אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן
ספר בראשית · פרשת וישלח
ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע על יריכו:
רז"ל דרשו (והובא ברש"י) אותם שתי שעות שמיהרה לשקוע בעבורו זרחה במוקדם בעבורו לרפאותו וכו' ע"ש ובס"ד אפשר להרחיב בזה דרז"ל דקדקו לומר זה משום דקשיא להו עוד שהרי המקום הזה הנקרא פניאל בתחי' לא היה שמו העצמי כן רק קרא אותו על שם המאורע וככתוב הטעם כי ראיתי אלקים פנים אל פנים וכן קראו מחדש פניאל וא"כ לא ראוי שיקרא בשם זה רק אותו המקום שהיה בו העובדא הזאת והוא לצד המרבה מלא עיניו של אדם והרי ראינו כי המלאך עזב את יעקב בעלות השחר נפרד ממנו וככתוב שלחני כי עלה השחר והרי מעלות השחר עד זריחת החמה הוא חמש מילין וכמ"ש רז"ל (הר"מ פ"א דק"ש וב"י סי' נ"ח) והכתוב מצמצם כאשר עבר פנואל זרחה השמש ועל זה הוקשה להם דאיך נתעכב זמן רב על דרך קטן כזה זה קושיא אחת גם הוקשה להם מדוע הוכרח הכתוב פה לומר והוא צולע על יריכו ואין זה מקומו רק לעיל בעת שאמר ותקע כף ירך יעקב שמה יאמר שנעשה צולע על יריכו ועל ידי דרשתם זו הותרו שתי השאלות שאותם שתי שעות שמיהרה לשקוע בעבורו של בזמנה מיהרה לזרוח שלא בזמנה לזה אמר ויזרח לו השמש ולמה בלילה זאת דוקא לזה סיים הטעם והוא צולע על יריכו כד לרפאותו מצלעתו ובכן ויזרח לו תיכף כאשר עבר את פנואל זאת אומרת בעת שפנה המלאך ממנו והלך זרחה לו לרפאותו:
או יש לומר עוד בפשט הכתוב עצמו חוץ מדרשת רז"ל שזרחה לו חמה רק שהכתוב עצמו מתרץ התמיהא שיש פה ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל ושלא תיקשי למה נתעכב כל כך על מקום קצר כזה שברבע שעה היה יכול לעבור אותו לזה מתרץ משום והוא צולע על יריכו ובכן לא היה יכול ללכת רק זוחל והולך לאטו עד שהיה הזמן מעה"ש עד זריחת החמה על אותו המקום הקטן הזה ופשוט ובס"ד יש לנו להדרש בברכת המלאך את יעקב עוד בשם ישראל תוספת על שם יעקב מה הוא היחס לזה עתה ובעז"ה פירשתי עפ"י הידוע ברז"ל (זהר ברא' דק"ע ורש"י ע"פ ויאבק איש) דאותו המלאך היה שרו של עשו שתפסו עד שהודה לו על הברכות כמ"ש במדרש וגם דרשו ע"פ כי שרית עם אלקים ועם אנשים עשו ולבן ועי' ברש"י ועוד נקדים מ"ש המקובלים כי שני מחנות קליפ' יש אחת שולטת בשם יעקב ח"ו ושם ישר' מכניעה ע"כ ועי' בזוה"ק ויצא וז"ל נוקבא דס"מ נחש אקרי וס"מ אבאיש קמיה לאגחא קרבא ולא יכיל ליה כדין אשתלים בכולא ואקרי ישר' ע"כ, הרי דהנחש היה ח"ו שולט בשם יעקב ומתגרה בו להחטיאו ויעקב השתדל והכניעו ואזי הוא נקרא בשם ישראל ותמצא נח"ש שט"ן עם האותיות עולה לקבל יעק"ב ישראל רוצה בזה כי בשם יעקב וישראל יחד הוא מכניע שניהם ובלא שניהם ח"ו אחד מהם שולט והנה כשהיה יעקב אצל לבן נו"ן ארוכה נחש בריח ובכל עורמותיו ותחבולותיו לא יכיל ליעקב ואשלים זווגיה היפך הנחש שנתקנא בזווג אדה"ר והכשילו וכשבא יעקב שהוא שופריה דאדה"ר כמ"ש המקובלים אזי תיקן את היסוד שהוא בחי' אמת תתן אמת ליעקב וי"ו רבתי המשפיע ליסוד וי"ו זעירא ונזדווג עם לאה ורחל ואשתלים ואשתזיב מיניה ואח"כ בא המלאך השני שרו של עשו שטנא חייבא כי חשב דוקא לבן לא יכיל ליה הגם שהוא נחש ורמאי בכל זאת להבדיל בקדש גם שם יעקב הוא עוקבא רמיה ולזה גבר עליו אבל ס"מ הוא רשאי לשלוט בו ח"ו לזה נגש אליו ונתאבק עמו והעלו עפר השמימה וכשראה כי לא יכול נו אמר לו שהאמת כי לא יעקב לחוד יקרא שמך דא"כ איך לא יכולתי עליך אלא אף ישראל יהיה שמך והטעם כי שרית עם אלקים ועם אנשים עשו ולבן כל אחד יש לו המלאך שלו ותוכל להם לשניהם ואם אין לך גם שם ישראל לא היה אפשר לנצחני כנ"ל ולך יאתה להקרא בשניהם ועוד נמתיק הדבור בעז"ה כי רז"ל דרשו (ספרי הובא ברש"י ע"פ) בכל לבבך בשני יצריך ביצה"ט ויצה"ר ע"ש וביאור הדבר הוא כי כשהאדם מכניע את היצה"ר גם הוא שמח של שמע אליו ונהפך אליו לטוב וכמ"ש רז"ל על אברהם אבינו שעשה יצה"ר טוב וכרות עמו הברית וכן עשה נכדו יעקב כי תפס אותו עד שהודה לו על הברכות הכונה שהמתיקו והפכו אליו לטוב והסכים בלב שמח אליו על הברכות ושם שטן שהיה אז בקליפ' נהפך אליו אל הקדש וכמ"ש רז"ל (ביבמות דט"ז.) בכור שטן יש לי וכו' וא"כ כשנצטרף שם שטן עם שם יעקב הוא עולה גימט' ישרא"ל וזהו הסימן שנהפך לטוב כי צרף שמו עם שם יעקב שעולה במספר ישראל ומקושר הענין בכי טוב בס"ד ותמצא כי בזוה"ק אמרו יעקב ומשה חד דרגא אינון יעקב מלבר משה מלגיו ופירשה האר"י החי (ע"ח ש' הכללים פ״י) כי שניהם אחוזים ביסוד דאבא כידוע והנה מרע"ה בעלותו למרום הפך את מלאך המות אליו לטוב עד שלמדו סגולת הקטורת המונעת המגפה כידוע ברז"ל (שבת פ"ט.) ע"ש, כן יעקב דכוותיה הפך את שרו של עשו אליו לטוב והסכים אתו על הברכות וזהו ג"כ בשורה טובה לעת"ל שעתידים ממלכות התבל להסכים ולתת להם ההנחה לישראל להתישב בארצם שנתנה השי"ת לנחלה לישראל כאשר תלי"ת התחיל גילוי האורה הזאת בשנתנו התרע"ט סימן בואי בשלום עטר"ת לפ"ק בה עטר"ת שנת טובתך השי"ת יגמור לטובה ויערה עלינו רוח ממרום ושלום כדי לקיים את כל חלקי התורה בבנין בית קדשנו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן בקרוב אמן:
עוד נרמוז בשם יעקב וקדושתו רק נקדים את הידוע במקובלים כי שם לר"י הוא מסוגל רח"ל לעריות ורמז הק' מוסטרופולי כי זהו רמז הכתוב ותזני על שמך ר"ל אותיות הקודמות לשמך ע״ש ורמזו בזה כי יעקב שלקח לאה ורחל ר"ת לר"י תקן זה ע"ש, והנה בשם ישראל הוא אותיות לר"י א"ש שהוא מבטל קליפ' זו גם בהיותו לבדו ובכן המלאך בהיות יעקב יחד עם לאה ורחל דודאי לא יוכל לו בצרופם מכניעים זה אבל בהיות לבדו (לכן ת"ח אסור לישן לבדו כמובן) אז בא הנחש השונא כמספרו ע"ה כידוע ונגע בכף יריכו גדר ערוה וראה כי לא יכול לו אזי קרא לו ישרא"ל א"ש לר"י ובזה אדרבה הרים ראש כרמוז בשם ישראל אותיות לי ראש הראוי לצדיק כמוהו היפך הקליפ' פסיק רישיה והמקובלים כתבו כי או"ר פניאל גימט' חשמ"ל ע"ש וידוע כי החשמל הוא אור מקיף מאימא עילאה הסוכך על זון מהקליפ' וכמ"ש בע"ח (שמ"א ש' החשמל פ"ג) ובכן בדין קרא יעקב שם המקום פניאל שזכה לסכך עליון מוקף מקדש אין שטן ואין פגע רע והתחתונים רמז לעליונים והיעב"א וא"ש והוא רחום יכפר:
והנה כל מ"ש הוא על דרך האר"י הק' והמקובלים אך יש להדרש בדרך פשט יותר במה שקרא אותו בשם ישראל והוא דאם היה התאבקותו רק עם המלאכים לחוד או עם האנשים לחוד לא היה לו כל כך פלא ולהבין נקדים לדעת אם צדיקים גדולים מן המלאכים או להיפך ורב האי גאון הביא דבריו הראב"ע (בר"פ בראשית) דהאדם נכבד יותר מן המלאך אך הראב"ע דחה דב"ק שאי אפשר והביא ראיה שיהושוע נפל על פניו ארצה בראותו את המלאך ע"ש אך רז"ל כתבו להדייא בכ"מ (ב"ר פע"ח וילקוט תהלים צ"ה) שהצדיק עדיף והביאו ראיה מהכתוב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך ומי עדיף השומר או הנשמר ע"ש ולקושית הראב"ע מיהושוע יש לתרץ לפי מ"ש האר"י הק' בש' הצלם פ"א וז"ל ודע כי יש מלאכים גדולים מהנשמה ויש קטנים ממנה וכו' נמצא שיש מלאכים מרכבה לאדם ואלו המלאכים הם גרועים מהאדם אך המלאכים שהם מרכבה להקב"ה הם גבוהים מאדם וכו' ובזה תבין שיש מלאכים גדולים מהנשמות ע"ש וכן כתב בכ"מ כי המלאכים הם מחיצוניות העולמות והנשמות הם מפנימיות ע"ש, וא"כ האדם הוא נכבד יותר אלא שהמלאך של עולם השני הוא גדול מנשמה שלמטה ממנו וא"כ ביהושוע שאמר לו המלאך שר צבא ה' שהוא מהמרכבה של הקב"ה לזה נפל לפניו ארצה וגם שעם שלערך הנשמה לבדה היא עדיפא מ"מ בהיותה עדיין הנשמה עם הגוף הגוף מזדעזע ולא הנשמה שבו עכ"פ ידענו שיש צדיקים גדולים מהמלאכים ובכן אין זה פלא פלא כל כך אבל תנאי יש בדבר צדיקים כאלה תמצאם פרושים ונזירים מכל עניני התבל והם כיונה פותה בכל דבר וכל מה שיגדל שכלו הרוחני יתמעטו הרגשותיו במדיניות כידוע זה סוג אחד גם ימצא אנשים תחבלנים וערמנים גדולים עד שלא תתעלם מהם שום עורמה ותחבולה מריח מים יפריח וכו' ומובן שאיש כזה אי אפשר להיות איש אלק"י להיותו שקוע בחומר ובהרגשותיו וכנ"ל וכ"כ בעקרים מאמר ד' פ' ע"ד כי כל מי שתקצר יד שכלו יתחזקו הרגשותיו וישיג המוחש יותר עש"ב, ומאמר החכם כאשר ירים השכל ידו וגבר החכמה וכאשר יניח וגברה התאוה והסכלות ע"ש, ודבר זה מוחש ומורגש הוא שאין צריך לראיות כי כל איש מדיני רחוק הוא מהרוחניות וכן להיפך ויוצא מן הכלל היה ביעקב שעם האיש הראשי המפורסם בעולם לבן רמאה לא יכול לו ש"מ כי כל כך הוא שקוע בחומר ובהרגשותיו יותר מלבן ורמוז בשמו יעקב ולפי"ז אין לו עסק מעתה ברוחניות ובהתאבקו עם המלאך שהוא רוחני ונבדל מכל גשם ובודאי שהיתה מלחמת הקליפ' עם הקדש שבבחי' יעקב לבולעה ח"ו וראה כי נא יכול לו (עי' אוה"ח להק' בן עטר פ' ויחי בחלומו) לזה קרא אותו גם בשם ישראל המורה רק על הרוחניות שררה רוחנית בקדש בו אותיות לי ראש משכן השכל ומסיים כי שרית עם אלקים בשם ישראל ועם אנשים עשו ולבן כשהיית בשם יעקב ותוכל להם ועי' בסה"ק שופריה דיעקב פ' חיי שרה ורבינו בחיי פ' בלק ולזה שם יעקב נשאר בו כי צריך הוא לשתיהם עם ישר ועם עקש והיות כי בחי' יעקב ומרע"ה הם שקולים כמש"ל לזה היה דוגמתו כמו מרע"ה וכמ"ש הראשונים בכתוב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים תכלית הרוחני ובכל זאת ושב אל המחנה לתווך בין איש ובין רעהו שזה מדריגה פלאית תכלית הרוחניות ואח"כ בגשמיות ופירשתי בזה כונת רז"ל (ילקוט ס' הברכה) בפ' משה איש האלקים מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה אלקים שהכונה שהגם שהיה מחציו ולמטה איש המורה על הרגשת העולם ותחבולותיו בכל זאת היה מחציו ולמענה אלקים ברוחניות ודוגמתו היה ביעקב שהם בחי' אחת כידוע בחיצוניות ובפנימיות נקרא יעקב הרומז שהוא איש עוקבא ורמיה וישראל ישר עם אל ברוחני ועי' בילק"ר שהמלאך בא בדמות עשו וטען שיעקב שקרן שאמר אנכי עשו והשיב שקניתי הבכורה ועשיתי אשר צויתני כמה פעמים אמר לו לא יעקב וכו' אנא ישראל ישר ואל וראוי לברכה ע"כ:
ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלקי"ם. יש לדקדק בטעם הכפל אל בית אל גם מה שסיים בלשון רבים נגלו אליו האנקים מה היא הנתינת טעם להקרא אל בית אל וכשבא לעיר שלם כתיב ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל ואפשר כי קושיא אחת מתרצת חבירתה ונקדים את הידוע כי שם אלקי"ם פעמים בא בשתוף א' הוא שם ה' נקרא אלקי"ם ב' המלאכים ג' הדיינים נקראים ג"כ בשם אלקי"ם כידוע בכמה מקומות. ובכן פה קרא למקום אל בית אל כפול לרמוז על שני המראות ראיית כבוד ה' הנקרא אלקים וראיית המלאכים וסיים הטעם לזה למה קרא בשם כפול משום כי שם נגלו אליו דייקא תרי מראות כבוד ה' ומלאכיו הנקראים בשם האלקים לזה קרא אל בית אל תרי ולזה לא עשה שם לא מזבח ולא במה רק מצבה לא נעילה ולא לזבח כי לא יכול להקריב שם קרבן כיון שקריאתו היתה בשתוף גם למלאכים אסור הוא בקרבן זובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו וכשבא לעיר שלם לקח המצבה ההיא ובנה אותה בשינוי עם אבנים אחרות ועשאה מזבח והקריב עליה קרבן לשם ה' אז קרא לו אל אלקי ישראל (כדברי ראיתי במורה ג' פ"ה ביחזקאל ואראה מראות ולא מראה מפני שהם השגות רבות ע"ש) ובדברי אלה יתורץ אצלי עוד שתי תמיהות א' דהנה מצינו ביעקב שנדר כי האבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקי"ם ופה נזכר שעשה שם מזבח והרי המצבה היא אבן אחת והמזבח הוא מאבנים רבות וזה אפשר לתרצו עוד בתמיהה אחרת ונקדים כי הטור בחיבורו על התורה הבי"ד הג' מנחת חינוך בקונט' קומץ מנחה (מצוה מ') שהקשה דאיך יעקב לקח מהאבנים שנשתמש בהם הדיוט ועשה מהם מזבח ותירץ הטור דבבמה שרי ע"כ והג' מנח"ח שם הקשה עליו ממ"ש בזבחים (קנ"ג:) ומנחות (כ"ב.) דמודה ראב"ש דבבמה אסור והניח בצ"ע וישב הקושיא כמ"ש אני עני בסה"ק שופרי' דיעקב ולרגע נעלם ממני ובעיני אנכי הרואה שיש קצת תיוהא גם בישובו שכתב דאותם האבנים הם מאותם שנעקד עליהם יצחק אביו וא"כ היו קדש ולא מצינו שאם נשתמש בהם תשמיש הדיוט שיצאו לחולין ויהיו אסורים לגבוה וכו' ע"ש, ובזה ראיתי להחת"ם באו"ח סי' מ' שהביא קושיא מהרב זית רענן ותירץ עפ"י הילקוט דאותם האבנים הם אבני מזבח של נח ונעקד עליהם יצחק ע"כ ואיהו דידיה תריץ דאם ידע יעקב וישן במזיד עליהם מפני הסכנה הרי הקדש במזיד אונו מתחלל ואם שוגג אבני מזבח יש בהם מועל אחר מועל ולא נתחללו וא"כ לא נאסרו מתשמיש הדיוט ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"כ ואני הדל עוד לא הבנתי דב"ק תחי' דב"ק דהם מזבח קדום היו הצלת אותו צדיק מדבר של הדיוט שיהיה תשמיש גבוה יען דזה היה קדוש מאז אבל הרי הוא נכשל דנשתמש בשל גבוה והקב"ה רגלי חסידיו ישמור אף במידי שאינו של אכילה (ע' שד"ח מע' א' אות רמ"ב ורמ"ג ופאת השדה שם אות צ"ג ובסה"ק ח"י דנ"ו ע"א) ומ"ש החת"ס דבמזיד אינו מתחלל ומפני הסכנה אישתרי אם ידע איך אפשר שיקחם יעקב רק אלה והמדבר לפניו יקח מאחרות ואם בשוגג כבר אמרנו שהשי"ת שומר נפשות חסידיו מכל סרך איסור וגס אם היו אבני מזבח איך יורידם מקדושתם ויעשה אותם מצבה הגרועה גם מבמה עי' רש"י פ' ראה וזבחים קי"ט ולכאורה דאולי דהם נבלעו באחת והרי נשתנה דשרי לגבוה (עי' מג"א סי' קמ"ז) ובפ' פקודי הביאו חח ונזם וכומז ומהם נעשה כלי שרת הכא נמי שינוי גדול מתחי' אבנים ולבסוף אבן אחת גדולה אך הא ליתא דהרי אחר שישן עליה נעשית אבן אחת וכמ"ש ברש"י זאת אומרת. עלי יניח צדוק ראשו ונבלעו באחת א"כ הוא ישן עליהם אחר השינוי והרי נשתמש בהו הדיוט ויש לתרץ פשוט בקושיתו על הטור דמ"ש הטור בבמה שרי לאו דוקא וכונתו מצבה שאינה לא לעולה ולא לזבח ועל זה כיוון הטור וראה יעקב שנשתנית והיתה לאבן אחת להורות כי שם היה קדושת המקום לכן בו בפרק עשאה למצבה. לזכר נם ובמצבה אף ראב"ש מודה דשרי ואביי התיר אף בבמה ע"ש בדקי"ט ע"ב אך לפי האמור לעיל ניחא דהמצבה הזאת בחזרתו ובא לעיר שלם לקחה וצרפה עם אבנים אחרות ובנה מזבח ונשתנית שינוי שני ושם עשה קרבן להשי"ת ודוק:
ויבא יעקב שלם רז"ל דרשו (שבת ד"ל והובא ברש"י) שלם בגופו שלם בממונו שלם בתורתו ודורשי רשומות אמרו של"ם נוט' שבתי לבנה מאדים שאלו הם ממונים כל אחד מהם לדבר אחד מזיק יש לגוף ויש לממון ויש לתורה ע"ש והוא זכה ושלט בכולם ולזה נעשה שלם ע"כ, ונרחיב בס"ד קצת בדב"ק והוא כי בברכת הממון כבר ירש הוא מזקנו אברהם שלא היה חפץ בעושר הבא מן המזל רק מה' ברוך הוא שאין בו עצב ודאגה ויש בו ברכת ה' דוקא וכמ"ש בפ' לך לך באורך ובנוגע לגוף ג"כ תקנו יצחק בעקידה ומסר נפשו ברצון ואהבה לבוראו ונעשה מושגח ושמור מהטבע ומשטרו שנולד במזל מאדים ואילו ירש יעקב מהוריו בברכתם השפיעו עליו והוא בעסקו בתורת ה' בבית שם ועבר השלים הכל ולזה הוא בחיר שבאבות שהתו' היא כוללת הכל כידוע:
אך יש לומר עוד פשוט והוא דרעות העולם הם באים משלש סיבות וכמ"ש המורה פי"ב לשלישי אחד מצד הטבע של ההויה והפסד ר"ל מאשר הוא חומר והשני מרעת בני אדם קצתם את קצתם בהתגבר אחד על השני והשלישי מה שימצא כל אחד מפעולת עצמו ואלו הם הרעות יותר מרעות המין השני ומרעות זה יצעקו הבני אדם וכו' עש"ב ולזה אמר שלם בגופו שחומרו היה בריא בשווי המזג ולא היה ביסודותיו שום התנגדות זה לזה המחייב תשות הכח והזקנה כו' והשני שלם בממונו שלא הזיקוהו בני אדם שהיא באה מהתגברותם עליו ולבן יוכיח והשלישי שלם בתורתו ומי שהוא שלם בתורה. היא תדריכהו במדות טובות מגנא ומצלא מצורף לזה עוד היות דהרבה יש השומרים תורת ה' ומצותיו אבל מתי אחרי שנחלש וכשל בעונו כחו ועזבוהו כוחותיו מלחטוא ובפרט אם נצטרפה אליו גם חולי העניות אזי שב אל לבו ועוסק בתורה ובמצות ומאמר החכם בעזוב התאוה אותנו אומרים עזבנו אותה ע"כ] בזה פירשתי מאמר הילקוט (רמז תשל"ט) והאיש משה ענו מאד יכול ענו בגופו ת"ל ועשית לו כאשר עשית לסיחון וגו', יכול בממונו ת"ל פסל לך וגו' אלא ענו בדעתו ע"כ שהכונה אם הוא ענו בגופו כלומר חלש אין תימא אם לא השיב חורפו דבר כמובן שהוא מחולשתו וכן אם הוא עני נשבר לבו בקרבו לזה סתר זה ועשית לו וגו' הוא לבדו המורה על כחו וכן פסל לך שהיה עשיר אלא מכח דעתו לחוד ופשוט] וזה חידש הכתוב שלם בגופו איתן וחזק שלם בממונו ובכל זאת שלם בתורתו קיימה מתחי' מעוני ושוב מעושר ועי"ז היה נשמר מכל ועי' מורה ח"ג פ' כ"א כל מי שהביא עצמו עד ששפע עליו השכל ההוא תדבק בו ההשגחה וימנעו ממנו הרעות כולם ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם וכו' עש"ב ועפ"י דב"ק פירשתי מ"ש בשבת (דס"ג.) כל העושה מצוה כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע ע"כ, דבעושה מצוה בדיוק תדבק בו ההשגחה מצוה היא שם קוי"ק כי מ"צ הוא חילוף י"ק כידוע לזה מובטח הוא מבשורות רעות שדבקה בו ההשגחה ובטוח מכל פורענות ולכן היה הלל אומר כששמע קול צוחה שאין זה בביתו (ברכות ס') משא"כ הרשע תעזוב אל המקרה הוא מגור מסביב ומגורת רשע היא תבואינו (בס' ארצות החיים להג' מלבים ובקונט' תפארת למשה להג' צה"ח כתבו שם ציצים ופרחים בהקדמת המורה הנז' ע"ש) ובכן יעקב שהיה דבק בתורת אל חי היה דבק באלקיו ונשמר מכל פגע רע בכל מכל ועי' בזוה"ק פ' בהר דק"י מתאים למ"ש ודוק:
והנה שלש אלה שהם גוף וממון ותורה הם מקבילים נגד שלש תאוות שיש בעולם כת אחת רודפת אחר תענוג אכילה ושתיה לפטם גופם כעגלי מרבק שאלו נקראים אוילים (אוי"ל נוט' איכול ושתה יאמר לך) אוילים מדרך פשעם אח"כ כל אוכל תתעב נפשם כת שניה הרודפים לצבור הון עתק וסגולת מלכים כלים מכלים שונים וזה ג"כ יביא לידי יוהרא והתרברבות וכו' וכו' כת שלישית הרודפים אחר חכמות לסוגיהם לבנות מגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם ועי' בס' המדות וז"ל נודע מדברי החוקר כי החיים יתחלפו לפי כחות האנשים יש אשר יכספו לחיי העושר ויש לחיי התאוה ויש לחיי הכבוד והמעלה ע"ש והם נגד הגוף והממון והשכל כי כל דבר חכמה התלוי בשכל יש בו סוג הכבוד והמעלה ואת זאת יש לה לפעמים יסוד כשאין המחשבה בה לסרך כבוד וכשהוא בעסק התורה דוקא ואל זה ירמוז כונת הכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' כי אם בתורת ה' חפצו כי אותו האיש החומד לצבור הון עתק וכו' נקרא הולך תמיד כי גופו ושכלו והרהוריו הם פונים רק למקצועות ותחבולות שונים איך ובמה יוכל לצבור כסף תועפות לכן נקרא הולך ונקרא ג"כ רשע כי מלת רשע כתב הראב"ע והרד"ק ששורשה מלשון עסק תמיד שלא ינוח ככתוב מי ישקיט ומי ירשיע שפירושה עמל שאינו נח וכן והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל וזהו הולך בעצת רשעים להתחכם בעצתם להרבות קנינו ובדרך חטאים לא עמד הוא על תענוג הגוף וראש וראשון לה הוא העריות והוא נקרא דרך חטאים מסובב נתיבות לעמוד בדרך חטאים בנשף בערב יום ושם יארוב וכת השלישית של ההשכלה כשהוא ליוהרא וכבוד נקראים לצים שדרכם להתלוצץ על אחרים להתכבד בקלונם אחר שמטרתם היא רק לכבוד (עי' מורה ב' למ"ד) ושנים הראשונים ידוע טפשותם אין צורך לביאור אך גם השלישית שלכאורה נראה שהוא קנין עצמי שבלעדה מותר אדם מן הבהמה אין ולא נקרא אדם המעלה גם זה הבל כי הל תמצא כמה טרחו והמיתו עצמם בחכמה ובאו דורות אחרים וקעקעו את בירתם כידוע בכולם או במקצתם וסוף לעגו להם ולזה הפילוסוף יגון יומו ואנחה לילו שהחוקר כל ימיו מכאובים לכל מושכל והוא עצמו אחר שהחליט בדבר בזמן אחר יסתור אותו כידוע כי אין דבר שלא יפול בו הספק ולזה תמיד הפילוסוף סר וזעף אבל המושכל הזה כשהוא בתורת ה' דייקא דרק לשמה נקראת תורת ה' בה יהגה יומם ולילה ולזה נקרא אשרי כי בה בטוח הוא שעל הגה ועיון זה הוא מאושר ובטוח בשכרו אפי' אם טעה ולזה בן תורה כזה תמיד השמחה במעונו וחופפת על גופו כי זה עיקר המחשבה לשמים והא איתא ביה ולזה אמר כי אם דוקא בתורת ה' חפצו והנה נגד שלש אלה בא שבח יעקב שלם בגופו שלא חפץ יתרונות רק קיום הגוף שאדרבה חוזקו הוא בעזיבת המותרות והתענוגים שהם כחרבות לגוף שלם בממונו פירושו שהוא חושב עצמו לשלם בממונו היפך אוהב כסף יש לו מנה רוצה מאתים יעקב חשב עצמו לשלם בממון גם פירוש שלם בממונו ידוע בראשונים שכל הפסד שאדם מפסיד הוא רק בממון שאינו שלו אבל בשלו הראוי לו לא תבואהו רעה ולזה אמר שלם בממונו שלא נחסר ממנו כלום וזה מורה שלא נגע במה שאינו שלו ולזה היה שלם שלם בתורתו היינו שלא בקש לחבק חיק נכריה חכמות חיצוניות שהם מדיחים את האדם מיראת ה' ועי' בכוזרי באורך כי הפילוסופיא מביאה ליוהרא וגאוה ומבטלת כל מעשה המצות ע"ש הוא היה שלם בתורתו לומר שאין נצרך לשלימותו משום חכמה שידע האמת כבחינתו שהוא אמת ששלימות התורה היא בה כל שלימותו ודדיה הם ירווך בכל עת ועי' בהקדמת הרמב"ן עה"ת כי מהתורה הק' בה יובן כל חכמה שבעולם עי' בדב"ק אור צח ומצוחצח כי מרע"ה הכל ידע מהתורה הק' עש"ב, כן הוא ביעקב שלם בתורתו ובה הכל ואליה הכל גם ירמוז שלם בגופו וכו' וכו' כי השלם הוא רק המשפיע לאחרים ולא רק לעצמו הן בגוף הן בעושר הן בתורה וכמ"ש הנביא אל יתהלל חכם אל יתהלל הגבור אל יתהלל העשיר וגו' כי אם בזאת שזה הוא תנאי דבק על השלשה הנז' חכם גבור ועשיר שיש לו להתהלל כשהוא עושה ומהלך בדרכי קונו השי"ת שהוא עושה חסד משפט וצדקה והם נגד שלש אלה וכזה פירש בעקרים מ"ג פ"ה כי העיקר הוא שיהא משפיע מכחו וממונו והשכלתו לאחרים וכבר אמר החכם כי חכמה שאין משפיע ממנה לאחרים גאוה שמה ע"ש נמצא מי שאין משפיע לאחרים הוא חסר ולזה אמר ביעקב שלם בכל אחת כי מטובו היה מטיב לזולתו ואולי ג"כ כי לזה ירמוז כוה"כ ואהבת את ה"א בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ואמר בכל בכל אחת כי לא יחשוב שתהיה אהבה לשנים ביחד וכמ"ש החובת הלבבות כי לא תתכן ביחד אהבת ה' עם אהבת עוה"ז ואמר בכל לבבך על הגבורה כי העיקר הוא גבורת לב וככתוב ואמיץ לבו בגבורים ובכל נפשך היא נגד החכמה שיש בה ג"כ כחות שונות וסותרים (עי' ראב"ע משפטים) ומאודך שהוא הקנין ג"כ רבו מיני חילופיו וכולם יהיו משועבדים רק לאהבת ה' בכל חילופיו ומה שהקדים הנפש למאד היות כי צדיקים חביב עליהם ממונם מגופם והרשעים להיפך לזה הקדים הנפש למאד נגד שאינם צדיקים וכ"ש המאד ובסוף נקט המאד לכת השנית וכדי להודיע דאיך תהיה האהבה לה' סיים הצרי לזה הוא התורה וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך על לבבך וגו' ועי' בזוה"ק משפטים דצ"ט בקדמאה שרייא לאתגלאה ברגעא ארמיזת ליה וכו' קריבת ליה שריא למללא עמיה מבתר פרוכתא וכו' עד דיגדל ויסתכל וכו' לבתר משתעי בהדיה מבתר שושיפא דקיק מילין לבתר דאיהו רגיל לגבה אתגליאת לגביה ע"ש בדב"ק חוצבים להבות אש ברחמיו יאר פניו אתנו ויזכנו לאור באור תורתו אכי"ר: