אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר בראשית › פרשת וישב

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר בראשית · פרשת וישב

פרשת וישלח

וישב יעקב בארץ מגורי אביו רז"ל דרשו (והובא ברש"י) בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף ע"כ אפשר דדיוקם הוא מהשינוי דביעקב אמר וישב ואצל אביו אמר מגורי שפירושו גירות משמע שהוא בקש לישב בשלוה היפך אביו שכתוב ויגר יצחק בגרר ולא כתיב וישב ופשוט:

ויחלום יוסף חלום וגו' ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו:

יש לדקדק מה הם דבריו שהיו ועי' ברש"י ובעהתו"ס מ"ש ואפשר עוד במה שנקדים מ"ש המלבים בשורש הנה שהוא מורה על התחדשות דבר חדש שלא היה ולא נודע מקודם כמו ויהי בבקר והנה היא לאה ע"כ ועוד נקדים מ"ש הרב ערבי נחל עפ"ז משם המפרשים כי כאשר ה' חפץ להראות לאדם חלום שיתקיים כולו ושיבוא מהרה אז שולח לו החלום פעמיים אחד ע"י מיכאל והשני ע"י גבריאל ואז יש לו שתי המעלות ויוסף אמר לו שחלם החלום פעמיים פעם חלם קמה אלומתי ופעם חלם שגם ניצבה ושלא תחשבו שזה היה בו שום הרהור לזה אמר והנה בחלומו וגם והנה בתסובנה אלומותיכם לומר שחדש היה החלום בלא הרהור וחדש ג"כ במה שתסובנה אלומותיכם ולזה תחי' אמרו לו שמחשבתך שתמלוך וגם תמלוך עלינו ולזה שנאוהו על חלומותיו ר"ל הכפולים ועל דבריו שלא היו בחלום במה שאמר והנה שמודיעם שזה חדש בחלום וחדש עליהם ובשינוי הנוסחאות שאמרו לו מלוך ותמשול יובן עפ"י מ"ש הגר"א ז"ל בפסוק כי לה' המלוכה ומושל בגוים כי תואר מלוכה. הוא שכולם יטו שכם אחד לעובדו ויתנו לו כתר מלוכה וכו' ומושל הוא שאם כבש ארץ או אומה וזהו לה' המלוכה עלינו ומושל בגוים שלא קבלו עולו ע"ש ולזה במלוכה אמרו עלינו ובממשלה אמרו בנו ר"ל בחזקה ובטעם שנאת אחיו ליוסף יש לומר עפ"י מ"ש בברכות (דנ"ה:) לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ובסוף אסיק דחזא ולא ידע מה חזא ופירש"י כשהוא קץ שוכח החלום כדי שלא ישמח וחדוותיה מסתייה ע"ש ולכן הוקשה להם אחרי דהוא זוכר החלום אם הוא אדם טוב היה צריך לשכוח דאל"כ חדוותיה מסתייה ומה תועלת לאומרו אלא ח"ו הוא אדם רע וזה בא לו בעבור שהוא מהרהר בזה ולזה שנאוהו וכלפי יוסף נאמר דחלום יוסף שאני שהוא היה כללי וסיבה לשאח"כ ירדו מצרימה בעתיד וא"כ היה צורך בדבר לאומרו כדי שתהיה השנאה ויתגלגל למצרים וכבר כתב מהרש"א דחלום טוב שאינו מתקיים אין מראין לצדיק אבל במתקיים מראין לצדיק ע"ש וכ"ש זה החלום שהוא כללי כמובן ודוק:

ויתנכלו אותו להמיתו עי' פירש״י שהוכרח להעתיק מלת אותו לשלש העתקות עד שתתפרש אליו ע"ש ועי' ברא"ם ולקוצ"ד נראה לי לומר בדרך פשוט מאד רק נקדים לומר כי בדרך מושכל כשנתקרב יוסף אצל אחיו מרחוק כשהביט ונסתכל בפניהם הרגיש כי הם אורבים אל נפשו להכחידו מארץ החיים והאדם יראה לעינים (ש"א ט"ז) כמ"ש בפי' הרד"ק שפירושו לעינים של השני ומהם יבין המסתכל בהם על מחשבותם עליו ובכן הא ודאי כשראה יוסף והבין כי עיניהם אדומות כדם עליו והבין שהם חפצים להכחידו מארץ חיים בטח כי מלחמת הקיום נתנה בלבו עורמות ונכלים בכל האפשרות כדי להציל עצמו מהם כמו שהם ג"כ נתמלאו עורמות ונכלים כדי להמיתו ושתיהם נכללים במלות קצרות של הכתוב באומרו ויתנכלו אותו ר"ל שנמלאו נכלים ומרמות הם והוא וזהו אותו עמו ביחד ומסיים הכתוב הטעם להם והוא שנתמלאו נכלים משום להמיתו הם התנכלו איך להמיתו באופן שלא יוזק שום אחד מהם במלחמתו אותם להציל עצמו והוא התנכל באיזה מציאות יגן על עצמו משום שבאים להמיתו ובזה יובן אותו כמשמעה והוא קרוב לפשט ובשה"ג להג' חיד"א בשם רש"י כתב בשם מקובל גדול שעשה סגופים להבין פירש"י והלך על קבר רש"י וגילו לו סודות בזה ע"ש ודרכנו דרש קרוב לפשט:

לא נכנו נפש וגו' אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וגו' יש להבין א' הכפל שאחר שאמר שלא יכוהו בנפש מה הוא עוד אל תשפכו דם ואפשר ונקדים מ"ש רש"י מכת נפש זו היא מיתה ע"כ ופי' סרא"ם לא מכת נפש ממש כי לא תפול הכאה בנפש ע"כ ואפשר כי לפי שפירש"י בפ' משפטים בפסוק מכה איש ומת כתב לפי שכתוב ואיש כי יכה כל נפש שומע אני הכאה בלא מיתה ת"ל מכה איש ומת וכו' ע"ש (וזה נראה לכאורה היפך הרא"ם שכתב שלא תפול הכאה בנפש ויש לישב) לז"ק רש"י כי פה היא מיתה ויגיד עליו ריעו אל תשפכו דם ונשאר להבין מה הכונה במה שמורה באצבע אל הבור הזה אשר במדבר ולזה יש לומר דראובן תחי' מנע מהם לא נכנו נפש ר"ל דבר שהנשמה תלויה בו על מוחו או על לבו ששם הוא הנפש וממש תחת המכה ימות תיכף ואח"כ אמר אל תשפכו דם רמז בזה שלא תאמר נעשה דרך אחרת שתהיה לו סיבה שימות כגון שהם יחתכו גיד אחד מאותם הזורקים דם וישאר כך ויזוב כל דמו וימות דהשתא ברגע זו שחתכו את גידו לא מת רק שהיא גרמא שימות אח"כ בכלות דמו ממנו לזה אמר אל תשפכו דם בכל גוונא שעכ"פ המכה שאח"כ מת ממנה היתה בגופו אלא העצה היא בדרך רחוקה יותר ומה היא השליכו אותו אל הבור הזה דייקא שהוא ריק ממים ושמא תחושו שיעבור אחר ויצילוהו זה הוא במדבר שאין עליו כלל עוברים ושבים לשמוע צעקותיו וממילא ימות ברעב ובצמא שזה לא פגעתם כלל בגופו רק סיבה מבחוץ שלא בא אליו אוכל ומשקה וק"ל:

ויקחהו וישליכו אותו הברה והבור רק אין בו מים דרשו רז"ל (והובא ברש"י) מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ע"כ, ודורשי רשומות אסמכוה אי"ן ב"ו נוט' אבל נחשים ועקרבים י"ש ב"ו ע"ש, ויש לבאר עוד בס"ד דרומז ובא עפ"י מ"ש בשעה"פ פ' תולדות וז"ל יש שלשה מיני בורות א' באר מים ב' בור מלא וי"ו גימט' יצחק גבורות אבל הם טובות רק שהם בלתי מיתוק ובר חסר כזה בר הוא יותר דין ונקרא שטנה נקבה ע"ש והנה יוסף יסוד קנאי וכאשר רמזו יוסף גימט' קנאה ואחרי שהוא יסוד לזה אמר להם תסובנה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי כי כל חילא ורבו שיש בגוף הוא בא אל היסוד וכולם כורעים לו ברך להשפיע אליו ואזי הוא באר מים חיים ואחיו חשבוהו ח"ו ליוצא חוץ מחלק הקליפ' היות שהביא דבתם רעה ולדעתם פגם בברית הלשון גימט' שכינ"ה ע"ה וע"י זה הוא פגם גם בברית המעור ונכשל ברעה הרמוזה בכתוב לא תאונה אליך רעה וא"כ נפגם גם ברית המעור [מעור חושבן הידוע כי הגם שבשמו יש ע' העין שבו תלויה כמ"ש רז"ל ע' של רשעים תלויה וזהו מ"ש הכתוב (משלי י"ג) ובטן רשעים תחסר ר"ל אות ע' שבתוכם תחסר מהם ויהיו רשים והע' שבו ושבהם היא הע' שדרשו רז"ל. (מד' שח"ט תהלים פ') יכרסמנה חזיר מיער שהע' זו היא מקבלת שני חסדים שיעלו נ"ב שני קויות ושני שלישי ת"ת י"ח ס"ה ע, שאין להם יניקה מהם ובכלבו בענף גימטריאות רמזו בתפי' עלינו לשבח משתחוים להבל וריק מספרו בגימט' ובקרנים רמז אותו בראשי תיבות ונוקב ש"ם ה' ע"ש והטעם שהע' פרחה מיניה ויען שדף חת וכו' פגם ברית המעור כמספרו ולזה נמשכה ערלתו בלתי מילה כידוע ודי בזה אך רבותנו ז"ל (ויק"ר סופ"ג) הבטיחו בחזרתו ולזה כתבו למה נקרא שמו חזיר שעתיד לחזור ויעזור לישראל לישובם וכשיבינו את זה שהיא טובתם יעזרו בכל כחם ואחר כך ע"י זה שוב ישובו להתתקן וליחס ה' ברוך הוא בלתי שים שיתוף יהיה ה' למלך על כל הארץ ויהיה ה' אחד ושמו אחד וזה יהיה בביאת משיחנו שכולם יעבדו שכם אחד לשם ה' והיעב"א] ולזה השליכו אותו הברה חסר ו' וי"ו קדישא אין בו מים אבל נחשים יש בו הנח"ש ע"ה גימט' שטנה רח"ל:

כי אם זכרתני אתך ועשית עמדי חסד, תיבת כי אין לה קשר עם האמור ואפשר עפ"י מ"ש הראב"ע בבראשית בפסוק אף כי אמר אלקים כי הנחש דיבר כמה דברים עם חוה ובסוף אמר אף כי שפי' ק"ו ע"ש, הכא נמי נימא דיוסף בירר לו בטענות דרק פתרונו הוא הגורם לו להצלתו ולהחזירו על כנו ובכן ראוי הוא לכמה טובות ממנו והוא לא מבקש אלא זאת כי אם זכרתני אתך לצאת מחמס זה וגם זה אני חושבו לחסד ר"ל לתשלום גמול ממני ופשוט:

ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, הכפל מבואר ואולי יש לפרש עפ"י מ"ש בב"ר (סו"פ פ"ח עפ"ז) כל היום היה חושב קשרים ומלאך בא והתירן ע"כ, וז"א ולא זכר שר המשקים את יוסף הט, וישכחהו ר"ל המלאך השכיח אותו אך בדרך פשוט יש לומר דקי"ל (א"ח סי' תרפ"ב) מ"ע לזכור זכירת עמלק פעם אחת בשנה וזכורני בתשו' הגאון חת"ס כתב הטעם משום שנאמר בה לא תשכח ורז"ל (ברכות נ"ח:) דרשו אין המת משתכח מן הלב עד י"ב חדש ע"ש ובכן שכחה לא הוייא רק כשעברו י"ב חדש וכשנזכר פעם בשנה קיים לא תשכח והזכירה ביחד ע"ש, ובכן פה ביוסף חשש כשיבוא הזמן שצריך להגיד לפרעה שיעבור י"ב חדש לזה ציוה אותו זכרתני אתך ר"ל גם לבדך תזכור שמי תמיד וע״י זה בעת הראוי אז וזכרתני אל פרעה ושר המשקים לא זכר את יוסף לבדו לזה כשעבר שנה וישכחהו שנה גימט' וישכחה"ו ואולי זהו מ"ש רש"י ולא זכר בו ביום וישכחהו לאחר זמן כי זה תלוי בזה ולזה נתוספו לו שתי שנים נגד זכרתני והזכרתני כי כל זכירה המצלת מן השכחה היא שנה לזה היה העונש בשתי שנים שהוא מקביל לשתי הזכירות (עי' להרב חובת הלבבות הבוטח בה' נפשו במנוחה מצד הגזירות ח"ו אחר שידע כי הבורא ינהיגם לטובתו ע"ש בדב"ק הנחמדים) ורז"ל דרשו (בב"ר פר' פ"ט אות ב') אשר שם ה' מבטחו זה יוסף שבשביל שאמר הזכרתני וזכרתני נתוספו לו שתי שנים ע"כ ולכאורה קשה כלפי לייא ובודאי שהמפרשים דברו הרבה בזה ואנא עניא על הרוב לא אביט בספרים אך לפי דעתי יתפרש פשוט כי מי שהוא נעזב אל הטבע והמקרה א"כ כשהוא בוטח בסבה או באדם לפעמים המקרה לא יתנגד אליו ואפשר שיצליח באותה הסבה או האדם ובכן לו היה ח״ו יוסף בסילוק ההשגחה אזי היה אפשר הרבה כשיזכור שר המשקים את יוסף שיצילהו וזה טבעי מאד שהמלך יתפעל מזה ויוציאהו לחפשי וכאשר כן היה בסוף אבל היות כי יוסף שם ה' מבטחו ובודאי שגם הגזירה היא ג"כ היתה השגחיית כנ"ל לזה היתה ההשגחה חלילה להענישו בשתי שנים עוד נגד שני הזכירות ושכח אותו כי היה לו לבטוח תמיד בה' ולדעת כי בעת הראוי המצילו מכל אותם הרפתקאות יצילהו גם מזה ופשוט:

או יאמר בכפל וישכחהו משום דלפעמים יש לשון זכירה שאינו על השכחה אלא שלא זכר את הטובה שלו כמ"ש בדה"ב (סי' כ"ד כ"ב) ולא זכר יואש המלך שפירושו אף שידע מהם לא זכר לו חסדי יהוידע אביו וכן ולא זכר הדום רגליו שפירושו זכות בהמ"ק לא עמדה לישר' לזה הוצרך פה לומר שפי' לא זכר את יוסף אין פי' שלא זכר טובתו בפטרון חלומו אלא וישכחהו ואגב ריהטאי ראיתי בו בפרק שאני כותב זה להג' מהרי"מ בס' דרכי הים שהביא דברי החנוך בסי' ש"ל שכתב כי מצות זכירת עמלק ומרים די בלב וביצי"מ צריך בפה ע"כ, והקשה עליו הרב דדבריו סותרים למ"ש הוא עצמו במצוה תר"ן דזכירת עמלק בפה ובלב וכמ"ש בספרי זכור בפה יכול בלב ת"ל וכו' והרי הדברים סותרים וצ"ע עכ"ל, ולענ"ד לא זכיתי להבין קושיתו דלפי הנראה אין כאן קושיא ודברי החנוך מדוקדקים המה שכתב שתהא שונה בפיך כדי שלא תשכח הדבר ברוב השנים ותחסר איבתו מן הלבבות ע"כ הרי מפורש שהגם שכתבו שצריך להיות בפה אין המצוה עצמית שתהא בפה הזכירה כמו יציאת מצרים רק החיוב לאומרה בפה מפני הדבר הקשור בה שהיא חששת השכחה א"כ מ"ש דזכירת מרים ועמלק די בלב ומ"ש במק"א שתהא בפה שניהם אמת שהפה הוא רק בא להציל משום שכחת הלב שהיא המצוה העקרית אבל ביצי"מ שם עיקר החיוב לא משום שכחה רק משום שהוא חייב להזכיר בפה דאילו משום שכחה לא היתה נוהגת רק פעם בי"ב חדש כמו זכירת עמלק וביצי"מ הוא חייב להזכירה בכל יום וזה פשוט וחזיתיה להג' מנחת חינוך שם שהקשה דדילמא שניהם בלב והם עשה ול"ת וכולם בלב ע"ש ובעניותי לא זכיתי להבין דאם היא רק בלב איך יהיה חיוב עשה על מחשבת הלב וגם שלא ישכח והרי הוא אנוס בשכחה אחר שאין לזכור בפה דשכחה הויא אונס אבל אם חייב הוא לזכור בפה כדי שלא ישכח ולא זכר וע"י זה הוא שכח זו הויא פשיעה ועובר בלא תשכח וכמו זה פן יסורו מלבבך שפירושו שחייב להגות בה גם מטעם שלא ישכח ואם חלה דמכח זה לא זכר ושכח הוא פטור כמ"ש שם רז"ל (אבות פ"ג מ"ח מנחות צ"ט:) והעיקר הוא דאחרי שהיה הוא פושע מתחי' אף שאח"כ נתגלגל הענין שאין הוא פושע ואנוס נקרא פושע דומה לזה ברז"ל במגילה (דט"ו (שאמרה לו אסתר וכאשר אבדתי אבדתי עד עתה באונס ועתה ברצון ע"ש וקשה דההליכה אין בה עון וכשהיא בחיק המלך אנוסה היא אלא לאו דכיון שהיא נתנה אצבע בין שיניו חשיבא ברצון הכי נמי הא דאם היה חייב לזכור בפה ולא זכר ואח"כ שכח חשיב פושע וחייב משא"כ אם לא חייב ושכח פשיטא דפטור הוא ובמקצוע זה יש פלפול גדול כמו שתראה בשו"ת מהרימ"ט ח"א סי' כ"א מה שפלפל בדברי הריב"ש בשתי תשובותיו בסי' י"א וסי' קע"ה הנראים כסותרים ואין כאן מקומו ודוק:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה