אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר במדבר › פרשת קרח

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר במדבר · פרשת קרח

פרשת שלח לך

כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו:

אפשר להדרש בטעם הכפל של הדבור שלו אחת כל העדה ועוד כולם קדושים שנית כולם קדושים ובתוכם ה', ואפשר שזה היה ממנו דברים של ארם ורעל בשם העדה כדי שיכנס בלבם את דבריו וההמון התמים ישתבש חלילה והוא כי ידוע טעם לצורך הראש והנשיא והמשפט א' מטעם כי רוב העם ההמוני טבעו של כל אחד לקרב את הטובה רק אליו או אם היא מטענת שקרוב האדם צל עצמו עד שלא ידע האמת או מחמת רישע ולזה הוצרך השופט הנשיא להודיע להתמים את האמת והמלך לשבר מתלעות עוול וזה מסוג החומרי גם מסוג הרוחני יצטרך החכם המדריכם בדרכי ה' ויש שמהם ג"כ להשריש בהם טוהר וזכוך המדות שאחריו יוכלו לעלות מעלה אחר מעלה בהשכלה רוחנית טהורה ושבזה השרידים והיחידים שיזכו לזה תגעל נפשם בכל מחמדי תבל ורחוקים יהיו בתכלית הריחוק מבצע מעשקות ואי' במד' (ויק"ר פכ"ז) כי בימי אלכסנדרוס מוקדון אחד קנה שדה מחבירו ומצא בה מטמון הקונה אומר שדה קניתי ולא מטמון והמוכר אומר מכרתי השדה בכללה ונתעצמו בזה עד שהמלך גזר שיתחתנו זה בזה בן האחד עם בת השני ויקחו המטמון ע"ש והנה ידוע כי מלת קדוש שורשה פרוש ונבדל גם נקדים מ"ש הרב טו"ז באו"ח ה' ר"ה בנוסח התפי' מלוך על כל העולם כולו בכבודך ופירש בטעם הכפל כל העולם כולו משום דקי"ל רובו ככולו לזה כפל שלא יצא שום אחד מהכלל ע"ש ובדב"ק רמזתי כונת המדרש טוב ה' לכל יכול כל ת"ל ורחמיו על כל מעשיו ע"כ ולקוצ"ד היה נראה שיש ט"ס וצ"ל יכול לא לכל וכו' ובכל זה קשה בה כי הוא אמר לכל ולפי דב"ק ניחא שאף שכתב לכל אפשר פי' רוב ולא לכל ממש לז"ק ורחמיו על כל מעשיו והרי מעשיו הם כולם ממש א"כ פי' טוב ה' לכל הוא כל ממש גם לפי הנז' ניחא דאחרי דכפל טוב ה' לכל ועוד ורחמיו על כל מעשיו אחרי שיש כפל בכל א"כ פי' כל גמור הוא וזהו אומרו כי כל העדה כולם קדושים שלא תחשוב כל רוב כל וכולם אין יוצא מן הכלל (שמעתי מחבירי שיש שקדמוני בפי' זה תלי"ת שכוונתי) ומתאים בזה לדרשתם ז"ל כולם שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך שזה מורה הכלל הגמור ומורה שהם קדושים ושמיעתם זו פי' היא נבואה וזהו בתוכם ה' דייקא גם נרחיב עוד במ"ש כל העדה כולם קדושים שהוא ג"כ על חלק הפרט שבאדם וכאשר כתבו המפרשים שהאדם כולל גוף בהמי ונשמה רוחנית ורוח אמצעי ביניהם ונקראים ג"כ כחות ההיולי היות שמקבלים תהפוכות והרוח הזה הוא נקודת הכובד אם נטה לגוף החומרי אזי משעבד גם את הנשמה אל תאוות החומר ואם נטה אל הנשמה משעבד את הגוף לזככו אל הנשמה [ופירשו בזה מ"ש באדרא אבא אבא תלת הוו חד אתחזרו ע"ש] וזה אומרו כל העדה כולם קדושים ר"ל כלל שלשת החלקים שבהם הם קדושים אחר שהרוח שבהם טהור שהרי ובתוכם ה' ובכן בהכרח שגם הגוף הוא אל הקדש וא"כ לא אתה בצורת מלך ולא אהרן הכהן להשפיע הרוחניות הם צריכים לעדה ואין זה אלא יוהרא ח"ו וגם אתם יודעים זה ולזה אמר מדוע תתנשאו ולא אמר מדוע אתם נשיאים שרצה להודיעם שהוא יודע שהם יודעים את זה ורק מתנשאים ביוהרא וחוזק ובכן בראות מרע"ה כי דרך הרעה שבא בה קרח היא מסוכנת מאד ובעצה רעה כזו מורה שכבר נשחת כליל וכבר ידוע מאמר החכם כי העושר הוא מרכבה אל הגאוה והגאוה מרכבה אל הרישע וכן כתבו כי העושר מסוכן אל הנשמה כריבוי הדם אל הגוף ע"ש וכן היה בקרח עד שח"ו השחית ר"ן אנשים שכולם היו ראשי סנהדראות כידוע ברז"ל (הובא ברש"י ע"פ ויקח קרח) ולזה ראה מרע"ה שאין ברירה להצלת ישראל רק בעונש גדול ולזה הגם שהוא היותר רחמני מכולם ומעשה העגל יוכיח שנתן נפשו לפני כביכול בעד ישר' ואמר מחני לא [בספרים ראיתי כי טבע המלכים הם רחמנים ודוגמא לזה ברא השי"ת כי מלכת הדבורים אין לה עוקץ כמו חילותיה כדי שלא להשלים חרונה מפני כח היכולת שלה וזה הוא מוסר למלכי ארץ שיהיו רחמנים בעת חרונם חמת מלך מלאכי מות] וא"כ איך ראינו בענין קרח שעשה בהם משפט מרעיש את כל רואיו ובולט למגדול ועד קטון עד שאפי' מחט קטנה שהיתה שלהם אצל אדם מן המחנה נתגלגלה לרדת לתהום רבה (מד"ר וילקוט ע"פ ותפתח הארץ את פיה) אך לפי הנ"ל ניחא דאדרבא לרחמנות מרע"ה על ישר' שלא ילכדו ברשתו ובלישנא בישא שלו והרי תראה כי השי"ת אמר להם הבדלו מתוך העדה ואכלה אותם כרגע והתחיל הנגף וכו' (ורמזו המקובלים כי תיבות תוך העדה הזאת בכלל עולה אלף ת"ג הסר מהם מספר מש"ה אהרן שעולים תר"א השאר גימט' ואכלה אותם כרגע ע"כ) ולזה המיתם במיתה משונה רח"ל וגם דקי"ל איש נכרת ואין צבור נכרתין כמ"ש רז"ל (תו"כ פ' צו אות קל"ב ע"פ ונכרתה הנפש ההיא) הכא שאני שבא להציל כלל ישראל והציל נפשותיהם מן השקר שהשקר הוא קרוב לנפש הבהמית וכמ"ש דהע"ה הצילה נפשי משפת שקר והרמז כי שקר מלא שי"ן קו"פ רי"ש ס"ת נפש ולזה המית את קרח ועדתו במחלוקתו שלא לשם שמים וכתבו ז"ל (סנהדרין ק"ט:) קרח מקח רע לקח לעצמו וכשתחשוב רע עם קרח שהוא עצמו עולה גימט' מחלקת בלא וי"ו שהוא אילנא דחיי ואדרבה מן התורה ראיה למלכי ארץ אף שהם ענין חול שהוא קיום הממלכה גם זה חובה לאבדו באכזריות נוראה לשמור על הכלל (עי' מ"ש בפ' קדושים דק"ט ע"ד) כדי שכל העם ישמעו וייראו ויבדלו מדיעותיו גם זכר אחר עשה עוד להם שיראו אותו הדור כי במנחת הצבור שמקריבים שיש גם להם חלק בה ולזה חלקם נשאר ולא נשרף וכמ"ש במד"ר (פי"ח אות ט') וז"ל מהו אל מנחתם כך אמר משה רבש"ע יודע אני שיש להם חלק באותה מנחה שהקריבו שנאמר מלבד עולת התמיד וכו' והיתה של ישראל קריבה הואיל ופירשו אלה מבניך אל תסתכל בחלקם תניחהו האש ולא תאכלנו עכ"ל וכשיראו ישראל את הפלא הזה תפרח כליל כל עקמומיות שבלב מצורף לזה עוד הטעם מ"ש הרב אלבילדה כי כל מה שעשה השי"ת שפטים בדור המדבר שלא כדרך הטבע היות כי גם חטאם שלא כדרך הטבע כי כל חוטא חטאו נמשך מן הקודם אל המאוחר תחי' מן החושים שוב אל הרצון והשכל עין רואה לב חומד כלי המעשה גומרין אבל דור המדבר שראו נפלאות ה' ואח"כ נהפך לבם בקרבם להרהר בספיקות מזויפות ומן המאוחר הזה נזורו אחור אל הקודם להכחיש את עדות החושים שהם העינים אשר ראו נפלאות וחשבו תועה כמעשה ארץ מצרים וכו' עש"ב ולזה בדין הוא משפטם החרוץ וגם לדורות הניח זכרון לאות לבני מרי את המחתות שעשאום צפוי למזבח שמטעם זה עשאום צפוי למזבח והגם שכתוב כי קדשו ופירש"י שעשאום כלי שרת ע"ש מ"מ הרמב"ן הקשה על זה וז"ל ולא ידעתי טעם לאיסורו שהרי קטורת זרה היא וזר שעשה כלי שרת אינו מקודש והנכון כי קדשו וכו' כלומר אני הקדשתי מעת שהקריבום לפני כדי שיהיו לאות לבני ישראל ע"ש הרי מבואר דהגם דלא היה בהם ריח קדש רצה ה' ב"ה בהוראת שעה שיוקדשו משום תקנה לדורות אך לכאו' יש להעיר דבמנחות (צ"ט.) יליף מהאי קרא דמעלין בקדש ואין מורידין דמעיקרא היו תשמישו של מזבח ועכשיו גופו ואפשר לישב לפי דעת רמב"ן דלא תידוק מינה שהם ממש קדש מעיקרן והיו כלי שרת כדין כלי שרת דעלמא ועל הראיה דמעלין בקדש תוצדק בהן גם הם מעתה נתקדשו והוו ככלי שרת דמינה יוצא נמי הא ממה שנתקדשו להיות גופו של מזבח ש"מ דבדבר קדש אין מורידין ומה לי אם הם קדושים בסתמא כדינם או נתקדשו מעתה הראיה שוה בהם ועי' להג' מנחת חינוך מ"ש מעתה נחזור אל הנ"ל דראינו העונש במנחה שלא נשרפה ובמחתות וזה היה מופת גדול לאהרן הכהן שפקפקו בכהונתו ובזה היה מופת שאין לאהרן וזרעו שום חילוף לנצח וכדרשתם עוד בפסוק בקר ויודע ה' את אשר לו כמו שאי אפשר להפוך בקר לערב כן הוא הבדלת אהרן וזרעו אל הקדש אך היה צריך ג"כ עונש גופוי בהם היות כי קר נעשה לכופר ומין ורצה לקעקע כל הבירה לזה ראה מרע"ה בעין השכל שלו הקדוש אמר החכם לב החכם יש לו עינים מה שאין לפתאים אף בעינם] שצריך להענישם בעונש חדש יש מאין כדרשתם בהכתוב ואם בריאה יברא ובזה נעקר כל מין הרהור של חשד כל חד בדיניה יש שנשרפו ויש שנבלעו וקרח זכה לשתיהם ועי' נשמת חיים להג' מנשה בן ישראל מ"א פי"ד וז"ל ובהיות קרח ועדתו כפרו בעיקר תו' מן השמים ושלזה ירדו למדור התחתון של גיהנם ולזה אמר ישובו רשעים לשאולה ולא אמר ירדו רמז לתוקף היסורין שאחר שנאכלין באש גיהנם חוזרין ומתחדשין כבתחי' וישובו למאכולת אש וכן חוזרין חלילה לדורי דורות ע"ש בדב"ק הנחמדים ובכן ע"י עונשים הללו נשרפו כליל כולם הם ודיעותיהם והאירה התורה בשלימותה בקרב כל ישר' לעולמים:

וראיתי להגאון בעל העיקרים בח"ג סי' י"ד ואילך שנכנס בחקירה אם התורה תשתנה והביא דברי הרמב"ם שכתב כי לא תשתנה לעולמים וכו' ובכלל כי הדבר השוה והשלם אי אפשר להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו שלא יופסד השווי והשלימות ההוא שהתורה תמימה היא ע"כ והר ז"ל אחרי שהביא כמה וכמה דברים שנשתנו כמו העקידה ודין המפרכסת שאסורה לב"ן ולישר' שרייא והמצבה שהיתה חביבה בזמן האבות ושוב נאסרה ועוד ועוד כמה דברים מאדם ונח ואברהם עד שבא משה שזה מורה שהשי"ת הוא בחפצו משנה בעת הצורך וכו' וכו' ולזה סיים כי דברי הרמב"ם אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה כי הכתוב ימנע שלא נוסיף ונגרע מדעתנו אבל מי המונע שלא יהיה הוא יתברך מוסיף או גורע כשירצה ואם מפני שהדבר השוה לא יקבל שינוי זה יוצדק בשווי האמיתי אבל בשווי ההקישי אפשר שישתנה כפי הכנת המקבלים והמזון השוה לילד הוא החלב ולבחור הלחם והיין וכו' עש"ב ואני עני חירגא דיומא מול קדושת הרב לא יכולתי להבין דב"ק מקוצר השגתי כי אחרי שיסוד מוסד שהתורה תנתן רק ע"י שליח מה' ברוך הוא כי לא הכל ראוים לשליחות כזו ושליח אף כמשה וכ"ש גדול נמנע שיהא כדרשת רז"ל לא קם נביא עוד שפירושו לא קם ולא יקום (אולי דיוקם מדכתיב נביא עוד ולא אמר עוד נביא תיבת עוד שאחרי נביא הוא על העתיד) גם מלך המשיח המקווה כתב הרמב"ם בה' מלכים (פי"א) שהוא קרוב למדריגת משה רבינו (הגם שבילקוט (ישעיה נ"ב ר' של"ח) איתא הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה שפי' גם ממשה כבר כתבו המקובלים שהוא הוא מרע"ה הרמוז במספר כי יבא שיל"ה גימט' משה ע"ש וכן מפורש במ"ר (סו"פ וילך) אמר לו הקב"ה בעוה"ז הנהגת את בני אף לעת"ל על ידך אני מנהיג אותן שנאמר ויזכור ימי עולם וכו' ע"ש) והרי רז"ל (במד"ר פ' נצבים פ"ח אות ו') כתבו מפורש אמר משה לישר' לא בשמים היא אל תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים אני מודיע אתכם שלא נשאר כלום בשמים ע"ש ומה נעים מה ששמעתי מהרב. חיים סמאגה נ"י מהמפרשים משם הרמב"ן בטעם שארץ ישראל קדושתה נשארה ובהר סיני לא נשאר כלום דכתיב במשוך היובל המה יעלו בהר דומה למניקת שחלה בנה שהיא מניקה בנים אחרים בתקוה שאח"כ יתרפא ויחיה בנה והיא תניקהו ולכן א"י נשארה בקדושתה ועוד יש בה כל טוב שתשוב לבעליה ישראל אבל בהר סיני המכונה לתורה לא נשאר בה קדושה להודיע כי אין עוד תורה אחרת ע"כ ומ"ש שאפשר שתשתנה כפי ערך המקבלים דבר זה יוצדק רק בדת נימוסית לחוד הבאה בשביל תקון האומה בזה יאמר כי כשישתנה מזג האומה ישנה את צווייה כי לפעמים אותם הצוויים הם מזיקים כדבש המזיק לבעל מרה האדומה וטוב ויפה לבעל מרה הלבנה (ראב"ע פ' חקת) אבל תורתנו הקדושה שהיא דתית והיא תמימה מצד עצמה עם הרוחני שיש בתוכה אנחנו נספחים אליה ולא היא אלינו ותימא על עצמך ברא אדם ובחר באברהם ובניו ולא נתן להם את התורה והתורה לפניו היתה זאת אומרת כי הדור בכללו היה ירוד וחולה שאינו ראוי לה (חוץ מהאבות) ולזה נתן להם מצוות קטועות (רמב"ם ה' מלכים) ועד בוא דורו של מרע"ה דור דעה שלפי שיקול אל דעות הם וזרעם אחריהם ראוים לה אזי ניתנה להם נצחית בשלימותה והיה בעוכרם ובתחלואם הנה כתוב בצר לך ומצאוך וכו' ושבת עד ה' אלקיך וכן כתוב לא תשכח מפי זרעו (ועי' שבת קל"ח:) ואיך יתכן דבשביל האומה אם היא נחלית בחולי עוורון שישתנה האמת זה מן הנמנע נחכה לחולה עד שיבריא בהשקותו סמים המרים לחוליו זאת אומרת שהצרות שהיו ח"ו על ישראל ואזי יתרפא החולה ושוב ישוב אל זוהרו הקדום ויאכל מלחמה של תורה זאת ועוד במ"ש בשווי ההקישי שיתכן בו השינוי גם זה ליתא והוא על פי מה שראיתי בס' החנוך וכן בעקידה פ' נצבים בפסוק ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת כי איך האבות יכולים לקבל חוב זה לשמור לעשות את כל דברי התורה גם על בניהם עם נולד שיבוא (עי' ביו"ד רכ"ח (סל"ה) אי אפשר להשביע הנולדים אחר זמן ע"ש) ואם כי רז"ל (שבועות ל"ט.) אמרו שגם נפשות דורות אחרונים היו שם במעמד הר סיני וכו' הנה אחרי שהנשמה מצטרכת אל הגוף איך תוכל הנפש לקבל על עצמה חוב זה שאולי הגוף לא יוכל שאת וכו' החכמים רוצים לומר כי בשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מנשים וטף היו כבר כלולים צורות ותכניות כל האישים הפרטיים מבני ישראל עם שינוי תכונת נפשותם וגופיהם האפשריים עד סוף כל הדורות באופן שבדורות לא היה ולא יהיה שום גוף אשר בדמותו וצלמו ותכניתו לא היה כבר בתוך האישים ההם שהיו באותו מעמד ונמשך מזה כי אי אפשר בדורות הבאים שיצטדק לומר כי לפי תכניתו שונה הוא מאותו הדור שקבלו על עצמם התורה וכו' עש"ב הרי מבואר כי אף למטוניה בשווי ההקישי מה שיהיה כבר היה מקודם ומובן מעתה כי בעת נתינת התורה באותו מעמד היה בו כל הנשמות הבאים שקבלו על עצמם ומצד הגוף היה שם כל מיני השתנות והתהפכות האפשרי שיהיה כבר היה שם וקבלו בשמחה רבה בלב שלם לנצח גם הגרים היתה נשמתם שם כמ"ש בשבת (דקמ"ו.) ע"ש ובכן בודאי הברור שאין צריך לראיות חלילא כי התורה היא נצחית גם לעת"ל אם מפני שלימותה והדבר השלם לא יקבל שינוי כמ"ש המורה אם מפני השליח שלא היה ולא יהיה כמוהו ובלתי שליח אי אפשר שתנתן תורה וכנ"ל אם מצד אותו הקבוץ שהיו בו כל הדעות וכל התכונות והמזגים שעתידים להיות עד סוף כל הדורות אם מצד הנשמות כולם שהיו באותו מעמד ואם מפני הנותן הנצחי הקיים ואם מצד הדוגמא שהביא הרב שהיה בהם שינוי בפשיטות יש לדחות כי אותם מעיקרא היו צוויים לשעה וקדם בהם הרצון הקדום שבזמן זה יהיה להם לשעה מצוה פלונית לפי ערך אותו הזמן וקצת דומה לזה מ"ש הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות וז"ל בתחי' הדברים שם בטבעם שיעשה בהם מה שיעשה ע"כ ופי' דב"ק הג' בשו"ת מהר"מ אלשקר והביא לו סעד ממדרש ב"ר כי כל המופתים היוצאים ואשר עתידין להיות כולם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית והושם בטבעם של אותם הדברים שיחדש בהם מה שיחדש וכו' ע"ש שהביא כמה ראיות והכא נמי נתן להם המצות לפי שעה שקדם בהם הרצון הקודם מעיקרא על אותם הדורות עד שיבוא הדור הכללי השלם הנצחי בתכונתו הראויה דור דעה והמנהיג השלם אזי תנתן התורה השלימה שוב מינה לא תזוע ועל ענין העקידה כבר כתבו רז״ל אשר לא דמיתי ורק היה לשון סתום לאברהם אבינו לנסותו ולהגדיל טבעו וזכותו בעולם בנסיונותיו ועי' בס' אור ה' להג' ר"ח קרשקש כלל ה' בפרק נצחיות התורה ע"ש בדב"ק הנחמדים כי חיים הם למוצאיהם וסיים אחר שנתבאר כי התו' בתכלית השלימות לשלמים ויחי"ס וכו' ואם לחסרים ואם למה שבא בה משלימות והערת הלבבות וכו' יחויב שתהיה התו' נצחית וכו' ע"ש ועי' בהאמונות והדיעות לרס"ג מ"ג בפרקיו באורך ועי' מ"ש בפ' יתרו בפסוק והר סיני עשן כולו כי באה הנבואה לכלל ישראל שיתנבאו גם הם שאתה ורק אתה השליח שלי ולזה גם כן יאמינו לעולם שאין שליח אחריך ומובן שאין עוד תורה אחרת ומה שאחריו שקר וכזב לכם שהאמת לא מקבל שום תמונה הפכית קושטא קאי והגם שכתבו רז"ל כי תורתו של משיח עליונה מאד אין הכונה ח"ו על תו' אחרת אלא מהתו' עצמה שלנו מגלה המשיח בצרופים שיש בה דברים חדשים של השגה העליונה ממה שנתגלה עד עתה ותדע כי דברים רבים נתגלו למרע"ה שלא נתגלו לישר' וכולם מהתורה עצמה וכמו שפירשתי אני עני והבאתי ראיות בפסוק ונועדתי לך שם וכו' ואת כל אשר אצוה אותך אל בנ"י כפי הגירסא שהביאה רש"י ז"ל שפירושו אגיד מה ששייך לך וגם כל אשר אצוה אל בני ישראל ע"ש (ועי' בפ"ז מה' יסוה"ת וז"ל הנביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד להרחיב את לבו ולהוסיף בדעתו עד שידע מה שלא היה יודע ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ וכו' ע"ש) ובכן האם אפשר שעוד תו' היתה למשה חלילא אלא השגות עליונות בתו' שלא היה באפשרי שיהיו לדור כי הוא זכה לזיהרא עילאה זה היה אליו דוקא והוא גנוז באוצר התורה ובדורו של משיח שתרבה הדיעה ככתוב ומלאה הארץ דיעה כמים לים מכסים יתגלה מתוכה עוד מרגליות ספונות שלא נגלו מקודם והזוהר שהיה טמון בה וכולם ותנבאו וכמ"ש במד"ר (סו"פ בהעלותך) בעוה"ז נתנבאו יחידים אבל לעת"ל כל ישר' מתנבאים שנאמר אשפוך את רוחי וכו' ע"ש וגם שם בדור המשיח לא כולם שוה וכאשר פירשו הראשונים הובא דב"ק בפי' הפטרת בראשית להג' חיד"א מדקדוק הכתוב ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים וכאשר בים אף שמחוץ ועליונו שוה קצת אבל בתחתיתו יש הפרש בין עומק גדול לקטן כן יהיה בהארץ שתמלא דיעה יש הפרשיות רבות ע"ש וידעתי מה שיש לבעל דין להתעקש בקצת מ"ש והייתי חפץ עוד לפשפש ולדלות מים מבורות עמוקים ושוב ראיתי להג' בעל עין יעקב בפי' הכותב במגילה ד"ז שהביא דברי בעל העיקרים אם בענין כתב הלוחות ואם בענין הנ"ל ושפך על כל דב"ק סוללה ולשונו כאש אוכלת ע"ש גם ראיתי להג' מהר"ש יפה בפ' שמיני שהאריך בזה עש"ב ותאורנה עיניך ומה צריך להביא ראיה על השמש שהיא מאירה ומאמר החכם הפעולה תעיד על פועלה והמעשה על עושהו ופה נאמר הפועל שהוא כב יכול הנצחי מחויב המציאות יעיד על התורה שהיא נצחית היא התורה שבה נברא העולם ועי' להמורה ח"ב פ' כ"ח בהכתוב כל אשר יעשה האלקים עליו אין להוסיף ובקונט' דרכי משה להג' צה"ח דיו"ד ולגאון בדורנו השדי חמד בפאת השדה מע' ג' סי' ז' ד"ה גיד הנשה ע"ש באורך וברוחב והביא אחרי שהשכינה מדברת מגרונו של משה ואומרת כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו מה יש יותר נצחי בזה ועי' רש"י ויוב"ע וראב"ע בכלל דברי הברית באומר הדור האחרון ע"ש ועל עצמי וכיוצא בי אני אומר שהחקירה אסורה ומסוכנת צדיק באמונתו יחיה והיע"ב בזה ובבא אכי"ר אחר סמוך שגמרתי את זה נזדמן לידי ס' פאת השדה להג' שדי חמד ושם ראיתי במע' א' אות קמ"ג משם מר בריה דהג' נוב"י ומאביו דברים חוצבים להבות אש בהאומר דבר בשם אומרו ע"ש ותאורנה עיניך ואגב ראיתי שם טעם ולמה שאול באחת ולא עלתה לו ודוד בשתים ועלתה לו והגם שעשה תשו' ואמר חטאתי ננעלו שערי רחמים לפניו וכתב לישב כי שאול חטא בענין המלוכה ובשליחות המקום ב"ה ולכך נתפס בעונו וכך היא המדה מאתו יתב' לדקדק עם קדושיו וצדיקי עליון וכו' אבל דוד חטא במכשלה אשר יהיה לאדם בהיותו אדם וכו' עש"ב לדרכו ואם כך הדבר בענין הנוגע למלוכה ובשגגה עשה מה שעשה ק"ו בן בנו של ק"ו בענין קרח שבקש לעקור את הכל חלילא ולזה נדונו באכזריות נוראה ולא נתקבלו בתשו' ונאבדו ונבערו כאשר יבער הגלל עד תומו שהיה חפץ לאבד כל חיי ישראל כליל ומה נעים ונאמר מ"ש הראשונים בפי' הכתוב כי לא דבר ריק הוא מכם כי הוא חייכם כי בנוהג שבעולם אדם שאין לו חכמת התכונה וכיוצא נקרא ריק הוא ממנה אבל הוא חי בלעדה אבל בתורה הודיעם כי עתה לא דבר ריק הוא מכם שתשארו רק ריקים ממנו אבל בתו' כי הוא חייכם ממש גם בעוה"ז והוא נחמד ואמיתי ודוק:

קח את המחתה ותן עליה אש ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכו' כתיב ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל ויתן את הקטורת ע"כ וקשה דהרי משה אמר שישים קטורת תחי' ואח"כ ילך אל העדה והוא הלך תחי' ונתן את הקטורת אח"כ ואיך אמר כאשר דבר משה ולישב נקדים מ"ש במק"א (לעיל פ' צו ע"פ ושמו אצל המזבח) דפירוש שימה היא כל דהוא ונתינה הוא דבר הראוי שיש בו שיעור ושיעור הקטורת הוא חצי מנה ובכן בודאי כשלקח המחתה שם קטורת כל דהוא וזה רמוז בתיבת כאשר דבר משה ואח"כ הלך אל העדה עם שימת הקטורת כל דהוא שהיתה באש וכשהגיע אל העדה נתן שיעור נתינה הקטורת כראוי כדי לכפר על העם ואפשר עוד במש"ה כאשר דבר משה משום שנבואתו הראשונה היתה הרומו מתוך העדה הזאת ואיך אפשר שיש לו הרשות ללכת אל תוך העדה ולזה קאמר שהלך אהרן אל תוך העדה כאשר דבר משה ובטוח הוא כי חלילא למרע"ה שיאמר לו דבר היפך נבואתו קמא ויש לומר שאחר שנפלו על פניהם ידע מרע"ה שאין פירוש הרומו מתוך העדה שיבדלו מהעדה שא"כ היה לו לומר הבדלו ולא לשון הרומו שהרי מצינו בענין קרח כתיב הבדלו מתוך העדה הזאת וכו' ושלזה צעקו משה ואהרן רבש"ע האיש אחד יחטא וכו' אלא לאו שפי' הרומו פה ענינה הרמה מהעדה שירימו הטובים וגם הישר' וישאר רק העם והאספסוף שפקפקו ואמרו אתם המתם את עם ה' וזהו שפי' הרומו בשביל שהנגף התחיל בעם ושוב ח"ו אינו מבחין בין רע לטוב ולזה אמר לו לאהרן רוץ אל העדה ויכפר ואהרן תיכף קיים דבריו וירץ אל תוך הקהל ובמקיבלים תפס אהרן מדתו של מה"מ וירץ בחלוף א"ת ב"ש מגפה ע"ש וכיון לזה ותיכף שראה שהחל הנגף בעם כיפר על השאר והוא קרוב לפשטא ומרגניתא חזיתי בשו"ת הגאון מהרי"א מ"ב סי' רמ"ח שפי' הרומו מלשון תרומה אחד מחמשים וחשש משה אולי ח"ו שזה רק יהיה לחיים והשאר למיתה ואולי ח"ו היה כן דעת ה' לזה לקח הקטורת להפוך את הדבר ודוקא חלק תרומה שמת שהמתים היו י"ד אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח שהיו ר"ן וקרח ומשפחתו השלימו ט"ו אלף וט"ו אלף הם חלק נו"ן מת"ר אלף ע"ש באורך ודפח"ח וש"י ובעקבותיו רמזתי עוד במ"ש הרומו ומה פי' החל הנגף והענין כפי מ"ש בשעה"כ דרושי תפי' השחר דרוש ג' בזמן המגיפה תכוין בכל רגע אל שם זה הק' נגף וכו' וסוד הדבר כי כאשר ארבע הויות דעסמ"ב אינם מאירים ומסתלקים אותיותיהם הפשוטות נשאר המילויים לבד שהם מ"ו ל"ז י"ט כ"ו הם וכללות ארבעתן קל"ב וכללות כולם קל"ג כמנין נגף ולסיבת הסתלקות וכו' בא נגף ע"ש בדב"ק ולפ"ז אמר להם הרומו אתם ששם קוי"ק בכללותו שלם חופף עליכם הרומו מהעדה כי כבר הסרתי מהעדה ח"ו את שמות העיקרים ולזה אמר לאהרן שילך אל העדה וישים קטורת לכפר יען כי החל הנגף וע"ש בשעה"כ שהביא הכתוב הנז' ג"כ לאומרו ע"ש:

והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות יש להבין דהתלונות הם ח"ו על משה ומה העסק עם כב יכול וגם כשמטהו יפרח איך תלך התלונה אך כשיש תלונה על הצדיק ובזה יש ח"ו חלישות דעת אל הצדיק כב יכול הוא מצטער מזה כמ"ש בסנהדרין (מ"ו.) כשאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו' וככתוב עמו אנכי בצרה ובחירת אהרן עפ"י ה' תחי' היתה רק נבואה למשה אבל עתה בבחירת הקהל עפ"י ה' ומצינו שבבצלאל אמר להם הגון עליכם בצלאל ולזה עתה בחר שיתנו כל נשיא מטותם סימן לגדולה וכבוד ומי שמטהו יפרח הוא הראוי לזה מה' ואז כולם ידעו שבחירת אהרן לכהן צדק היא שמימית דוקא ולזה ויצא משה את המטות חסר וי"ו שכולם יצאו לגמרי משא"כ של אהרן לא נקראת יציאה כי נצטוה להחזירו פנימה ואף שיצא אחר שדעתו להחזירו לא נקראת יציאה וכאשר כתבו עמ"ש בברכות (ו':) היוצא מבהכנ"ס אל יפסיע פסיעה גסה ל"ש אלא למיפק אבל למיעל לית לן בה ומקשים דבלא"ה היוצא קתני ותי' דהכונה ל"ש אלא למיפק גמור נקרא היוצא אבל אם יצא אדעתא למיעל לא נכלל במלת היוצא ע"ש הכא נמי דכוותה ובמסרה איתא מטהו יפרח צדיק כתמר יפרח יפרח כשושנה יפרח בימיו צדיק ולפרש נקדים להעיר דמצינו לרז"ל במס"ו (הובא בבעהט"ו פ' במדבר בפ' ואתה הפקד את הלוים וז"ל שנים במסרה הפקד את הלוים הפקד עליו רשע וז"ש אין אדם נעשה שוטר וכו') שאין אדם נעשה פרנס למטה עד שגוזרין עליו רשע מלמעלה ע"כ וק' דבסנהדרין (י"ד.) אי' דכשעולה לגדולה מוחלין לו על כל עונותיו ע"ש והחילוק פשוט דאם הוא נעשה פרנס רק ע"י תחבולות ואמצעיים עד שלקח הגדולה בזה לב כל ישראל לא מסכים. בזה נעשה רשע מלמעלה ועי' בריש יומא (ט'.) יראת ה' תוסיף ימים זה מק' ראשון ששמשו י"ח כהנים גדולים ושנות רשעים תקצורנה זה מקדש שני ששמשו בו יותר משלש מאות כהנים גדולים ע"ש יען שהיו מתמנין ע"י שוחד וכו' הנה דקראם הכתוב רשעים ובכן פה באהרן בבחירה החדשה תחי' היתה מה' ושוב ע"י המטות היתה בזה גם הסכמת הנשיאים בכללם וידוע מ"ש בס' מדרש תלפיות שהתמר גדולו הוא מראשו וזהו מטהו יפרח דע שאהרן צדיק כתמר יפרח שגדולו מראשו ר"ל גדולתו מן השמים וזהו הרמז לתמר ושוב יפרח כשושנה שגדולה מלמטה וסביבה קוצים הם הרעים החפצים לעוקצה וזה בודאי צדיק שהוא בלא"ה חף מפשע וכ"ש בעלותו לגדולה וזהו יפרח בימיו צדיק ודוק:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה