אור ברסלב
אהל יעקב (זריהן) ספר במדבר › פרשת מטות

אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן

ספר במדבר · פרשת מטות

פרשת פנחס

נקום נקמת בני ישראל וכו' ומשה אמר נקמת ה' ועי' ברש"י שם גם יש להעיר במ"ש וימסרו מאלפי ישר' וכתבו רז"ל (הובא ברש"י מהספרי וילקוט ע"פ וימסרו) שנתעצלו מללכת שידעו שמיתת משה תלויה בנקמה זו ובכל זאת קשה קצת איך יתעצלו וחוץ מזה הייתי מפרש לפי הפשט בטעם העצלות כי אם היתה גזירת הצבא אין נקי מסוג זה בודאי שהיו כולם נשמעים ונכנעים אל הפקודה אבל כששמעו שהגזירה החלצו מאתכם אלף למטה כל אחד ישב בביתו מי יאמר אני ולא אחר וממילא לא היה שום חלוץ צבא עד שנמסרו ע"י הגדולים שהם בחרו את ההולכים ומצורף לזה כי אחר שראינו בסוף כי לא נפקד מהם איש ולזה שרתה רוח הקדש על הגדולים שהם יבררו את המושגחים בחיים וכמ"ש בתיוב"ע גברין צדיקין וכן מפורש בספרי איש פ' צדיק יצא למלחמה ע"ש ועל דרך הדרש היות כי בפ' פנחס כתוב צרור את המדינים והכיתם אותם הרי תרתי כי צרור מלשון אל תצר את מואב הופכה פה צרור אבל לא להכות בגופם ופה הוסיף גם ההכאה ובכן צרור נגד עון פעור שגרמו להם לישר' הם גרמו להכשל ח"ו בע"ז ופגמו בשכינה מלכות גימט' צרו"ר ונגד והכיתם אותם היתה נקמת ישראל שנפלו כ"ד אלף ומרע"ה חשש שאם לא יתלה הדבר בנקמת ה' ואין זה ח"ו היפך שהרי מלבד שהיה בו כבוד ה' בשביל הע"ז גם נקמת ישראל תתיחס לנקמת ה' לזה כר את ה' כי אחר שידעו שמיתתו תלויה בנקמת ישראל יתעצלו ועי' במד"ר (פ' מטות פכ"ב אות ב' וילקוט עפ"ז) אילו רצה משה לחיות כמה שנים היה חי אחר שתלה מיתתו בנקמת מדין ע"ש וכן היה ששמעו ישראל את זאת ולזה נתעצלו עד שנמסרו בעל כרחם:

או יאמר עוד במה ששינה מרע"ה ואמר נקמת ה' והקב"ה אמר לו נקמת ישר' במה שנקדים להעיר עוד דאיך מרע"ה לא הלך בעצמו לנקום אחר דהשי"ת אמר אליו בכינוי נקום ואם משום שנתגדל במדין וכמ"ש בתנחומא (ובמד"ר שם אות ד') בירא דשתית מיניה מייא לא תישדי ביה קלא (ב"ק צ"ב:) זה ניחא אם לא היה צווי ה' אליו וכמו שהיה במכת הדם במצרים שאמר לו ה' שיאמר לאהרן להכות היאור ולא למשה משום שהגין היאור עליו ע"ש ברש"י אבל פה קשה ויש לישב דתרתי איתנהו נקמת ה' ונקמת ישר' ועל נקמת ה' לא אמר לו השי"ת שינקום הוא ושילך הוא כי לא אמר לו לך אל מדין ונקום בהם ולזה הבין מרע"ה מדלא אמר לו ללכת הוא ולנקום משום דנתגדל במדין ובירא דשתית מיניה מייא ולמד זה ממכת הדם שאמר לו ה' שיאמר לאהרן ולא הוא משום טע"ז וזה הוא הסיבה למדין שלזה לא אמר לו ה' ללכת אל מדין עצמה אך אחר שבאו ממדין אליו תיכף יצא אליהם לנקום ופקד הרגו כל זכר בטף וכו' וזה הוא הנקמה שאף זכרים הקטנים שלא עשו כלום נצטוה להורגם לנקמה והנשים כל היודעת איש ובכן איתקיים תרוייהו ופשוט:

וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס וכו' לצבא וכלי הקדש וכו' בטעם הכפל לצבא בפנחס אולי הטעם הוא כי פנחס שהיה משוח מלחמה א"כ הוא הגדול והנהוג הוא שהמפקד הצבא הוא לא עושה מלחמה בעצמו ובפנחס לא כך היה שהיה בו תרתי שגם הוא לחם וכמ"ש בתיוב"ע (ע"פ ואת מלכי מדין) פנחס רדף על בלעם ופרח באוירא והוא פרח עילויה וכו' ע"ש וזה אומרו אותם ואת פנחס עוד לצבא עם שכלי הקדש וחצוצרות התרועה בידו. או יש לומר עוד להיפך בטעם שבפנחס הוסיף מלת לצבא במה שנקדים לחלק בין מלת לצבא למלת חלוץ צבא דפירוש לצבא הוא איש החייל אף שלא עושה מלחמה נקרא איש צבא אבל ההולך ללחום נקרא חלוץ צבא ובספרי איתא (הובא בילקוט עפ"ז) לדעת ר"י שהיו כ"ד אלף י"ב עומדים על הכלים וי"ב לוחמים וא"כ פנחס שלא היה הוא הלוחם (לפי הפשט כי משוח מלחמה הוא לא לוחם ביד כמובן) כי ארון הקודש וחצוצרות התרועה בידו א"כ הוא העומד על המשמר של המלחמה ולזה בפנחס לצבא לרמוז שהוא רק צבא כמו אנשי הצבא שאינם לוחמים גם הוא כמוהם רק מפקד לצבא ולא חלוץ ויתישב בזה מה שיש להעיר במה שקצף משה החייתם כל נקבה ולמה לא קצף עם פנחס שהוא העיקרי וגדול מכולם ושהם תחת פקודתו ולפי"ז ניחא שבתוך המלחמה לא היה אתם ולזה לא ידע מזה ופשוט:

ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה יש לדקדק דהו"ל לומר השבים מהמלחמה ויתישב עם הנ"ל שהיו שתי מחנות י"ב אלף שומרים וי"ב אלף לוחמים ועוד נקדים מ"ש הרמב"ם בה' מלכים (פ"ח ה"א) אנשי הצבא בעת המלחמה אישתרי להו לאכול כל דבר טמא ואפי' קדלי דחזירי ע"ש ועי' רמב"ן פ' ואתחנן (ע"פ והיה כי יביאך) מ"ש עליו ועי' מ"ש בפ' שלח לך בפסוק בבואכם אל הארץ ולזה לא אמר השבים מהמלחמה כי היו עוד י"ב אלף ואותם הי"ב אלף לא אישתרי להו מידי רק הלוחמים ולכן פשיטא דאסורים הם לאכול באותם הכלים של כלי מדין אבל דיבר אל אנשי הצבא לאותם שבעת הליכתם באים למלחמה דאישתרי להו לאכול כל דבר טמא וכ"ש כלים של בליעת איסור אמר להם שעתה צריכים גם הם להגעיל את הכלים דאסורים הם בכל דבר איסור ככל אחיהם וירמוז ג"כ לבעלי המוסר כאותו חסיד שפגע בהצבא הבאים בנזר הנצחון מהמלחמה ואמר להם הכונו למלחמה גדולה מזו וכו' כי ע"י שנצחו הטבע מחייב להיות להם יוהרא ורמות רוחא וקלות ראש וכו' לזה רמז להם שעתה הם באים למלחמה חדשה של היצה"ר שהוא אורח ובעה"ב אצל הגאה והיהיר רח"ל וק"ל:

תוכן העניינים

אהל יעקב (זריהן)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה