אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן
ספר במדבר · פרשת פנחס
פנחס בן אלעזר וכו' השיב את חמתי וכו' עי' להג' מלבים ויאמר עוד בס"ד תחי' בדרך פשטי שפנחס בקנאתו על כבוד ה' ומסר נפשו להריגה כשנכנס תוך המחנה וככתוב בתוכם ובזה שבה חמת ה' מעל ישר' והיה נחת רוח לפניו פי בחימה אין נחת רוח לו כביכול וזהו השיב את חמתי מעל בנ"י ע"י שקנא קנאת ה' ונמשך מזה שתי טובות הא' נח"ר לכב"י והשני הצלת העם מכליה ולזה מדה נגד מדה אליו עצמו אתן לו בריתי שלום ביסודותיו שלא יתגבר החלק על השני שזהו סיבת הכרעת המות שלא תשלוט בו כדרך כל הארץ כי פנחס הוא אליאו ונגד שכיפר על ישראל ונשארו חיים וקיימים במין לזה כהונתו קיימת במין הוא וזרעו כהנים לעולמים (נקרא הוא כהן לעולם היות שפינחס הוא אליהו כידוע ואליהו מקריב תמידין בכל יום בחרבן בהמ"ק וכמש"ל פ' תצוה נקרא הוא וזרעו כהנים לנצח) וניחא נמי דקי"ל (קדו' דל"ט:) שכר מצות בהאי עלמא ליכא ולהנז' ניחא כי זה בשכר הרוחני אבל במה שהוא מדה נגד מדה גם בהאי עלמא איכא כידוע וזה הוא מדה נגד מדה חוץ משכרו הצפון בעולם האמת מצורף לזה דלמי שהוא מת יאמר שכר בהאי עלמא ליכא אבל זה שהוא חי לנצח לזה אצלו זה נקרא סוף. שכירות ובדין שיטול שכרו גם בעוה"ז ועל דרך הרמז אפשר שנאמר כי הברית הניתן לו הוא על פי הידוע כי באותה שעה היתה ח"ו מדה"ד מתוחה וכבר ידוע בהאר"י החי דעיקר חוזק הש"ך דינים הם רק ש"ו דינים והי"ד הנשארים מש"ך הם י"ד אותיות קוי"ק (פשוט ומלא) שהם ממתקים קצת את הש״ו דינים ופי' בזה הרמ"ז או מפרשים אחרים דב"ש מצאת אכול דיך ר"ל דב"ש גימט' ש"ו הדין תקונו הוא תיכף אכול דיך שהכף היא נוכחית אכול די למתקו ע"ש ובדרכו רמזתי כוה"כ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך שהש"ך דינים הם הצרים לאדם וזהו מגן שיש לך צריך גימט' ש"ך הם בידך שהוא הי"ד ובכן פנחס קנא ולקח רומח בידו והרג את הזכר והנקיבה שני פעמים ש"ו הגבורות שלהם א"כ מיתק את שניהם יעלו גימט' ברית זכה לברית וע"י שביטל שני הדינים שני פעמים דין גימט' מגפה סילק המגפה מעל ישר' וזהו בדין הוא ר"ל ב' דין נוטל שכרו ואפשר דלזה התורה היא מבטלת היצה"ר שהוא מכח הגבורות אם מהזכר או הנוק' שני פעמים ש"ו גימט' תורה ע"ה ולזה כתבו רז"ל (סוכה נ"ב:) אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ קראו מנוול משום שיש שני מינים הפכיים עצלות על המצות וזריזות על העבירות והם תרתי דסתרן לזה מושכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח וילך הכובד של האבן מעליך ותהי זריז למצות ואם ברזל נגד יצה"ר של הנוק' שהוא חם על העבירות וכמ"ש האר"י על פסוק הנה ערשו ערש ברז"ל שהוא ר"ת בלהה רחל זלפה לאה ע"ש וזה הרמז אם ברזל מתפוצץ ועי"ז אין לך שוב זריזות כלל על העבירות שתתפוצצו כוחותיו והביא ראיה הלא כה דברי כאש לחמם וכפטיש יפוצץ סלע לקרר שהפרדת החלקים היא מקררת ופינחס בפעולתו עשה שתיהם פיזר את הדין והמות והשפיע החיים וכנ"ל לזה כמו שהתו' היא תמיד מפרדת הרע ומשכנת החיים כן הוא עצמו תמיד וכמ"ש בילקוט סוף פ' בלק וכפר לא נאמר אלא ויכפר דעד עכשיו לא זז אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים ע"כ ובמ"ש עד שיחיו המתים ולא אמר עד ימות המשיח שהרי יבנה בהמ"ק ויהיו הכהנים אמנם זה ברכה נבדלת שאם ח״ו יזדמן שהיה איזה רישע קצת כללי שהוא יכפר עליהם וכבר כתב הרמב"ם בה' מלכים (פי"ב ה"ב) שפסק למימרא דשמואל דאין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ע"ש ולזה הובטח שיכפר על ישר' לנצח אבל בתחיית המתים שהוא עולם חדש אזי אין שטן ואין פגע רע ואין שום עון בישר' שיצטרך פנחס לכפר לזה אמר עד תחה"מ וק"ל, או ירמוז פשוט וידוקדק תיבת מעל בני ישראל ולא אמר מישראל או מבני ישראל אך בזוה"ק (ס' זה דרל"ז.) איתא דערב רב אתדבקו ואתעברו בנשי דשבטא דשמעון וכו' ח"ו אפי' חד מישראל לא מית וכו' ואחרנין מיתו הכא אילין דאשתארו וכו' עש"ב ומעתה לזה קאמר מעל בני ישראל דהמות שהתחיל בערב רב היה חשש שאח"כ ידבק בישר' ח"ו וזהו מעל, שבבני ישר' עוד לא נגע ופשוט:
בני בנימין וכו' לבלע משפחת הבלעי וכו' עי' להג' מלבים בפ' ויגש חשב בני בנימין וז"ל ומבואר מפה שנעמן וארד בניו של בלע ויש לומר כמ"ש הרמב"ן שמתו ארד ונעמן וייבם בלע את נשותיהם וקרא בניו על שמם ונחשבו בין בני בנימין מצד היבום והם באמת בני בלע ויש לומר דמ"ש בלע ובכר הוא שם אחד ר"ל בלע הבכור כמ"ש בדה"א וכן יש לומר אחי וראש הוא שם אחד ר"ל אחירם אחי ראש הוא אחי רם כי ראש ורם ענין אחד וכו' ע"ש ולפשט הדברים קשה טובא דכשאתה חושב בלע ובכר שם אחד וכן אחי וראש אחד א"כ יחסר החשבון מבנימין שנים וממילא יחסר חשבון הע' נפש שנזכרו להדיא וגם בפי' כתוב בבני רחל ארבעה עשר שחשבונם הוא כשיהיו בני בנימין עשר גם הרב המלבים עצמו בדה"א ח' כתב ובכר וגרא וראש שבפ' ויגש נחסרו כי לא הולידו משפחות הרי שחשב בכר לבדו וכתב שלא היה לו משפחה משא"כ בלע כתיב בו משפחה ולכן לקוצ"ד כונת דב"ק היא במה שנקדים להעיר דאחר שהגדול הוא בלע איך קרא לשני בכר המורה על שם שהוא בכור לזה רצה הרב לומר שזה הבכר אינו בן בנימין אלא בן בלע וקראוהו בכר על שם שתי דברים אחד לרמוז כי בלע הבכור הוליד את בכר וגם שהוא בכורו של בלע מצד שייבם אשת אחיו והבן הוא המת שהוא בן בנימין ולכן נכלל עם בני בנימין ולפי פשט ג"כ יש יחס לזה מטעם שבני בנים כבנים וכן אחי וראש ראש היה בנו של אחי וקראו ראש שהוא ראש לבניו שיבואו וגם זה מצד היבום וכנ"ל ומצד זה נקרא עם בני בנימין ומצד המשפחה הוא רק בלע הבכור וכן אחי וראש נקרא אחירם על שם המשפחה וברמז לאחיו ובכן בעת ירידת הבנים למצרים היו בני בנימין שבכללם יש בני בניו ונקראו בניו הם יו"ד ובזה נתישב איך יקרא בן השני בכר וכן איך יקרא ראש אבל בדרך יבום ניחא שנשי ארד ונעמן נתיבמו ונקרא האחד בכר שהוא בנו והוא בעצמו שם אחד בלע הבכור וכן ראש הוא בן אחי ונקרא שם אחד אחי רם ומצד בנימין נחשבו לבנים ומצד המשפחה השנים הם אחד בלע ואחירם וכנ"ל כנלע"ד:
עלה אל הר העברים הזה ונאספת וכו' וידבר משה יפקוד ה' איש על העדה אשר יצא לפניהם וכו' עד ולא תהיה עדת ה' כצאן וכו' יש להבין א' דמי הכניס מרע"ה ליעץ למלך ולפניו גלוי למי ימנה גם קשה למה לא התפלל על עצמו בחיים עוד ומצינו בפ' ואתחנן שתיכף התפלל תקט"ו תפי' ואפשר לישב עפ"י מה ששמעתי מהאדמו"ר מסקולוב שליט"א הוא היה אומר משם הראשונים דהחולה טוב שיספר לפני בוראו את תורתו ומעשיו אבל יהיו בדרך נסתר כמצטער שיש בטול תו' בעיר או איזה מצות בעבור שמתבלבלים על המחיה והכלכלה וכו' ובזה מעורר הרחמים עליו מן השמים ופי' בזה כונת רז"ל (ברכות ה'.) אם רואה אדם שיסו' באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בבטול תורה כלומר שהוא מצטער על בטול תו' וממילא כביכול רואה שהוא מצטער על זה והוא היה מתמיד בלימוד מתעורר עליו הרחמים עכ"ד יצ"ו ובדרכו פי' זה שמרע"ה שם נפשו על ישר' כידוע לזה אמר רבש"ע יפקוד איש שיהיה מסור אל הצבור אשר יצא לפניהם כלומר שהוא מגן ותחי' הוא העומד לפני האויב זה ראוי אח"כ אשר יבוא לפניהם שהוא בראשם ואשר יוציאם שפי' בעל כרחם לא בשוט אלא שכל כך יהיה בו אימון לצבור שגם דבר נגד דעתם והם לא מסכימים לצאת לקראת נשק יבטלו רצונם מפני רצונו וזה פי' יוציאם ויביאם בעל כרחם על זה אני מבקש וממילא כביכול דלפניו נגלה כי כן היה מרע"ה עם ישר' יתעורר עליו הרחמים בחיים גם מצורף לזה שלשון זה יתפרש בתמיהא האם ח"ו יפקוד ה' אלקי הרוחות איש כזה שהיה יוצא לפניהם וכו' וכו' וא"כ בדברי מרע"ה יש אפשרות לפרשם בתמיהא וגם בניחותא ולכולם בזה הוא מעורר הרחמים עליו וא"כ דברי מרע"ה הם תשו' מעין מה שהופקד עליו ופשוט:
וראיתה אותה כתוב בה"א יתירה ירמוז במ"ש רז"ל (ש"ר פ"ג אות ד') ועתה לכה ואשלחך אל פרעה לכה ודאית אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם ע"כ ומפרשים משום שכתוב בהא יתירה להדגיש כי רק הליכתו ודאית גם פה ירמוז מ"ש במדרש שנתן הקב"ה כח במאור עיניו של מרע"ה שאפי' מלא מחט סדקית ראהו וראה מה שיש בו ע"ש לזה כתוב וראיתה בהא שראייתך היא ראייה שלא נעלם מעיניו כלום מהארץ ומה שבתוכה ועוד ירמוז למ"ש בע"ח כי ארץ ישר' הוא בחי' רחל ומרע"ה הוא למעלה עליונה ממנה ואין הארץ כדאית לו עי' בש' הארת המוחין פ"א וב' באורך וזה אומרו וראיתה בה"א שתראה ה"א שהיא השכינה חופפת בה ואזי ממילא שאתה יודע שבחינתך עליונה תסכים שתאסף אל עמך שהם בחי' דור המדבר הנקרא שהם ענפיו וכמ"ש בזוה"ק בהעלותך ובע"ח בפי' הכתוב העם אשר אנכי בקרבו ע"ש ורמז נחמד זכורני במפרשים כי הראהו חמשה זמנים מתחלפים עליה א' מעת כניסתם לארץ עד גלותם בחורבן בית א', שני בזמן חורבנה בגלות בבל, ג' בית שני עד חורבנו, ד' זמן גלותנו האדיר הזה שיושבים בו. ה' זמן ביאת המשיח וקבוץ גליות וכו' ע"כ זכורני בדב"ק: