אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן
ספר בראשית · פרשת מקץ
ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות וגו' להבין הטעם שאמר הפרות סתם ולא אמר שבע הפרות כמו שאמר בשובע שבע הפרות הבריאות אפשר בדרך פשוט משום שהכתוב ידע את האמת שיהיה אח"כ כי בביאת יעקב נתבטלה לפי שעה חמש שנים מהרעב ונתברך המחוז בגללו וכמ"ש רש"י בפ' ויגש בפסוק ותן זרע ע"ש, ולא נשאר רק שתים לזה אמר הפרות סתמא ובשל השבע שהיו כולם אמר שבע והגם שיוסף בפתרונו אמר יהיו שבע שני רעב יוסף הוכרח לפרש את החלום שראוי שיהיו שבע שני רעב ולזה אמר יהיו הרומז לעתיד ולא אמר הם כי לעתיד נתקיימו וכמ"ש במדרש רות בפסוק ויהי רעב בארץ ועי' בספרי פ' עקב בפסוק כי הארץ אשר אתה בא שמה וגו' וז"ל יעקב ירד אצל פרעה ונתברך שנמנע ממנו שני רעב ולאחר מיתת יעקב חזרו וכו' ע"ש וק"ל:
הנמצא כזה איש אשר רוח אלקי"ם בו' בס"ד יש להדרש בזה מה הוא כל כך התמיהא עד שהחליט שנמנע מציאות בעולם כיוסף ולהבין נקדים תחילה הנחמד לחם שמים ע"ש ועי' בפי' המשנה מ"ש רז"ל (בסו' מס' קינין) זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן וזקני ע"ה דעתן מטרפת עליהן ע"כ, ולכאורה קשה דזה היפך החוש שנראה לכל דאנחנו רואים גם בהת"ח בהחלש הגוף אזי נפשו והשכלתו יורדת אם בזכירה ואם בהרגשה ובחדוד ופתגם בפי הכל נפש בריאה בגוף בריא וכזה ראיתי להרב יעב"ץ בספרו להרמב"ם ובעקידה פ' ברכה וברבינו בחיי בראשית ובסה"ק שופריה דיעקב ויקרא (כפי מ"ש הרה"ק אור החיים פ' ויחי ניחא) אך החילוק הוא ברור דיש באדם שני מיני נפשות החיונית והרוחנית וזאת החיונית היא נטועה בכח הגוף ובעליתו עולה עמו ובירידתו יורדת עמו וכמות זה כן מות זה ועל זה ודאי נאמר נפש בריאה בגוף בריא כי היא חיונית ותלויה הרבה בכחו הבריא של האדם וגם בנבואה באותה שצריכה לבוא רק באמצעות הדמיון לרוב הנביאים ולזה צריכה לדמיון בריא וחזק וברז"ל נקראת אספקלריא שאינה מאירה (וגם בה יש חלקים רבים כידוע) אחר שהבסיס שלה הוא כח הדמיון גם היא תחלש בחולשת הדמיון ולזה הנביאים כשמזקינים תחלש נבואתם וכמ"ש המורה בח"ב פ' ל"ו ע"ש [ובדב"ק פי' מש"ה בד"ה (א' ט' כ') ופינחס בן אלעזר נגיד לפנים ה' עמו ע"ש לפנים משמע לא כן עתה משום שהיה זקן מופלג במאות שנים מדור המדבר עד זמן יפתח ולזה נחלשה הנבואה ממנו וניטלה אך רז"ל במדרש בחקתי (פל"ז אות ד' הובא ברש"י עפ"ז) כתבו שנסתלק ממנו רוה"ק בעונש בת יפתח ע"ש) אבל אותה הנפש הרוחנית הנבדלת שאין לה יחם וקשר עם כח הגוף אדרבה נהפך הסדר כי כל זמן שהגוף הוא חזק ומעלה עשן באידים גסים וכחות הגוף קודחים ורותחים הם הסיבה להמנע ממנו ולהחשיך בעד רוח העליון האלקי שלא יגלה אורו וזוהרו ועי' בכוזרי מאמר ה' דכ"ט וז"ל והנפש המדברת תתחזק כל אשר תשיג מדע חזק ממנה ומזה כי הזוקן ישיג הגוף ולא ישיג הנפש אבל תתחזק אחר החמשים שנה שהגוף בירידה וכו' ע"ש ועי' בקול יאודה שם ובאוצר נחמד משם הרלב"ג שהנשמה היא נבדלת ולא הילואנית שהרי היא מתחזקת בחולשת הגוף עש"ב הנך רואה החילוק בין שניהם זו עולה עם כח הגוף ויורדת בחולשתו (הא ודאי דגם זה יאמר לאיש העוסק ולומד וצריך הוא להרגשה חיונית שכשהוא בכחו עדיף טפי ולא למשולח ונעזב פרא לימוד מדבר) והשנית חשוכה בכח הגוף ומאירה בחולשת הגוף ודקדוק לשון הרמב"ם תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלימות ע"ש ובחובת הלבבות כתב כל מה שתרבה הארץ ותוסיף ישוב יוסיף השכל חורבן ע"ש כונתם מבוארת על זוהר השכל הרוחני ולא על ההרגשה החיונית הסותרת לה ועי' בעקרים מאמר ה' פ"ז וז"ל כל מה שתקצר יד שכלו יתחזקו הרגשותיו וישיג המוחש יותר עש"ב ומה מתוק דברי רז"ל בלשונם הצח זקני ת"ח שהם הם העמלים בתורה בטח שנשמתם העליונה האצורה בם כל זמן שמזקינין ונחלש הגוף דעתן מתישבת עליהן כי אין לה צר ומעיק ענן וערפל סביבה כמאז ומקדם בבחרות שאדרבה אזי היא מתגלית ומפיצה קרני אורה שאין מונע אבל זקני ע"ה שזאת אין להם כלל רק החיונית (עי' מ"ש לעיל די"ז בפ' ואך את דמכם וגו' בהגה) ובחולשתם תחלש גם היא לזה דעתן מטרפת עליהן ועתה מובן כוה"כ דביוסף ראה דברים סותרים שהוא עדיין צעיר לימים וכח עלומיו בו בתוקפם כי בן שלשים שנה היה אז וכבר כתבנו כי מי שהוא בריא וחזק מן הנמנע שתהיה הנשמה העליונה אם זכה אליה שתאיר לו כל כך עד כאילו אין מונע לה אחרי כי כח הגוף והחיונית שיש לו עודם בתוקפם לכעס וגאוה ויוהרא וכו' וכו' שהם באים רק ממנה ומהרגשותיה אז בודאי הם מונעים שביבי אורה הצח לההיא הנבדלת הרוחנית שלא תאיר בו רק כשאין חשך בעדה והנה ראינו בו שהוא יועץ מדיני גדול בתכלית המורה שכחו והרגשתו היא חזקה וא"כ זה מורה שהשכל האלקי אטום בו ואינו גלוי כלל כי כל מי שנתקצר יד שכלו יתחזקו הרגשותיו כנ"ל ובכל זאת רוח אלקים בו ר"ל העליונה ולזה אמר אם נחפש על זה הנמצא כמוהו שזה נמנע:
או נאמר בדרך פשוט בטעם זקני ת"ח דעתן מתישבת וההיפך בע"ה משום שהאדם בטבע רודף אחר החומר לכל תאוותיו כידוע והרסן שלו הוא השכל בעת שהוא עוסק בו בתורה הוא לוחם נגד התאוות לכל סוגיהם וגם נגד המדות הרעות הנטועות בגופו בשכל התו' שבו לוחם נגדו וכבר החכם אמר ראיתי דב"ק בספרי החוקרים כי המדות והמעלות אינם בטבע עד שיפעל אותם בזולת לימוד ואינם ג"כ חוץ לטבע שאזי לא יוכל לקנותם בהרגל שאין לך שום מדה טובה ומעשה ישר שלא תוכל לקנותו בנפשך קנין עצמי רק ע״י הרגל והתמדה בו אף שמתחי' היה היפך טבעו רק שצריך זמן בהרגלם ע"ש ופשוט הוא מעתה שזקני ת"ח הרודפים אחר המושכל והיושר כל זמן שמזקינין נחלש כח הטבע שהיה תמיד נגד זה וע"י הרבוי וההתמדה בטוב נקנה קנין עצמו הרי שהטבע נחלש והקנין נתרבה בהרגל ולזה דעתן מתישבת עליהן הן מצד חולשת המלחמה נגדו והן מצד ההרגל, וזקני ע"ה שהורגלו ביותר רק ברע ובמדות מגונות ונתעצמו בהם ובזקנתם כי נחלש מהם החומר הצריך לאותם המדות להוציאם לפועל אזי התאוו תאוה שפירושו התאוו להיות להם תאוה ואיננה וסר כחו מעליו להוציא לפועל את תאוותיו ולזה דעתן מטרפת עליהן כספינה בלתי משוט בלב ים כן הם ממש חפצים בתאוות החומר ואין להם הכלי שרת לעשות תאוותם ופשוט:
וגם דמו הנה נדרש, פירש"י דמו ודם הזקן ע"כ, בישיבת ביהמ"ד שמעתי מקשים דרש"י שינה פה למ"ש בפ' קול דמי אחיך דמו ודם זרעו ע"כ ולפי דעתי נראה דקושיא מעיקרא ליתא א' דבפ' בראשית לא הוה אפשר לפרש דמו ודם אביו חדא דהוא אומר צועקים מן האדמה שזה לא יוצדק רק על דם זרעו דהוא בכלל דמו הנשפך באדמה, ב' דהא אמירת ה' לקין היתה בו ברגע ששפך דמו וכמ"ש במדרש (ב"ר פכ"ב אות כ') משל לאפרגוס שמצא הרוג והוא עומד על גבו אמר לו מי הרגו או אני או אתה לאחר שנכנס לגנה ולקט תותים וכו' אמר לו הלא ידך מלוכלכות וכו' ע"ש וא"כ בו בפרק שאלו שעדין אביו לא ידע מזה עד שיצעק ועוד דאמר דמי אחיך דמים רבים בגוף אחד שזה על זרעו יאמר שהם בכח בדמו אבל פה שאמר דמו בלשון יחיד וגם הקודם לדמו הוא מורה על אביו ולהיות כי לפני כב יכול ידוע היה לפניו מתולדות של הבל אמר דמי אחיך אבל יוסף שלא ידעו אם יוליד נקטו הברור על דם אביו שמצערו הופחת דמו והתקרב מיתתו וא"כ הם חבו בדמו ופשוט:
השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי יש להעיר דתחי' היה צריך לשאול על חייו ושוב ישאל לשלום בריאותו ולפשטא יש לומר דפרושי קא מפרש משום דמסתמא הזקן אין שלום בעצמיו וכבד קצתו על קצתו לזה פירש שאלתו שכונתי בשאלת שלומו היא רק אם עודנו חי דעכ"פ נשאר יחס של שלום קטן בגופו שלא הכריעו המות והשיבוהו כדבריו שלום לאבינו רק עודנו חי ומובן ממילא כי הוא תלוש אך עפ"י רז"ל ניחא טפי שבמדרש (ב"ר פצ"ב אות ד') כתבו אבוכם כמשמעו הזקן אשר אמרתם על יצחק זקינו ע"ש ופירשה כמין חומר הג' בעל סדר הדורות בספרו ערכי הכינוים דאמירה בלתי כנוי אלי אז היא תתפרש ג"כ ע"י כתב וכמו ויאמר אל משה אני חותנך יתרו בא אליך שדרשו (במכילתא הובא בילקוט עפ"ז) ששלח לו ע"י כתב הכא נמי יוסף גזר על שומרי שערי העיר שכל אחד יכתוב שמו ושם אביו וזקינו כמ"ש רז"ל (ב"ר פצ"א אות ו') וזהו אשר אמרתם לא אלי בפה רק בכתב עד כאן זכורני מזמן בדב"ק וש"י, ולפ"ז שפירי עתה השאלה השלום אביכם הוא כמשמעו אם הוא בריא ואיתן והזקן אשר אמרתם שהוא יצחק השאלה היא רק אם עודנו חי כי לא היה ספק אצלו שהוא עדין חזק כי אי אפשר רק אם הוא עדין חי עכ"פ והם השיבוהו ברמז כדרכן של הראשונים וכמ"ש רז"ל (פסחים ד') אבא קיים אימא קיימת ע"ש אמרו גם אבינו ממש השלום שלו הוא רק שעודנו חי וממילא משמע כי יצחק הזקן כבר נלב"ע כי באותו הזמן כבר היה יעקב בן ק"ל שנה וכבר עברו עשרה שנים מפטירתו ופשוט:
ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד, הקושי מבואר דהם אמרו ומת וא"כ זה סותר לדבריהם גם מה פירוש גם עתה מה נתחדש עתה מה שלא היה אז ובודאי דברו המפ' בזה וכבר ראיתי מ"ש רש"י רמב"ן וספורנו ומזמן רב פירשתי בזה וחפשתי בנדפס ולא מצאתיו ולהבין בדרך קרוב לפשט אקדים מ"ש רז"ל (ב"ר פצ"ג אות ה') וז"ל בנימוסין שלנו כתוב ואם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו לשלם ע"כ וגם זה קשה דסותר הכתוב שאמרו הם ומת אך יש לישב במה שנקדים לעורר עוד דתמצא בדבריהם תוך כדי דבור דברים אשר מצאנו הביאונו אליך מארץ כנען ואיך נגנוב מבית אדונך כסף או זהב הרי שדברו ביוהרא אליו אמרו לו אליך ולאדונו קראו אדונך ולא להם ואיך בו ברגע סיימו אשר ימצא אתו מעבדך ומת דגם לעבד קראו עצמם אליו עבדים ולזה יש לומר סותרים דתחי' אמרו קל וחומר הן כסף דאחי יוסף לא היה להם רוח נכאה רק נפש עזה וחזקה כדרכם של בני השרים האצילים ובני מלכים אשר לא תחת נפשם בעת צרה ואמיץ לבם וסדר דבריהם כך הוא בדרך הצעה אמרו לו אם הדבר הזה היה באיש שנמצא אתו במי שהוא מעבדך אזי דינו ומת אחר שבלא"ה הוא עבד משפט העבד הבוגד הוא מות וגם אנחנו האצילים נהיה לאדוני לעבדים היות שאינו מבורר מי מהם אמרו שכולנו אין הבדל בין אחד לחבירו נהיה עבדים ומובן כשיתגלה מי הוא אז הוא העבד, והוא השיבם גם עתה וזהו החידוש שלכאורה היה צריך מיתה גם עתה שחידשתם זה אני מסכים שהגונב יהיה עבד והשאר נקיים ובזה נתישבו כל הדקדוקים דגם לאדונו לא קראו עצמם עבדים אליו וכשבאו ליוסף אמרו לו שאמת הדין הוא שיהיה עבד היינו אם אין לו לשלם אבל זה יש לו לשלם ודוק כי נכון הוא בס"ד:
ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו קשה תחי' היו צריכים להקדים הקל שיקח ממונם ואח"כ העבדים ולישב פשוט נעיר עוד דאיך אפשר בני אצילים יצטערו על דבר זה שיקח חמוריהם ולא היה צריך להזכיר הדבר הזה כלל אלא הוא הדבר שזה היה הסימן אם כונתו רק בתור עונש אזי לא יגע בממונם אבל אם לעבדים הסי' הוא שיקח ממונם דכל מה שקנה עבד קנה רבו וזה אומרו לעבדים ואת חמורינו זה סי' שהם עבדים ח"ו ובפ' חקת דכתיב למות שם אנחנו ובעירנו דקשה אם הם ימותו מהו התוס' בבעירם אך ר"ל דאין להם מה לאכול אפי' מאכל הבהמות ולזה הוסיפו ובעירנו שגם זה אינו וק"ל: