהו שמתה שרה בעת העקידה וא"כ היה הסבה יצחק ולכן דין שלא יזכר יצחק משום שבאה תקלה ע"י כמש"ל וגם ההספד תחי' שכבר נשלם זמן הבכי ולזה אמר פה שנסמכה מיתת שרה וכו' ודוק כי הוא יפה על דרך הדרש:

ועתה נבוא לגמר הכתוב שכתב לספוד לשרה ולבכותה ולמה לא אמר לספוד ולבכות לשרה גם לא אמר אשתו ויתכן במה שראיתי בעקידה ובמפרשים שההספד הוא עבור שלשה דברים השכונה והשטוף והמעלה דבאדם הטוב כשיראה צער חברו ישתתף בצערו כמו אבר הנלקה בגוף וכל שאר האיברים מרגישין בצערו והשכונה מובן דכל הקרוב יותר הוא מרגיש והמעלה יותר ויותר וכמו באברים ראשיים של הגוף הוא מרגיש ומרעיש שאר האברים כי הם המשפיעים חיים וחוזק לשארא כן הוא בחסרון אדם המעלה כמובן ובשרה נזדמנו שלשתם וזהו אומרו ותמת שרה זה מציין המעלה הנודעת לתהלה ולכן נקראת:

בשם שרה כללי לכל ולא שרי כמ"ש רז"ל (ברכות י"ג.) בכתוב כי שרה שמה ובקרית ארבע העיר היא חברון הוא השתוף ויבוא אברהם לספוד לשרה הגם שהוא חסרו שלשתם ממנו הוא הספיד רק על מעלותיה ולא אמר לשרה אשתו והוא עפ"י מ"ש רבינו בחיי בס' כד הקמח כי הספד הצדיקים הוא א' להגיד יושרו ומעלותיו ב' החסרון והנזק שמגיע לעם בהעדרו החלק הראשון כשרה בזרים ופסולה בקרובים כי לא יתכן לומר בקרובי אקדש דהוא נוגע בדבר החלק השני אדרבה כשר בקרובים דהם ידעי טפי וכו' עש"ב, והנה דברים אלה יאמרו בסתם אדם שמעלותיו לא גלויים לכל רק לקרוביו ולזה פה אמר לספוד לשרה ולא אמר אשתו כי אז מרגיש שהוא מודיע מעלותיה וזה פסול בקרובים אבל בשרה המפורסמת בזה גם אברהם ראוי להספיד עליה ולבכותה בכף זעירא על טובותיה שחסר והורגש חסרונם ביותר אליו כמ"ש רז"ל (ב"ר פ"ס ורש"י ע"פ ויביאה יצחק) ברכת הבית ונר דלוק וענן קשור וגם כל שהוא עיקר הבכיה היא מורה על ההפסד וא"כ בשרה שלא חסרה מכל טוב הוה אמינא דלא צריך כלל בכיה לזה קאמר ולבכותה ולבטל איזה סברות נפסדות בזה ועי' בשו"ת הרדב"ז (ח"ג סי' תקנ"ה) בענין כזה שמת לו מת ולא בכה שזה מנהג רע ואכזריות כי חובה לבכות בעת פרידת הנשמה מהגוף ע"ש, וכן עשה אברהם בכה ג"כ מטע"ז וראיתי בבעלי הרמז שכתבו בנוט' קרית ארב"ע איגרא רמה בירא עמיקתא ע"כ, ובעניוחי ארחיב בדב"ק והוא כי במדרש הנעלם איתא שמתה בק"ש ע"ש, וידוע כי בק"ש זווג זו"ן בחיק או"א שמתיחס הזווג אל או"א ע"ש, והנה או"א הם נקראים י"ק אהי"ה כידוע וזו"ן הם קוי"ק אדנו"ת שהם עולים קכ"ז וזהו הרמז בקרית ארבע הוא זווג חו"ב תו"מ בחשבון שנותיה וגם נובין עוד בס"ד למ"ש שמתה בסוד נפילת אפים והענין ששם מעלה הנפש והרוח והנשמה מכל עולם שלהם לאצילות שהוא זמן זווג יעקב ורחל וזהו איגרא רמא שהוא עולם האצי' בירא עמיקתא שהיא עשיה ללקט ולברר ולהעלות כסף הקדשים העשוק בבי"ע, ונרחיב עוד כידוע כי השבירה היתה בשבעה מלכים מן עתיק עד נוק' כל חד בחג"ת נה"י שלו הרי ששה פעמים שבעה הם מ"ב כאשר רמזו המקובלים בהכתוב ואלה המלכים שמספר ואלה הם מ"ב ע"ש והרי השבירה היתה בשלשה כלים. כלים פנימיים בבריאה אמצעיים ביצירה חוצוניים בעשייה שלשה מ"ב וכללותם הם קכ"ז כמספר חייה בא לומר כי שרה במותה בררה מכל השבירה כל חלקי הקדש נקיים וטהורים חיצון אמצעי פנימי והעלתם לעילא באצילות קד הקדשים ומובן שכל חייה היו שלמים ועי' בע"ח ש' או"א פ"ז מש"ה ק' שנה ועשרים שנה וז' שנים כי בכתר ואו"א סוד שנה ובזו"ן הם שנים ועי' ביפ"ש שכתב כי לשרה נמשך מאה מכתר ואו"א עשרות וכו' ע"ש הנך רואה בחי' שרה העליונה מהכתר עד זו"ן ובכן מ"ש שהיה בה כח הבירור הגדול הזה מתתא לעילא מכל הבחי' הוא אמת ונכון וקיים בס"ד וא"ש ההי"ב ויאיר עינינו בתורתו:

ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת וכו' בס"ד לנו להבין השינוי שיש מהכתוב פה טרם כלה לדבר ובפרשת קרח כתוב ויהי ככלותו לדבר ותבקע האדמה דאפשר דבכונה כתוב כן על שם הענין היות כי בסיום דברי אליעזר כתיב ובה אדע כי עשית חסד עם אדונו ואם היתה יוצאת רבקה בסיום דברו היה משמע כי מן השמים הסכימו שהחסד הוא עם אדונו ביותר והיות כי אין האמת כן שאדרבה החסד היה עם רבקה שתזכה לאיש מקודש מרחם כמו זה, לזה מן השמים הוכיחו לו בהיפך כי טרם כלה לדבר ר"ל שיגמור המלה האחרונה שהיא אדוני ובסיום הדבר שאמר עשית חסד עם תכף נזדמנה רבקה כדי שידע שהחסד הוא עם רבקה וזה רמז להם אליעזר ואמר לאביה ואמה אני טרם אכלה והנה רבקה יוצאת להודיעם כי מן השמים הסכימו שהחסד הוא עם רבקה ובקש מהם שיעשו חסד ואמת חסד עם הזוכה ואמת מצד הניחוש הצודק שנתקבלה תפילתו עם הסימן שעשה (בזוה"ק תפי' צריכה בה' מוצאות פה טחול ריאה כבד ל"ב ר"ת טרם כלה ע"ש) זה היה מצד אליעזר כתיב טרם כלה אבל בפ' קרח שחפץ ורצון מרע"ה הוא לגלות ולהודיע לכל כי כוונתו לענוש אותם בעונש חמור ומשונה כזה רק לכבוד שמים דוקא ולא כלום מצד שהחציפו כנגדו שענש אותם שהקב"ה מעניש להמבזה רבנן והוא חפץ להודיע לכלל כולו כי עונשם מפני שניאצו את השם ברוך הוא לזה המתין עד ככלותו לדבר וכשסיים ואמר מלת את ה' אזי תכף ותבקע האדמה וכו' ולזה עד ככלותו ודוק ופשוט:

מסרה אחותנו את היי לאלפי רבבה הכזונה יעשה את אחותנו אפשר לפרש עפ"י מ"ש בילקוט (וב"ר פ"ס) כי ע"י הברכות שבירך לבן את רבקה לזה לא נפקדה שלא יאמרו כי ברכותיו עשו פירות ע"ש, ובדב"ק פירשתי פשוט מש"ה בפ' עקב ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר וגו' כי החשש מזה לא יהיה רק אם נתברך מאיש אחד פרטי שלא יחשוב שמכח ברכתו היה לו פירות. אבל כשהוא מכל העמים אין לחשוש שהוא יודע שהכל ברכוהו והמפרשים רמזו בזה מ"ש רז"ל (במ"ר ס' בלק פ"ך והובא ברש"י ע"פ כי ברוך הוא) מתלא אמרין לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך והוא מבואר כי בברכתו שהיא דבש בא העוקץ שהיא העקרות ונבאר ביותר שזה יותר יוצדק ברבקה כי דורשי רשומות אמרו רבב"ה נוט' רבקה בת בתואל הארמי ע"כ ואולי הכונה היא שדעתם בברכתם שתהיה מכחם דוקא הרמוז בנוט' רבב"ה ולזה יחויב שיהיו עקרים שלא תחול עליהם הברכה מהצינור העכור הזה והנה ידוע שהעקרה היא נדמית לזונה שאין תכלית הביאה אליה לשם פרי אלא להנאת ביאה ועי' בילקוט בנשי למך אותה שהיא עקרה מקושטת כזונה ע"ש ובזה מובן המסרה אחותנו את היי לאלפי רבבה שפי' ברכוה בנוט' רבבה מכחם גרם הכזונה יעשה את אחותנו שפי' עקרה וחשובה כזונה וכמו שתרגם ית אחתנא שפירושו עליה וכן פירש"י [ורבינו בחיי כתב על פירש"י ולא הבנתי זה ע"ש. ואני עני לא הבנתי דב"ק שאם כוונתו שאין הפרש בין שתפרש מלת את עם או ית אחתנא הלא ההפרש מובן שמלת עם מורה שהוא בא על הכשרה כמו שבאים על הזונה ומלת ית שחשבה לזונה ולזה בא עליה בדמות זונה וכמו שחשב יהודה לתמר זונה ואולי קשה לו אחרת בפירש"י ונעלם ממני] מצורף לזה יש לומר עוד ואגב נזכיר מסרה אחרת לאלפי רבבה ושנים יניסו רבבה ע"כ, דהדברים מגיעים למ"ש הילקוט בפסוק הנז' כי אחיה והקרובים היו דווים וכאבים וברכוה רק בפה וכו' ע"ש, וא"כ כונתם היתה במלת רבבה שיגיע זרעם למ"ש הכתוב ושנים יניסו רבבה ח"ו שבפיהם אמרו רבבה ובלבם שהיה דוה וכואב כוונו אל זה לזה מנע הקב"ה מקורם שלא תחול בהם ברכתם שבתוכה ובסופה מלאה רעל עד שיתעורר הזווג הטהור וימשיך הבנים ממקור הבריכה העליונה:

והנה בענין הברכות שמברך הצדיק דלכאורה קשה כי מה יתן ומה יוסיף בברכה אחרי שהכל תלוי במערכת המזל וראיתי בראב"ע פ' תולדות כי ברכת הנביא היא תפילה וה' שומע ע"כ, ועי' אברבנאל והרב תוי"ט פ"ד דקידושין (מי"ד.) והג' תפארת ישר' שם האריכו בזה ע״ש, וכן זכורני בכמה ספרים שהיא תפלה ותחול אף על מי שלא היה ראוי כי צדיק מושל יראת אלקים ע"ש, ולדב"ק מוכרחים לומר כו ע"י התפילה ישבור כח המזל לעשות ההיפך ובעקבותם אלך לומר עוד ושבזה אתרץ ג"כ קושיא אחרת שיש בזה שראינו שיעקב אבינו בירך לאפרים הקטן יותר מאחיו הגדול ובודאי שתהיה לאחיו עגמת נפש מזה והרי גם יוסף הזכיר לאביו ויאמר לו זה הבכור שים ימינך על ראשו ואיך יעקב אבינו שראה מה גרמה והצמיחה הקנאה שהגדיל יוסף קצת על אחיו ומה יצא מזה איך מחדש עוד קנאה חדשה מאח הגדול להצעיר ומהו תשובת יעקב ידעתי בני ידעתי ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו הלא עליה אנו דנין למה תעשה ככה ואם איתא לדעת המפרשים כי תפלת הצדיק תהפוך את כח המזל ומשטרו למה עשה כן יעקב הלא ותגזר אומר ויקם לך ולזה אפשר לומר בס"ד דהפרט אינו כמו הכלל ובפרט תפי' של הצדיק היא תועיל ביותר כשהדבר יש לו מציאות מה בכח היולי במזל ויש בו הוראות של דבר טוב ויסתפק בכח הדמיון לפעמים על אותו הדבר לדוגמא מ"ש רז"ל (בשבת קנ"ו.) מאן דאתיליד במאדים או טבחא או אומנא או מוהלא או עניש וקטיל ואם לא היה באחת מאלה אזי יהיה רוצח ממש אבל כשניתן קצת דמיון שהוא שופך דם בדמיון יסתפק בזה וכן תמצא שכתב הרב בעל העקרים הבאתי דבריו לעיל שיצחק היה גזור עליו שיהרג ומסבב הסבות הביא עליו העקידה שיתקיים זה בדמיון מה ובכן התפילה של הצדיק והנביא היא תועיל כשיש איזה זיק קטן המורה על מזל האיש הזה דבר טוב וכן הוא רואה בעתידו לזה אותו השביל הקטן בכח התפילה והברכה אזי מבססו ומרכזו שיבוא עליו ולא יעצרוהו מכשולים ודמיון מה מלבוא עליו אותו הטוב ולזה יעקב אבינו בראותו ברוח קדשו את מזל אפרים יותר עליון הוא לא חפץ להתנגד להוראות המערכה ולהחלישה כי אז יזיק ולא יועיל שהפרט סוף סוף הוא משועבד למזל ואדרבה הוכרח להרחיבו ולהגדילו והתפלל עליו שלא יקרהו אבן נגף ח"ו בביטולו וזו היא תשובת יעקב ליוסף ידעתי בני ידעתי שתי ידיעות אחת ידעתי שמנשה גדול מאפרים בשנים וידעתי עוד כי מזל ומערכת אפרים יותר עליון וזה די בידיעה ואני לא מחולל ומחדש דבר חדש יש מאין ואין בכחי להפוך את של זה לזה רק כי בברכתי מגשם אותו בפועל מה שהוא עתה בכח כדי שלא יבוא דמיון מה ויתבטל חלילה ולזה שם ידו עליהם שהוא הצינור הגדול שיתגלגלו מימי החסד והברכה על ידו דבישר' סימנא מילתא היא שיתקיים ולא יתבטל כלל ומתאים מ"ש ע"פ המדרש ידעתי מעשה ראובן ובלהה ותמר ויאודה ומה דברים שלא נתגלו לך נתגלו לי דברים שנתגלו לך עאכ"ו ע"כ. הכונה שיחשוב יוסף שאביו יעקב לא ידע כי כל הבלבול של יוסף בא מסבת הקנאה ואם היה יודע לא היה עושה כן, לזה רמז לו שידעתי גם מזה ועשיתי כי פה לא חדש ממני וכנ"ל שהוא מזל שמימי ורק גליתיו וחזקתיו וכדי שלא יצטער הרבה יוסף כי איך יעשה הוא בחלק הבכורה של מנשה אחרי מותו יבכר למנשה הוא נגד דעת אביו יבכר לאפרים הוא נגד דין הבכורה לזה אמר לו כי בנחלת הקרקע נתתי למנשה ואפרים חלקים כראובן ושמעון והם יורשים מכחי ולא מכחך ויהיה חלק כחלק ואין לך עסק מזה ובהוראות העתידות גיליתי וחזקתי את דגל אפרים יותר כהוראותיו (עי' מ"ש פ' ויחי) ועי' הרשב"א סי' תנ"ז יש דברים נעלמים לא נתברר לנו כונתם ברית כרותה לשפתים וכו' המניעה בקללה וההיפך בברכה ואם נמשך אחר הטבע מה תועלת בברכה והפילוסוף אינו יכול לתת טעם אף לסגולות הנגלים ע"ש. וע' בעקרים מ"ד פי"ט ודב"ק מאירים את העינים וע' בברכות (ד"ז.) ישמעאל בני ברכני ומ"ש הרשב"א והכותב והנלע"ד כתבתי והיעב"א:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה