אהל יעקב (זריהן)· הרב יעקב חי זריהן
ספר במדבר · פרשת חקת
זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר בתיבת לאמר השניה שנראית כפל גם במ"ש רז"ל (תנחומא וילקוט ע"פ) ויקחו אליך פרה לך אני מגלה הטעם ולאחרים חקה מהיכא מפקי דאי מדכתיב אליך יש לומר מפני שהוא המצווה וכמו ויקחו אליך שמן זית זך שהוא שייך לכהן ונקרא אליך מפני שהוא הגוזר ואולי מפני שכתוב תחי' אל משה ואהרן ובסוף כתיב ונתתם אותה ג"כ לשון רבים ובין שניהם הזכיר אליך ולא אליכם אך היות שלאחרים היא חקה שנה הכתוב ביניהם וכתב אליך אף שלפניו ואחריו לשון רבים ולזה כפל מלת לאמר שהראשונה לגופה והשנית לאמר לאחרים חקה והטעם מובן עפ"י האר"י ז"ל כי פרה אדומה סוד הבינה המטהרת אדמ"ה גימט' חמשים ומרע"ה זכה לה והארכתי במק"א (ע"ל דע"ד ע"ג) ולכן הוא זכה להבין ולזה נאמר ויקחו בתוס' ו' היות כי הפרה נקראת על שם משה כמו רמזו בר"ת מעפר שרפת החטאת שם משה ולהיות כי כמה פרות עשו אח"כ לזה אמר ויקחו רומז יקחו ויחזרו ויקחו וכמו שדרשו רז"ל (בב"ר פס"ו אות ג' ע"פ) ויתן לך האלקים יתן ויחזור ויתן ע"ש הכא נמי הא שכמה פעמים יקחו ובכולם נקרא אליך שתקרא על שמך ובפי' דבר זה וגם במ"ש ז"ל (תנחומא חקת אות ח') חייך שיצא מחלציך הה"ד ושם האחד אליעזר עי' בתשו' להג' שאלת יעב"ץ ח"א סי' פ' באורך דברים נחמדים בפשט הפשוט ע"ש ויש לומר הטעם שתמיד שתקרא על שמו מפני שהוא לבדו ידע הטעם ולאחרים חקה לכן תקרא על שמו ואפשר עוד לומר הטעם שאמרו רז"ל שהיא חקה משום דבכמה מצות נמי כתיב חקה ושמרת את החקה הזאת כן הרבה אך בכולם הקדים המצוה וכתב אחריה חקה כי ר"ל יש בה טעמים הרבה ויש ג"כ הנסתר שהוא חקה לזה הקדים צווי המצוה ואח"כ כתב חקה אבל פה שמתחי' כתב חקה ואח"כ המצוה מורה שהיא חקה גמורה וכתב התורה ג"כ טמון ברמז שהיא ניתנה רק לעם ישר' שהם בעלי התורה שבם שייך טומאת אהל ולא בעכו"ם ולהם ניתנה הטהרה הזאת:
ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה וכו' מדמה ז' פעמים בטעם הכפל ירמוז בפשט לפי מ"ש במשנה פ"ג דפרה (מ"ט) והרמב"ם (פ"ג ה"ב] דעל כל הזיה צריך טבילה ולזה כפל מדמה דוקא ולא ממה שבאצבע והראוני מ"ש בתיוב"ע שכתב וידי מאדמה בטבולא חדא ז' זמנין ע"כ והוא פלא ואולי נדחק בדב"ק והוא דבא לאפוקי להיות שבדם של המצורע יש שתים שיקבל בכלי ושבאצבע אותו שבכלי אל המזבח ושבאצבע על תנוך וכמ"ש בספרא ס' טהרה (אות מ"ט) ובזבחים (מ"ז:) בא לומר שפה בפרה בטבולא חדא ר"ל מה שיקבל ביד לדעת הרמב"ם ולדעת הראב"ד אף בכלי כשר כמ"ש בפ"ג ה"ב יהיה בטבולא חדא של היד או הכלי ולא יקבל שני פעמים ביד מדם הפרה בשביל טבילת האצבע ושיהיה שיעור הטבול של קבלת היד או הכלי שתספיק לטבילת האצבע ז' זמנין כי בין כל חד מקנח במזרק אצבעו אך בספרא חקת י"ב (עפ"ז) דריש למדמה באצבעו שמצותה מצות יד ולא מצות כלי ע"ש ומשמע שמדייקים שבאצבעו מדגיש שהוא ביד ולא בכלי וזה נראה להיפך מ"ש ולישב נקדים להדגיש דק' מהיכן משמע שבאצבעו הוא פי' יד ולא אצבע ממש שהרי בזבחים (דכ"ד.) במחלוקת ר"ש ורבנן כולהו סברי דפי' אצבע הוא דוקא ולרבנן הוכרחו לומר דאצבעו הוא דעביד אזן לכלי ומקבל באצבע שתוחב לתוכו ונושא את המזרק ומקבל ע"ש ולישב נקדים מ"ש בספרי והובא בילקוט ע"פ ולקח אלעזר הכהן מדמה למה נאמר והלא כבר נאמר ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ומה ת"ל הכהן בכיהונו ע"כ ומשמע דדיוק רז"ל שיהא ביד הוא מכהן בתרא וסיים מדמה באצבעו מצותה מצות יד גם המלבים בפי' הספרי כתב ויותר נראה שמ"ש ולקח אלעזר הכהן בכיהונו מדמה וכו' מצות יד הכל מאמר אחד ודיוקם ממ"ש הכהן בגופו ולא בכלי וכמ"ש הכהן ומלק וכו' ע"ש ולהרחיב דב"ק הוא כמ"ש משום דמלת הכהן יתירה בא לומר שהוא בכיהונו אך הרב פי' באו"א בויקרא סי' ע"ח ע"ש ולמ"ש שפיר טפי ומדויק יותר ואתה תחזה ובדרך זו שפירשתי תירצתי תמיהא רבתי שהקשתי בישיבת ת"ח רשומים ונחמדים ק"ק אשכנזים אילנו דמלבלבי פה בשכונתנו דלפי פשטא דלכאו' דממלת באצבעו דריש מצותה מצות יד ולא כלי א"כ קשה במ"ש התוס' בזבחים שם (דמ"ז:) ד"ה אף לקיחה וז"ל תימא דגבי חטאת נמי כתיב ולקח ונתן ולא אמר מה נתינה בעצמו אף לקיחה בעצמו ותירץ דבחטאת כתיב ולקח מדם החטאת באצבעו ונתן א"כ לאו בידו מקבל דאצבע לאו בר קבלה הוא אלא ע"כ בכלי קאמר ואצבעו דעביד אזן ושפת מזרק וכו' ע"ש וקשה דהרי בפרה אדומה כתיב מדמה באצבעו והזה ובכל זאת אמרינן ביד ולא בכלי אך לפי הנ"ל דפשיטא דלא מאצבעו נפיק יד דהא אצבעו כתיב ואדרבה זה מכריח שהוא בכלי אלא מכהן שפי' בגופו של כהן ומוכרח שהוא ביד וזה פשוט וא"ש דברי התוס' וא"כ מדמה בתרא ז' פעמים לאורויי על כל הזאה טבילה אחרי כל הכתוב ראיתי בס' ספרי דבי רב להג' מהר"ד פארדו על הספרי ושם האריך עיניך תחזינה ודוק:
ויאמרו לאמר ולו גוענו וכו' קשה דאחרי שהם משתדלים וסמוכים לארץ כי היה בשנת הארבעים אחר מיתת מרים איך בקשו המות שזה מנהג הרעים שתיכף קצים בחייהם ולישב נעיר בתיבת לאמר שהיא יתירה ובכן יש לומר שלא בקשו להדיא אלא היתה אמירתם דמשמע ממנה שאחרי שהמיתה ודאית ניחא להם לו מתנו במיתת גויעה שאין בה צער וכאב וזהו שסיימו למות שם אנחנו ובעירנו. שכל כך המות היה ממשמש ובא עד שהם ימותו בתחי' לחולשת האדם נגד הבהמה ואח"כ ובעירנו ולא שמצטערים על מיתתם ונוסף צער על מיתת בעירם כי אם אין חיים בעירם למה להם אלא כנ"ל ולזה נצטערו שלא מתו מיתת גויעה שהיא מיתת צדיקים וזהו מלת לאמר וכמו זה פירשתי הכונה מ"ש ראובן הלא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא מצאנו שאמר להם אלא הכונה כנ"ל שנשתדל בטענות שמתוכם יובן את זה:
והביט אל נחש הנחושת וחי יל"ד דהכתוב אמר וראה אותו וחי ופה קאמר והביט וקשה דהא רז"ל (הובא ברש"י פ' לך לך ע"פ הבט נא השמימה) כתבו אין הבטה אלא מלמעלה למטה והכא היה על נס גבוה ואיך קאמר והביט ולהבין נקדים מ"ש רז"ל (ברכות ל"ג.) אין הנחש ממית אלא החטא ממית דאיך אפשר דבהבטה של הנחש דהא ידוע דבטבע כי האיש המוכה בדבר המזיקו אדרבה יסתכן ביותר כשיראנו כידוע מנשוכת הכלבים רח"ל אך בילק"ר הביא וחמא דיוקנא דההוא דנשיך קא הוי דחיל וצלי קדם ה' ע"ש ולזה קאמר פה והביט דכבר כתבו רז"ל אין הבטה אלא מלמעלה למטה וכנ"ל והכונה הבטה שכלית עליונה לדעת מה הוא עון הנחש ובזה יהרהר בתשו' ולזה וחי בתרתי בגופו ונשמתו כי לה"ר הורג שלשה שבכללם גם האומרו ונשמתו ג"כ חיה תחיה כי לה"ר פוגם בעיקר כדרשת באלקים ובך רח"ל כי לשון גימט' שכינ"ה ע"כ