אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן
ספר בראשית · פרשת לך לך
והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו אמרי נא אחותי את וגו' וחיתה נפשי בגללך ע"כ. יש להעיר א' למה הוצרך לומר ואותך יחיו דהתכלית הוא שלא יהרג גם הפלא שהקדים למען ייטב לי בעבורך ואח"כ וחיתה נפשי דהיסוד הוא החיים ואח"כ הטובה של המתנות אבל אם אין חיים מה תועלת במתנות ואפשר לישב דאברהם הוא מגביל לשרה בדבור זה דידע אברהם את אהבת שרה הצדקת הגדולה ולזה אמר לה דעי שאם ידעו שאת אשתי שתים רעות אחת והרגו אותי ועוד ואותך יחיו והצער הגדול יהיה לך כשתראי עצמך חיה אחרי מותי בידיהם כדי שתמיד יתעללו בך ואני יודע שזה אצלך קשה מן המות ואין ביכולתך להשיג המות, או נאמר בהיפך מהנז' והוא שדרך הרשע בגמר התאוה אזי יזכור את חומר העבירה ויצטער עד למאד כי רשעים מלאים חרטות ומעשה אמנון ותמר יוכיח כשהרגוש מעשה הנבלה נהפך לשונא לה וזהו אומרו והרגו אותי ואותך אח"כ, או אותי ואותך יחיו כשיחשבו שאין את אשתי ועל דקדוק בתרא יש לבאר שכך אמר לה דעי נא וראי שלא ירגישו מדבריך שאת אומרת אחותי שהוא רק להצלה אל תעשי כן לא ירגישו בך כלל שאת חוששת עלי מהריגה רק כשתאמרי אחותי תני רמז בין שיניהם שיחשבו שאת אומרת כן הוא רק למען ייטב לי בעבורך ואזי הם יחשבו שאני נכרי גמור אליך ורק בצוותא חדא באנו ואת אומרת כן כדי שאני אהנה מהם במתנות ועי"ז וחיתה נפשי בגללך שלא יכנסו בחשד של בעל כלל אבל חלילה שאברהם יתאוה אל המתנות ומלחמת המלכים תוכיח שלא לקח מחוט ועד שרוך נעל ודוק ועי' בזוה"ק (דפ"א:) (ואם אל סודו תדרו' עיניך תחזי' להג' בעל י"מ מאכ"ח ח"א סי' ו' שהמתנות שם טומאה שנטל ממצרים להנחילו לבני הפילגשים להרחיקו מיצחק ובניו והוא הגורם לנפשו חיים וכו' כאומרו וחיתה נפשי וגו' ולאברם הטיב המטיב ויהי לו צאן ובקר וגו' שבעה וביצחק שש וביעקב חמש כבחינתם ודיק: הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו') ע' ברש"י וכן הוא במדרש צא מאטגנינות שלך אברם אינו מוליד אברהם מוליד ולכאורה קשה דא"כ היה לו לומר אל תבט השמימה שאזי יתפרש שלא תחוש לאותה ההבטה של הגרמים השמימיים המחייבים לך מניעת הבנים מהם ופה קאמר הבט ואם פירושו שהוא טועה בהבטה הרי סיים אברם אינו מוליד אברהם מוליד משמע שאינו טועה ורז"ל (ב"ר הובא ברש"י עפ"ז:) דרשו אין הבטה אלא מלמעלה למטה ע"ש, ולפי ד"ק ניחא דאדרבה באומרו הבט הודיעו כי הטבע כפוף תחתיו וכדרשתם צדק יקראהו לרגלו ע"ש:
אמנם לקוצ"ד יש לבאר עוד בס"ד ובאגב יבוארו עוד איזה דברים והוא כי אדרבה בא הכתוב להודיעו כי ע"י הסתכלותו בטיב הידיעה בכוכבים מתוכם ישכיל לדעת שהוא אפשר להוליד הגם שהוא נגד הטבע והנני מקדים לומר שאם טעיתי ח"ו יהיו חשובים דברי בטלין ומבוטלין וכלא חשיבין ואם כיונתי אל האמת יעלו דברי לרצון לפניו יתברך ולהבין אקדים מ"ש הרב במורה הנבוכים ח"א פ' ע"ב וז"ל בבעלי חיים הנכבד שבו פנימה והמקיף עליו הוא הגרוע בערך מקיפו ובעולם בכללו ההיפך הנכבד שבו מקיף והפחות הוא מוקף ע"ש באורך בדב"ק (והם מתאימים בדיוק למ"ש המקובלים ועי' בע"ח באורך דבעגולים המקיף מעולה מחבירו ובבחי' היושר המוקף יותר מעולה עד שתמצא עגול א"ק הוא מקיף לכל ויושר א"ק הוא מוקף מכל ע"ש) וכבר ידוע כי ברוך הוא לעד נשמת הכל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים עשה להחיותם שתי ענינים מקיף לכולם ופנימי מכולם המקיף לכל נזכר ברז"ל (מס' מנחות דל"ג:) ובכמה מדרשים בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים מבחוץ ומדת הקב"ה אינו כן עבדיו מבפנים והשי"ת משמרם מבחוץ כמש"ה ה' שומרך ע"כ, והם דברו על בחי' המקיף ונקרא בזוה"ק סובב כל עלמין אבל בבחי' הפנימי הוא נקרא ממלא כל עלמין ורמזוהו בכתוב ושכנתי בתוכם כמשמעו ובמשכן כתיב וכבוד ה' מלא את המשכן הוא בפנימיות ובנביאים (ישעיה ו') מלא כל הארץ כבודו וזה בבחי' הפנימיות ונבין עוד בקרא להעיר בכתוב הנז' מלא כל הארץ כבודו גבול אתה נותן לכבודו יתברך ? (המו"ן בפי"ט כתב הארץ תעיד על שלימותו ע"ש) והפשטנים הפכו הכתוב וכתבו כבודו מלא כל הארץ ע"כ. ואולי דכונתם לישב הקושי שיש לכאו' בפשט הכתוב כי ע"י שהפכו הכתוב בא להודיע כי הארץ מלאה מכבוד השם שחזר השיעור של הארץ שנתמלאה מכבודו יתב' ובתוס' מחוץ לגבול הארץ אין גבול השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו' והגם שזה נכון להצילנו מהערה הנ"ל מ"מ נשאר להרגיש ולמה הכתוב לא נקט הסדר כן כמ"ש במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן ולא אמר מלא המשכן כבודו ולפי הנ"ל יתישב שהכתוב בא להודיענו שתי הבחי' יחד שתמצא בכתוב הטעם שבתיבת כבודו מוכרתת ואינה סמוכה להם ובכונה הוא לרמוז על שניהם מלא כפשוטו שהארץ מקיפה על כבודו כי קו הפנימיות שסובבים עליו הכל הארץ מקפת עליהם לתת חיות לכולם מכל הנברא וכו' והיא מקפת גם על היושבים כדי שתוכל שאת לפי שיקול אל דעות הצריך לה ובזה תיבת כבודו תבוא אחר מלא כל הארץ וסמוכה אליהם אחר שזה רמוז על קו הפנימי המוקף מכל שהאחרונה הארץ מקפת והשנית בטעם כבודו המוכרת כדי שיתפרש כבודו מלא כל הארץ כמו המשכן וכלומר שמקיף עליה בבחי' סובב כל עלמין שבערך יאמר סובב עליה וכמ"ש רז"ל (ב"ר פס"ח אות י') הקב"ה. מקומו שלעולם באופן שה' ברוך הוא מקיף הכל ומוקף מכל וזהו הרמז שאומרים בסליחות שמך נקרא עלינו שפי' מקיף, שמך נקרא בקרבנו שפי, מוקף וכן הוא בפתיחת אליאו זל"ט אנת הוא עילאה על כל עילאין סתימא על כל סתימין הרומז לשניהם ופשוט:
היוצא מהמדובר דבעולמות שהם כדורים כל שהוא מקיף את חבירו הוא מעולה ביותר אבל ביושר הדומה לאדם אז המוקף הוא המעולה ביותר ועוד נקדים דבחי' מקיף הוא נקראת אדנות שנקראת נפש בכלל והיושר שהוא פנימי שנקרא רוח הוא קוי"ק, גם נקדים מ״ש הרב המלבים שידוע שכמה מדב"ק הוא מתורתן של ראשונים וז"ל בעת שהשי"ת יהיה במדריגת הלב פנימה ממלא כל עלמין אזי ינהיג עולמו בהנהגה טבעית באמצעות הטבע כמו שהלב משפיע להגוף והם מנהינים ובעת שהוא מקיף על הטבע שהוא בחי' סובב כל עלמין אזי הוא בחי' נסיית ונפלאת למעלה מהם ע"ש ולפי"ז יעלה לנו כי שם קוי"ק שהוא פנימי הוא במדריגת הלב והוא נשמת הטבע וא"כ ההשגחה על ידי אמצעות הטבע אבל בשם אדנות שהיא בח" מקיף שזה נקראת סובב כל עלמין תהיה על ידה בחי' הנסית והנפלאת למעלה מהטבע:
והנה לכאורה דברינו הם היפך האמת ותולדה זו קשה מאד שמסורת בידינו מכל הראשונים שאדרבה שם קוי"ק הוא מורה על נסים נגלים ונפלאים נגד משטרי הטבע ויצ"מ וקי"ם יוכיחו שהיו רק על ידי שם קוי"ק כי רק הוא מהוה כל הוה בניסיו ונפלאותיו ועי' ברבינו בחיי פ' וארא ובכ"מ כי שם קוי"ק מורה על נסים נגלים ואל שדי על נסים נסתרים ע"ש. וידוע מליצת הראשונים אלקים גימט' הטבע וע' ראב"ע פ' שמות וז"ל לא יעשה אותות רק בשם הנכבד ע"ש. וזה ידוע וברור אמת לאמתו ואם כן הרי הוא סותר מ"ש. אך אחרי ההתבוננות פורתא לא קשה כלל ואדרבה מצדיק ומאמת דברינו בס"ד והוא דזה דבר ברור וידוע כי כל הטבע הנברא והנסים והנפלאות הכל כאשר לכל אם הוא נס נגלה או נס נסתר או טבע הוא רק ע"י שם קוי"ק ברוך הוא שם העצם נשמת הכל אלא מה דכשהוא מתלבש הוא בשם אלקים או בשם שדי או בשם אדנות וע' הרמב"ן פ' וארא ובכן יש לומר דכשהוא מתלבש בשם אלקים שיש בזה גבול בריאת הטבע אז אלקים גימט' הטבע כמו שהוטבע מתחי' הבריאה ותמיד ילך בה לא ישנה את תפקידו שהוטבע בו מאז ומקדם וכשהוא מתלבש בשם שדי אזי הוא נס אבל נסתר וכנ"ל וכשהוא מתלבש בשם אדנות אזי הוא נס נגלה אבל לא לכלל רק לפרטים דוקא יחידי סגולה אבל כשהוא שם קוי"ק לבדו בלתי שום התלבשות כלל אזי הטבע כורך דרך ויהיה נס נגלה כללי לכלל כולו היפך ישות הטבע וכמו שהיה במכות מצרים וקריעת ים סוף והירדן ועמידת השמש שהוא מהוה הטבע ולכן מהוה כל הוה לצורך הכלל כי הוא אמר ויהי והטעם מבואר כי אחרי כי שם קוי"ק ב"ה הוא שם העצם והשאר הם שמות התואר ואם שהם קדושים א"כ אחר שהוא נשמת הכל לזה בשם אלקים הוא נשמת הטבע ובשם שדי נס נסתר ובשם אדנות נס נגלה לפרטים שהם מדות וכלים שקצב ברוך הוא לעד על שם הפעולות והכל בצמצום אבל כשהוא חפץ נס נגלה לכל הכלל שזה אין לו גבול הוא ע"י שם קוי"ק לבד בלתי שום הלבשה והיה נלע"ד כי זה דבר אמיתי למדקדק ואין צריך סעד לתומכו והמפרש בזה בטח שימצא ראיות על זה ולעת עתה חפשתי להביא ראיות על זה ולא זכיתי (עי' בירוש' מילתא דלא מחוורא סמכין לה מן אתרין סגיאין ע"ש) בכל זאת אביא קצת סעד לזה ממה שראיתי בס' אבודרהם בשם ר"ש בן חפני בהסברת וחלוק הענין בין שם קוי"ק לשם אדנות והוא דשם אדנות נזכר על שם הפרט רבוני אדוני אבל שם קוי"ק הוא כללי וזהו מש"ה אז הוחל לקרוא בשם ה' דבתחי' לא היו מודים בהשגחה כללית המורה על שס קוי"ק ע"ש. ועי' בשו"ת חת"ס או"ח סי' קצ"ב מ"ש בפירוש הגמרא (ברכות ז':) לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וכו' ע"ש, והק' וכי היו הוגים ה' באותיותיו וכו' והוכרח לישב בדוחק בפי' הש"ס ע"ש ולקוצ"ד הוק' לי דמה תמיהה היא זאת דמה שאסור הוא מה שנתחדש אח"כ זה שמי לעולם אבל מקודם היכא רמיזא דאסור הרי בבהמ"ק ה' נאמר ככתבו וכן לעת"ל כל העולם יאמרו ככתבו ועי' בפסחים (דנו"ן ע"ב) סבר רבא למדרשיה וכו' לעלם כתיב ע"ש. ובכן באותם הדורות לבטל סברת שבוש דור אנוש שהתחיל סרך ע"ז בהם קראוהו בשם ה' ובאברהם אבינו נאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם ובאברהם שהיה בנבואה לא נגלה עליו בשם קוי"ק לבדו רק בהתלבשו בשם אדנות או בשם אל עליון וכמ"ש הרמב"ן בפ' לך לך בפסוק אני אל שדי. אבל הראשונים יש לומר שהיו זוכרים שם קוי"ק ככתבו ובודאי שהיה מקובל להם ועי' בסה"ק בכורי יעקב סי' י"א דמ"ט ע"ש. עכ"פ מבואר מהכתוב כי שם קוי"ק הוא מורה על ההשגחה הכללית ושם אדנות הוא על הפרטית שיוצא מזה כי שם קוי"ק הוא נשמת הטבע כנשמה בתוך הגוף במדריגת הלב המשפיע חיות לכל הגוף כן הוא שם קוי"ק הנשמה לכל העולמות ובכלל עוה"ז הארצי ואחר שכן הטבע של העולם לא ישונה רק לכלל ישר, שהם חשובים ככל העולם (בשביל ישראל נברא העולם כמ"ש רז"ל ב"ר וילקוט בר' אות ב') לכן במצרים וכן בקי"ס וכן בימי יהושע בירדן ועמידת החמה שהיה לכלל ישר' שהיה נם נגלה לכל היה רק בשם קוי"ק לבדו בלתי שום התלבשות לכל אשר תחפוץ הנשמה תטה את הגוף (ועי' בקול יאודה בכוזרי מ"ד מהראב"ע) אבל ליחידים אי אפשר להיות להם נס ע"י שם קוי"ק לבד רק ע״י התלבשותו בהיכלי אדנות בזה אפשר נס נגלה ליחיד וע"י שם אל שדי נס נסתר:
אשר בזה נבין הטעם למה לאברהם אבינו ובניו לא נגלה עליהם בנבואה בשם קוי"ק לבד רק באמצעות אדנות או אל עליון או אל שדי וכמ"ש הרמב"ן פ' לך לך משא"כ למרע"ה נגלה עליו בשם קוי"ק לחוד בלתי שום הלבשה והגם שידוע מה שיש לישב מ"מ לפי האמור שפיר טפי דאחרי דאברהם אבינו היה יחידי בדור המכיר בוראו ועוד לא היה לו אומה שלימה עד אח"כ שהיו לקהל שלם ששים רבוא (קומה שלימה ס"ר היא יו"ד פעמים קוי"ק שעה"פ פ' שמות ובכ"מ) א"כ אז לא היה אפשרות לו להיותו מתגלה עליו שם קוי"ק לחוד המורה על נס נגלה היפך הטבע לכלל אחרי שאין לו כלל אלא דוקא מסתתר בשם אלקים או אדנות לנס פרטי וכו' אבל בזמן מרע"ה שכבר היה מוכן ללכת אל אומה שלימה חלק ה' והוא הרועה הנאמן הכללי לדורו לישראל בתרי"ג מצות ולכל העולם הוא ג"כ שליח אליהם בשבע מצות וכמ"ש ברמב"ם ז"ל (הבאתי דב"ק במק"א) ותורתו נצחית לעולם ולעולמי עולמים גם הוא הוא הגואל האחרון כידוע במדרשי רז"ל בכ"מ לזה היה לו הזכות הזאת להגלות עליו בנבואת שם קוי"ק נגלה פנים בפנים נשמת כל הבריאה עליונים ותחתונים ובשם זה עוקר טורין רוקע הים ויהמו גליו וכו' וכו' זאת אומרת נס נגלה בהיר בשחקים לעיני כל יושבי תבל ודוק. אמור מעתה אם צדקנו בזה בס"ד נהדר לרישא במ"ש הכתוב הבט נא השמימה וכו' והוא כי אברהם אבינו ידע כל זה ובתחילה ראה כי על פי הטבע והמערכה לא היה באפשרי להוליד תולדות בנים ואחרי שהוא יחידי הרי הטבע לא משתנה ליחידים כי כן הוא חק הבריאה ובזה היתה מבוכתו ויאושו מהבנים עד שנגלה עליו בעל הבירה רצה בזה המשגיח מבחוץ על הבירה שהוא בחי' העגול סובב כל עלמין בחי' מקיף אדנות והודיעו שאתה לא נצרך לכלל יען שאתה אינך כמו הדור המזכירים רק שם קוי"ק לבד המחייב שהוא נשמה ושלא ישנה הטבע רק לכלל אומה שלימה ותדע הבט נא השמימה והתבונן בהם שהם בחי' העולמות מקיפים שהיא בחי' אדנות שקראת לי בזה ובזכרך את שמי הוא רק בהתלבשות באדנות המורה על ההשגחה הפרטית אדוני רבוני גבירי כנ"ל, וממוצא דבר תבין כי לך יאתה ההשגחה הפרטית ולך פרטי יהיה נס נגלה ע"י שם אדנות המלביש לשם קוי"ק שבו ובמדרש (פמ"ד) אל תירא אברם אל תהי חכם בעינך ירא את ה' ע"כ, וידוע דאת כינוי לאדנות וזהו ירא את ה' ולזה תכף אברהם עשה מעשה סי' לאמונה ונטע אשל כתרגומו אילן גימט' קוי"ק אדנות ויקרא בשם ה' הקריאה אדנות לשם ה' להורות על דבקותו בה' ובאמונה זה נקרא צדיק ככתוב וצדיק באמונתו יחיה. ולפני הצדיק הטבע והמזל כורע לו ברך כידוע צדיק גוזר והקב"ה מקים וכן להיפך והסי' צדי"ק נוט' צפון דרום ים קדם גם בני חיי מזוני (ע"ה) הם גימט' צדי"ק להודיע כי הטבע ומשטרו נדרך תחת כפות רגלי הצדיק וזה רמז רז"ל בפסוק צדק יקראהו לרגלו והאר"י הק' כתב כי העלהו למדת הבינה משם סוד הבנים הנה נחלת ה' בנים ר"ת בינה והיע"ב וכן דרשו ז"ל שדניאל נענה בזכות אברהם וזהו למען אדוני למען אברהם שקראך אדוני ע"ש, כי לו היתה השנאה פרטית היפך הטובה בהצלתו מגובא דארייותא כידוע:
ואולי נרמוז בזה כונת הכתוב בתהלים (קכ"ב) ירושלים הבנויה אותיות בן קויק הענין כי בבהמ"ק היו מזכירין ה' ככתבו ובמדינה בכינויו כמ"ש רז"ל (סוטה דל"ח.) כי בבהמ"ק שהיא תל תלפיות שכל ואור הפיות אליה פונים מזכירים ה' ככתבו להוריק שפע להטבע ולתת להארץ ע"י שם העצם נשמת הטבע השורה בה ובמדינה בכינויו דוקא אדנות כי רק לפרטים כל חד לצורכו ע"י השער שהיא אדנות מלא גימט' תרע"א היא לפרטים (ועי' בזוה"ק דף קנ"ז בזה) וכמש"ה על חלקה אחת אמטיר וגו' וזהו ירושלים הכוללת מדינה ומקדש היא הבנויה ב"ן שהוא אדנות וקוי"ק וכן ראוי שיתיחסו שתי שמות אליה כי ירושלים וציון סמוכים ביחד שהם יסוד ומלכות יושר ועגולים קוי"ק אדנות טבעי וניסי פרטי (עי' תענית ה' ובח"א שם) ומענין לענין ארמוז כונת רז"ל (שבת דס"ב:) אנשי ירושלים אנשי שחץ ע"ש ואפשר דבא לרמוז בזה על הקודש החופף עליהם ולהבין נקדים מ"ש האר"י הק' בשעה"כ (וע"ח שמ"ט ש' קלי' נוגה פ"ו) וז"ל זו"ן דקליפ' הם נקראים נגע ורעה בסוד לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך שאהל זו האשה ע"ש והנה כשתצרף נגע עם רע"ה הם גימט' שחץ עזי פנים מצד הרע ולהבדיל בקדושה יסו"ד ומלכו"ת הם נקראים צדי"ק וצד"ק כידוע והם ג"כ גימט' שחץ הכונה כי הם מכניעים השח"ץ הטמא זו"ן דקליפ' ברוח העזה שלהם בקדושה והטעם כי אויר הקדוש של ירוש' הכוללת צדי"ק וצד"ק הוא עזרם ומגינם בזה המקום ברחמיו שוב ישוב אליה ויגלה עליה באור הבהיר והרשעה כולה בעשן תכלה אכי"ר והיע"ב:
הבט נא השמימה וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך. בס"ד אפשר להדרש בזה את הדמיון שדימה השי"ת להאבות בארבעה דברים א' הכוכבים המוזכר פה כה יהיה זרעך ב' חול הים בפ' וירא. ג' בעפר הארץ בפ' ויצא ד' הדגים בפ' ויחי בברכת יעקב לבני יוסף:
ואפשר משום כי כל המינים הללו הם צריכים לישראל ואחד משלים גרעון השני שאין בו והוא דהדמיון לכוכבים הכונה היא שימצא בהם הראשים הגדולים שהם מנהיגים ישראל בחומר וברוח ואלו הם דמיון הכוכבים שמאירים בחכמתם ככוכבים ברקיע והם הם מצדיקי הרבים שדימם לכוכבים וזכורני בראשונים שכתבו כי כמו שיש בכוכבים מי שאורם מבריק ומבהיק יותר מהשני כן יש בחכמים של ישראל חלוקות אור תורתו של זה למעלה משל זה ובמדרש דברים (פ"א אות י"ג) מה כוכבים הללו מעלות על גבי מעלות כן הם ישראל וכו' ע"ש עוד הדמיון לכוכבים, והנה זה מעלה מצד אחד ומצד שני יש גריעותא כי הם רחוקים אחד מהשני הרבה מאד וזה הטעם שמתפזר אורם ואילו היו סמוכים זה לזה היה מאיר אורם כשמש בגבורה וגם באורות הגשמיים כשיתחברו האורות יחד מאירים יותר משנים נפרדים וכן תמצא במד"ר פ' במדבר (פ"ב אות י"ב) למה נמשלו ישר' לכוכבים מה כוכבים מזהירים בכל הרקיע כן ישראל וכו' ע"ש והלא תראה במרגליות הנקראים בערלנט יש הרבה הפרש כשיהיה יו"ד קיראט באבן אחת לכשהם מחולקים בשתי אבנים כידוע בחוש וא"כ זה גרעון בכוכבים (לצערנו יש הרבה שתמצא שני חכמים גדולים בדור ואינם מתחברים חבור עצמי וזה רעה חולה והפסד גדול כידוע) זה אחד ועוד גרעון שני כי על הרוב גאוני הדור הנמשלים לכוכבים הם חולנים וחלשים (בראש השנה דט"ו.) כמאן מצלינן אקצירי ומריעי פירש"י מריעי רבנן ע"ש. והטעם פשוט כי טרחת השכל מחלשת ומשברת הגוף עי' באברבנאל בפסוק ונחה עליו רוח עצה וגבורה כי היועץ הוא חלוש ע"ש וזה בא לו מיגיעת השכל וכשהוא חלוש הכל נחלש מכוחו [וזה רמזתי מ"ש רז"ל (פסחים מ"ב: ע"פ אמלאה החרבה יחזקאל כ"ו ב') לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים ע"כ. הצור דמוהו לגוף וירושלים הוא השכל הרוחני משכנו במוח וכשהוא טפש וגם אז הגוף הוא מלא כח עלומים ופשוט] ולזה להסיר שני הגרעונות יחד דימה אותם אל חול החונים יחד והם סמוכים זה לזה בא לומר שהגם שמאירים ככוכבים לא יהיו רחוקים זה מזה אלא קרובים זל"ז באחדות ודבקות ומרויחים א' שיגדל אורם ועוד חזקים כמו החול כי ע"י שהם ביחד הם כתריס בפני הפורענות ח"ו וככתוב אשר שמתי חול גבול לים והוא משביח שאון ימים אף שהוא הומה לשטוף העולם בכוחו לשברו ולסוג אחור (עוד רמז בחול מ"ש במדרש אבכיר כמו שהחול מטלטל ואין קולו נשמע כן הם שלא יהיה בהם לשון הרע ע"כ) והנה הגם כי נתברכו בשני אלה כוכבים וחול זה יועיל להארתם וחכמתם וחסדם ותוקפם בפני הפורענות אבל להכניע את הקמים עליהם תחתם מנא לן הא, לזה נרמזו לעפר הרומז כי לכאורה שהכל דורכים עליו אבל סוף סוף הוא קיים לעולמים והדורכים עליו נדרכים תחתיו והוא מכסה עליהם וזה המופת היותר חזק כי עם ישראל חי וקים לנצח בשגם שהוא ירוד סוף סוף הוא משגשג ועולה ומפריח ועי' בכוזרי באורך [בספר נבוכי הזמן הביא דוגמאות שכל אומה יש בה שלשה זמנים צמיחה וגידול בעת שיהיו הסדרים טובים וברבות הזמן תפרוץ בו אהבת התענוגים גאה וגאון גבור על חלש יתעותו הדרכים ותאבד החמלה ויושבת רוח האמת וירדו מטה מטה משא"כ אומת ישראל עם שיש להם שלשת הזמנים בכל זאת אח"כ עוד תחזור ותפריח ותשגשג לעליה אחרת ע"ש] ועי' להג' צה"ח בקונטריס דרכי משה שכתב שתמצא כמה מן העמים שנמחה שמם וזכרם נשכח מעל פני תבל כמו בבל אשור וכשדים וכו' ואנחנו הגם שמורדפים בלי חשך הלכנו בגולה וכו' עם שבט הרודה ובכל זאת לא נפרעה ולא נהרסה רוחניותו וככתוב כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכו' עש"ב. וזה הוא הדמיון לעפר דורך בסוף על הדורכים עליו מצורף לזה הדמיון לעפר מ"ש במד"ר מה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים כך בניך אין מתברכין אלא בתו' ע"ש, וזה הוא העיקרי המקיים עם ישראל שתמיד יהא נצחי כי הדת האלקית שומרת אומתה שלא תאבד גם זהו הרמז מראה הסולם שראה יעקב אבינו עולים ויורדים בו כי נבואת האבות הוא סי' לבנים כידוע ברמב"ן בכמה מקומות ומתאים הדבר יותר עם מ״ש הראב"ע בפ' תשא כי מזל ישראל הוא מזל דלי א"כ בו שפיר תוצדק הסגולה הזאת והוא כשיורד עד למטה הוא חוזר ועולה ולא יאבד חלילה אחר ירידתו כאחרים במקום אחר כתבתי בס"ד כונת הש"ס בברכות (ה'.) במערבא אמרי נפלה לא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל (עמוס ה' ב') ע"כ, דאין הכונה שהוא בצורת תפילה שלא תוסיף לנפול דהרי הוא סותר הכתוב אלא שהם מפרשים כונת הכתוב וחתוך הנגינה שבו כדי שלא יסתור את המוחש כמזל דלי שהרי הוא מוכרח לקום כשיורד עד למטה וזהו אומרו נפלה לא תוסיף כלומר שלא תוסיף לנפול עוד שהגיעה עד לקרקעית אזי קום בתולת ישראל ששוב יעלה עוד למעלה ולקוצ"ד שהוא כפתור ופרח בכונת הש"ס ובפי' הכתוב ועי' בזוה"ק בזה:
היוצא ממ"ש דהמשילם אל העפר להודיע שמכניעים את אויביהם תחתם ועוד בה כי כמו העפר כל שינוי ותמורה שתעשה בו סוף סוף הוא חוזר אל שורשו הקדום כן הוא עם ישראל החי הוא חוזר אל תורתו ומלכותו בחמרי וברוחני ושום ענין לא ישנה אותו ועוד נתברכו בדגים והוא כי על כל האמור עוד נשאר דבר אחד כי לפי רוב הצרות והתלאות והשמדות מן המלכים הקדומים בני בלי דת ונימוס יש חשש הרבה שימעיטו אותם בגליות ובתחבולות שונות כמו שתמצא בפרעה שעבדם בפרך להמעיטם ולזה המשילם לדגים שבכל מיני רשתות ותחבולות שעושים לקחת הוא פרה ורבה בריבוי עצום יותר מכל וגם דלא שלטא בהם עינא בישא כמ"ש בברכות (ד"ך) מה דגים שבים מים מכסין עליהם וכו' ע"ש ולזה עינא דחזיא לן בבישותא תפקע כידוע [אולי נרמוז בכוונת רז"ל (ברכות ד"ז.) שנחלקו שלשה טעמים למה אין עין הרע שולט בהם חד אמר עולי עין פירש"י מסולקין מן העין שאינה שולטת בהם וח"א מה דגים שבים אין עיה"ר שולטת בהם וח"א עין שלא רצתה ליזון מדבר שאינו שלו אין עיה"ר שולטת בו ע"כ, דמ"ד קמא סובר שהסגולה הוא שעיה"ר לא תשלוט רק כשתסתכל הרבה בדבר כי אזי יעלו מעינו אידים קיטוריים ארסיים ופוגעים בשכנגדו כשהוא חלש כנגדו ומזיקים אותו ולזה אמר עולי עין מסולקים מן העין כלומר שיזמין ה' להמסתכל לבלבל את ההבטה שלו שלא תחדור בהנראה ומ"ד השני שדימה להדגים שהגם שהוא מסתכל בהם בעבור שהים מכסה עליהם מונעים את ארסיותו שלא תכנס פנימה כן יהיה בהם מכסה עליהם והשלישי מוסיף כי העין שלא רצתה ליזון וכו' אין עוה"ר שולט בו אף שהוא מסתכל בו להדייא ואין מונע הם יהיו חזקים מאד שכל ארסיות עין לא תפעל בהם] נמצא עתה שנתברכו בתורה בארבע דברים המורים על האורה והחוזק והריבוי וכו' וכו' וזה ברכות התורה ובנביאים המשילו ישראל אל הרוח ככתוב (זכריה ב') כי כארבע רוחות פרשתי אתכם בית ישראל ובא בקבלה ביאור זה (תענית ד"ג:) כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל ע"כ, וגם הדמיון עוד יש לומר עפ"י דרכנו דכמו שאין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח שאינו ברשותו כן הם בית ישראל אי אפשר מבלעדם שהם תחת רשותו יתברך וכל העולם הוא בשבילם נברא ימה תימנה צפונה מזרחה ר"ת (ע"ה) גימט' ישרא"ל ולזה נדמו אל הרוח:
נחזור לדברינו שנתברכו ישראל בארבעה דברים שהם עפר' דג' חול' כוכבים' שאלה הם ס"ת רגלם והנשאר מהם מעפר וכוכבים וכו' ע"ה יעלו גימט' ברכ"ה והוא יפה מקושר ומדריש עם מ"ש רש"י בפ' האזינו בפסוק לי נקם ושילם לעת תמוט רגלם פירש"י כשתתום מהם זכות אבות ע"כ טמון ברמז כי רגלם אלה שהם הארבעה דברים שבא להם בזכות אבות ומהם בא להם הברכה והם רגלם וקיומם כרמוז בם וכשח"ו תתום זכות אבות מהם אזי תמוט רגלם אזי לי נקם ושלם (גם נקם הם ס"ת לבן' ירוק' אדום' המיוחסים לאבות כידוע) ועכ"ז קללם בנקם לנקום מעונותיהם להשתלם ולא לכלותם כידוע שאף שזכות אבות תמה ברית אבות לא תמה (היפ"ת פ' ויקרא חידש דזכות אבות גם עתה להצלה פורתא או ע"י בקשת רחמים יזכור זכותם וע' תוס' בשבת דנ"ה) ולזה מובטחים ברית אבות לבנים תזכור ויען שארבע ברכות השלשה מהם הם ברכה לחמרי שהם החול והעפר והדגים רק הכוכבים הם רמז לאור התורה כנ"ל לזה דייק הכתוב ואמר כה יהיה זרעך שזה האמיתית שהשלשה האחרים הם לבעבור קיומה אם אין שהוא התורה מה תכלית לאלה ואגב נאמר עוד כי מ"ש כה יהיה זרעך שמדת כה היא רומזת למלכות כידוע (זוה"ק ח"ג דקצ"ט:) וכבר כתבו המפרשים כי מש"ה וישליכם אל ארץ אחרת הלמד רבתי דכתי' לרמוז על שלשים מלכים שהיו בישראל ט"ו התחילו מאברהם עד שלמה שדמיון מלכות ישראל ללבנה ובט"ו סיהרא באשלמותה בזמן שלמה וט"ו ממנו עד צדקיה ע"כ (ש"ר פט"ו אות כ"ו ופסיקתא) וזהו שרמז לו כ"ה שהיא המלכות כמספר יהיה בזרעך להודיע לאברהם אחרית מראשית ובא הרמז בכוכבים ככתוב דרך כוכב מיעקב ודוק:
נהדר לרישא דפשט הכתוב הוא דהודיעו שישבור כח המזל ויזכה לבנים היפך המערכה ויש לנו להבין עוד בדרשא מדוע עשה ה' ככה שתחי' יהיה עקר עפ"י המזל ושאח"כ ישבור כח המזל וכבר ידוע כי כל מעשה אבות סי' לבנים גם נעיר עוד דאחר שהובטח לא יירשך זה למה הוציאו החוצה ומהו והאמין בה ומהי תיתי שיצטרך להעיד על אברהם המחולל ומודיע לעולם את חיוב המציאות שהאמין בה' ואפשר במה שנקדים מ"ש בסה"ק שופרי' דיעקב משם הראשונים דברכת כהנים כוללת שלשה דברים שהם חיים ועושר ובנים וז"ל הגר"א וישמרך עושר יאר ה' פניו חיים ישא ה' פניו וכו' בנים ע"ש. והנה שלש אלה כתב הרב בעל סדר הדורות בספרו הנחמד ערכי הכינוים מע' ע' דכ"ד משם האר"י ז"ל דאלו הם שלשה הפכים בבת אחת ולא תמצא שלשה הפכים ביחד רק מאת הבורא ע"ש בטוט"ד, ולקוצ"ד ארחיב דב"ק דשלש אלה הם מבחי' חג"ת חיים הוא מיוחס לחסד וחנינה חיים שאל ממך נתת לו פי' בחסד וכמש"ה חיים וחסד עשית עמדי כי זה תלוי בזה מזוני לגבורה כמ"ש רז"ל (פסחים קי"ח.) קשים מזונותיו של אדם כקי"ס בנים הם רחמים ורחמך והרבך ולהיפך ח"ו כתבו רז"ל (ב"ב קט"ז.) מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה מתמלא עליו עברה א"כ שלש אלה הם רק בו יתברך הגס שהם הפכים אבל השי"ת בכחו לתתם לבניו והרמז לזה כי תמצא חס"ד גבור"ה רחמי"ם הם גימט' תקפ"ו והם מספר שם קיו"ק ברבוע ומספר הקדמי כמ"ש במק"א ס' חשבונו ומעתה נבוא אל הענין בס"ד כי אברהם אבינו הבטיחו השי"ת על החיים בשיבה טובה וגם מצד העושר ראינו שהיה מואם ולא לקח משלל סדום שזכה בו בחרבו ובקשתו ככתוב ולא תאמר אני העשרתי את אברם וקשה מאד דאחר שזכה בחרבו ממה שהם לקחו במלחמה מהי תיתי לומר שהוא העשיר אותו ואם יאמר וכי מפיו אנו חיין אכן כונה גדולה היתה בדבריו דהוא כל חפצו היה להודיע השגחתו הפרטית של כביכול כנז"ל למעלה ראש דלכן קרא אותו בשם אדנות והנה בעושר הבא מהמזל שזה בא מהשגחה הכללית הוא אינו חדש ממש רק שנעתק בכלל עצמו מזה לזה וכמ"ש רז"ל (תנחומא פ' מטות ע"פ ומקנה רב וילק"ש ש"א ב') בפסוק משפיל אף מרומם דרשו דאף שמשפיל לזה הוא מרומם לזה ע"ש ובמק"א כתבתי דעושר כזה בעליו הוא תמיד בדאגה יען כי מזליה חזי שגלגל הוא שחוזר בעולם וגם עליו יעבור כוס ולזה אמר אברהם ולא תאמר אני העשרתי כלומר בסבת הממון שנלקח ממנו בא אל אברהם העושר כי אני מאמין שהעושר שלי יבוא אלי ישר מההשגחה הפרטית הנה גם סוג השני העושר הוא חפץ רק ישר מהשי"ת ולא מהמזל ולזה הוא לא היה משגיח על הממון ותמיד ביתו פתוחה לכל עובר ושב כי העושר שמור לבעליו רוצה לומר שבעליו הוא שומר ומשגיח עליו בפחד הוא סי' שהוא לרעתו שהוא מהמזל שהוא מתהפך משא"כ אברהם שהוא ישר מה' כי ההשגחה דבקה גם בפרט ועתה בבוא אליו בשורת הבנים הגם שברור לו שיהיו לו בנים אחר בוא אליו הנבואה חשב אולי שהקב"ה ישנה אליו המזל וממילא אזי יגרעו בנים משכנגדו במזל ויבואו אליו וזה קשה היה על אברהם לזה הוציאו החוצה וראה שהמזל עודנו מחייב שאליו אין בנים והוא עוד עקר אלא שהוא למעלה מזה ויבואו לו בנים מהבריכה העליונה ואמר לו כה יהיה זרעך שגם ישר' בניך הם למעלה מהמזל כמ"ש רז"ל (שבת קנ"ו ע"א) ואמר שמדת כ"ה שהיא השכינה תהיה דבוקה בזרעך וברז"ל (תקונים די"ד) כה יהיה זרעך כה תברכו ומובן עם הנ"ל שכה יהיה זרעך יהיה ע"י השכינה כה תברכו ועל זה אמר והאמין בה' דייקא ר"ל כי הבנים שיבאו מכח ה' ישר ולא מהמזל וזה הוא שורש לאומת ישר' העתידה לצאת ממנו ולזה ישר' הם מושגחים ממנו כשורשם וזכורני שפירשו כונת הכתוב וה' סביב לעמו שאותיות שסביב לתיבת עמו מפנים ומאחור הם ס' פ' ל' נ' ה' ז' הם עולים גימט' רל"ב שהם עסמ"ב היוצאים ממילואי קוי"ק וזהו וה' בכל מילואיו הם סביב לעמו עי' בדב"ק ובעקבותם רמזתי כ"י רוצה ה' בעמו ס"ת קוי"ק ור"ת גימט' רל"ב ודוק וא"ש את"מ והיעב"א:
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם וגו, והכנעגי והפריזי אז יושב בארץ אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו. עי' ברש"י שכתב במ"ש הכתוב והכנעני והפריזי וכו' שעוד לא זכה אברהם בארץ ע"כ, ואפשר לבאר עוד במה שנקדים דאברהם הרגיש בלוט שהחמיץ וכמ"ש רש"י דאחרי הפרד לוט וכו' ובמדרש ויסע לוט מקדם מקדמונו של עולם ובזוה"ק דפ"ד כתיב הכא מקדם וכתיב בנסעם מקדם שהוא מקדמונו של עולם ע"ש. עוד נקדים הידוע במפרשים כי פי' ריב הוא המחלוקת והגידוף איש לרעהו ומריבה הוא הטענות שיש בענין שהביא הריב ובתחי' היה ריב בין הרועים ול נשמע הסבה של הריב ולזה אמר אברהם אל נא תהי מריבה ביני וביניך שיוודע הסבה שאתה סובר שאני זכיתי בארץ ואתה יורש ולו היה רק ביני וביניך היה נסתר כי אנשים אחים אנחנו אבל אני חושש שיהיה עוד נגלה בקול המריבה בין רועי ובין רועיך ואזי הכנעני והפריזי ישמעו שאנחנו כבר חולקים קרקעם עד שהגיע הדבר לירושה מאברהם לבן אחיו ויש מריבה על זה ומובן שיש סכנה על שנינו לזה הפרד זה היתה התשו' ללוט ואברהם אחרי שידע כי לוט החמיץ לא נתן את הידיעה הזאת ללוט שהוא מרגיש בו כי א יגלה בגלוי להתחבר עם הכנעני על אברהם וזוהי חששת אברהם לזה אמר והכנעני אז יושב בארץ שחשש שעם הזמן ילוה אליהם ולכן מקודם הפריחו מהגבול ונתן לו הסבה הנ"ל והטעם שלא רצה לאבדו אחר שהחמיץ כבר ישב האר"י הק' בשעה"פ (ס' זה) בטעם שאברהם שם נפשו בכפו כדי להציל את לוט משום כבוד הנשמות שראה בשורשו ולכן ר"ת רכושו בן אחי אברם ר"ת רבא ע"ש ובכן היה מוכרח שלא להזיקו משום זרע הק' שהיה בו והרחיקו לפי שעה כדי שלא יוזק הוא וכנ"ל ודוק:
ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו, יש להבין א' במ"ש ותלד קודם שיאמר ותהר ואח"כ ותלד והגם כי בתחי' כתוב ויבוא אל הגר ותהר הרי כתב רש"י בפסוק ביני וביניך מלא כתיב שהכניסה שרה עיניה בו והפילה ע"ש וא"כ זה עיבור שני ואין לומר בה שהיא קטנה ולא הוכר עוברה כמו בזלפה אשת יעקב שהרי גם בעיבור ראשון נזכר ותהר, גם יש להבין היתור ותלד הגר לאברם בן ואח"כ ויקרא אברם שם בנו ולישב יש לומר דיען כי בעיבור ראשון הפילה לכן בעיבור שני העלים הקב"ה הריונה שלא תפיל ולכן נאמר בה רק ותלד וזהו בשורת המלאך אליה הנך הרה ויולדת בן שהוא מורה הקיום וכמ"ש בנזיר (די"ב:) הריני נזיר כשיהיה לי בן והפילה אינו נזיר ע"ש והשתא זהו אומרו ותלד הגר לאברם בן שהוא בן קיימא וגם הלידה יחסה אותה לאברהם ולא לה ואברהם חשב שכן הוא ולכן קרא שם בנו ולא אמר בן הגר וכשהודיעו השי"ת כי רק ביצחק יקרא לך זרע וא"כ בן הגר לא יתיחס אליו לזה כתיב ולבני הפילגשים נתן מתנות דוקא ואין בהם דין ירושה וכן קי"ל (נדרים דל"א.) בדין הנודר מזרע אברהם מותר באוה"ע כי ישמעאל הוציאו להדיא ועשו יצא מדרשא דביצחק ולא כל יצחק ועקידת יצחק לזרעו תזכור ולא צריך לומר לזרע יעקב ע"ש באו"ח תקצ"א ובמג"א ובשאלת יעב"ץ סי' קמ"ה פי' לזרעו היא סובבת לאברהם ועי' חת"ס או"ח סי' קס"ה ודוק: